מיזופוניה - רגישות יתר לרעשים

אלף אורות

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
D I G I T A L
גם אני פספסתי, התחלתי להקשיב. את יודעת מה האורך של השיחה?
שעה
אפשר את הקישור לשיחה?
זו היתה ועידה טלפונית, אין קישור
באיזה שלוחה אפשר לשמוע?
תודה.
שלוחה 9, אבל בשלב זה היא כנראה מחקה אותה
מישהי יכולה לסכם את הנאמר בשיחה?
יש איזה פיתרון חדשני?
בגדול היא הסבירה כמה דברים.
קודם כל, שתמיד מפריע יותר כשעייפים או רעבים או עצבניים מכל סיבה שהיא.
שנית, יש עומסים פנימיים שמקשים יותר, ולכן אם יש משהו לא פתור, צריך למצוא דרך לפתור את זה. זה יכול להיות ריב עם שכנה, כעס על משהו, או כל תחושה שלילית (לא זוכרת להביא דוגמאות).
דובר על כך ששלושת המימדים מאוד עוזר. מישהי שם אמרה שלה דווקא לא עזר, אבל אולי בגלל שלא התמידה. אבל לא זה היה הנושא.
היא דיברה על כך שיש עומס שכלי ויש עומס רגשי. לפעמים העומס הרגשי מעצים מאוד את התופעה, ולכן חשוב לנסות להפריד בין העומס השכלי לבין הרגשי. לדוגמא, לפני פסח יש הרבה עבודה, זה עומס שכלי, זו עובדה, אבל אם מוסיפים על זה את הרגשי (כעסים על מי שלא עוזר, מחשבות שליליות על ההספק שלי וכו' - דוגמאות שלי), אז קשה יותר.
כתרגיל היא ביקשה לקחת את המצב הכי קשה שאנחנו חווים ולבדוק אם יש לו גם היבט רגשי. אם כן, לנסות להפריד ולראות מה קורה. לבדוק אם זה משפר את המצב.
לבסוף היא הביאה את הגישה הערכנית (מלשון - "ערך, ערכים"). היא אמרה שזה רק פיילוט שהיא מנסה עלינו, היא לא יודעת אם זה יעזור, אבל יש לה תחושה שכן.
הרעיון הוא שאנשים רגישים הם בדרך כלל יותר מיומנים במקצועות האנושיות (נוסח שלה), יש להם חשיבה מעמיקה, הקשבה לרגשות, מצפון ער ודרך ארץ.
הם רואים בבן אדם משהו נעלה וגבוה. יש בני אדם ויש בהמות. בני אדם הם נעלים ובהמות הן בהמות.
לפיכך, כשהם רואים מישהו אוכל (דמיינו לבד איך), הם ישר רואים בו משהו פחות ערך. מבחינתם הוא ירד מדרגת אדם לדרגת בהמה ולכן זה מוסיף דחיה על הדחיה.
הפתרון שהיא מציעה הוא - להסתכל על האדם מעוד היבטים שלו. חוץ מזה שהאדם הוא יצור לועס, הוא גם בעל חסד, חכם, מעניין, עמוק וכו'. להפוך את הלעיסות שלו למשהו שולי יותר.
הרעיון הוא שאדם עם רגישות גבוהה, יש לו אמת מידה גבוהה לבני אדם ולכן כשהם כביכול "מקלקלים" את זה, הם ישר נראים בעיניו כפחותים.
היא אמרה עוד דברים, אבל קשה לי לזכור, ואולי יהיו כאן כאלה שיוסיפו עוד ואולי יתקנו ויחדדו את מה שכתבתי.
יש לה ספר שהיא כתבה, לא בנושא של מיזופוניה, אלא בנושא אחר, אבל אולי שווה לקרוא: "חדות ועומק - יופי של אופי" מאת ליבי רוזנטל. הקו הוא שלה, ניתן להאזין לתכנים נוספים, אולי זה יועיל.
היא ביקשה לנסות את הגישה הערכנית, לבדוק אם יש שיפור, אם כן, לספר לה על זה.
 

ליאורה ז.

משתמש מקצוען
מנוי פרימיום
שעה

זו היתה ועידה טלפונית, אין קישור

שלוחה 9, אבל בשלב זה היא כנראה מחקה אותה

בגדול היא הסבירה כמה דברים.
קודם כל, שתמיד מפריע יותר כשעייפים או רעבים או עצבניים מכל סיבה שהיא.
שנית, יש עומסים פנימיים שמקשים יותר, ולכן אם יש משהו לא פתור, צריך למצוא דרך לפתור את זה. זה יכול להיות ריב עם שכנה, כעס על משהו, או כל תחושה שלילית (לא זוכרת להביא דוגמאות).
דובר על כך ששלושת המימדים מאוד עוזר. מישהי שם אמרה שלה דווקא לא עזר, אבל אולי בגלל שלא התמידה. אבל לא זה היה הנושא.
היא דיברה על כך שיש עומס שכלי ויש עומס רגשי. לפעמים העומס הרגשי מעצים מאוד את התופעה, ולכן חשוב לנסות להפריד בין העומס השכלי לבין הרגשי. לדוגמא, לפני פסח יש הרבה עבודה, זה עומס שכלי, זו עובדה, אבל אם מוסיפים על זה את הרגשי (כעסים על מי שלא עוזר, מחשבות שליליות על ההספק שלי וכו' - דוגמאות שלי), אז קשה יותר.
כתרגיל היא ביקשה לקחת את המצב הכי קשה שאנחנו חווים ולבדוק אם יש לו גם היבט רגשי. אם כן, לנסות להפריד ולראות מה קורה. לבדוק אם זה משפר את המצב.
לבסוף היא הביאה את הגישה הערכנית (מלשון - "ערך, ערכים"). היא אמרה שזה רק פיילוט שהיא מנסה עלינו, היא לא יודעת אם זה יעזור, אבל יש לה תחושה שכן.
הרעיון הוא שאנשים רגישים הם בדרך כלל יותר מיומנים במקצועות האנושיות (נוסח שלה), יש להם חשיבה מעמיקה, הקשבה לרגשות, מצפון ער ודרך ארץ.
הם רואים בבן אדם משהו נעלה וגבוה. יש בני אדם ויש בהמות. בני אדם הם נעלים ובהמות הן בהמות.
לפיכך, כשהם רואים מישהו אוכל (דמיינו לבד איך), הם ישר רואים בו משהו פחות ערך. מבחינתם הוא ירד מדרגת אדם לדרגת בהמה ולכן זה מוסיף דחיה על הדחיה.
הפתרון שהיא מציעה הוא - להסתכל על האדם מעוד היבטים שלו. חוץ מזה שהאדם הוא יצור לועס, הוא גם בעל חסד, חכם, מעניין, עמוק וכו'. להפוך את הלעיסות שלו למשהו שולי יותר.
הרעיון הוא שאדם עם רגישות גבוהה, יש לו אמת מידה גבוהה לבני אדם ולכן כשהם כביכול "מקלקלים" את זה, הם ישר נראים בעיניו כפחותים.
היא אמרה עוד דברים, אבל קשה לי לזכור, ואולי יהיו כאן כאלה שיוסיפו עוד ואולי יתקנו ויחדדו את מה שכתבתי.
יש לה ספר שהיא כתבה, לא בנושא של מיזופוניה, אלא בנושא אחר, אבל אולי שווה לקרוא: "חדות ועומק - יופי של אופי" מאת ליבי רוזנטל. הקו הוא שלה, ניתן להאזין לתכנים נוספים, אולי זה יועיל.
היא ביקשה לנסות את הגישה הערכנית, לבדוק אם יש שיפור, אם כן, לספר לה על זה.
מרגיע שאני לא היחידה שסובלת מזה...
 

גילי:)

משתמש צעיר
וואו האשכול הזה מרגש אותי מאוד
ידעתי שנים שקוראים לזה מיזופוניה וזאת תופעה קיימת ואני לא סתם קריזיונרית, אבל כיף לגלות פה בבת אחת כל כך הרבה כמוני... (כלומר, עצוב לי שיש כל כך הרבה שחולקים איתי את אותו הסבל אבל אם כבר יש לנו את זה לפחות שנדע אחד על השני)
אני מוצאת את עצמי עוברת כאן כבר למעלה משעה על כל ההודעות (כאילו אין לי מה לעשות😉) והצאוור שלי כמעט ננקע מרוב הנהוני הסכמה והזדהות.
לי קשה מאוד עם אימא שלי שאומרת הרבה תהילים ובלחישה מוגבהת כזאת- שכמו שכתבו פה והזדהיתי מאוד-מפריעה יותר מאמירה בקול- וזה גורם לי להרבה קושי מולה, אף פעם לא עזרתי אומץ לדבר איתה על זה ברצינות, וזה ממש מקשה עלי כי אני רוב שעות היום מפחדת להיות בסלון מחשש שעוד רגע היא תתיישב עם התהילים, לפעמים אני מנגנת בפסנתר וכל כך נחמד לי והיא מתיישבת על הכורסא ומקרבת אליה את הספר ואני פשוט עוצרת באמצע היצירה ובורחת לחדר.
שבתות-זה בכלל, להנדס שעות איך אפשר גם להיות בזימון וגם לא לברך כשעוד מישהו מברך איתי בשולחן. אז בדרך כלל זה לקום "לשירותים" ולחזור רק אחרי שהסכנה נגמרת או לקחת איתי משהו מזונות לחדר כדי לברך שם.
לפעמים אנחנו נוסעים באוטו נסיעות ארוכות ואז אמא שלי מתחילה עם תהילים ובא לי למותת ואין איך לברוח...
לגימות מרק או תה וכו-על כל שונאינו!!!!!!!!!! (לא האוכל או השתיה, הסבל שזה גורם למי ששומע מהצד😄)
ימים נוראים בבית הכנסת-אוי השם לכמה כפרת עוונות דאגת לנו בימים האלו... אני תמיד נכנסת לעזרת נשים ובוחנת בחשדנות את כל הסביבה שלי עוד לפני שמתחילים, לראות מי כאן נראית טיפוס שיגרום לי לסבל. היו שנים ששמחתי מאוד לגלות שכולן סביבי נערות צעירות ולא נשקפת סכנה מאף אחת ואז התחילו להתפלל וגיליתי עד מהרה שהבחורה מאחורי החליטה שנורא מגניב להתפלל בלחישה דרמטית ומדי כמה מילים לזרוק מילה שתיים בקול, אולי כדי לעדכן את כולנו איפה בדיוק היא נמצאת. השנה מצאתי לי בתוך עזרת נשים חדר קטן ופשוט ישבתי שם לבד, אבל לא שמעתי משם טוב את החזן ופספסתי הרבה קטעים יפים אז חזרתי למקום שלי וברחתי משם רק בתפילות עמידה.
שנה אחת כשהייתי בת שלוש עשרה פשוט קרעתי טישו לחתיכות קטנות ודחפתי לאזניים באלגנטיות. להגיד שזה עזר לגמרי? לא אגיד.

טוב נראה לי יצא מספיק ארוך להודעה אחת אז די לבכיות לבינתיים... לילה טוב וש ק ט
 

saralulu

משתמש מקצוען
אני לא יכולה לשמוע נקישות של סכו״ם אמיתי בשיניים... או נקישות נמרצות בצלחת המרק או הקורנפלקס או הטשולנט וכו׳ וכו׳ תוך כדי אכילה נלהבת...
 

יעל צוריאל

משתמש פעיל
וואו האשכול הזה מרגש אותי מאוד ידעתי שנים שקוראים לזה מיזופוניה וזאת תופעה קיימת ואני לא סתם קריזיונרית, אבל כיף לגלות פה בבת אחת כל כך הרבה כמוני... (כלומר, עצוב לי שיש כל כך הרבה שחולקים איתי את אותו הסבל אבל אם כבר יש לנו את זה לפחות שנדע אחד על השני) אני מוצאת את עצמי עוברת כאן כבר למעלה משעה על כל ההודעות (כאילו אין לי מה לעשות😉) והצאוור שלי כמעט ננקע מרוב הנהוני הסכמה והזדהות. לי קשה מאוד עם אימא שלי שאומרת הרבה תהילים ובלחישה מוגבהת כזאת- שכמו שכתבו פה והזדהיתי מאוד-מפריעה יותר מאמירה בקול- וזה גורם לי להרבה קושי מולה, אף פעם לא עזרתי אומץ לדבר איתה על זה ברצינות, וזה ממש מקשה עלי כי אני רוב שעות היום מפחדת להיות בסלון מחשש שעוד רגע היא תתיישב עם התהילים, לפעמים אני מנגנת בפסנתר וכל כך נחמד לי והיא מתיישבת על הכורסא ומקרבת אליה את הספר ואני פשוט עוצרת באמצע היצירה ובורחת לחדר. שבתות-זה בכלל, להנדס שעות איך אפשר גם להיות בזימון וגם לא לברך כשעוד מישהו מברך איתי בשולחן. אז בדרך כלל זה לקום "לשירותים" ולחזור רק אחרי שהסכנה נגמרת או לקחת איתי משהו מזונות לחדר כדי לברך שם. לפעמים אנחנו נוסעים באוטו נסיעות ארוכות ואז אמא שלי מתחילה עם תהילים ובא לי למותת ואין איך לברוח... לגימות מרק או תה וכו-על כל שונאינו!!!!!!!!!! (לא האוכל או השתיה, הסבל שזה גורם למי ששומע מהצד😄) ימים נוראים בבית הכנסת-אוי השם לכמה כפרת עוונות דאגת לנו בימים האלו... אני תמיד נכנסת לעזרת נשים ובוחנת בחשדנות את כל הסביבה שלי עוד לפני שמתחילים, לראות מי כאן נראית טיפוס שיגרום לי לסבל. היו שנים ששמחתי מאוד לגלות שכולן סביבי נערות צעירות ולא נשקפת סכנה מאף אחת ואז התחילו להתפלל וגיליתי עד מהרה שהבחורה מאחורי החליטה שנורא מגניב להתפלל בלחישה דרמטית ומדי כמה מילים לזרוק מילה שתיים בקול, אולי כדי לעדכן את כולנו איפה בדיוק היא נמצאת. השנה מצאתי לי בתוך עזרת נשים חדר קטן ופשוט ישבתי שם לבד, אבל לא שמעתי משם טוב את החזן ופספסתי הרבה קטעים יפים אז חזרתי למקום שלי וברחתי משם רק בתפילות עמידה. שנה אחת כשהייתי בת שלוש עשרה פשוט קרעתי טישו לחתיכות קטנות ודחפתי לאזניים באלגנטיות. להגיד שזה עזר לגמרי? לא אגיד. טוב נראה לי יצא מספיק ארוך להודעה אחת אז די לבכיות לבינתיים... לילה טוב וש ק ט
אני כ"כ מבינה...
אולי תנסי כמו שליבי אמרה בשיחה, לאסוף מעלות על אמא שלך, מעלות שמייחדות אותה כבן אדם תנסי בזמן רגוע כשאת לבד לעשות רשימה ולשנן אותה.
לפי מה שהבנתי מליבי, הרעשים מפריעים לנו באיזה שהוא מקום שאנחנו אומרות, "היא לא בן אדם, בן אדם טוב ונורמלי לא מלחשש את המילים ככה אלא מתפלל בצורה נורמלית ושקטה". תנסי להגיד לעצמך למה היא כן בן אדם, דוקא מעלות של בני אדם, לא "מתלבשת יפה" אלא "שמה לב לשני, עוזרת לכולם גם כשזה לא נח לה..."
 

איזה מאמי

משתמש פעיל
וואו האשכול הזה מרגש אותי מאוד
ידעתי שנים שקוראים לזה מיזופוניה וזאת תופעה קיימת ואני לא סתם קריזיונרית, אבל כיף לגלות פה בבת אחת כל כך הרבה כמוני... (כלומר, עצוב לי שיש כל כך הרבה שחולקים איתי את אותו הסבל אבל אם כבר יש לנו את זה לפחות שנדע אחד על השני)
אני מוצאת את עצמי עוברת כאן כבר למעלה משעה על כל ההודעות (כאילו אין לי מה לעשות😉) והצאוור שלי כמעט ננקע מרוב הנהוני הסכמה והזדהות.
לי קשה מאוד עם אימא שלי שאומרת הרבה תהילים ובלחישה מוגבהת כזאת- שכמו שכתבו פה והזדהיתי מאוד-מפריעה יותר מאמירה בקול- וזה גורם לי להרבה קושי מולה, אף פעם לא עזרתי אומץ לדבר איתה על זה ברצינות, וזה ממש מקשה עלי כי אני רוב שעות היום מפחדת להיות בסלון מחשש שעוד רגע היא תתיישב עם התהילים, לפעמים אני מנגנת בפסנתר וכל כך נחמד לי והיא מתיישבת על הכורסא ומקרבת אליה את הספר ואני פשוט עוצרת באמצע היצירה ובורחת לחדר.
שבתות-זה בכלל, להנדס שעות איך אפשר גם להיות בזימון וגם לא לברך כשעוד מישהו מברך איתי בשולחן. אז בדרך כלל זה לקום "לשירותים" ולחזור רק אחרי שהסכנה נגמרת או לקחת איתי משהו מזונות לחדר כדי לברך שם.
לפעמים אנחנו נוסעים באוטו נסיעות ארוכות ואז אמא שלי מתחילה עם תהילים ובא לי למותת ואין איך לברוח...
לגימות מרק או תה וכו-על כל שונאינו!!!!!!!!!! (לא האוכל או השתיה, הסבל שזה גורם למי ששומע מהצד😄)
ימים נוראים בבית הכנסת-אוי השם לכמה כפרת עוונות דאגת לנו בימים האלו... אני תמיד נכנסת לעזרת נשים ובוחנת בחשדנות את כל הסביבה שלי עוד לפני שמתחילים, לראות מי כאן נראית טיפוס שיגרום לי לסבל. היו שנים ששמחתי מאוד לגלות שכולן סביבי נערות צעירות ולא נשקפת סכנה מאף אחת ואז התחילו להתפלל וגיליתי עד מהרה שהבחורה מאחורי החליטה שנורא מגניב להתפלל בלחישה דרמטית ומדי כמה מילים לזרוק מילה שתיים בקול, אולי כדי לעדכן את כולנו איפה בדיוק היא נמצאת. השנה מצאתי לי בתוך עזרת נשים חדר קטן ופשוט ישבתי שם לבד, אבל לא שמעתי משם טוב את החזן ופספסתי הרבה קטעים יפים אז חזרתי למקום שלי וברחתי משם רק בתפילות עמידה.
שנה אחת כשהייתי בת שלוש עשרה פשוט קרעתי טישו לחתיכות קטנות ודחפתי לאזניים באלגנטיות. להגיד שזה עזר לגמרי? לא אגיד.

טוב נראה לי יצא מספיק ארוך להודעה אחת אז די לבכיות לבינתיים... לילה טוב וש ק ט
גילי כ"כ הזדהיתי ומיוחד איך שאת מגייסת את ההומור שלך להתמודדות!
איך זה שאף אחד לא הזכיר משיכות באף?
זה גורם לי להרגיש פיזית מה שהבנ"א השני מרגיש (במחילה, פשוט אני מרגישה שאני בולעת ...)

מה שנוכחתי לדעת שהמצוקה גוברת בזמני סטרס,
ואז אני מנסה לעזור לעצמי עם זה- ויטמין Bקומפלקס, שינה וכו.

לברוח זה לא תמיד הפתרון, ולפעמים יש לזה השלכות קשות.
(לצורך העניין- מכירה גרושה בגלל מיזופוניה:( )
הרבה תפילה,
והרבה תרגול של סבלנות, של כבוד והכלה לעצמי ולקושי שלי,
ומתוך כך- כבוד והכלה לקושי של השני.
 

גילי:)

משתמש צעיר
אני כ"כ מבינה...
אולי תנסי כמו שליבי אמרה בשיחה, לאסוף מעלות על אמא שלך, מעלות שמייחדות אותה כבן אדם תנסי בזמן רגוע כשאת לבד לעשות רשימה ולשנן אותה.
לפי מה שהבנתי מליבי, הרעשים מפריעים לנו באיזה שהוא מקום שאנחנו אומרות, "היא לא בן אדם, בן אדם טוב ונורמלי לא מלחשש את המילים ככה אלא מתפלל בצורה נורמלית ושקטה". תנסי להגיד לעצמך למה היא כן בן אדם, דוקא מעלות של בני אדם, לא "מתלבשת יפה" אלא "שמה לב לשני, עוזרת לכולם גם כשזה לא נח לה..."
תודה יעל
העניין הוא שאני מאוד אוהבת ומעריכה את אמא שלי, זה לא קשור בכלל... ואגב, יש עוד המון רעשים שמפריעים לי לידה (כשגיליתי שזה בעיקר ליד אנשים קרובים אלינו הרגשתי שהכתבה הזאת נכתבת עלי) אבל הוא הבולט שבהם
 

גילי:)

משתמש צעיר
גילי כ"כ הזדהיתי ומיוחד איך שאת מגייסת את ההומור שלך להתמודדות!
איך זה שאף אחד לא הזכיר משיכות באף?
זה גורם לי להרגיש פיזית מה שהבנ"א השני מרגיש (במחילה, פשוט אני מרגישה שאני בולעת ...)

מה שנוכחתי לדעת שהמצוקה גוברת בזמני סטרס,
ואז אני מנסה לעזור לעצמי עם זה- ויטמין Bקומפלקס, שינה וכו.

לברוח זה לא תמיד הפתרון, ולפעמים יש לזה השלכות קשות.
(לצורך העניין- מכירה גרושה בגלל מיזופוניה:( )
הרבה תפילה,
והרבה תרגול של סבלנות, של כבוד והכלה לעצמי ולקושי שלי,
ומתוך כך- כבוד והכלה לקושי של השני.
וואווווו גם משיכות באף
פשוט לא נעים לנסח את זה😉


את באמת מכירה מישהי שרק זאת הסיבה?!
לא אני רועדת עכשיו
אתמול רציתי לכתוב לכן האם צריך לספר בשידוכים וזה...
אמאאא מה עושים
 

איזה מאמי

משתמש פעיל
וואווווו גם משיכות באף
פשוט לא נעים לנסח את זה😉


את באמת מכירה מישהי שרק זאת הסיבה?!
לא אני רועדת עכשיו
אתמול רציתי לכתוב לכן האם צריך לספר בשידוכים וזה...
אמאאא מה עושים
אין סיבה לפאניקה,
כמובן שלא רק זו הסיבה.
אפשר וצריך לעבוד כדי לחיות עם זה.
 

אין על השם!

משתמש רשום
וואו האשכול הזה מרגש אותי מאוד
ידעתי שנים שקוראים לזה מיזופוניה וזאת תופעה קיימת ואני לא סתם קריזיונרית, אבל כיף לגלות פה בבת אחת כל כך הרבה כמוני... (כלומר, עצוב לי שיש כל כך הרבה שחולקים איתי את אותו הסבל אבל אם כבר יש לנו את זה לפחות שנדע אחד על השני)
אני מוצאת את עצמי עוברת כאן כבר למעלה משעה על כל ההודעות (כאילו אין לי מה לעשות😉) והצאוור שלי כמעט ננקע מרוב הנהוני הסכמה והזדהות.
לי קשה מאוד עם אימא שלי שאומרת הרבה תהילים ובלחישה מוגבהת כזאת- שכמו שכתבו פה והזדהיתי מאוד-מפריעה יותר מאמירה בקול- וזה גורם לי להרבה קושי מולה, אף פעם לא עזרתי אומץ לדבר איתה על זה ברצינות, וזה ממש מקשה עלי כי אני רוב שעות היום מפחדת להיות בסלון מחשש שעוד רגע היא תתיישב עם התהילים, לפעמים אני מנגנת בפסנתר וכל כך נחמד לי והיא מתיישבת על הכורסא ומקרבת אליה את הספר ואני פשוט עוצרת באמצע היצירה ובורחת לחדר.
שבתות-זה בכלל, להנדס שעות איך אפשר גם להיות בזימון וגם לא לברך כשעוד מישהו מברך איתי בשולחן. אז בדרך כלל זה לקום "לשירותים" ולחזור רק אחרי שהסכנה נגמרת או לקחת איתי משהו מזונות לחדר כדי לברך שם.
לפעמים אנחנו נוסעים באוטו נסיעות ארוכות ואז אמא שלי מתחילה עם תהילים ובא לי למותת ואין איך לברוח...
לגימות מרק או תה וכו-על כל שונאינו!!!!!!!!!! (לא האוכל או השתיה, הסבל שזה גורם למי ששומע מהצד😄)
ימים נוראים בבית הכנסת-אוי השם לכמה כפרת עוונות דאגת לנו בימים האלו... אני תמיד נכנסת לעזרת נשים ובוחנת בחשדנות את כל הסביבה שלי עוד לפני שמתחילים, לראות מי כאן נראית טיפוס שיגרום לי לסבל. היו שנים ששמחתי מאוד לגלות שכולן סביבי נערות צעירות ולא נשקפת סכנה מאף אחת ואז התחילו להתפלל וגיליתי עד מהרה שהבחורה מאחורי החליטה שנורא מגניב להתפלל בלחישה דרמטית ומדי כמה מילים לזרוק מילה שתיים בקול, אולי כדי לעדכן את כולנו איפה בדיוק היא נמצאת. השנה מצאתי לי בתוך עזרת נשים חדר קטן ופשוט ישבתי שם לבד, אבל לא שמעתי משם טוב את החזן ופספסתי הרבה קטעים יפים אז חזרתי למקום שלי וברחתי משם רק בתפילות עמידה.
שנה אחת כשהייתי בת שלוש עשרה פשוט קרעתי טישו לחתיכות קטנות ודחפתי לאזניים באלגנטיות. להגיד שזה עזר לגמרי? לא אגיד.

טוב נראה לי יצא מספיק ארוך להודעה אחת אז די לבכיות לבינתיים... לילה טוב וש ק ט
אמאלה בחיים לא קראתי משו שאני כל כך מזדהה
רעשים של תפילה בלחש מוציאים אותי מדעתי!!!!!
אני פשוט לא מסוגלת
במיוחד עם המשפחה
ולעיסות נגיד בשולחן שבת אני בורחת
ועוד...
קשה ממש ובמיוחד שרוב האנשים לא מבינם את הקושי
 

אין על השם!

משתמש רשום
וואו האשכול הזה מרגש אותי מאוד
ידעתי שנים שקוראים לזה מיזופוניה וזאת תופעה קיימת ואני לא סתם קריזיונרית, אבל כיף לגלות פה בבת אחת כל כך הרבה כמוני... (כלומר, עצוב לי שיש כל כך הרבה שחולקים איתי את אותו הסבל אבל אם כבר יש לנו את זה לפחות שנדע אחד על השני)
אני מוצאת את עצמי עוברת כאן כבר למעלה משעה על כל ההודעות (כאילו אין לי מה לעשות😉) והצאוור שלי כמעט ננקע מרוב הנהוני הסכמה והזדהות.
לי קשה מאוד עם אימא שלי שאומרת הרבה תהילים ובלחישה מוגבהת כזאת- שכמו שכתבו פה והזדהיתי מאוד-מפריעה יותר מאמירה בקול- וזה גורם לי להרבה קושי מולה, אף פעם לא עזרתי אומץ לדבר איתה על זה ברצינות, וזה ממש מקשה עלי כי אני רוב שעות היום מפחדת להיות בסלון מחשש שעוד רגע היא תתיישב עם התהילים, לפעמים אני מנגנת בפסנתר וכל כך נחמד לי והיא מתיישבת על הכורסא ומקרבת אליה את הספר ואני פשוט עוצרת באמצע היצירה ובורחת לחדר.
שבתות-זה בכלל, להנדס שעות איך אפשר גם להיות בזימון וגם לא לברך כשעוד מישהו מברך איתי בשולחן. אז בדרך כלל זה לקום "לשירותים" ולחזור רק אחרי שהסכנה נגמרת או לקחת איתי משהו מזונות לחדר כדי לברך שם.
לפעמים אנחנו נוסעים באוטו נסיעות ארוכות ואז אמא שלי מתחילה עם תהילים ובא לי למותת ואין איך לברוח...
לגימות מרק או תה וכו-על כל שונאינו!!!!!!!!!! (לא האוכל או השתיה, הסבל שזה גורם למי ששומע מהצד😄)
ימים נוראים בבית הכנסת-אוי השם לכמה כפרת עוונות דאגת לנו בימים האלו... אני תמיד נכנסת לעזרת נשים ובוחנת בחשדנות את כל הסביבה שלי עוד לפני שמתחילים, לראות מי כאן נראית טיפוס שיגרום לי לסבל. היו שנים ששמחתי מאוד לגלות שכולן סביבי נערות צעירות ולא נשקפת סכנה מאף אחת ואז התחילו להתפלל וגיליתי עד מהרה שהבחורה מאחורי החליטה שנורא מגניב להתפלל בלחישה דרמטית ומדי כמה מילים לזרוק מילה שתיים בקול, אולי כדי לעדכן את כולנו איפה בדיוק היא נמצאת. השנה מצאתי לי בתוך עזרת נשים חדר קטן ופשוט ישבתי שם לבד, אבל לא שמעתי משם טוב את החזן ופספסתי הרבה קטעים יפים אז חזרתי למקום שלי וברחתי משם רק בתפילות עמידה.
שנה אחת כשהייתי בת שלוש עשרה פשוט קרעתי טישו לחתיכות קטנות ודחפתי לאזניים באלגנטיות. להגיד שזה עזר לגמרי? לא אגיד.

טוב נראה לי יצא מספיק ארוך להודעה אחת אז די לבכיות לבינתיים... לילה טוב וש ק ט
וואי גילי שתדעי אחרי שקראתי את זה
זה הקל עליי ברמות!!
זה פשוט הזוי לקחת את המילים שלי
אין משו שאני לא מסכימה איתו
פשוט מטורף
אני הרבה פעמים בליל שבתת שכולם בסלון
ואני רוצה לקרוא ברוגע בלי רעשי רקע
אני פשוט לוקחת אטמים ושמה
תענוג!! ממליצה בחום
קצת ירדו עלי אבל פסדר
אני שוקלת ללכת באופן קבוע עם זה
 

גילי:)

משתמש צעיר
וואי גילי שתדעי אחרי שקראתי את זה
זה הקל עליי ברמות!!
זה פשוט הזוי לקחת את המילים שלי
אין משו שאני לא מסכימה איתו
פשוט מטורף
אני הרבה פעמים בליל שבתת שכולם בסלון
ואני רוצה לקרוא ברוגע בלי רעשי רקע
אני פשוט לוקחת אטמים ושמה
תענוג!! ממליצה בחום
קצת ירדו עלי אבל פסדר
אני שוקלת ללכת באופן קבוע עם זה
לי הייתה תקופה ארוכה שהייתי פשוט תוחבת אצבעות באוזניים בחוסר נימוס מוחלט😂
ואחותי ירדה עלי המון, אבל את הרמז היא לא קלטה... הרעשים לא הפסיקו
אבל יום אחד חזרתי מבית הספר וחיכתה לי במגירה שקית של אטמי אוזניים

הם לא ממש עזרו לי, אבל העיקר הכוונה... למרות שאני עד היום לא ממש בטוחה-אולי זה היה חלק מהעקיצה. מה שברור-במשפחה שלי אף אחד לא הבין כמה זה עניין רציני ומשמעותי ולא סתם שטויות של ילדה מפונקת, ואני לא רואה את עצמי כרגע פותחת את זה...

אגב, אצבעות באוזניים היו לפני שש שנים אבל לפעמים אני מוצאת את עצמי תוקעת אותן (מחילה מכל מי שמגעיל אותו) אם נגיד אני מתפללת שמונה עשרה וא ח ר י שהתחלתי כבר ואני נקועה למקום ואין איך לברוח נעמדת לידי מישהי, ו...
או ברכב כשאני לכודה.

ובלי קשר, יש כאן עוד מישהי שכשהיא ליד קולות שמטריפים אותה היא מנענעת בחוזקה את הברכיים או רוקעת ברגליים כאילו זה יעזור במשהו? או שאני ההזויה היחידה?
 

איזה מאמי

משתמש פעיל
לי הייתה תקופה ארוכה שהייתי פשוט תוחבת אצבעות באוזניים בחוסר נימוס מוחלט😂
ואחותי ירדה עלי המון, אבל את הרמז היא לא קלטה... הרעשים לא הפסיקו
אבל יום אחד חזרתי מבית הספר וחיכתה לי במגירה שקית של אטמי אוזניים

הם לא ממש עזרו לי, אבל העיקר הכוונה... למרות שאני עד היום לא ממש בטוחה-אולי זה היה חלק מהעקיצה. מה שברור-במשפחה שלי אף אחד לא הבין כמה זה עניין רציני ומשמעותי ולא סתם שטויות של ילדה מפונקת, ואני לא רואה את עצמי כרגע פותחת את זה...

אגב, אצבעות באוזניים היו לפני שש שנים אבל לפעמים אני מוצאת את עצמי תוקעת אותן (מחילה מכל מי שמגעיל אותו) אם נגיד אני מתפללת שמונה עשרה וא ח ר י שהתחלתי כבר ואני נקועה למקום ואין איך לברוח נעמדת לידי מישהי, ו...
או ברכב כשאני לכודה.

ובלי קשר, יש כאן עוד מישהי שכשהיא ליד קולות שמטריפים אותה היא מנענעת בחוזקה את הברכיים או רוקעת ברגליים כאילו זה יעזור במשהו? או שאני ההזויה היחידה?
התגובות הפיזיות הן ביטוי של המתח- מצוקה.
רק משפט אחד אומר-
היתה אישה חכמה שדיברתי איתה ואמרה לי שהרגישות לרעש היא בלתי נעימה לחלוטין,
והסביבה מתקשה להבין את הקושי הרב.
אבל- הכל צריך לעשות עם רגישות והבנה כלפיהם.
(כלומר, שהסבל שלך לא יהפוך לנחלת הכלל. הם לא אשמים בקושי שלך למרות שהם לכאורה גורמים אותו)
 

ליאורה ז.

משתמש מקצוען
מנוי פרימיום
ובלי קשר, יש כאן עוד מישהי שכשהיא ליד קולות שמטריפים אותה היא מנענעת בחוזקה את הברכיים או רוקעת ברגליים כאילו זה יעזור במשהו? או שאני ההזויה היחידה?
אני חושקת שיניים חזק, לא נושמת מעצבים(אם אפשר היה לראות ה"עננים" כמו בקומיקס..
אולי זה היה עוזר:unsure:)
כולי מתוחה ורק כשזה מפסיק/ ירדתי מהאוטובוס,
אני מתחילה לנשום נורמלי.
אם אני יכולה, פשוט בורחת לחדר אחר
 

אין על השם!

משתמש רשום
לי הייתה תקופה ארוכה שהייתי פשוט תוחבת אצבעות באוזניים בחוסר נימוס מוחלט😂
ואחותי ירדה עלי המון, אבל את הרמז היא לא קלטה... הרעשים לא הפסיקו
אבל יום אחד חזרתי מבית הספר וחיכתה לי במגירה שקית של אטמי אוזניים

הם לא ממש עזרו לי, אבל העיקר הכוונה... למרות שאני עד היום לא ממש בטוחה-אולי זה היה חלק מהעקיצה. מה שברור-במשפחה שלי אף אחד לא הבין כמה זה עניין רציני ומשמעותי ולא סתם שטויות של ילדה מפונקת, ואני לא רואה את עצמי כרגע פותחת את זה...

אגב, אצבעות באוזניים היו לפני שש שנים אבל לפעמים אני מוצאת את עצמי תוקעת אותן (מחילה מכל מי שמגעיל אותו) אם נגיד אני מתפללת שמונה עשרה וא ח ר י שהתחלתי כבר ואני נקועה למקום ואין איך לברוח נעמדת לידי מישהי, ו...
או ברכב כשאני לכודה.

ובלי קשר, יש כאן עוד מישהי שכשהיא ליד קולות שמטריפים אותה היא מנענעת בחוזקה את הברכיים או רוקעת ברגליים כאילו זה יעזור במשהו? או שאני ההזויה היחידה?
אוי הצחקת אותי
במשפחה שלי ממש לא מבינים את זה לצערי
אני כבר הפסקתי אפילו לבקש כי ממש מתעצבנים
"אולי תגידי לי גם לנשום יותר בשקט" -כאלה
לומשנה שזה לא כזה רחוק...😜
אני פשוט הולכת למקום שקט באלגנטיות
לפעמים בבוקר שאני מתפללת אני מוצאת את עצמי מקיפה את כל הבית
כי כל שניה מישהו אחר נכנס לחדר ומחליט להתפלל שם
קיצור לא פשוט
וזה ממש מנחם שיש עוד כאלה וזה משו עם שם
כי עד עכשיו באמת היתה את התחושה של הקרציה שאי אפשר לאכול לידה וכו
נקווהשגם המשפחה תבין
בקרוב אצל כולם
 

riki15

משתמש חדש
אוףףףף אני מזדהה פה עם כולן ללא יוצאת מין הכלל
אבל אין לזה פתרון סופיייי? משהו ממגר?
יווו תראו סרטוןן חחח חברות שלי שלחו לי וכתבו לי שזה אני😞
אני רוצה להבין משהוו
ככה אני אתחתן?
איך אפשר לחיות עם מישהו באותו בית בלי להתעצבן אליו כל 5 דקות??
ושתיהיה זוגיות נורמלית??
ואיך אפשר לסבול ככהה?
מיום ליום נוספים לרשימת הרעשים המעצבנים עוד ועוד סוגי רעשים
פתאום התחיל להפריע לי לאחרונה שאחי הולך בלי גרביים בבית וגורר תרגליםם
כל יום שהוא חוזר מהישיבה אני מתעצבנת אליווו וזה עושה לי רעעע
בנוסףלכל רשימת הרעשים הקיימת אין לה סוףףףףףף 😭

לפי הקישור לסרטון שהעלתי פה
יש מצב שזה קשור לטראומה בעבר (לא שזכור לי משהו...)
אולי אני אבדוק את זה

ועוד משהו שמעניין אותי אם אתן גם ככה:
אני שומעת רעשים ומתעצבנת ומבטיחה לעצמי שלא משנה מה או מי ולא משנה באיזה מחיר של שום דבר בחיים את הולכת הרגעעע לטפל ולמצוא פתרון לזה ואז אחרי שפסק הרעשים פתאום זה לא כזה בוהר לך ואת אומרת ברור שנטפל אבל בהמשך
זה מה שקורה לי בדיוקק!וחוזר חלילה ככה כל חיי על לרגע זה

מה עושיםםםםםםםםםם?????
 

אין על השם!

משתמש רשום
אוףףףף אני מזדהה פה עם כולן ללא יוצאת מין הכלל
אבל אין לזה פתרון סופיייי? משהו ממגר?
יווו תראו סרטוןן חחח חברות שלי שלחו לי וכתבו לי שזה אני😞
אני רוצה להבין משהוו
ככה אני אתחתן?
איך אפשר לחיות עם מישהו באותו בית בלי להתעצבן אליו כל 5 דקות??
ושתיהיה זוגיות נורמלית??
ואיך אפשר לסבול ככהה?
מיום ליום נוספים לרשימת הרעשים המעצבנים עוד ועוד סוגי רעשים
פתאום התחיל להפריע לי לאחרונה שאחי הולך בלי גרביים בבית וגורר תרגליםם
כל יום שהוא חוזר מהישיבה אני מתעצבנת אליווו וזה עושה לי רעעע
בנוסףלכל רשימת הרעשים הקיימת אין לה סוףףףףףף 😭

לפי הקישור לסרטון שהעלתי פה
יש מצב שזה קשור לטראומה בעבר (לא שזכור לי משהו...)
אולי אני אבדוק את זה

ועוד משהו שמעניין אותי אם אתן גם ככה:
אני שומעת רעשים ומתעצבנת ומבטיחה לעצמי שלא משנה מה או מי ולא משנה באיזה מחיר של שום דבר בחיים את הולכת הרגעעע לטפל ולמצוא פתרון לזה ואז אחרי שפסק הרעשים פתאום זה לא כזה בוהר לך ואת אומרת ברור שנטפל אבל בהמשך
זה מה שקורה לי בדיוקק!וחוזר חלילה ככה כל חיי על לרגע זה

מה עושיםםםםםםםםםם?????
וואי קשה לשמוע
אני שמתי לב שאם זה מישו שאני יותר אוהבת פחות מפריע לי הרעשים שהוא עושה
אני לא יודעת אם לכולם זה ככה
אולי תגלי כשתתחתני שזה הוא זה מציק לך
 

חנה ש.

צילום אומנותי
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
צילום מקצועי
יוצרי ai
בקשר לרעשים,
גם אני רגישה לרעש, ולאחרונה שומעת כמו הד של דפיקות שחוזרות על עצמם,
חשבתי שזה אולי מכונת כביסה שבורה של מישהו, או מזגן וכדו'.
אבל שומעים את זה מכמה מקומות ברחובות גבעה א' בביתר למטה.
פתאום קלטתי שזה נשמע כמו חפירות.
הבעיה שרק אני שומעת.
בסוף החלטתי לפנות למוקד, והרגשתי נורא, מה יכול להיות שרק אני שומעת
הדים של דפיקות? (וזה רק באזורים מסוימים)
הסברתי למוקדן והוא התייחס ברצינות, אבל רציתי לשאול מה דעתכם?
יכול להיות שיש כזאת שמיעה ששומעת תדר נוסף?
אולי זה פשוט סוג של רעש ששומעים את הלחץ דם שעובר ליד האוזן
או סוג של רעש מהאוזן או משהו כזה?
(פשוט התחלתי לחשוב שקרה לי משהו...)
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קכו

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב יי אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים:ב אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה:ג הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ הָיִינוּ שְׂמֵחִים:ד שׁוּבָה יי אֶת (שבותנו) שְׁבִיתֵנוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב:ה הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ:ו הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע בֹּא יָבוֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו:
נקרא  106  פעמים

אתגר AI

תאומים • אתגר 145

לוח מודעות

למעלה