הנושאים החמים
הנושאים החמים
טוב, מכירים אותי כבר, אני אוהבת להיכנס לראש של אנשים. הפעם החלטתי להיכנס לראש של ריקי, פגישה ראשונה, בחור ראשון. בפעם הבאה בעז"ה אכנס לראש של הבחור שיושב מולה... ביקורת תמיד מתקבלת בשמחה, אין צורך לומר, נכון?
ריקי
בפגישה הראשונה הוא דיבר על הסבא מקלם, הסביר את השיטות השונות, ההבדלים. לגמתי את המילים שלו בשקיקה. "שיטת קלם דוגלת בהדרגתיות, צעד אחר צעד. לעומת זאת בסלבודקה טוענים שיש לקפוץ מיד אל השאיפה העליונה", הסביר.
העיניים שלו ברקו, האצבעות מנו את כל השיטות בהתלהבות. "יש גם את נוהוברדוק. היא דוגלת בקיצון - צריך להשתחרר מהרצונות, התאוות הגופניות והחומריות, ויש להידבק אך ורק בתורה וברוח".
באיזה שהוא שלב הוא נעצר, שאל אם זה מעניין אותי. "בטח", עניתי בהתלהבות. ראיתי את הבחור ההוא, זה שהמורה חוה דיברה עליו בשיעורי הבית היהודי. מתמיד. למדן. עם אש בעיניים.
אחר כך הוא עבר לאחיינים. "מוישי הוא לפני ציפי, ודבורה יותר גדולה מיעקוב. חלי ושימי הם תאומים".
"רגע, בת כמה ציפי?", הבעתי התעניינות למרות שזה היה הדבר האחרון שעניין אותי.
"בת 13.5", הוא ענה, המבט שלו היה מופתע מעט, כאילו אומר: 'כבר אמרתי לך, לא הקשבת?!'.
"אה, נכון, אמרת בהתחלה", הסמקתי.
המלצר הגיע, שאל מה נרצה לשתות. רציתי קולה קרה עם קוביות קרח. "מים", חייכתי בביישנות.
"אז איפה היינו?", הוא שאל אחרי שהמלצר עזב את המקום. התלבטתי האם לומר 'עצרנו באחיינים שלך' או פשוט לפתוח נושא חדש. האחיינים שיעממו אותי.
הוא פתח נושא אחר. סיפר על הישיבה, החברים, האוכל. "זה לא משנה מה תאכל. דג, עוף או שניצל, גם ככה בסוף יהיה לזה טעם של קרטון", אמר.
פלטתי צחוק מאופק.
בסיום הפגישה, כשהתקדמנו לעבר התחנה, הבחנתי שצבע הגרביים שלו תואם בדיוק מושלם לפרחים בעניבה. הרהרתי באיזה שיטה הוא דוגל, נוהוברדוק, סלבודקה או קלם.
נראה שייקח להם זמן
