לא קראתי את כל התגובות,
אבל חייב לציין כמה נקודות.
א. אני מגיע ממשפחה שכולם אברכים ו/או תפקידים תורניים מכובדים, ואני היחיד ש...
ב. בחברה בה אני עובד אני החרדי היחיד, יש עוד כמה דתיים לייט לייט, אבל למנין אני היחיד שהולך.
את צורת הדיון שמתנהלת כאן הייתי מנהל במשך שנים מול כל החברים בעבודה, אף פעם הם לא הצליחו להבין איך יתכן שממשכורת קטנטנה מצליחים לגדל משפחה ולפרנס, ובטח ובטח לא מבינים איך קונים דירות ועוד לכל ילד.
חוץ מצוות ההנהלה שבאמת מסודרים כלכלית בעשיריון העליון של החברה הישראלית, אין אף עובד שיכול להעניק לילד שלו את מה שההורים החרדים האברכיים נותנים, ואני רואה את זה יום יום כבר מעל 20 שנה.
והדבר הכי מפליא - ברוך השם אני מתפרנס יפה, אבל דווקא אחים שלי שהם אברכים או כאלו שיש להם תפקיד תורני ומרוויחים מעט מאד מאד מצליחים להגיע לחתונות במצב טוב, נכון מגלגלים גמחי''ם, משכנתאות וכו', אבל עדין לכל ילד יש דירה, ולא - לא בפריפריה הרחוקה, המקסימום אצלנו זה בית שמש, רובם בני ברק, ירושלים, אחסימך, מעט קרית ספר, וכמה בבית שמש,
וכל חתונה וחתונה ההלם שלי גדל, איך עושים את זה? איך זה קורה?
האם יש כאן סוד שאני לא יודע?
והתשובה מבחינתי היא - דברי האור החיים הקדוש על הפרשה,
המצב הכלכלי מגיע משתי דברים א. מצוות מול עבירות. ב. השתדלות.
כנראה שא. יותר חזק מב.
כי ההשתדלות שאני עושה גדולה עשרת מונים מהאחים והאחיות הגיסים והגיסות שלי,
אבל בשורה התחתונה - המצב הכלכלי שלהם לא שונה משלי. ואולי לפעמים טוב יותר.
אז נכון אנחנו עושים השתדלות כי כך ציווה הבורא יתברך, אבל תמיד נזכור שמי שגוזר את מזונותיו של אדם מחליט זאת מראש השנה ועד ראש השנה.