מישהו שלח לי באישיפעם פעם, תליתי על המקרר מאמר יפה שפורסם ב'המודיע' (עוד לא היה 'המבשר'...) על 'שכנתי התופרת' - זו שמבקשים ממנה "תעשי טובה, תפרתי לבד את הבגד, חסר לי רק הצווארון, בשבילך זה באמת חמש דקות..." וגם "את ממילא בבית, אז מה אכפת לך לשמור על הילד החולה שלי כדי שאני אוכל ללכת לעבודה" ולא משנה שהתופרת הזו שמה את הילד שלה אצל המטפלת כדי שהיא תוכל לעבוד בלי הפרעות, ועוד כהנה וכהנה. בסוף היה כתוב משהו כמו "זו לא רק שכנתי התופרת, זו גם שכנתי הסופרת..."
אם יש למישהו את המקור אשמח לקבלקרדיט: ג. בלאק, מופיע בספר "יין של זהב"