דרוש מידע מה לעשות עם ילדה בת 12 שלא עוזרת בבית כלל תנו מעיצותיכם

[bracha]

בגישת העולם המערבי יש גישה של שיווין
יש שווין בין גבר לאשה ויש שיווין בין אבא לילד,
אבל כל אחד שקצת העמיק בנושא יודע שע"פ הדת היהודית זו גישה מוטעית לחלוטין

א' ב' בחינוך זה להבין שאנחנו ההורים חייבים לילדים, והם לא חייבים לנו כלום!!!
כמובן שיש להם חיוב של כיבוד הורים, אבל המושג חייב זה רק לנו כהורים
המושג אחראי על הילד שלי = אחריות = מחויבות
מי שאין לו מחויבות זה אומר שאין לו אחריות

לפי היהדות, הורה חייב לזון את בנו עד גיל 6. (נראה לי שזה הגיל, אולי אני טועה, תקנו אותי)
מעבר לגיל הזה, בשום מקום ביהדות לא כתוב שהורים חייבים לילדים!
זה שאנחנו עושים את זה מתוך אהבה, ורצון לגדל אותם ולחנך אותם. אבל בשום מקום לא נתנו לנו חיוב כזה מעבר לגיל הזה.

 

[bat 7]

זה התנהלות שקשורה לילד ולא לעזרה בבית, המחמאות אח"כ הן באמת חשובות!
אבל הילד לא מוריד מהשולחן אלא אם כן ביקשנו, באמת יש גיל מסוים שהוא מרגיש חלק מהבית ואז זה בא ממנו ובדיוק בשביל זה צריך סבלנות! אח"כ יכול להיות לכל אחד דברים שהוא יותר מחובר אליו ואוהב את התחום ובלי שאמא שלי אמרה זה נוצר מעצמו וזה הגיע יותר בגיל העשרה, מה למשל?
יש אחת שיותר בקטע של קיפולי כביסה, יש אחת שאוהבת לאפות/ לבשל, יש אחת שמתחברת לקטע של נקיון, אחת לקניות וכו'.
וזה יפה לראות איך כל הדברים האלו הגיעו מאליהם ומהבנה שאני חיה בבית הזה, אני חלק ממנו ושותפה לעזרה ולתפקוד של הבית. אני כותבת אולי דברים לא מוכרים אבל אני מגיעה מבית עם אוירה נעימה שכיף להיות בו ותמיד כל אחד שמגיע מבחוץ מרגיש בבית, האוירה נעימה ורגועה ואף פעם לא תשמעי צעקות מאמא שלי וכדו'. נולדתי למציאות הזו ולהתנהלות הזו ואני אוהבת ומחוברת אליה.

לדעתי אפשר לדרוש מילד לסדר גם בלי צעקות.
זה לא חייב להיות או- או...
יש דרך אמצע.
מה שכן, אני משתדלת לתת רעיונות לכמה דברים שצריך לעזור בהם, ואז הילד מרגיש שהוא 'בחר' מה שעדיף לו לעשות,
אבל, אין לי עדיין בגיל הזה.

 

[bat 7]

א' ב' בחינוך זה להבין שאנחנו ההורים חייבים לילדים, והם לא חייבים לנו כלום!!!

הם לא חייבים לנו כלום, אבל הם חלק ממערך משפחתי שלם!
אתה שותף פה? אתה מקבל בגדים נקיים? מיטה מוצעת? משחקים חדשים?
אתה נדרש, בהחלט, לתת יד, לא לנהוג כמו פרזיט, במחילה...
אחד הדברים הטובים שאנחנו יכולים לתת לילדים שלנו זה להוביל אותם למסלול של הושטת יד, נתינה,
שימת לב למה שקורה מחוץ לבועה המצומצמת שלי....

 

[bracha]

זה התנהלות שקשורה לילד ולא לעזרה בבית, המחמאות אח"כ הן באמת חשובות!
אבל הילד לא מוריד מהשולחן אלא אם כן ביקשנו, באמת יש גיל מסוים שהוא מרגיש חלק מהבית ואז זה בא ממנו ובדיוק בשביל זה צריך סבלנות! אח"כ יכול להיות לכל אחד דברים שהוא יותר מחובר אליו ואוהב את התחום ובלי שאמא שלי אמרה זה נוצר מעצמו וזה הגיע יותר בגיל העשרה, מה למשל?
יש אחת שיותר בקטע של קיפולי כביסה, יש אחת שאוהבת לאפות/ לבשל, יש אחת שמתחברת לקטע של נקיון, אחת לקניות וכו'.
וזה יפה לראות איך כל הדברים האלו הגיעו מאליהם ומהבנה שאני חיה בבית הזה, אני חלק ממנו ושותפה לעזרה ולתפקוד של הבית. אני כותבת אולי דברים לא מוכרים אבל אני מגיעה מבית עם אוירה נעימה שכיף להיות בו ותמיד כל אחד שמגיע מבחוץ מרגיש בבית, האוירה נעימה ורגועה ואף פעם לא תשמעי צעקות מאמא שלי וכדו'. נולדתי למציאות הזו ולהתנהלות הזו ואני אוהבת ומחוברת אליה.

ואיך ההבנה מגיעה? מזה שאמא עובדת לבד ויום אחד פשוט קורסת?
למה זה פסול לבקש מילדים לעזור בבית? את יודעת איזה מצווה גדולה זאת? למה לקחת מהם אותה?
ולמה בקשת עזרה מתפרשת לך עם צעקות? אפשר לבקש יפה וגם לקבל.

 

[rubi]

הם לא חייבים לנו כלום, אבל הם חלק ממערך משפחתי שלם!
אתה שותף פה? אתה מקבל בגדים נקיים? מיטה מוצעת? משחקים חדשים?
אתה נדרש, בהחלט, לתת יד, לא לנהוג כמו פרזיט, במחילה...
אחד הדברים הטובים שאנחנו יכולים לתת לילדים שלנו זה להוביל אותם למסלול של הושטת יד, נתינה,
שימת לב למה שקורה מחוץ לבועה המצומצמת שלי....

עירבוב 2 דברים
אני מסכים עם מה שדנים כאן בנוגע לחנך ילדים לעזרה בבית
אבל זה לא מגישה של "חובה" של ילד כלפי אביו, אלא מחובה של חיים משותפים
והגישה צריכה להיות בלי "ציפיות" שהגדרנו מראש, עובדה שאנחנו אוהבים את הילדים שלנו בכל מצב
מה שאני לא מסכים, זה הנכתב לעיל שהחיוב שיש לנו כהורים על הילדים, והחיוב של הילדים כלפי ההורים מאותו ענין.
יש ביניהם מרחק ענק

 

[פשוש]

מניסיון שלי - זה לא הולך אם נותנים לילד להבין מעצמו את מחויבותו.
הוא גדל לילד מפונק שחושב שההורים חייבים לעשות עבורו הכל.

הילדים לא חייבים לעזור להורים, הם עוזרים לעצמם! זה הבית שלהם!
כדאי שיהיה לילד תפקידים קבועים. התפקידים יוסכמו מראש ע"י שתי הצדדים.
ואז הילד לא ירגיש שדורשים ממנו יותר מידי, וכן ההורים לאיוכלו לומר שהילד לא עוזר....
כי את התפקידים הוא ביצע.

אני, לדוגמא, בתור בת בכורה, תמיד הרגשתי שלא מרוצים ממני. עזרתי, אבל תמיד זה לא היה מספיק, כי באמת הייתי ראשונה בשרשרת של משפחה ברוכת ילדים (רובם בנים) והבית תמיד נזקק ליד נוספת.
מאמינה אם היו לי תפקידים קבועים, ברורים, היה לי יותר קל. זה לא לעבוד לפי תחושת בטן (וואו. לאמא קשה. היא חייבת עזרה... יש כל כך הרבה כלים, כדאי שאשטוף... וכן הלאה.... דילמות שלפעמים עמדתי בהם, והייתי 'ילדה טובה' ולפעמים - נכשלתי והרגשתי נקיפות מצפון)
אלא אני חייבת לעשות את שלי. כל השאר בונוס.
ילדים אוהבים כללים ברורים. זה עושה להם טוב. להעמיד אותם מול דילמות מוסריות - זה לא הוגן.

 

[bat 7]

מניסיון שלי - זה לא הולך אם נותנים לילד להבין מעצמו את מחויבותו.
הוא גדל לילד מפונק שחושב שההורים חייבים לעשות עבורו הכל.

הילדים לא חייבים לעזור להורים, הם עוזרים לעצמם! זה הבית שלהם!
כדאי שיהיה לילד תפקידים קבועים. התפקידים יוסכמו מראש ע"י שתי הצדדים.
ואז הילד לא ירגיש שדורשים ממנו יותר מידי, וכן ההורים לאיוכלו לומר שהילד לא עוזר....
כי את התפקידים הוא ביצע.

אני, לדוגמא, בתור בת בכורה, תמיד הרגשתי שלא מרוצים ממני. עזרתי, אבל תמיד זה לא היה מספיק, כי באמת הייתי ראשונה בשרשרת של משפחה ברוכת ילדים (רובם בנים) והבית תמיד נזקק ליד נוספת.
מאמינה אם היו לי תפקידים קבועים, ברורים, היה לי יותר קל. זה לא לעבוד לפי תחושת בטן (וואו. לאמא קשה. היא חייבת עזרה... יש כל כך הרבה כלים, כדאי שאשטוף... וכן הלאה.... דילמות שלפעמים עמדתי בהם, והייתי 'ילדה טובה' ולפעמים - נכשלתי והרגשתי נקיפות מצפון)
אלא אני חייבת לעשות את שלי. כל השאר בונוס.
ילדים אוהבים כללים ברורים. זה עושה להם טוב. להעמיד אותם מול דילמות מוסריות - זה לא הוגן.

תודה על החידוד שלך, נותן כלי להבין את העולם של הילד.

 

[אמא מותק]

חכי שהיא תרצה להזמין חברות היא תעשה לך פסח בבית

 

[חנהלה1]

'עוזרת' ו'לא עוזרת' אלו מושגים שנתונים לפרשנות רחבה,
קשה להאמין שילדה לא עוזרת כלום
אפילו ילד בן שלוש עוזר לשים מוצץ בפה של התינוק או להביא טישיו או טיטול שאמא מבקשת.
ילדים אוהבים לעזור ולהיות חלק
לפעמים מתפתחת התנגדות, אולי פחד מניצול יתר? אולי רצון להישאר עוד קצת קטנה?
אולי יאוש מגודל המעמסה והעזרה שאם תתחיל לא תסתיים לעולם?
כמו שכתבו כאן בחכמה, כדאי לתת תפקידים קבועים ולא מכבידים מידי ולתת לילדה הרגשה שהיא עוזרת ויעילה,
ושיש לעזרה שלה התחלה אמצע וסוף מוגדרים.

 

[דדד]

רק קחו בחשבון,
בחינוך ילדים לאפס עזרה בבית, יש סיכון גבוה לכך שהם גם לא יעזרו לאישה/לבעל.

 

[בבושקלה]

אין כמו תפקידים קבועים לילד, שיודע שזה מחובתו לעשות לכבוד שבת וכדו'

עוד אופציה שמתאימה לבית שיש בו ילדים גדולים- להכין רשימה של מטלות לכבוד שבת וכל ילד יבחר מתוך הרשימה ויסמן מה הוא לוקח על עצמו, עובד 10, לילד יש גם אחריות ומחויבות לסיים את המטלה.

שימו לב גם לתת לילד תפקיד שהוא מתחבר אליו, יש ילדים שאוהבים דוקא להיות 'שר החוץ' (תנו לתפקיד כותרת מכובדת...) ואז הם מבצעים קניות באופן קבע וכו'...

ילדים צריכים לעזור כי הם חלק מהמערך המשפחתי, אל תשכחו שבאימון של העזרה בכל תחום שהוא אתם נותנים מתנה לחיים, כלי לניהול בית, כמה בנות מתחתנות ולא יודעות לעשות כ-ל-ו-ם בבית!!!! כמה הן מסכנות...?!?! נקודה למחשבה...

 

[חנהלה1]

רק קחו בחשבון,
בחינוך ילדים לאפס עזרה בבית, יש סיכון גבוה לכך שהם גם לא יעזרו לאישה/לבעל.

נכון מאוד,
חינוך לאנוכיות, למגיע לי הכל ונולדתי כדי שישרתו אותי.
לכן חינוך לעזרה וסיוע בבית ובחוץ חיוני לחיים תקינים בבגרות.
כל עוד שזה לצורך חינוך זה מעולה,
אך כשבקשת העזרה מגיעה מהקושי של ההורים ומתוך כעס על הילד שלא עוזר, זה מתחיל להיות בעייתי.
הילדה לא אשמה שנולדו אחריה עוד ילדים ולא תמיד היא בשלה לסוג ולכמות העזרה שמצופה ממנה.

 

[דדד]

נכון מאוד,
חינוך לאנוכיות, למגיע לי הכל ונולדתי כדי שישרתו אותי.
לכן חינוך לעזרה וסיוע בבית ובחוץ חיוני לחיים תקינים בבגרות.
כל עוד שזה לצורך חינוך זה מעולה,
אך כשבקשת העזרה מגיעה מהקושי של ההורים ומתוך כעס על הילד שלא עוזר, זה מתחיל להיות בעייתי.
הילדה לא אשמה שנולדו אחריה עוד ילדים ולא תמיד היא בשלה לסוג ולכמות העזרה שמצופה ממנה.

הכל נכון חוץ מהניסוח המודגש, שצורם לי מאד.
כי אם נמשיך בהקבלה, האם היא בעתיד תהיה לא אשמה שילדה הרבה ילדים?....

 

[efigraf]

אני דורשת מכולם לעזור, פחות בשביל העזרה יותר בשביל החינוך שלהם. גם כדי שלא יתרגלו לעצלות וניצול וגם מישום שראיתי שכשהם לא עשו כלום הם פשוט נתנו לבלאגן לחגוג.
לילדים קטנים אני אומרת תאספו כמה שאתם מספיקים ב-2 סיבובים של מחוג השניות ונראה מי משיג, אתם או השעון. בדר"כ הם ממשיכים אפילו אחרי.
מה שכן, אם אני מרגישה שהבקשה מעט מורכבת עבורם אבל באמת אני חייבת את העזרה אני מודיעה כי אני נותנת משהו שווה כשמסיימים ואני מבהירה שזה לא תשלום על העזרה אלא להראות להם כמה אני שמחה באיכפתיות שלהם, כמה אני שמחה שיש לי ילדים חרוצים וכו'. או יש ממתק בכניסת שבת למי שהתכונן והכין את הבית לשבת וכו' (כמובן דברים התואמים את גילם, לרוב זה להרים את המשחקים והבגדים שלהם מהרצפה)
מילדה בת 12 הייתי פשוט אומרת לה לבחור משהו שהיא הכי אוהבת לעשות ושזה יהיה תפקידה. אין סיבה לא לעזור בכלום בגיל כזה. וכמובן מפרגנת לה על זה.

 

[גיטיgiti]

מה????

לא חושבת שיש מציאות שילד לא עושה כלום כלום כלום.
אין שום דבר שהיא אוהבת לעשות? זה משהו חדש. קרה משהו משמעותי בבית?

את האמא ויש לך את מלא הכח והאינטואיציה לנווט אותה לפי היכולות והאהבות שלה להושיט יד.
ולפעמים צריך גם בצורה תקיפה להודיעה לה שהיא מורידה מהשולחן וזהו. אין ויכוח על זה.

 

[ELFISH]

הכל נכון חוץ מהניסוח המודגש, שצורם לי מאד.
כי אם נמשיך בהקבלה, האם היא בעתיד תהיה לא אשמה שילדה הרבה ילדים?....

אם היא לא תלד מבחירה חופשית ומלאה שלה, היא אכן לא תרגיש שהיא חייבת לשאת בתוצאות

לאישה אמורה להיות בחירה האם ללדת או לא ושלילת הבחירה גוררת השלכות קשות מאד. לילדה אין אפשרות לבחור את הרכב המשפחה של הוריה ולכן גם אין לה אחריות לתוצאות הבחירות שלהם

 

[חנהלה1]

הכל נכון חוץ מהניסוח המודגש, שצורם לי מאד.
כי אם נמשיך בהקבלה, האם היא בעתיד תהיה לא אשמה שילדה הרבה ילדים?....

את צודקת עקרונית
אבל זו צורת ניסוח קיצונית שחשוב להורים מסויימים לשמוע ולהפנים
שהבת שלהם לא נולדה בתפקיד עוזרת.
כדאי לחנך אותה לעזור, אבל התפקיד המוצהר שלה אינו להקל על ההורים בניהול הבית...
זה התפקיד של ההורים והם בחרו בו כשבנו את הבית והביאו אליו ילדים.

 

[hellen]

אני חושבת שהעיקר זה לפרגן ולהאדיר את הדברים הקטנים שהיא כן עושה בבית...
פירגון הוא מנוע להצלחה!!
יש כל מיני אפשרויות למה היא לא מושיטה יד,
אפשר לבדוק את העניין כמו שהעלו פה רעיונות...כדוגמת קנאת אחים חוסר פירגון וכד'
ויש עוד אופציה על דרך הבחירה תני לילדה לבחור בעצמה ילדים הם עם שאוהב עצמאות,
תשאלי אותה: מה את מעדיפה לעשות עכשיו? לסדר את המיטה שלך או לעזור לי במטבח?
אפשר להתייעץ איתה כביכול לומר לה " וואו היום תכננתי להכין עוגיות אך המטבח מבולגן ולכן לא אוכל.."זהו זה כל מה שדרוש בשביל שהיא בעצמה תושיט יד בבית מרצונה הטוב
והעיקר העיקר לפרגן ובכמויות שמעתי פעם מאדם חכם שעם כל הערה צריך להגיע מאה מחמאות...
קחי זאת לתשומת ליבך...

 

[שאף]

את צודקת עקרונית
אבל זו צורת ניסוח קיצונית שחשוב להורים מסויימים לשמוע ולהפנים
שהבת שלהם לא נולדה בתפקיד עוזרת.
כדאי לחנך אותה לעזור, אבל התפקיד המוצהר שלה אינו להקל על ההורים בניהול הבית...
זה התפקיד של ההורים והם בחרו בו כשבנו את הבית והביאו אליו ילדים.

בדיוק!!
ושמעתי גם בהרצאות חינוך של הרב יחיאל יעקבזון שמדבר על זה.
כשהורה מבקש מילד לעזור הוא צריך לחשוב האם העזרה הזו נחוצה בשביל הילד,
בשביל ללמד אותו לשאת בעול, לא לגדול כפרזיט וכו'
אבל לא כי אני לא מסתדר עם שאר הילדים או הבית עמוס ודורש עזרה, בכזה מצב הוא אומר
תביאו עוזרת הילד הוא לא עוזר שלכם וזה לא התפקיד שלו!

 

[ששונית]

אחת הבנות שלי גם הרגשתי שהיא ממש לא עוזרת, ואז יום אחד היא קיבלה שבר ביד.
פתאום קלטתי כמה היא עוזרת בדרכה, באופנים המתאימים לה.
פתאום לא יכולתי לבקש ממנה לרוץ למכולת ורק אז שמתי לב כמה היא תמיד עושה את זה בנכונות ובנעימות,
פתאום שמתי לב שבעצם היא זאת שמלבישה את הקטן בערב שבת, והיא זו ששמה את הטלפון בהטענה כל לילה ועוד המון עזרות קטנות ושקטות שלעולם לא הייתי שמה לב אליהם אלמלא הגבס.
חשבון הנפש שערכתי בימים ההם ובעצם עד היום, לימד אותי לקח לתמיד