מה נותן לך כוח?

[תרצה]

לא דיברו פה על נימוקים מול הילדים, אלא על חשיבה שלי עם עצמי!
וזה דבר נחוץ באופן קבוע!
שמתי לב, שכאשר אני חושבת באמת לגופו של חינוך, הגערות ממוקדות, ועושות את פעולתן מהר גם בלי דציבלים גבוהים. לעומת זאת כשאני עייפה ואין לי סבלנות אפילו לעצמי - הדציבלים אי שם באוורסט, והתוצאות רק מוסיפות להוציא אותי מהכלים...
אמנם, התפקיד שלנו להיות בשליטה גם בזמנים הקשים. טוב, זה דורש הרבה אימון עצמי. (כשאני מרגישה שאו טו טו אאבד את סבלנותי וממילא גם התגובות תהיינה לא מיטביות אני מזהירה את הילדים - שישתדלו להיות הכי שאפשר, כי בגלל עייפותי אני עלולה לנזוף בהם מעבר למה שמגיע... וכבר שמעתי פעם את בת ה-8 גוערת באחותה: את לא רואה שאני עצבנית עכשיו? אז לא כדאי לך לדבר איתי עכשיו! זה יגרום לי סתם לצעוק עליך יותר מידי!...)

 

[שירי כהן]

נוי, לא שמתי לב שדובר פה על הסברה...
דובר יותר על גערה מתוך עצבים וחוסר שליטה,
ענין 'כעס הפנים', מה שנקרא.

 

[studio dv.d]

וכבר שמעתי פעם את בת ה-8 גוערת באחותה: את לא רואה שאני עצבנית עכשיו? אז לא כדאי לך לדבר איתי עכשיו! זה יגרום לי סתם לצעוק עליך יותר מידי!...)

חמודה...
הילדים הם החקיינים הכי טובים שיש....

 

[נוי]

נוי, לא שמתי לב שדובר פה על הסברה...
דובר יותר על גערה מתוך עצבים וחוסר שליטה,
ענין 'כעס הפנים', מה שנקרא.

אני חושבת, וייתכן שאני טועה,שילדים שמעולם לא שמעו גערה כמו:"לא!" או "אסור!" בטון נוקשה ואפילו כעוס ועצבני, ייצאו ניזוקים יותר מאלה ששמעו צעקות עצבניות כמה פעמים מיותרות.
כדי להתרומם ולא להתייאש מאותם פעמים שיצאנו מהכלים. (הרי אסור לכעוס, נכון?) כדאי לנו לדון את עצמנו לכף זכות ולהזכר שאנו בשר ודם, ולא סתם בשר ודם, אלא גדוש הורמונים ותקופות משתנות (לכי תשווי את תגובותייך חודש אחרי לידה, לשנה אחרי).
אם טעינו וצעקנו שלא כהוגן ,ילדינו המתוקים בסך הכל ילמדו את החיים שגם מבוגרים הם לא מלאכים.
ואני לא מתביישת לפייס את ילדי ולבקש סליחה שהגבתי קשות מידי.- אין זה מוריד מסמכותי ההורית, להיפך, זה מוכיח להם שגם כשטועים יש דרך חזרה.

 

[ariels]

להזכיר גם לעצמנו וגם לילדינו היקרים, שתמיד, תמיד!
אפשר לחזור בתשובה אם עשינו שטויות, והקב"ה סולח מיד.

 

[שקדיה]

תגדנה למה בכלל לגעור או להתחנן
לדעתי, השיטה הטובה ביותר עם הקטנים זה פשוט לתפוס להם את היד ולהכניס אותם אחר כבוד למקלחת
כלומר עשיה!

ואם דיברנו על אופים החקייני של הילדים, אז כך זה בא הכי טוב לידי ביטוי כי הם מחקים את העשיה שלנו.

מי שרוצה שהילדים שלה ישתפו איתה פעולה ויסדרו את הבית
אז פליז, לא רק לדבר, לצעוק, לגעור, להסביר, להתחנן ולהוציא את הקול והנשמה, ולהישאר מותשת ועיפה כאילו אספת את כל המשחקים של השכנים יחד
אלא פשוט לאמר לילדים: עכשיו כולנו אוספים יחד את המשחקים (גם אמא הנכבדת)
אני אוספת את הקפלה ויוסי את הקליקס ומוישי בנתים את הבובות
אהה מוישי לא רוצה את הבובות? טוב, אז בא תחליף איתי אני את הבובות ואתה את הקפלה
וכן ע"ז הדרך...


ובכדי שלא תחשבו שהאידליה הזאת שוררת אצלי כל יום
אני מבהירה מראש שגם לי אין כח תמיד לסדר ואני רק יורה פקודות על ימין ועל שמאל
אבל מנסיון עם השביעיה הסודית שלי, זאת הדרך הכי אפקטיבית
ושגורמת להכי פחות חיכוכים עם הקטנים

 

[קשקוש10]

שקדיה - מסכימה עם כל מילה,
ואגב, ילדים צריכים את ההחלטיות והסמכותיות, לפעמים הם פשוט מחכים לזה, הם מרגישים יותר בטוחים כך. אני רואה את זה אצלי. הבן שלי פשוט מחכה לפעמים שנגיד לו - לא!. או שנעמיד אותו על מקומו.

ובקשר לאיסוף המשחקים - רעיון נחמד: אני עושה 'הגרלה' (בדר"כ נחוץ במוצ"ש) רושמת על פתקים את כ-כ-כ-כ-ל מה שיש על הרצפה - קפלה, לגו, כלי בובות, כל סוגי הנעליים... כסאות משחק, סידור ספה ועוד ועוד (אני מתביישת את כל מה שיש... ), כל ילד מוציא פתק ובו רשום לו 1-2 משימות, מי שמסיים מקבל מדבקה.
הילדים מתלהבים ותוך דקות הכל במקום.

 

[chick]

משלימים...

אם כולן מתמודדות, אז מה הרעיון לטייח ולהציג כאילו "אצלי הכל מושלם"?
כל מי שכותבת כאן האם גם לשכנותיך ולידידותיך את מתארת את כל זה?
(אני לא מתכוות לחברה טובה)

פשוט לומדים להשלים עם מה שיש,מה שקורה.
רק הקב"ה מושלם.
לו יצויר אחת שביתה נוצץ עוגות בתנור וגם מדברת תמיד בנחת אז היא עדיין לא מושלמת כי בזמן הזה שהיא ניקתה יכלה להגיד תהילים או לבקר את אמה או לעזור ליולדת,שכנה וכד'.
אולי היה יותר חשוב שבזמן הזה תעבוד בעוד משו ותכניס הכנסה שיעזור לבעלה ללמוד?מי החליט שהעוגות זה המושלמות? למשל חמותי הצדקנית מוותרת על עוגות ואומרת הרבה תהילים ויושבת אצל אימה לסעדה...
די לקטנוניות.

 

[למדן בגן]

לשבת כל יום בין 3 ל-5 דק' ולעשות רשימה של הדברים הקטנים שהקב"ה היטיב עימנו היום.
זה מתחיל בהספקתי את האוטובוס ונגמר ב....
תתפלאו לראות כמה הרבה דברים כאלה יש לנו ואנחנו לא שמים אליהם לב.
עם הזמן הרשימה פשוט מתארכת ומתארכת וזה נותן המון המון כח ושמחה להכל.

בהצלחה!

זה עובד מדהים...!!!
משפיע על כל המצב רוח, הזרימה והחיוניות.

 

[צילומנציה]

שיק, סתם בשביל הסטטיסטיקה איך הגעת לאשכול מלפני 3 שנים, חיפשת משהו ופתאום הוא צץ לך?

 

[DESIGNIK]

לא קראתי את כל האשכול אבל את חלקו, אני אישית לא מסכימה עם מי שחושב שלהמשיך למרוח את החיים ולנסות לגרור רגליים, אני אוהבת את הילדים (הרצופים ב"ה) ומשקיעה בהם, אבל בשביל לתת קצת לעצמי להישאר תמיד עם ראש למעלה אנרגטית ומלאת מוטיבציה אני שומעת תוך כדי עבודה הרצאות ממוקדות בנושא מודעות וכח המחשבה (אליהו שירי וכד'), ערוץ הידברות מלא בכאלו הרצאות ולא רק הידברות.
אני חושבת שבתור אמא לילדים שרוצה לגדל דור עתיד שמח ובריא בנפשו וגם בתור אשה שאהבת ורוצה להגשים את עצמה ישנם כמה דברים שהם נר לרגלי
לא לפספס תפילה בכל בוקר
כשיש תחושה של תסכול, נפקיפות מצפון, או כשאת עצבנית, אל תגידי לעצמך ככה זה ותמשיכי לגרור את עצמך, צריך לעשות הכל על מנת לצאת מזה לנסות לראות מה גורם לי את זה, אם את לא עומדת במטרות הנורמליות בחיי היום יום לנסות לחשוב ממה זה? חולשה חוסר חשק, חוסר מיקוד
למשל לחוסר מיקוד אפשר לקחת אומגה שלוש וכ'
ולא להגיד אני אמא לילדים אז זה נורמלי שהסמרטוט נראית יותר טוב ממני
הקב"ה נתן לנו חיים והוא רוצה שנפיק את מירב התועלת ולא נמרח אותם כי איןכסף,כח,זמן וכ'
מישהי פעם אמרה לי שהיא בתשעה חודשים שלפני הלידה לא מסוגלת לכבס, לשטוף ולהיכנס למטבח
יש הרבה סיבות אמיתיות למה להתמסכן, אבל אותם סיבות לא יגרמו לנו להיות שמחות מאושרות ומלאות סיפוק אלא להיפך, ולכן אני משתדלת לא להתיחס אליהן
אגב בשבוע שעבר שברתי את הזרת (מי זוכר אותה בכלל) וההליכה בבית הרבה יותר קשה לי הקטנה שלי בת עשרה חודשים בכתה ולקח לי יותר זמן כדי להכין לה דיסה, אז תוך כדי הכנה הסברתי לה שגם לי יש סיבה לבכות אבל היא לא תגרום לי לשמוח, והיא השתתקה
סליחה על המונולוג הארוך אבל אם מתוך הקריאה תהיה אחת שתתחיל להרגיש יותר טוב עם עצמה זה יהיה משתלם

 

[contrast]

החיים מאושרים.
לא צריך שום דבר חיצוני לתת כח...
מה יתאונן אדם חי די לו שהוא חי.
נשמע לא פופולארי, אבל התמסכנות היא סטייה מהתחושות הטובות הטבעיות.
יש איזשהו סיפור מעניין (נראה לי של ברסלב) על האדם המאושר, אין לי פנאי לכתוב אותו,
אמנם המלך מצא רק אחד, אבל כשנפנים את המסר לא נפסיק לחייך.

 

[שירי כהן]

מאיפה הקפצתם את זה?
פתאום לקרוא דברים שכתבתי לפני שלוש שנים...

 

[לאה ולדמן]

להנות ממה שעושים
לחיות את הרגע כמה שפחות להתבוסס בעבר, כמה שפחות לדאוג לעתיד
לראות את הטוב בכל דבר ועניין
להרגיש את ידו של הקב"ה האוחזת בנו, שכל דבר ממנו והכל טוב
לדעת שיש לנו את הכוחות. אחרת לא היו ניתנים לנו הנסיונות/העומס/האתגרים (או להיפך, הנסיון ניתן ולפיו ניתנו הכוחות, כל אחת לפי נתוני חייה)

קל, קל לכתוב.
אבל הדרך מהראש אל הלב זה המרחק הגדול ביותר עלי אדמות
אחרי ששולחים חץ ומגדירים מטרה, קל יותר לסלול את השביל, בצעד אחרי צעד.

תודה שקראתם את מה שכתבתי לעצמי