כל עוד השידוך לא ירד, אין מה לבכות.נהרסה לי שנת הצהריים.
עפתי לבכות.
אפשר להמשיך לישון...
כל עוד השידוך לא ירד, אין מה לבכות.נהרסה לי שנת הצהריים.
עפתי לבכות.
זעזוע.ריקי
אני יושבת בתחנה, ממתינה לאוטובוס. יש מישהי בספסל משמאלי שמביטה בי ללא הרף. סורקת את בגדיי ונעליי, אפילו את המייקאפ שלא נמרח כיאות.
במבט חטוף אני מגלה שזוהי חדווה - אמא של צביקה.
אני מזדקפת, מיטיבה את צווארון החולצה ומוציאה ספר תהילים. גבותיי מתכווצות כאות רצינות, שפתיי ממלמלות בכוונה ובהתלהבות פסוק אחר פסוק.
'יופי, ריקי, עכשיו את נראית בחורה לתפארת', אני מחמיאה לעצמי.
"סופגניונת", מישהי מנפנפת לי מרחוק. אוי לא, יש רק ילדה אחת שמסוגלת לקרוא לי כך. איך אני מסמנת לה שזה לא הזמן המתאים עכשיו?
"ריקי", טובי עומדת מולי. "זוכרת שתמיד הייתי אוהבת לקרוא לך סופגניה? למה את לא באה לעשות לנו בייביסיטר יותר?", היא מתיישבת על ברכיי.
חדווה פותחת זוג עיניים ומיטיבה אוזן.
"אני קצת עמוסה עכשיו עם הלימודים", אישוניי זולגים לאישה משמאלי.
"בטח את לא לומדת חשבון. אני זוכרת שאמרת לי שאת ממש ממש טיפשה בזה".
"מה?! אני?? אהמ.. למה אני די בסדר במתמטיקה", עיניי שטות על הכביש הרחב. אנא ה', עשה נס. שיבוא האוטובוס.
יציליני מידה.
חדווה מלטפת סנטר, כורה אוזן.
"יו, ריקי, את זוכרת שיום אחד שהיית אצלינו מצאנו ג'וק במטבח וכולם עלו על הספות ואת רדפת אחריו עם המטאטא", היא תופסת את הבטן, צוחקת. "ואז לא הצלחת לתפוס אותו, אז מעכת אותו עם הנעל של שימי". אני אגלה לך סוד?", היא מסמנת לי לקרב אוזן אדומה. "שימי ממש התעצבן שהרגת את המקק עם הנעל שלו. הוא אמר שאת הבייביסיטר הכי גרועה שהייתה לנו אי פעם. אבל אל תתייחסי אליו, כי אני כן אוהבת אותך. את מתוקה כמו סופגניה", היא צובטת את הלחיים שלי. יש קטשופ על האצבעות שלה.
"יו, סופגניונת את יודעת במה עוד נזכרתי?" לא אני לא רוצה לדעת. 'ריבונו של עולם', אני נושאת מבט אל השמים הבהירים, 'הלא רק עכשיו סיימתי לומר תהילים. מדוע מגיע לי העוול הזה?
"את זוכרת שיום אחד את נרדמת ויהודה היה על הידיים שלך? איזה מצחיק זה היה. אני אגלה לך עוד סוד?", טובי מביטה ימין ושמאל. חדווה מתקרבת מעט, מאזינה. "אמא אמרה שזה היה ממש חוסר אחריות להירדם עם תינוק על הידיים".
חדווה נעה על מקומה באי נוחות. מיטיבה את משקפיה הגדולות ושולחת לי מבט מוכיח: נו באמת, להירדם עם תינוק על הידיים?!
"אני לא נרדמתי. אני רק נמנמתי", אני מנסה להציל את כבודי הנרמס.
"לא נכון. לא נכון", טובי עוצמת עיניים. "את נרדמת! אני זוכרת שאת אפילו נחרת. ככה: ח פש ח פש ח פש ח פש", היא צוחקת. מתלהבת מהחיקוי של עצמה.
עיניה של חדווה זזות במהירות. שניה מביטה בי, שניה בטובי וחוזר חלילה.
"את יודעת מה היה הכי מצחיק? שהפה שלך היה פתוח, רציתי לצלם לך את השיניים והלשון. תפתחי שניה את הפה. היה לך שתי שיני זהב. איפה הם? חשבתי שאת מחביאה זהב בתוך הפה אבל אמא אמרה שזה לא זהב אמיתי", הצחוק שלה קולני, מתגלגל.
"ריקי, בבקשה בבקשה בבקשה תבואי לעשות לנו בייביסטר", היא משחקת לי בפנים. מסתירה עין. מועכת לחי,
סותמת אף.
טוב, זה הספיק להיום.
"טובי, אני צריכה ללכת", אני אומרת בקול מצונן. אצבעותיה עדיין מוחצות את אפי האומלל.
"אבל האוטובוס עדיין לא הגיע", היא מקשה.
"אין לי כח לחכות לו" אני קמה מהספסל, מנערת חצאית.
"טוב, ביי סופגניונת מטוגנת", היא מנפנפת לי בידה הקטנה.
צחוקה המתגלגל של ריקי ועיניה הפעורות של חדווה מלווים אותי עד סוף הרחוב.
של טובי ?צחוקה המתגלגל של ריקי
יואו הייתי לי הרגשה שיש איזו שהיא טעות קטנה בטקסט... רפרפתי עליו בשנית, כנראה שהתייאשתי לקראת הסוף.של טובי ?
רוזי (אימא של יוכבד. סבתא של ריקי):באישור הכותבת!
לא מקשיבה לי יוכבד הזאת, מאז שהיא קטנה. אמרתי לה לא להתחיל עם השידוך הזה עכשיו היא מתלוננת. אני הצעתי שידוך הרבה יותר מיוחד. בחור מדהים.. בתורה, רק הרב קנייבסקי יכול להתחרות איתו! במידות רק הרב גנחובסקי! באמת!
אז בסדר. במידות גוף הוא טיפה גדול... אבל היי מה אבא שלה לא שוקל מאה ועשר? עד מאה ועשרים בעזרת ד'! יותר קילויים של יהודי בעולם...
ומה הבעיה שהוא דורש מטפחת? אז שריקי תלך עם מטפחת. עושים מכל פיל זבוב! רגע, בעצם הפוך? מה זה משנה? שתזרום!
טוב אלו עוד היו הבעיות הרציניות יחסית. לא נדבר על הטענות המוזרות. כמו שהוא לא מאותה עדה למשל... איפה השכל של הדור הזה תגידו לי אה? מה זה הדור הזה? הדור הקודם! הבת שלי אישה בת ארבעים עם השגעונות האלו...
מה אני יכולה להגיד? שתעשה מה שהיא רוצה...
אה נזכרתי בעוד משהו מטופש שהיא אמרה. הוא מבוגר. תגידי לי בן כמה בעלך אם אפשר לשאול? רק שתבינו. הבחור הזה הוא כולה בן שלושים וחמש! מבוגר אומרת לי...
בתורה, רק הרב קנייבסקי יכול להתחרות איתו! במידות רק הרב גנחובסקי! באמת!
עד מאה ועשרים בעזרת ד'! יותר קילויים של יהודי בעולם...
פנינים שגרמו לי להחזיק את הבטן.תגידי לי בן כמה בעלך אם אפשר לשאול? רק שתבינו. הבחור הזה הוא כולה בן שלושים וחמש! מבוגר אומרת לי...
יש לי איזה קטע עם אדומים כועסים ולכן אף פעם לא סימנתי להודעה בפרצוף כועס. אז לא רוצה לשבור את הכללמרשים לי להכניס לפה גם קטעים נוטפי רגש?
גם לי הרגיש לא נוח לסמן פרצוף כועס.יש לי איזה קטע עם אדומים כועסים ולכן אף פעם לא סימנתי להודעה בפרצוף כועס. אז לא רוצה לשבור את הכלל
לכן אכתוב לך כאן: רק קטעים מצחיקים בבקשה, זה יותר מידי כייף האשכול הזה.
תפתחי אשכול נפרד לקטעים נוטפים רגש, תוסיפי אזהרת הצטיידות בטישו ואנחנו נעבור לשם אם נרצה להתפנק בשעה עצובה ומלאת דמעות.
ולכן אף פעם לא סימנתי להודעה בפרצוף כועס
האופציה הייתה בשביל אלו שלא אוהבים לפרגן סתם לייקגם לי הרגיש לא נוח לסמן פרצוף כועס.
הקטעים של רודיום הם חלק נפרד, לא המשך של הסיפור.התקדמתם,
אבל הקטע של הנהג מונית צריך פיסוק איכותי
בדחיפות.
ואם הבנתי נכון, הסבתא מגלה לנו שהבחור מבוגר, מה שמערער את אמינות הסיפור.
רעיון להכניס גם מתח. טוב, בואו נערוך את ההודעה לעיל. ואגב, די עם הסמיילים הכועסים. הבנתיאגב אני חושש שהסיפור חייב להסתבך, בשביל לשמור על מתח גבוה,
לא שראיתי משהו דחוף...אבל הקטע של הנהג מונית צריך פיסוק איכותי
בדחיפות.
הסבתא מגלה שהבחור מבוגר?ואם הבנתי נכון, הסבתא מגלה לנו שהבחור מבוגר, מה שמערער את אמינות הסיפור.
אני אהבתי את צביקה.סתם מעניין אותי לדעת: איזה מבט הכי אהבתם - אדם, יוכבד, ריקי או צביקה
תודה רבה.מושלם!
לא גומרים לצחוק...
כמובן. צודקת, צודקתשלם כמו כליל לה' וכו'נ.ב. "כליל המעלות" מלשון כל- שלמות המעלות, ולא קליל, וכן "כלילת" וכו'.
קטע אלוף!צביקה
ביום חמישי בערב אני מגיע אל הבית, ורואה את אמא טומנת את פניה בספר התהילים. עיניה לחות.
"מה קרה?", אני נלחץ.
"אל תשאל. עקצו אותנו".
"אמרתי לכם שיש כאן קן של צרעות", אני מתקדם לעבר הסלון, מביט לצדדים.
"לא הבנת", היא מניפה את ידה בביטול. "עקצו אותך".
"אותי?!", עכשיו אני לגמרי מבולבל.
"בקשר לשידוך", היא נאנחת. "בוא, שב לצידי ואספר לך הכל. אבל הייתי ממליצה לך למזוג כוס מים לפני כן - הבשורות לא קלות".
הלב שלי מאבד פעימה. אני נכנס אל המטבח, מוזג חצי כוס מים קרים ומתיישב לידה.
"מסתבר שריקי לא כזו קלילת המעלות כמו שסיפרו עליה", היא שולפת פיסת נייר, מקנחת את אפה. "למען האמת, גם בממדים החיצוניים היא לא כזו קלילה - אבל את זה נשאיר כבר לפעם אחרת".
"מה קרה?", אני חושב על הגרוע מכל.
"חכה בסבלנות ואספר לך. אבל קודם אני רוצה שנעשה תרגיל קטן. תביא לי את הכוס שלא תשפך", היא לוקחת את המים מידי. "עכשיו תעצום עיניים".
"עצמתי" .
יופי. עכשיו תדמיין שאתה מתחתן עם ריקי ויום למחרת החתונה אתה מתעורר באמצע הלילה ומגלה שאשתך לא נמצאת בחדר. אתה קם בזהירות מהמיטה, משחיל את כפות רגלייך הקרות לנעלי הבית שקניתי לך לפני כחמש שנים מטבע נאות והולך באיטיות אל הסלון. ופתאום - "
"די, נו, אמא אני במתח".
"אתה מציץ. תעצום עיניים".
"הנה, עכשיו אני עוצם חזק. תמשיכי".
"אתה מביט ימין ושמאל, ולא רואה אותה. כשלפתע, אתה מגלה שהיא יושבת על הרצפה וצדה להנאתה מקקים חסרי ישע".
"מה??", הפנים שלי מתעוותות בתמיהה. לזה לא ציפיתי.
"כן, כן, אתה שומע נכון. וזה עוד לא הכל. עוד לא סיפרתי לך על הקולות שהיא משמיעה מתוך שינה. אבל עזוב, אני לא רוצה להיכשל בלשון הרע. נשמור את זה לפעם אחרת".
"מצטער, אמא, אבל זה נשמע לי ממש מופרך", אני פותח זוג עיניים גדולות. "מי אמר לך את זה?"
"בחיים יש המון דברים מוזרים, ילד שלי, אבל אתה צריך לבטוח בי", היא מניחה יד על הלב. "תקשיב ללב של אמא. ועוד לא סיפרתי לך הכל. מסתבר שלריקי אין ראש פיננסי במיוחד".
"טוב, זה לא מפריע לי", אני אומר בכנות ."גם אני הייתי גרוע בחשבון".
"איך אתה מעז לומר דבר כזה??", היא נבהלת. "אתה בחור מ-ו-ש-ל-ם. קליל המידות, קליל המעלות, חכם כשלמה המלך, בעל חסד כאברהם אבינו, יפה תואר כיוסף ובנוסף להכל בעל ענווה כמשה רבינו עליו השלום".
"נו, די אמא אני מסמיק".
"אין לך מה להסמיק. הכל נכון. ואם כבר מדברים על סומק, אז אני חושבת שריקי צריכה הדרכה מקצועית בנידון. לרגע נבהלתי, חשבתי שהיא חטפה שתי מכות עזות בעצמות הלחיים. אופס, שוב נכשלתי בלשון הרע", היא מניחה יד על הפה.
"אבל האמן לי, צביקה שלי, ראש פיננסי זה דבר מאד חשוב! אחרי החתונה יש המון הוצאות. צריך להיות מאד מאד מחושבים. רוצה דוגמא? בבקשה! בבר מצווה שלך דודה שיינדל הביאה לי צנצנת מאובקת, ומה אתה חושב, מה אני הבאתי לה כששלומי שלה קיבל עול מצוות? זהב? כסף? יהלומים? לא. לא. לא ולא! שמרתי את הצנצנת בבוידם וחיכיתי לעת שאעשה בה שימוש. היא אמנם צברה קצת יותר אבק, אז הסרתי חלק מהלכלוך, והבאתי לה אותה בדיוק באותו המצב שהיא הביאה לי. רואה? זו התנהלות נכונה!".
"אמא, אני לא יודע על מה את מדברת", אני נבוך מעט. "אבל ריקי עשתה רושם מעולה בפגישה הראשונה. אם את רוצה, אני יכול להתייעץ עם הרב גולדברג לגבי ההמשך. אבל רגע, מאיפה את יודעת את כל זה?"
"עוף השמים הוליך את הכל בכל מכל כל", היא עוטפת את כף ידי, מנענעת. "אתה יודע מה, רעיון מצוין. תתקשר מחר עם זריחת החמה לרב גולדברג ותתייעץ איתו לגבי השידוך. ואני מקווה שהוא ירחיק אותך מהשידוך הזה בדיוק כשם שאתה מתרחק מהגפילטע פיש של דודה רוחמה. והלוואי וייתן לך ברכה שלימה לזיווג הגון משורש נשמתך הטהורה והזכה וכן יהי רצון ותאמר אמן".
"אמן"
לוח לימודים
מסלולי לימוד שאפשר לההצטרף
אליהם ממש עכשיו:
18.11
י"ז חשוון
וובינר מרתק!
המדריך (הלא שלם) לסטוריטלינג
הרצאה ייחודית עם ירון פרל ממשרד הפרסום מקאן, על עולם הסטוריטלינג. מספרי סיפורים נולדים ככה או שאפשר ללמוד את זה? מה הופך סיפור אחד ל״תעירו אותי כשזה מסתיים״ ואחר ל״ספרו לי את זה שוב!״, והקשר לעולם הקריאייטיב.
הכניסה חופשית!
19.11
י"ח חשוון
פתיחת
קורס בינה מלאכותית - חדשנות ב AI
קורס מקוצר
19.11
י"ח חשוון
אירוע שיתופים ייחודי
בוטים מספרים על עצמם
בואו לשמוע בוגרים מובילים שלנו משתפים אתהסיפור מאחורי הבוטים הייחודיים שהם פיתחו.הצצה מרתקת לעולמות האוטומציה, החדשנות והפתרונות החכמים,עם הזדמנות ללמוד איך גם אתם יכולים לקחת חלק במהפכה הטכנולוגית.
הכניסה חופשית!
25.11
כ"ד
פתיחת
קורס פרסום קופי+
מלגות גבוהות!
27.11
כ"ו חשוון
פתיחת
קורס פיתוח בוטים ואוטומציות עסקיות
מלגות גבוהות!
27.11
כ"ו חשוון
פתיחת
קורס עיצוב גרפי ודיגיטל - בסילבוס חדש ומטורף!
מלגות גבוהות!
תהילים פרק קכג
א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת אֵלֶיךָ נָשָׂאתִי אֶת עֵינַי הַיֹּשְׁבִי בַּשָּׁמָיִם:ב הִנֵּה כְעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲדוֹנֵיהֶם כְּעֵינֵי שִׁפְחָה אֶל יַד גְּבִרְתָּהּ כֵּן עֵינֵינוּ אֶל יי אֱלֹהֵינוּ עַד שֶׁיְּחָנֵּנוּ:ג חָנֵּנוּ יי חָנֵּנוּ כִּי רַב שָׂבַעְנוּ בוּז:ד רַבַּת שָׂבְעָה לָּהּ נַפְשֵׁנוּ הַלַּעַג הַשַּׁאֲנַנִּים הַבּוּז לִגְאֵיוֹנִים: