אני מעוניינת להתנדב במחלקת קורונה, אך הייתי רוצה להתייעץ עם אנשים שכבר מתנדבים בנוגע לכמה שאלות:
א- האם אין סכנה של הדבקות במוטציות אפילו למחלימים?? (החלמתי לפני כחודש וחצי).
ב- האם אין הדבר יכול לסכן את משפחתי המורחבת, שיש בתוכה מבוגרים בסיכון שלא קיבלו חיסון עדיין?
אציין כי אני עצמי לא חוששת אך מאחר ומשפחתי וחלק מהצוות בעבודה שלי בסיכון ומבוגר, הם מאיימים עלי שאם אתנדב במחלקת קורונה לא יכניסו אותי לביתם ולעבודתי...
אשמח לתשובות!!
הצוות הרפואי נכנס עם המיגון המלא ולא היה מקרים שנכנסו רופאים ונדבקו מהחולים [אולי כמה מקרים נדירים מתוך מליוני פעמים שכל הרופאים בעולם נכנסים לחולים], וזה בלי שהרופאים התחסנו או נדבקו. ומי שכבר עבר קורונה שהסבירות שידבק לאחר חודש וחצי מהפעם הקודמת היא כמעט לא קיימת, נשמע חשש מוגזם לחלוטין!גם אצלי המצב הוא כזה....
הבוס שלי בשע"צ אינו מסכים שאתנדב בקורונה, וכן הוריי מחמת החשש שמא אדבק.
לגבי השאלות (החשובות) ששאלת:
1) אפילו הרופאים עוד לא יודעים ב100% שמי שיש לו נוגדנים - אם זה מחמת החיסון או מחמת הידבקות, האם הוא מוגן, או שהוא עדיין עלול להידבק ולהדביק אחרים. נכון שההיגיון אומר אחרת, אבל הקורונה אינה ממוחית לעינייני היגיון...
2) הנגיף בהחלט יכול להישאר חי על משטחים - כגון בגדים וכו' ולכן ב"הערכות קורונה" שעברתי לאחר הרשמה להתנדבות במחלקות קורונה (ועוד לא נכנסתי עדיין - כפי שכתבתי) אמרו שהחיידק בהחלט עלול לעבור מהסרבל אל הבגדים - מתי שמורידים את הסרבל, ולכן מומלץ להשאיר בגדי בית חולים (מה שהרופאים והאחיות משתמשים - בשע"צ למתנדבים יש מקום מיוחד שממנו הם לוקחים את הבגדים לפני שנכנסים) אבל זה לא חובה.
3) זה נכון שזה זכות גדולה ועצומה וחשובה עד מאוד להתנדב בקורונה ולעזור לרופאים ולצוותי רפואה, אבל במקרה הזה הבית - המשפחה והעבודה הם קצת יותר חשובים, ולכן אם יש מסביבך אנשים בסיכון, ואנשים שרציניים באיומיהם, אני הייתי מתוור ומחכה עד שהמבוגרים יתחסנו ויעבור עליהם 3 שבועות מאז מתן החיסון השני, ועד שההתנגדות הסביבתית תרד. חבל להתחיל מלחמת עולם בגלל מעשה חסד חשוב ככל שיהיה. זו דעתי.
המציאות היא שהקב"ה שולח לאנשים מסוימים את הנגיף גם לאחר זהירות מופלגת, כך שהכל בסופו של דבר קשור לחובת ההשתדלות הרגילה, וכמובן שאין בדברי כדי להמעיט בחובת הזהירות כלל!
אבל אולי אפשר לומר שיש איזשהו גבול לחובת ההשתדלות שאנחנו חייבים בה, אם חולים ממתינים לנו ואנו מצילים את נפשם, לחשוש מחשש שאין לו שום אחיזה מציאותית 0.000000001%, זה קצת הזוי...
מי שחושש מחששות לא מצויים גם צריך לחשוש שמסתובב החיידק הטורף רח"ל וזה גם יכול להרוג...
אין שום אדם בעולם שחושש בשום תחום מחששות כ"כ רחוקים...
משום מה בקורונה אנשים התחילו לחיות בפרנואידיות מוגזמת לחלוטין. ושוב ברור שחובה לשמור על הזהירות, אבל יש איזשהו גבול לא כ"כ דק בין להיזהר ולהישמר [אפילו מאוד] לבין לחיות בפחדים שאין להם שום שחר והיגיון אנושי.