בכוון הנכון
משתמש פעיל
הסליחה היא לא בשביל המורהכשהייתי בכיתה ה' הורדתי נעלים בהפסקה, והן פשוט נעלמו זה היה בשיעור האחרון בשעה 3 וידעתי שאח"כ נועלים את הבית ספר, כל השיעור עשיתי כאילו אני מנקה את הכיתה ופשוט חיפשתי את הנעלים,
לא מצאתי אותן בסוף,
חברה יצאה החוצה ואמרה לי שהיא ראתה אותן ליד החלון,
עד היום אני לא יועדת מי לקחה אותן,
אני רק זוכרת את החרדה המטורפת והדפיקות לב שהיו לי כשלא מצאתי אותן,
הייתי בטוחה שאני נשארת בבית ספר עד מחר, (כי הייתי נוסעת בהסעה לבית ספר)
יום אח"כ בבוקר המחנכת (שמתחילת שנה נטפלה אלי) קראה לי באמצע שיעור החוצה ואמרה לי שבגלל המקרה שקרה אתמול אני צריכה ללכת כל שבוע ליועצת של בית הספר - זה היתה אחת ההשפלות שעברתי בחיים שלי!
באותו יום הלכתי ליועצת ופשוט לא הפסקתי לבכות מאז שנכנסתי ועד שיצאתי ממנה
ומשבוע אח"כ הייתי הולכת לשירותים מתחילת השיעור שידעתי שהיא צריכה לקרוא לי ועד סופו,
הייתי מסתובבת בחרדה בהפסקות כי פחדתי לראות אותה,
ועד היום כשאני רואה את היועצת הזאת ברחוב הלב שלי דופק בטרוף,
והמחנכת בכלל,
אני לא סולחת לה עד היום,
לפני כמה שנים שמעתי שבעלה חולה במחלה,
אני חושבת שאולי זה בגלל ההקפדות שלי,
אבל אני פשוט לא מסוגלת לסלוח!!!
הסליחה היא בשביל הריפוי שלך !!
ואם קשה לבד - יש אנשי מקצוע בשביל זה