לא יודעת למה כולם יורדים ככה על מקבלי ההחלטות.
ברור שמדובר בהחלטות עם סיכון.
ברור לכולם שלא נחזור לשגרה משוחררת כמו פעם.
הנחיות הזהירות הוטמעו חזק ברוב האוכלוסיות, אנשים ייזהרו ויזכירו זה לזה את המצב והמציאות, וזכרם של -143 קרבנות בכל זאת יקר לכולנו. כל חולה קורונה יהיה בבחינת "למזהיר ולנזהר" ויתומי משפחת דלאל יהיו תמרור אזהרה חי, על מנת שהחי ייתן אל ליבו.
אז מה בסך הכל אומרים לנו?
שחייבים לצאת לרחוב ולקחת סיכונים, תוך שמירה מירבית על ההנחיות מצילות החיים הללו!
אישית מאז תחילת הפרשייה אני שמה לב יותר במה אני נוגעת, אפס טאצ' עם הפנים ברחוב, מוליכה עגלה בסופר עם מרפקים, בוחרת עגבניות כשהיד בתוך שקית נילון וגם מקישה את הקוד בכספומט עם אמצעי זהירות דומים.
צריך לזכור שהקב"ה ציווה "ונשמרתם" (פועל סביל! בדקדוק משמעותו מקבל את פעולת השמירה-) אבל עדיין הוא ורק הוא שומר בפועל.