מה עובר על אנשים? קינה.

[Natan Galant]

בתקופה האחרונה פנו אליי כמה וכמה גופים מסחריים ועסקיים וביקשו ממני לכתוב להם משהו. הם טרחו והדגישו מהרגע הראשון שיש להם המוני קוראים וכולי וכולי.
מובן שזה החשיד אותי, ושאלתי, רק ליתר בטחון אם העבודה בתשלום.
מה מתברר?
ש.. לא. "העבודה היא ללא תשלום אבל יהיה לך סיפוק אדיר מכך שתקבל את הבימה המכובדת שלנו.."

אני תוהה לעצמי. מניין החוצפה? כלומר, מה עובר על אנשים? אתם מפיקים מגזין/ אתר/ מדור כלשהו, נניח. מרוויחים יפה מאוד עליו, ודווקא על הכותבים מחפשים חינם? תמורת הבטחה לחשיפה נרחבת?
כאילו, סוג של פירמידה? אתה תכתוב בחינם לנו, יקראו אותך מיליארד קוראים, ואחד מהם בטח יזמין ממך עבודה בתשלום?..

ואגב, כל כותב או אמן אחר עובד גם בחינם. תראו לבד בפורומים הסמוכים. אבל בהבדל אחד ברור: היוזמה באה ממנו, ולא מכתיבים לו מה לעשות. (למשל בליל שישי בפרוג או מדורים דומים)
כלומר. אם אני מצייר לעצמי ובמקרה זה משרת אינטרסים שלכם - בשמחה. אבל לכתוב או לצייר לכם מוגדר מאוד על פי בקשתכם, בדיוק לטעמכם - ובחינם? אתם גוף מסחרי! לא גמ"ח שכל כולו על טהרת הרצון לעזור לזולת..

אבל אם התופעה הזו קיימת - כנראה שלא מעט אחרים מסכימים לכך, ונשארים חודשים אחר כך עם תחושת ניצול חריפה.
אוף.

 

[מ"ם]

קינת סופרים...

אכן נושא חשוב.

אגיב אי"ה בהרחבה (יחסית) כשאהיה ליד מחשב.

 

[Natan Galant]

@אות לי
כותבת לי בהודעה פרטית כך:
"בוקר טוב אליהו..."
וזה לא קשור בכלל לכותבים
הטלוויזיה הישראלית ז"ל או איך שהשם שלהם היום פנו ל'אות לי' כבר עשרות פעמים בשביל לקבל כל מיני מוטיבים לדקורציה עבור תכניות ילדים שהם מפיקים
ולא, לא דברים מהמלאי, היה להם דרישות לגדלים מסוימים (שעבורם נדרש שטנץ מיוחד שמחירו עצום..)
או לצבעים מיוחדים שיתאימו להפקת התכניות

ויש להם תמיד אותה המנטרה.."יהיה כתוב בסוף התכנית בכתוביות שרצות שהדקורציה באדיבותכם"
"אתם תעשו מליונים - לקוחות יעמדו בתור.."
הבוס יודע הרי שהכתוביות רצות במהירות של טיל פטריוט והפונט בגודל שגם שען חירש לא יכול לראות..

הבוס של 'אות לי' שולח לכן דרך קבע מייל שבוא הוא מבקש לקבל את המפרט באופן מסודר על מנת שהוא יוכל להכין הצעת מחיר מסודרת "לבקשת התרומה.."
מיותר לציין שלא דובים ולא יער..הם מעולם לא רוצים לשלם ,רק לקבל.

 

[יוסף שחק]

הטלוויזיה הישראלית

וזו הראיה שזה לא בגלל חוסר תקציב אלא בגלל שלא חסרים פריירים
(איך הולך המשפט שאף פעם לא הבנתי פריירים מתחלפים משהו)

 

[מ"ם]

פראיירים לא מתים, הם רק מתחנפים.

 

[Natan Galant]

ועוד הודעה שהתקבלה באישי, לא נגעתי:

הנני הקטן עושה עבודות תחזוקה ופה ושם מבקשים ממני בא תעשה לי תיקונים/שיפוצים ואני אגיד שאתה עשית לי ויבוא חבר'ה אחרים ויעמדו אצלך בתור....

התשובה שלי שהמתרימים כבר עומדים אצלי בתור
הבעיה שאין לי ממה לתרום כי אין לי הכנסה כולם כמוך! לא המצאת את הגלגל.

הגדיל לעשות אחד שפרסם עליי שלא אני עשיתי את העבודה, כי... הייתי מידי יקר!
ואז חבר מתקשר אלי ושואל אותי: זה נכון שהיית יקר?
עניתי לו: בוודאי. החצוף רצה שרק החומר יהיה עליו, והעבודה תהיה בחינם לפרסומת ...
לא הסכמתי מכמה סיבות (טיב החומרים וסוגם). ואז הוא אמר לי מי עשה את זה. לצורך העניין 'יעקב'.

אני מכיר את 'יעקב' אז התקשרתי אליו כאילו להתייעץ (הוא עמית ישן) ואז הוא אומר לי: חוזר אליך בלילה. אני באמצע איזה עבודה זבל.

בערב יצרתי איתו קשר. הוא אומר לי כך: הוא קנה חומרים וקרא לי ואמר לי בוא אני יעשה לך מודעת עיצוב, ואתה תעשה לי את העבודה. 'יעקב' שאל אותו כמה אתה לוקח למודעה? ענה לו 1500 כולל מיתוג, לא כולל הדפסה.
אמר לו: מצויין. תוציא לי ע"ז קבלה, ובסוף היום אני מוציא לך קבלה.

בצר לו הוא שילם לו טבין ותקילין על העבודה שרצה בחינם. וכמה? אחרי שלושה ימים עבודה - 3000 ש"ח.
ובסוד אני אספר לך שאני הצעתי מלכתחילה ע"ז 1500 ש"ח.
מסקנה שלי:
נצלנים היו ונצלנים נשארו היו. שאלה היא מי לא לומד לקח ומי לומד לקח. בדיוק כמו כל חוזה מסודר. מי שלא עושה, מתחרט. ומי שעושה חוזה יוצא לפעמים שמפסיד קצת לקוחות אבל זה שווה את העוגמ"נ אחרי זה.
עד כאן.

 

[מ"ם]

ובכן...

כמו שכתבת יפה (כרגיל וכמובן), אין שום סיבה לעבוד בחינם, לכל אדם ובכל עת ובזה תינצל.

אפילו טראמפ עצמו מוציא עלון לשני מיליארד סינים ועוד חמישה צפון קוריאנים – קח את מלוא הסכום על הכתיבה שם, ואפילו יותר ממלוא הסכום.

העניין אמור לא רק לגבי עצם הכתיבה, אלא גם לגבי גובה הסכום המשולם עליה. אין מחירים מיוחדים ומוזלים בהחלט, בגלל שזו במה מכובדת, וגלל שבטח בגלל זה יבואו לקוחות, ובגלל שחבל לי להפסיד את הלקוח הזה עצמו.

כולנו כמובן מאמינים בני מאמינים שאין אדם נוגע במה שמוכן לחברו כמלוא נימה. את זה לא צריך לחדש לכערככם. אבל יש גם יותר מזה.

ישנו ווארט של ההייליגע רוז'ינער (שיום ההילולא שלו חל שישי האחרון, יום פרסום האשכול) על מאמר חז"ל "מזונותיו של אדם קצובים לו", שלא נאמר "כספו של אדם קצוב לו", אלא מזונותיו. כלומר: אם משמים הוקצב לך מזון מסוים, לא משנה כמה הוא יעלה לך - תקבל את הכסף עבור זה.
ולפי זה יוצא שאין שום עניין ללכת לקנות (מזון לפחות) דווקא במקום זול יותר, כי בכך אתה רק גורם שתגיע לך פחות השפעה של כסף...

לבעלי אמונה וביטחון ברור שכך זה בענייני עבודה, וניתן לראות זה בחוש.

אז איך מתמחרים? במקום לרוץ כל היום אל השוק ולברר מי לוקח יותר ממני ומי לוקח פחות ממני, בודקים בצורה ריאלית את הסכום המגיע על העבודה ביחס לחזון וביחס להשקעה, מחליטים עליו ומבקשים אותו בצורה אחידה מכל המעבידים. מי שרוצה – ייקח, ומי שלא – לא.

 

[מ"ם]

ומכאן, לעניין דומה.

"תעשה לי טובה, זה יוצא לך מהשרוול".

כבר נשברו קולמוסין רבים על זה.

נניח שזה יוצא לי מהשרוול (וזה לא! אבל נניח). וכי השרוול עצמו לא עולה כסף? וכי לא רכשתי את חליפת בגיר עודפים תוצרת סין הזו טבין ותקילין ב'שמעון מזגנים חליפות וארטיקים בע"מ' בגאולה?

בניגוד לעבודת אלומיניום למשל, שבה החומרים קשיחים וניתנים למישוש – בכתיבה המלים הן חמקמקות. "זה לוקח לך רק כמה דקות"... ועוד מביט בך במבט של "אתה לא מתבייש לבקש על זה כסף"?...

פנה אליי בעל מסעדה וביקש סדרת סלוגנים לפרסום בעיתונות. "משהו טוב, כמו שאתה יודע. שיהיה שנון, חריף, מאתגר... וכמובן, אתה יכול לבוא להתפנק אצלי בצלחת צ'ולנט על חשבון הבית"...

אפילו לא עניתי מרוב עלבון.
לא אישי חלילה, למקצוע.

או אותו מנהל מוסד עשיר שעזרתי לו רבות בחומרים מזדמנים שבידי, ואף ישבנו יחד שעות בהתנדבות מלאה מצדי. יום אחד הוא ביקש חומרים מסודרים שיש לי. עניתי לו שהעלות היא כך וכך. מאותו רגע והלאה נאלם האיש ולא נודעו עקבותיו. המוצא הישר מתבקש להחזיר אותו למחלקת החסכנים.

אוכל לגבב עוד סיפורים רבים ואמיתיים בנושא, ובוודאי כל אחד מכם גם כן. העיקר הוא שצריך להיות ברור (קודם כל לעצמך) : זו העבודה שלי, זו הפרנסה שלי. זה בתשלום.

ומה עם חסד, ישאל השואל?

ובכן, זה צריך להיות הכלל:

אם אתה בעל משאית הובלות - אתה יכול מדי פעם לעשות טובה למישהו ולכתוב לו שורה יפה כפי שחנן אותך הבורא, בחינם.

אם אתה מתפרנס מכתיבה – אתה יכול מדי פעם לעשות טובה למישהו ולהוביל לו חפץ ממקום למקום, בחינם.

אבל כמוביל – ההובלות שלך בתשלום. וככותב – הכתיבה שלך בתשלום.


עוד רבות יש לסדר בענף זה בציבורנו (שכר קבוע, תעריף אחיד, תשלום מראש), אך בזה קנצי בינתיים.

 

[Natan Galant]

ומכאן, לעניין דומה.

"תעשה לי טובה, זה יוצא לך מהשרוול".

כבר נשברו קולמוסין רבים על זה.

נניח שזה יוצא לי מהשרוול (וזה לא! אבל נניח). וכי השרוול עצמו לא עולה כסף? וכי לא רכשתי את חליפת בגיר עודפים תוצרת סין הזו טבין ותקילין ב'שמעון מזגנים חליפות וארטיקים בע"מ' בגאולה?

בניגוד לעבודת אלומיניום למשל, שבה החומרים קשיחים וניתנים למישוש – בכתיבה המלים הן חמקמקות. "זה לוקח לך רק כמה דקות"... ועוד מביט בך במבט של "אתה לא מתבייש לבקש על זה כסף"?...

פנה אליי בעל מסעדה וביקש סדרת סלוגנים לפרסום בעיתונות. "משהו טוב, כמו שאתה יודע. שיהיה שנון, חריף, מאתגר... וכמובן, אתה יכול לבוא להתפנק אצלי בצלחת צ'ולנט על חשבון הבית"...

אפילו לא עניתי מרוב עלבון.
לא אישי חלילה, למקצוע.

או אותו מנהל מוסד עשיר שעזרתי לו רבות בחומרים מזדמנים שבידי, ואף ישבנו יחד שעות בהתנדבות מלאה מצדי. יום אחד הוא ביקש חומרים מסודרים שיש לי. עניתי לו שהעלות היא כך וכך. מאותו רגע והלאה נאלם האיש ולא נודעו עקבותיו. המוצא הישר מתבקש להחזיר אותו למחלקת החסכנים.

אוכל לגבב עוד סיפורים רבים ואמיתיים בנושא, ובוודאי כל אחד מכם גם כן. העיקר הוא שצריך להיות ברור (קודם כל לעצמך) : זו העבודה שלי, זו הפרנסה שלי. זה בתשלום.

ומה עם חסד, ישאל השואל?

ובכן, זה צריך להיות הכלל:

אם אתה בעל משאית הובלות - אתה יכול מדי פעם לעשות טובה למישהו ולכתוב לו שורה יפה כפי שחנן אותך הבורא, בחינם.

אם אתה מתפרנס מכתיבה – אתה יכול מדי פעם לעשות טובה למישהו ולהוביל לו חפץ ממקום למקום, בחינם.

אבל כמוביל – ההובלות שלך בתשלום. וככותב – הכתיבה שלך בתשלום.


עוד רבות יש לסדר בענף זה בציבורנו (שכר קבוע, תעריף אחיד, תשלום מראש), אך בזה קנצי בינתיים.

זה מדוייק וחד. יש פגיעה בבעל מקצוע כשמבקשים ממנו לעשות את *עבודתו המקצועית* בחינם.
והקטע על השרוול - בכלל מעולה...

 

[יוסף שחק]

אם אתה בעל משאית הובלות - אתה יכול מדי פעם לעשות טובה למישהו ולכתוב לו שורה יפה כפי שחנן אותך הבורא, בחינם.

אם אתה מתפרנס מכתיבה – אתה יכול מדי פעם לעשות טובה למישהו ולהוביל לו חפץ ממקום למקום, בחינם.

נכון מאד, הוצאת לי את המילים מההגה.

 

[RACHELIZ]

סיפר לנו פעם איזה חזן שהתארח בשבת באיזה מקום סתם לתומו, מותר לו, נכון? ושם ביקש ממנו אחד המתפללים לגשת להתפלל..
שאל אותו החזן "במה אתה מתעסק?" ענה לו "אני יהלומן".. מיד ביקש ממנו איזה רק יהלום אחד..

 

[Natan Galant]

הניק @ישראלה כותבת:
זה ממש לא משנה המקצוע, זה קיים בכל המקצועות,
חפש ובודאי תמצא כמה אשכולות בכל פורום כאן באתר...
צלמים
גרפיקאים
ציירים
ועוד ועוד
שמתלוננים על כך שמבקשים מהם כביכול טובה קטנה שלא דורשת מאמץ, זמן או כסף,
אך בפועל משתמשת במקצועיות, בכלים נרכשו באלפי אלפי שקלים
(מצלמה + כל הציוד הנלווה, מחשב + פונטים, תמונות ותוכנות + לימוד טכניקות ועוד היד נטויה)
בקיצור, זה לא משנה המקצוע,
זה קשור לאנשים שמבקשים שכנראה לא מעריכים את המקצוע והזמן של זה שמבקשים ממנו
אחרת לפחות היו מציעים תשלום סמלי
וצריך פשוט להציע להם את השירות בתשלום מלא +++
כדי שיבינו שמדובר כאן בעבודה מקצועית ואין כאן מקום לניצול.

בהצלחה רבה לכולנו מתוך נחת והרחבה.

 

[יואל ארלנגר - קקטוס]

לא מסכים עם חלק מהדברים
אני כותב, ולא אכפת לי לכתוב בהתנדבות למטרה שנראית לי ראויה
גם לא אכפת לי לצלם פעם בכמה זמן חתונה בחינם, אני רואה את זה בתור ניצול של הכישרון שלי לחסד, וגם בתור מעשר כספים.

 

[מ"ם]

לא מסכים עם חלק מהדברים
אני כותב, ולא אכפת לי לכתוב בהתנדבות למטרה שנראית לי ראויה
גם לא אכפת לי לצלם פעם בכמה זמן חתונה בחינם, אני רואה את זה בתור ניצול של הכישרון שלי לחסד, וגם בתור מעשר כספים.

כמובן שיש לחלק בין חסד במודע,
לבין אדם בעל ממון ואמצעים שמחליט עבורך שהוא יהיה החסד שלך.

 

[ידידיה חבר]

הדבר הכי גרוע בכל הסיפור הוא שבמחוזות מסויימים זה כבר הפך מנושא כלכלי לנושא תרבותי. ישנם כאלו שמבחינתם לשלם על עבודה זה לא רק הוצאה כספית, אלא להיהפך ל'פרייאר' מהסוג השפל ביותר...

אבל אין מה לקונן, כל עוד שיהיה להם 'פרייארים' שימנעו מהם את הכורח להיות בעצמם פרייארים - הם ימשיכו לנצל...

ואגב, שמעתי איזה מעשייה נאה בהקשר: היה רופא, שחש מנוצל מאד מכך שהפציינטים במקום לבקר בקליניקה ולשלם מחיר של ביקור, מעדיפים לשאול את כל שאלותיהם בשטיבל או בתור בצרכניה. כשחזר פעם מהתפילה עם שכנו העו"ד, שאל אותו האם הוא גם נתקל בבעיה דומה. השיב לו העו"ד, 'ודאי, ואני ממליץ לך לעשות מה שאני עושה. כשפונים אלי עם שאלות אני עונה בחביבות, אבל אח"כ אני שולח קבלה בדואר עם בקשה לבוא לשלם את יתרת החוב'. הרופא שש על הרעיון, והחליט לאמץ אותו בחום. אלא שלא נותר לו זמן רב מדי שלמוח, כי כעבור כמה ימים כששב הבייתה מהקליניקה, המתינה לו בתיבת הדואר מעטפה עם קבלה מהעו"ד, על 'ייעוץ עסקי ומשפטי'...

 

[משה מנחם]

פעם פעם, תליתי על המקרר מאמר יפה שפורסם ב'המודיע' (עוד לא היה 'המבשר'...) על 'שכנתי התופרת' - זו שמבקשים ממנה "תעשי טובה, תפרתי לבד את הבגד, חסר לי רק הצווארון, בשבילך זה באמת חמש דקות..." וגם "את ממילא בבית, אז מה אכפת לך לשמור על הילד החולה שלי כדי שאני אוכל ללכת לעבודה" ולא משנה שהתופרת הזו שמה את הילד שלה אצל המטפלת כדי שהיא תוכל לעבוד בלי הפרעות, ועוד כהנה וכהנה. בסוף היה כתוב משהו כמו "זו לא רק שכנתי התופרת, זו גם שכנתי הסופרת..."

 

[מ"ם]

פעם פעם, תליתי על המקרר מאמר יפה שפורסם ב'המודיע' (עוד לא היה 'המבשר'...) על 'שכנתי התופרת' - זו שמבקשים ממנה "תעשי טובה, תפרתי לבד את הבגד, חסר לי רק הצווארון, בשבילך זה באמת חמש דקות..." וגם "את ממילא בבית, אז מה אכפת לך לשמור על הילד החולה שלי כדי שאני אוכל ללכת לעבודה" ולא משנה שהתופרת הזו שמה את הילד שלה אצל המטפלת כדי שהיא תוכל לעבוד בלי הפרעות, ועוד כהנה וכהנה. בסוף היה כתוב משהו כמו "זו לא רק שכנתי התופרת, זו גם שכנתי הסופרת..."

מעולה!!!

 

[יוסף שחק]

פעם פעם, תליתי על המקרר מאמר יפה שפורסם ב'המודיע' (עוד לא היה 'המבשר'...) על 'שכנתי התופרת' - זו שמבקשים ממנה "תעשי טובה, תפרתי לבד את הבגד, חסר לי רק הצווארון, בשבילך זה באמת חמש דקות..." וגם "את ממילא בבית, אז מה אכפת לך לשמור על הילד החולה שלי כדי שאני אוכל ללכת לעבודה" ולא משנה שהתופרת הזו שמה את הילד שלה אצל המטפלת כדי שהיא תוכל לעבוד בלי הפרעות, ועוד כהנה וכהנה. בסוף היה כתוב משהו כמו "זו לא רק שכנתי התופרת, זו גם שכנתי הסופרת..."

לפחות בהמבשר משלמים לה?

 

[Natan Galant]

כמובן שיש לחלק בין חסד במודע,
לבין אדם בעל ממון ואמצעים שמחליט עבורך שהוא יהיה החסד שלך.

הגדרה שלך חדה כמו סכין.
כי אם זה נובע מבחירה שלנו - תפאדל.
אבל אתה לא תקבע לי לממש את הרצון שלי לעשות חסד עם הזולת - עליך...

 

[מ"ם]

הגדרה שלך חדה כמו סכין.
כי אם זה נובע מבחירה שלנו - תפאדל.
אבל אתה לא תקבע לי לממש את הרצון שלי לעשות חסד עם הזולת - עליך...

הגם שחסד הוא לפי המקבל ולא לפי הנותן,
והחולה קובע אם הוא צריך לאכול ולא הרופא, "לב יודע מרת נפשו",

בכל זאת ניתן בקלות לדעת מתי זהו חסד ומתי סתם ניצול.

ברוח הפרשה החולפת, אפשר לומר שגם אנשי דור המבול שהיו לוקחים מהדוכן בשוק כל אחד פחות משווה פרוטה, בעצם גרמו לבעל הדוכן לעשות אתם חסד...

לא נותר אלא להתפלל שנזכה לעשות חסד עם מי שזקוק ובלב שלם, ושנזכה להתפרנס בכיס שלם מכל השאר.

ברכות והצלחות!