נכתב ע"י Sigalit;1279316:
שלשת המימדים
יש תמיכה של רבנים רבים
יש הצלחה בתחום, ודאי שלא 100 אחוז.
תבדקי את הנושא קצת יותר לעומק,
ובקטנה-
אם אני תומכת ברפואה אלטנרטיבית ונעזרתי בה, ונעזרו ילדי---
אני כמעט לא מעיזה לספר לכם על זה,
כי אני נשמעת לכם פרימיטיבית ופתייה.
אבל אף אחד לא יספר לך את הבעיות הרפואיות או הנפשיות שלו שנרפא מהם בס"ד ע"י שלשת המימדים או אייפק וכו' והתגובה של לא זוכרת מי על הפתק מתחת לכרית היא תגובה של... אני לא אגיד מה.
כדי להסביר לכם קצת
אתם חיים לפני 90שנה:
"מקרר בלי קרח? מה יעשו מחלקי הקרח בכל יום ראשון? חשמל??? תעשי טובה לכי תספרי את השטויות האלה למישו אחר..."
"מחשב בתוך כף היד שלך? אתה עושה צחוק? מחשב הוא בניין, אתה רוצה להכניס בניים לכיס שלך?"
האינטרנט
ההילות המצולמות
גלי הרדיו
בדיקות סי טי
אטום
.....
אם אתם לא מבינים לא אומר שזה לא עובד, לא קיים או לא מצליח.
זה אומר שעדיין לא נחשפתם לשיטה או לכוון המחשבה הכל כך שונה מהרפואה הקונבנציונלית.
גם שלשת המימדים וגם שיטת הא"ב ושיטות נוספות (לא מדברת על מח אחד, שונה)
מלאות באמונה, ביהדות ובביטחון בה'.
בהצלחה בחקירה העצמית שלכם.
השאלה היא אם זה באמת עובד או שאת משכנעת את עצמך שזה עובד.
שני מקרים לדוגמא:
א.
התעשיין האוסטרלי יוסף בירנבוים סובל מאקזמה חמורה בכף הרגל
שנים של טיפולים שונים, בזיקה יומיומית של אבקות לתוך הנעל, משחות ואמבטיות של תרחיפים שונים ומשונים לא הועילו ולו במעט.
מומחים רבים הוטסו אליו מכל רחבי עולם (תחת מעטה סודיות קפדני), ומרחו לו משחות שונות, טיפלו בלייזר, ברנטגן, בקרינה סוציו אקדמית, בטיפולים שלא נוסו על בעלי חיים.
וכלום
שום דבר לא עוזר - האקזמה ברגלו עולה כפורחת.
עד שבא אצלו מרפא סיני קשיש
קשר לו רטייה ובה מרקחת צמחים
עיסה את אוזנו במיני שמנים
ותחב לו מחטים בכל אזור אפשרי בגוף.
תוך שבוע נעלמה האקזמה.
המטפל צייד אותו בטיפות מיוחדות - וציווה אותו למהול אותן כל יום בתוך כוס הטה שלו.
כל עוד הקפיד יוסף לטפטף את הטיפות לתוך התה, כף רגלו הייתה חלקה ורכה ככף רגלו של ולד בן יומו.
יום אחד החליט יוסף שטעמן המר של הטיפות, מקלקל לו את כוס התה.
הוא השאיר אותן בארון, והתענג על כוס תה נטול טיפות.
תוך שבוע חלה החמרה במצב רגלו - היא נעשתה דומה לפיצה אפוייה יתר על המידה, ומוגלה עלתה בין אצבעות רגליו.
מאז אותו יום, מקפיד יוסף בקנאות ללגום את כוס התה עם הטיפות המרות. כי הוא יודע שזאת הדרך היחידה למנוע את האקזמה.
ב.
לאה היא עקרת בית חרוצה, שמקפיד שלא ייכנס לביתה אבק דאבק, ולטביעות אצבע אין אפילו דריסת יד, הס מלהזכיר טיפטופי קפה על המרבד.
יום אחד היא שמעה ברדיו על מאבחנת מדהימה.
האירידיולוגית איריס אולמן - אקרמן - שטיינברג - מועלם.
"נכון", היא אמרה לעצמה בעודה מבריקה מרצפת במברשת שינים, "אני בריאה לחלוטין, אך מי יודע, אולי יש לי איזו מחלה שמנסה את מזלה בפינה נסתרת בגופי"
היא חייגה למספר הכשר שרשמה על הפתק שנתלה על המקרר המבהיק, וקבעה תור ליום שלישי.
ביום המיועד היא הגיע למשרד הצנוע שלה, בפסז' מצחין ברחוב המסגר בתל אביב. על השלט נכתב (מחוסר מקום): איריס א.א.ש.מ. מאבחנת אירידיולוגית בכירה, מטפלת בשיטת המדיה המהורהרת, בעלת תעודה ממכללת "העין השלישית"
לפני שהספיקה להרהר בשלט, היא נחטפה פנימה ע"י מזכירה נלהבת, שהצמידה את עינה השמאלית למכשיר אופטי כל שהוא.
כשהיא נשענת בזהירות על הספה הוורודה שבחדר ההמתנה, ובוהה בתצלומי עיניים מוגדלים לגדלים מבהילים, היא שומעת מהחד את איריס צועקת: "מי זאת לאה?"
היא מזדקפת: "אני לאה" היא אומרת בקול סדוק.
"בואי מהר", איריס מצטווחת, "המצב לא טוב!"
לאה כושלת אל הדלת, חשה לאות של חוסר אונים בכל גופה. היא קורסת על הכיסא המרופד, מבלי לנער ממנו את האבק.
"יש לך בעיה חמורה בכליה הימנית,
דלקת הכליות הממלכתית" הקול של איריס נעשה נמוך."תושיטי לי את היד", היא מצווה.
לאה מניחה את היד על השולחן, ואיריס מפשפשת בין טביעות אצבעותיה, מוסיפה טביעות משלה, ולוחצת את מפרקיה באופן בלתי נעים.
"צריך ללכת לבית חולים?" שואלת לאה בלחש.
"לא", אומרת איריס, "בבית החולים יעשו לך ניתוח, ויקצרו לך אותה בלי לשאול הרבה שאלות, אני אטפל בך ותהיי בסדר גמור"
לאחר שלחצה בכל מיני מקומות בכף ידה, צילמה את עיניה שוב ושוב, ונתנה לה סדרה של תמונות צבעוניות, כשהיא מבקשת ממנה לבהות כל פעם בחלק אחר של התמונה, ולדמיין כאילו אין שם כלום, שיחררה אותה איריס לביתה, תוך כדי שהיא משחררת מארנקה סכום הגון.
שלושה טיפולים היא עברה, עד שהעיזה לספר לבעלה את הבשורה הרעה, ואת הפתרון המקסים של איריס.
"לכי לרופא נורמלי", הוא המליץ לה, "רק לעשות צילום ולראות"
"לשם מה?" היא שאלה בפליאה, "אני יודעת מה יש לי, איריס כבר איבחנה אותי".
בסוף היא הלכה לרופא.
הרופא שלח אותה לצילום והיא חזרה עם תיקית קרטון דקה, ובה צילום רנטגן, צורות אמורפיות של חפצים אובליים, שנראה שאיש לא יוכל לפענח לעולם.
הרופא הביט לרגע בצילום, קימט את מצחו ולבסוף פלט: "אין לך שום דבר בכליות, ", לפתע הוא נעצר, ועיין בפינה אחרת בצילום.
"מה יש?" לאה נדרכה.
הרופא הרים את שפופרת הטלפון: "חדר ניתוח מספר 4 פנוי?" הוא שאל בקול לחוץ.
תוך דקות ספורות היא הוכנסה אל חדר הניתוח, היא לא הספיקה אפילו לשאול את בעלה מה מצאו אצלה, ועל אלו מסמכים הוא חתם.
כשפקחה את עיניה בחדר ההתאוששות, היא חיפשה בדחיפות את המנתח.
"מה היה לי", היא שאלה, עדיין מטושטשת מן ההרדמה.
"היה לך נס", הוא ענה, "זה מה שהיה לך".
"מה?"
"הייתה לך אי ספיקת כבד חמורה, וקרישי דם חסמו את כלי הדם שלך, היינו חייבים להתערב", הוא הסביר, "אבל יהיה בסדר".
"ומה עם הכליה הימנית?" היה חשוב לה לדעת, "לא טיפלתם בה?"
הרופא חייך: "הכליות שלך כמו חדשות, אין לך שום בעיה בכליות..."
הנושאים החמים
הנושאים החמים
