תחשבו על מה שמגבש אנשים לקבוצות תובעניות.
בדרך כלל זה מטרה משותפת/תפיסת עולם משותפת/היסטוריה משותפת/מנהיג משותף.
במקרה הזה לכאורה זו מטרה משותפת 'לגור במושב'.
אבל מתחת לפני הקרקע, כל אחד מנסח אחרת את המונח הזה.
האחד רואה בית עם גג אדום וחצר פורחת, השני רואה שקט מהמולת העיר, השלישי מחפש מקום לא מוגדר שמאפשר להגמיש קצת את הכללים, הרביעי רוצה בית צמוד קרקע בגלל צורך בנגישות, החמישי נמאס לו ממחלוקת, השישי מפנטז על חקלאות וכו' וכו'. ומכאן המורכבות.
כדי להגדיר מטרה משותפת, היא נדרשת להיות משהו מאד משמעותי ועמוק אצל החברים בקבוצה, כך שהם מוכנים להתגמש כדי לבסס את מטרת העל שלהם.
אם המטרה חשובה אבל היא לא עומדת בליבת החיים, סביר שהמתח הקיים באופן טבעי בשאר התחומים שאינם המטרה, יפרקו את הקבוצה.
בעבר, אנשים ידעו שאם הם הולכים למושב זה אומר עבודה בתחום של חקלאות וחיים בסגנון מאד מסויים. הם נכונו לקשיים ולמחירים שזה דורש, ומי שלא, נטש.
בשונה מההרחבות בקיבוצים החילוניים, ששם אכן אין ממש חיי קהילה וכל אחד חי את חייו ונפגשים רק בערב, בסיבוב עם הכלבה, החיים שלנו הרבה יותר דומיננטיים מבחינת הצורך שלנו בקבוצה או בקהילה.
כאשר המכנה המשותף הוא, לדוגמא, איכות חיים, ועבורו נדרשים להתגמש בתחומים אחרים שלעיתים פוגעים באיכות החיים, אזי יכול אדם לחוש שהוא עשה טעות כשהחליף איכות חיים של בנין רב קומות מחד ושטיבלאך, ומרכזי קניות ומגוון מוסדות חינוך מאידך, בחיי רוגע ושלווה מחד ומכולת של רפי מאידך...
נאום אחד שרוצה מושב מסיבה אישית ואחרת לחלוטין..