מכתב ששלחו לינון מגל:
ממליץ לנבחרי הציבור בימין לקרוא: שלום ינון אני חרדי (אברך ליטאי) צופה אדוק ב’פטריוטים’ נהנה מכל רגע. וגם מעריך את עבודתך מאד. רוצה לספר לך על התחושות שלי ושל חברי, מול שלטון הימין וה’שותפות’ ההיסטורית של החרדים איתו. בגדול, התחושה שלנו היא שהשותפות הזו היא שותפות של צד אחד בלבד... אנחנו נותנים לכם-לימין ממשלה, ואתם בתמורה ’מוכנים’ לתת לנו חלק מהצרכים שלנו.
וארחיב.
השותפות האוטומטית הזו, מאד מזיקה לנו מבחינה פוליטית. איבדנו את היותינו לשון מאזניים. הימין לוקח אותנו כמובנים מאליו וממילא לא מאד מתאמץ למלא אחר הדרישות שלנו. אבל אנחנו ממשיכים בשותפות הזו, מתוך תחושת חיבור לעם ישראל הדתי והמסורתי שרוצה כאן מדינה יהודית. (מדהים כמה אנחנו מוכנים לסבול למען טובת המדינה...) עד כאן הדברים ידועים.
אני רוצה לספר לך קצת יותר. האמת ששנים שאני מחכה לפגוש איזה שר או חבר כנסת מהליכוד כדי להטיח בו את הדברים... בנתיים אעשה את זה כאן מולך.... המשבר האמיתי התרחש אצלי בשנת 2013 בזמן שהוקמה ממשלת נתניהו-בנט-לפיד, וכל הגזירות הרעות שהושתו עלינו על ידם. אני הייתי אז אב צעיר למס’ ילדים, והתחלתי להרגיש את הגזירות בכיס. התחלתי לחשב כל מטרנה וכל חבילת טיטולים. ובעיקר התחלתי לחשוש מהבאות. לפיד איים אז שישלול את כל התקציבים הכי בסיסיים מאיתנו, דברים שכל אזרח אחר מקבל, ההנחות בארנונה, מימון מוסדות הלימוד וכו’ וזה היה נורא מפחיד. היה ממש פחד באויר. אז, הרגשנו לבד. בודדים. זו לא הייתה הרגשה סתם, באמת היינו לבד.
אף אחד מ’השותפים’ שלנו שעד אז כרכר סביבינו בכל מקום, ציטט פסוקים ועלה לרגל לכל רב.... אף אחד מהם, כולל החרדלניקים, לא התעניין בנו.
אני זוכר את עצמי בל”ג בעומר באותה שנה, רוקד על הטריבונה במירון בין כל החסידים, כשפתאם באו לרקוד לידי שני חבר’ה דתיים לאומיים עם פאות ארוכות, עדינים וטובים, כאלו שעד אז הייתי גאה ללחוץ את ידם, אבל בשנה זו לא יכולתי לרקוד איתם. גם אמרתי להם את זה. אמרתי להם בכאב אמיתי ’למה? למה אתם עושים לנו את זה? למה אף אחד מכם לא קם ודואג לנו?’
האמת? שזה הכי כאב לי אז. תחושת הנטישה הזו. ההרגשה הזו של ’השתמש וזרוק’ הבגידה הזו של הימין.... כל הימין. הליכוד, הדתיים, המסורתיים. כולם כולם בגדו בנו. אף אחד כמעט לא פצה פה אל מול ההרעבה שלנו. זה לא שהפסנו את השלטון ומנעמיו, זו הייתה הרעבה ממש. ומאז נדרתי נדר עם עצמי, לא עוד. אני לא רוצה את שלטון הימין. לא רוצה שותפות איתם. הם לא באמת.
ברגע שהם רק יוכלו הם יזרקו אותנו שוב.... ועד היום אני מאמין בזה, ואני לא לבד בכלל, אני, וחרדים רבים, מאמינים שגם היום, ממש ברגע זה, אם הליכוד יוכל לזרוק את החרדים ולהכניס מישהו אחר במקומם, הוא יעשה את זה בלי למצמץ.... כן כן, אם תיווצר קונסטלציה פוליטית משתלמת להזיז את החרדים, נתניהו יעשה את זה תוך חצי שעה... יש לך ספק בזה?
(במאמר המוסגר, הוא לא יעשה את זה כי על החרדים אפשר לסמוך מבחינה פוליטית, הם הגונים, ישרים, ואין להם אמביציות שלטוניות מוגזמות, אבל תיאורטית) הליכוד בפרט והימין בכלל, לא שונא את החרדים כמו לפיד ושות’, זה נכון. אבל הוא גם לא אוהב את החרדים. לא שותף אמיתי שלהם. לא כלום. הוא פשוט אוהב את עצמו. ועל זה נאמר ’הזהר מן הצבועים וכו’....
למה אני פתאם כותב את זה עכשיו? מה בוער לי? הרי לאחרונה חל שיפור במסרים של הימין מול הליכוד. ה’גוש’ הזה שקם, כן נותן תחושה ציבורית של שותפות... (למרות שאין לי ולחברי ספק שהוא לא יעמוד בשעת מבחן, וכמו שהרחבתי) והרי גם אתה עצמך בתוכניתך אמש, הצהרת כמה אתה בעד החרדים ואיתם מול ההסתה (ואני מאמין לך)
הסיבה שאני צועק את זה עכשיו היא בגלל שתיקת הימין מול ההסתה האנטישמית מול הציבור החרדי. שמעת את בכירי הליכוד נגד זה? שמעת את נתניהו אומר מילה? את יריב לוין? או כל בכיר אחר. לא שמעת. וככל הנראה גם לא תשמע. אולי איזה דני דנון שגינה בחצי מילה אבל הבכירים שותקים. הם, טוב להם עם המצב. הם רוצים חרדים שותפים כנועים, מרוסנים, מושמצים, מושפלים. הם רוצים שלא תהיה לנו אופציה יחרת. הם רוצים שהרחובות שלנו יבערו כדי שנרוץ אליהם.... הם לא אוהבים אותנו. הם אף פעם לא אהבו. צבועים היו וצבועים ישארו.
אז בבקשה. אנחנו חרדים אבל לא מטומטמים. תפסיקו לדבר על שותפות. אתם לא באמת שותפים שלנו. אתם דואגים לעצמכם וכעת משתמשים בנו. זה הכל. אדגיש שוב שאין כוונתי לעם ישראל, הליכודניק, הדתי, שאוהב את הדת ומסורתי ברמה כזו או אחרת. אלו אנשים טובים ומתוקים, טהאהבה בינינו היא הדדית. אף אחד לא יוכל לנתק אותה (למרות שגם הם שתקו אז, כשרדפו אותנו ואת ילדינו).
אני כמובן גם לא מתכוין אליך באופן אישי.... כוונתי בעיקר לפוליטיקאים... בעיקר, אבל לא רק... היה שלום.