היפרדות רשתית
היפרדות רשתית מגלגל העין היא מצב חירום שעלול לגרום לעיוורון. להיפרדות קודם לרוב קרע ברשתית -
תופעה שמלוּוה לעיתים בחיזיון של הבזקי אור ושמחייבת לפנות מיד לרופא עיניים
מהי היפרדות של הרשתית?
היפרדות רשתית היא מצב שבו נוזל מצטבר בין הרשתית לדופן של גלגל העין. במרבית המקרים נגרם המצב הזה כתוצאה מקרע ברשתית. הקרע יכול להיווצר, בין היתר, כתוצאה מתהליך של היפרדות גוף הזגוגית מהרשתית. כאמור, עם הגיל הופכת הזגוגית לנוזלית יותר וכתוצאה מכך היא עוברת תהליך שבו היא קורסת לתוך עצמה (עוברת תמט) ונפרדת מהרשתית בחלקה האחורי. הזגוגית עדיין נשארת אחוזה בהיקף הרשתית, ואם בתהליך של היפרדות הזגוגית נוצרת משיכה של הרשתית בהיקף, עלול להיווצר קרע ברשתית שיכול להוביל למעבר נוזלים דרכו אל מאחורי הרשתית ולהפריד אותה מדופן העין. אם לא מטפלים בבעיה הזאת בזמן ובהצלחה, עלולים להתעוור.
יש לציין
שהיפרדות של הזגוגית שאינה מלווה בקרע של הרשתית אינה פוגעת בדרך כלל בראייה ואינה מצריכה התערבות רפואית (אלא אם ה"זבובים" וה"חוטים" שמתלווים לשינויים בזגוגית העין מאוד מציקים ומפריעים).
עד לפני שני עשורים היה הטיפול בהיפרדות הרשתית כמעט בלתי אפשרי. אך בזכות התקדמות המכשור הרפואי והידע שנצבר, הפכו ניתוחי עיניים לאמצעי שגרתי ויעיל לטיפול בתופעה שעלולה להביא לאובדן מלא של הראייה.
מדובר במחלה נפוצה?
שכיחות המחלה היא אחת ל־10,000. במחצית מהמקרים היפרדות הרשתית מתרחשת באופן עצמוני, ללא טראומה כלשהי. המחלה נפוצה יותר בקרב אנשים שסובלים מקוצר ראייה גבוה ומשינויים ניווניים בהיקף הרשתית. כמו כן היא נפוצה בקרב מי שבמשפחתם קיימת המחלה הזאת ("סיפור משפחתי" בלשון הרופאים), לאחר ניתוחים תוך־עיניים או בעקבות טראומה לעין. כאמור, בדרך כלל נוצר קרע או נוצרים קרעים אחדים ברשתית ההיקפית כתוצאה ממשיכת זגוגית באזורי החיבור ביניהם. בעקבות זאת עובר נוזל הזגוגית דרך הקרע אל מאחורי הרשתית ומפריד אותה מדופן העין. באזור שבו נפרדת הרשתית מדופן העין אין ראייה של פרטים (רואים רק מסך אפור). ככל שההיפרדות נרחבת יותר כך המסך האפור גדול יותר. במצב של היפרדות מלאה מבדילים רק בין חושך לאור.
מהם מאפייני המחלה?
התסמינים שיכולים לרמז על קרע ברשתית (שיכול לגרום להיפרדות הרשתית) כוללים הבזקי אור, תחושה של גופים הצפים מול העין בצורת זבובים או עכביש או חוטים וקווים. אם הרשתית נפרדת מדופן העין, חווים אובדן של שדה ראייה. האובדן הזה יכול להיות חלקי (מופיע מסך שחור שמסתיר חלק משדה הראייה) ויכול להיות מלא (מסך שחור יורד על כל שדה הראייה. זה קורה כאשר נפרד גם מרכז הראייה - אזור המקולה שאחראי להבחנה בין פרטים ולראייה חדה).
כיצד נעשה האבחון?
היפרדות הרשתית מאובחנת בבדיקה שנעשית באמצעות מנורת סדק אצל רופא עיניים לאחר הרחבת אישונים ובדיקה של היקף הרשתית. בבדיקה מאבחן הרופא את היקף ההיפרדות, את מידת הירידה בראייה, את המעורבות של מרכז הראייה בהיפרדות הרשתית, את המיקום ואת האופי של הקרעים בהיקף הרשתית. אם יש דימום בחלל הזגוגית ולא ניתן לראות את פרטי הרשתית, מופנה המטופל לבדיקת
אולטרסאונד של גלגל העין.
נשמע מפחיד. יש טיפול?
אם נוצר קרע בלבד, ללא היפרדות של הרשתית, ניתן לסגור אותו באמצעות טיפול לייזר, ואין צורך בניתוח. טיפול לייזר אפשרי רק אם פונים במהירות לרופא העיניים - לפני שהרשתית נפרדת מדופן העין - וניגשים מיד לטיפול בלייזר.
ואם מגיעים לטיפול אחרי שהרשתית נפרדה מדופן העין?
אם הרשתית כבר נפרדה מדופן העין, הטיפול הוא באמצעות ניתוח שבו סוגרים את הקרע (או את הקרעים) ומנקזים את הנוזל שמאחורי הרשתית. חשוב מאוד לזהות את הבעיה ולטפל בה מהר ככל האפשר. אם מרכז הראייה לא נפרד עדיין מדופן העין, יש לעשות את הניתוח בהקדם כדי למנוע את היפרדותו ואת הסיכון לאובדן ראייה בלתי הפיך. אם מרכז הראייה נפרד, לא תמיד ניתן יהיה - גם באמצעות ניתוח מוצלח - להביא להשבת מלוא הראייה.
יש כמה שיטות שבהן משתמשים כדי לתקן היפרדות של הרשתית. ניתן להשתמש באחת מהן או בשילוב של כמה מהן - בהתאם לנסיבות ובהתאם להחלטת הרופא המנתח ולרצונו של המטופל.
מהן האופציות הניתוחיות?
בשנים האחרונות השתכללו מאוד שיטות הניתוח הודות לשיפור בכמה תחומים מרכזיים: איכות המכשירים, פיתוחם של חומרי עזר כימיים שונים ושל אמצעי ראייה אופטיים. כמו כן השתפרה מאוד המיומנות של המנתחים. כל אלה הביאו לפריצת דרך משמעותית בריפוי המחלה - גם במקרים הסבוכים ביותר, שלפני כשני עשורים לא ניתן היה לטפל בהם.
אלה הן טכניקות הניתוח:
1. פנאומטיק רטינופקסיה (Pneumatic retinopexy).
פנאומטיק רטינופקסיה היא פרוצדורה שכרוכה בהזרקת גז לעין וטיפול בקרע באמצעות הקפאה (קריותרפיה) או שימוש בלייזר לאחר הצמדת הרשתית לדופן העין. מכיוון שבפרוצדורה הזאת חשוב שהגז ידחוף את הרשתית למקום, צריך לאחר הניתוח להקפיד על מנח ראש שיגרום לבועת הגז לסגור את החור במשך כמה ימים. זה הכרחי להצלחת הפרוצדורה הזאת. השיטה הזאת מוגבלת להיפרדות של הרשתית בעקבות קרע בחלק העליון שלה. בעת שבועת הגז מצויה בעין אסור לטוס. כמו כן אם צריך לעבור ניתוח בהרדמה כללית בעת שהגז מצוי בעין, יש ליידע על כך את הרופא המרדים כדי שלא ישתמש להרדמה בגז מסוג ניטרוס שכן הוא עלול לגרום להגדלה של בועת הגז ולעלייה בלחץ בעין. יש לציין שהמטופל יכול לראות את בועת הגז בחלק התחתון של שדה הראייה, והיא יכולה לנוע עם תנועת הראש עד להיעלמותה בתוך כחודש.
2. ניתוח חיגור (Scleral buckle). הניתוח הזה נעשה בדרך כלל בהרדמה כללית, ובמסגרתו מקפיאים את הקרע כדי ליצור צלקת סביבו. לאחר מכן תופרים רצועה של סיליקון או של ספוג שמצמידה את הרשתית לדופן של גלגל העין. הניתוח הזה מקרב את הדופן של גלגל העין לרשתית ומקטין את המשיכה פנימה של הקרע על הרשתית.
3. ויטרקטומיה (Vitrectomy). השינויים העיקריים שהונהגו בשנים האחרונות בשיטות הכירורגיות מתבססים על טיפול ברשתית המופרדת מתוך העין ולא באמצעות טיפול חיצוני מדופן העין, כלומר כניסה אל תוך העין, סגירת החורים, ניקוז הנוזל, שחרור של משיכות הזגוגית והצמדת הרשתית בעזרת חומרים כימיים.
ויטרקטומיה כוללת כריתה של מרבית הזגוגית בעין וכן באזור הקרע לאחר כניסה לעין מפתחים קטנים בלובן העין. לאחר שהרשתית חוזרת למקומה נעשה טיפול בלייזר או בהקפאה (קריותרפיה) סביב הקרע לצורך יצירת צלקת. בסיום הניתוח מושארים בעין גז או שמן סיליקון כדי לוודא שהרשתית תישאר צמודה לדופן של גלגל העין, ושהראייה תחזור. שמן הסיליקון מושאר בעין למשך כמה חודשים. אחרי שהרשתית צמודה לדופן העין במשך כמה חודשים בלי להיפרד שוב, מוציאים את הסיליקון בניתוח נוסף.
במהלך הניתוח נעשה שימוש במערכת אופטיקה משוכללת המאפשרת ראייה מושלמת של כל אזורי העין (שצורתה כדורית) ומתן של טיפולי לייזר ליצירת צלקות באזורי הפריפריה שבהם בדרך כלל מרוכזת הפתולוגיה במחלה הזאת. המערכת האופטית הזאת מונחת על הקרנית, ודרכה ניתן לראות את כל תוכן העין.
שיטה נוספת שפותחה באחרונה היא שימוש במיקרו־אנדוסקופ ובמסך צפייה. בשיטה הזאת מחדירים לתוך העין מצלמת טלוויזיה זעירה ומקור אור שגודלם כמילימטר אחד ומטפלים בפגמים ברשתית ובזגוגית תוך כדי צפייה בצג המוניטור.
בשנים האחרונות השתכללו גם המכשירים שמאפשרים חיתוך וקילוף של קרומים שמושכים וקורעים את הרשתית, כמו מספריים ומלקחיים זעירים, ומכשירים לצריבת רקמות וכלי דם כמו לייזר לשימוש תוך־עיני. מובן שכל האמצעים האלה מחייבים מיומנות גבוהה של המנתחים וידע נרחב בהפעלת האמצעים המתוחכמים האלה.
הודות להתפתחויות של השנים האחרונות בתחום של ניתוחי העיניים עומד כיום הסיכוי להצמיד בניתוח אחד את הרשתית המופרדת על 85% ואף יותר.
ד"ר ריטה ארליך היא מומחית למחלות עיניים ומנתחת. היא מנהלת את יחידת הרשתית במערך העיניים במרכז הרפואי רבין מקבוצת כללית
@בונדל
עדכני אותנו בבשורות טובות.
אולי יעניין אותך גם
דרוש מידע מישהו יודע? תופעה מציקה (ומלחיצה??) בעיניים
הנושאים החמים
