בלי קשר לשום מסגרת לימודים מסוימת -
הנפש שלנו היא לא משחק ילדים,
ובדיוק כמו שבמקרה של שבר ח"ו לא נלך לרופא שעשה קורס של שלושה חודשים -
גם במקרה של קושי נפשי כלשהו
אין מקום לזלזול.
והרצינות לנושא צריכה לבוא הן מצד המטופל - שילך למישהו שלמד במקום שמוכר ע"י המל"ג,
מה שאומר שהוא רשמי ומקצועי ומפוקח,
והן מצד המטפל בפוטנציאל - שיבין את עוצמת האחריות ואת הכוח שיש לו בידיים (להיטיב או להזיק)
ולא יעסוק במקצועו לפני שלמד אותו במקום מוכר וקיבל את כל הידע והכלים הדרושים לו.
יש כיום הרבה מרכזים נחמדים כאלו שמכשירים מטפלים בהוקוס פוקוס,
והמטפלים האמיתיים צריכים אח"כ לתקן את כל הבלגן. חבל.
נכון שגם מטפל שלא למד תואר יכול לעזור לעיתים,
אבל הוא גם יכול מאוד מאוד להזיק.
כי הנפש היא דבר עדין שצריך ללמוד איך מתעסקים איתו,
ולבנאדם שלמד בצורה מחפפת כלשהי - עלול להיות מחסור בידע, מה שעלול לגרור נזק כבד.
מי שלא רוצה / יכול / מורשה ללמוד תואר וחושב על כיוון של קורס חביב -
לעניות דעתי אין הבדל בין זה לבין אדם שרוצה ללמוד רפואה אבל יש קשיים בדרכו;
הלימודים ארוכים וקשים מידי, ומאיפה הוא יממן את זה? וזה בכלל דברים שגויים המציאו וגוף של יהודי זה משהו אחר.
אז הוא מחליט ללכת לעשות קורס "רפואה מופלאה" מקיף שמבוסס על היהדות ועל הקבלה ועל חכמת הנגלה והנסתר ועל כל הנביאים והכתובים והגמרא באופן כללי,
ו...מתחיל לטפל באנשים!
ואת הנמשל תבינו בעצמכם
הנושאים החמים
הנושאים החמים
