דרוש מידע מה לעשות עם ילדה בת 12 שלא עוזרת בבית כלל תנו מעיצותיכם

[כיף של חויה]

אני ממליצה לך לשלוח אותה יומיים לקרובת משפחה.
ואז תראי כמה היא חסרה ומה היא כן עושה!!
עשיתי זאת והרגשתי את התחושה "לא עוזרת"
שווה ניסוי!!
הרבה נחת.

 

[hellen]

אחת הבנות שלי גם הרגשתי שהיא ממש לא עוזרת, ואז יום אחד היא קיבלה שבר ביד.
פתאום קלטתי כמה היא עוזרת בדרכה, באופנים המתאימים לה.
פתאום לא יכולתי לבקש ממנה לרוץ למכולת ורק אז שמתי לב כמה היא תמיד עושה את זה בנכונות ובנעימות,
פתאום שמתי לב שבעצם היא זאת שמלבישה את הקטן בערב שבת, והיא זו ששמה את הטלפון בהטענה כל לילה ועוד המון עזרות קטנות ושקטות שלעולם לא הייתי שמה לב אליהם אלמלא הגבס.
חשבון הנפש שערכתי בימים ההם ובעצם עד היום, לימד אותי לקח לתמיד

וואו כ"כ מלמד...
לעיתים אנחנו מצפים באמת לצורה מסוימת של עזרה ולא שמים לב שעם כל הגערות פספסנו דברים טובים על הדרך...
אני לוקחת לעצמי באמת לשים לב לדברים בטובים ואפילו הקטנים ביותר ולפרגן ולהאדיר כנ"ל

 

[saralulu]

ואיך ההבנה מגיעה? מזה שאמא עובדת לבד ויום אחד פשוט קורסת?
למה זה פסול לבקש מילדים לעזור בבית? את יודעת איזה מצווה גדולה זאת? למה לקחת מהם אותה?
ולמה בקשת עזרה מתפרשת לך עם צעקות? אפשר לבקש יפה וגם לקבל.

לא אמרתי שאסור לבקש עזרה, מותר למשל לבקש מילד להוריד את הפח, אבל לא לחשוב שהילדים עובדים אצלנו, לא אמרתי שבקשת עזרה מתפרשת עם צעקות אבל אמא שמבקשת שוב ושוב בסוף הטונים עולים... כך היה בעבר עד שאמא שלי החליטה שהיא עושה סוף לעצבים ולהעלת הטונים, היה שווה לה השקט והרוגע והאוירה החיובית והנעימה. ברור שאפשר לבקש אבל לא לצפות יותר מידי... והיה לה גם חשוב שהבית יהיה פחות מתוקתק והילדים יהיו שמחים והם גם יודעים לעזור ולהושיט יד.

 

[sari11]

בדיוק!!
ושמעתי גם בהרצאות חינוך של הרב יחיאל יעקבזון שמדבר על זה.
כשהורה מבקש מילד לעזור הוא צריך לחשוב האם העזרה הזו נחוצה בשביל הילד,
בשביל ללמד אותו לשאת בעול, לא לגדול כפרזיט וכו'
אבל לא כי אני לא מסתדר עם שאר הילדים או הבית עמוס ודורש עזרה, בכזה מצב הוא אומר
תביאו עוזרת הילד הוא לא עוזר שלכם וזה לא התפקיד שלו!

זה יותר מלחנך אותה לעזור, היא בכל אופן מתגוררת בבית... מצופה ממנה שתתרום את חלקה.
מה שכן- צריך מאוד להיזהר לא לנצל את החיוב של הילדים לכבד הורים, ולהשתמש בהם, כמו שכתבת- כעוזרת. לשים לב איפה עובר הגבול בין תרומה לבית שמצופה מהילדה, לבין ניצול כוח עבודה...

 

[hellen]

אני ממליצה לך לשלוח אותה יומיים לקרובת משפחה.
ואז תראי כמה היא חסרה ומה היא כן עושה!!
עשיתי זאת והרגשתי את התחושה "לא עוזרת"
שווה ניסוי!!
הרבה נחת.

וואו זה כ"כ נכוןןןןןןןןןןןןן!!!
רק כשחסר משהוא שמים לב עד כמה הוא היה נחוץ...
אני זוכרת את עצמי בעברי יוצאת לנופשונים וכאלה וחוזרת עם כ"כ הרבה הערכה
חחחחחחחחח תאמינו לי שווה קצת לא להיות בשטח בשביל שירגישו כמה אתה תורם,
מכירות את האמהות שחוזרות מלידה ומאיימות על הילדים שאם..הם יחזרו לבית החולים חלילה??

 

[פ.נ]

אני ממליצה לך לשלוח אותה יומיים לקרובת משפחה.
ואז תראי כמה היא חסרה ומה היא כן עושה!!
עשיתי זאת והרגשתי את התחושה "לא עוזרת"
שווה ניסוי!!
הרבה נחת.

זה דבר כזה נכון ..........
אבל אני חייבת להגיד לך שאצל אחרים תמיד יותר כייף לעזור!!!
אבל מה שנוצר כאן שבעצם הדודה אחר כך מיתקשרת להחמיא וזה גורם לילד יותר חשק לעבוד......(למרות שמלא פעמים אמאות מחייבות את הילדים לעזור כמו שהם עזרו לדודות.....ותכלסלא יוצא מיזה כלום!!!)
פשוט לדעת לא לחייב לשאול את הילדה עם היא רוצה...........ואז זה כבר בא מעצמה!!!
והכי חשוב!!!!לתת מחמאות על כל ההעזרה......

 

[*צילי]

להחמיא, להחמיא ולהחמיא. אבל לא באופן מעושה מדי.
כשאת מדברת עם בעלך בארוחת ערב (היא תשמע את זה), כשאת מדברת עם ההורים--

ברשותך, אני רוצה להביא זווית של ילדה כזאתי:
"אני יודעת שאימא לא מרוצה ממני. אבל מה היא רוצה, שמרתי על הילדים שהיא נחה חצי שעה. התינוקת ברחה אליה וזה היה לי קשה. ואימא בכלל לא הרגישה שעזרתי. כי אחרי עשר דקות היא התעוררה כשהילדים רבו. ולא ידעתי מה לעשות. אז הלכתי לשאול אותה אם אפשר ממתק.
אבל היא רק התעצבנה עלי שאני לא עוזרת לה בכלל. אז לא. לא רוצה לא צריך. אין לי כח.

למי יש חשק לשטוף כלים כשבסוף "רק תשימי לב לפעם הבאה, שיש גם כלים על השיש. תודה רבה, ושמחת אותי מאד, אבל פעם הבאה תדעי". -אז אני אדע ולא אשטוף.

לא היו פה הערות, רק חוסר תשומת לב לעזרה והצעות ייעל לפעם הבאה. אני לא יודעת מה קורה אצלכם בבית, אני לא מכירה לא אותך ולא את הילדה, אבל תנסי לבדוק אם אין לה חוויה שלילית כזאת, כי בפעם הבאה, גם אם מגיעים בנכונות להחמיא, אין סיבה שהילדה תעשה משהו. "במילא אימא לא תהיה מרוצה, אז למה להתאמץ בשביל זה?!"

ושוב מדגישה שאני לא יודעת מה קורה אצלכם. לא מכירה לא אותך ולא את הילדה. בטוחה שיש משהו שהיא לפחות ניסתה, אפילו שלא הלך לה לעזור לך, ואת לא ראית תוצאה. אולי לא היום ולא השבוע. תסכול שהצטבר.

וממש אהבתי את ההצעה לשלוח אותה ליומיים!

 

[saralulu]

להחמיא, להחמיא ולהחמיא. אבל לא באופן מעושה מדי.
כשאת מדברת עם בעלך בארוחת ערב (היא תשמע את זה), כשאת מדברת עם ההורים--

ברשותך, אני רוצה להביא זווית של ילדה כזאתי:
"אני יודעת שאימא לא מרוצה ממני. אבל מה היא רוצה, שמרתי על הילדים שהיא נחה חצי שעה. התינוקת ברחה אליה וזה היה לי קשה. ואימא בכלל לא הרגישה שעזרתי. כי אחרי עשר דקות היא התעוררה כשהילדים רבו. ולא ידעתי מה לעשות. אז הלכתי לשאול אותה אם אפשר ממתק.
אבל היא רק התעצבנה עלי שאני לא עוזרת לה בכלל. אז לא. לא רוצה לא צריך. אין לי כח.

למי יש חשק לשטוף כלים כשבסוף "רק תשימי לב לפעם הבאה, שיש גם כלים על השיש. תודה רבה, ושמחת אותי מאד, אבל פעם הבאה תדעי". -אז אני אדע ולא אשטוף.

לא היו פה הערות, רק חוסר תשומת לב לעזרה והצעות ייעל לפעם הבאה. אני לא יודעת מה קורה אצלכם בבית, אני לא מכירה לא אותך ולא את הילדה, אבל תנסי לבדוק אם אין לה חוויה שלילית כזאת, כי בפעם הבאה, גם אם מגיעים בנכונות להחמיא, אין סיבה שהילדה תעשה משהו. "במילא אימא לא תהיה מרוצה, אז למה להתאמץ בשביל זה?!"

ושוב מדגישה שאני לא יודעת מה קורה אצלכם. לא מכירה לא אותך ולא את הילדה. בטוחה שיש משהו שהיא לפחות ניסתה, אפילו שלא הלך לה לעזור לך, ואת לא ראית תוצאה. אולי לא היום ולא השבוע. תסכול שהצטבר.

וממש אהבתי את ההצעה לשלוח אותה ליומיים!

יש פה זווית חשיבה מאד נכונה! הרבה פעמים ילדים מנסים לעזור בדברים שהם לא עושים הכי מושלם, כמו הדחת כלים, שטיפת רצפה וכו'. אפשר להראות להם פעם אחת איך עושים את זה, ולא כל ילד ידע לשטוף כלים כמו אמא או להדיח כלים בלי להשאיר סבון... אבל כדי שהילד ידע וינסה צריך לתת לו את הזמן ולקחת בחשבון שהכלים לא יהיו הכי נקיים והרצפה לא תהיה כ"כ יבשה ונוצצת, יעבור קצת זמן, הילד יהיה מיומן ויהיה לו איכפת מהתוצאה ועם קצת סבלנות מההורים הוא ירגיש שותף פעיל במיוחד אחרי שיקבל מחמאות ופרגונים על המטבח שמאיר עיניים והרצפה המבריקה!
אלו דברים שראיתי אצלנו בבית וגם אני חוויתי אותם, והכי חשוב בלי ביקורת והרבה מחמאות! מותר להעיר את תשומת הלב של הילד שכדאי לו למשל לגרוף היטב כדי שהרצפה תהיה יבשה מהר יותר... הכי חשוב שאומרים את זה בצורה נעימה! הרבה הצלחה!

 

[שרי לווין]

זה בדיוק מסוג השאלות ששואלים את חיים ולדר, כדאי לשאול ולהתייעץ איתו, הוא יכול לתת הכוונה טובה ומקצועית מניסיונו בתחום.
נהניתי לקרוא פה הרבה תגובות חכמות שכדאי לאמץ אותן!

 

[הני מושקוביץ]

בגישת העולם המערבי יש גישה של שיווין
יש שווין בין גבר לאשה ויש שיווין בין אבא לילד,
אבל כל אחד שקצת העמיק בנושא יודע שע"פ הדת היהודית זו גישה מוטעית לחלוטין

א' ב' בחינוך זה להבין שאנחנו ההורים חייבים לילדים, והם לא חייבים לנו כלום!!!
כמובן שיש להם חיוב של כיבוד הורים, אבל המושג חייב זה רק לנו כהורים
המושג אחראי על הילד שלי = אחריות = מחויבות
מי שאין לו מחויבות זה אומר שאין לו אחריות

אני מוחה!!!
אנחנו ההורים חייבים לחנך את הילדים שלנו לכיבוד הורים.
זה חלק מהתהליך, הקב"ה עשה את זה כדי שילד ילמד בבגרות שלו לכבד את המצוות שלו ויהיה ילד מושמע לדברי אלוקים חיים.
-מקווה שהצלחתי להעביר כיאות.
בנוסף כדי שלילד תהיה שייכות לבית-הוא חייב להושיט יד, יש משהו בחינוך, שכשלילד יש תרומה למשפחה, הוא הופך לפטריוט למשפחה שלו., היא חשובה לו, יקרה לו ויעשה למענה הכל.
יחד עם זאת, אני גדלתי בדור שהיה מאוד נורמלי-ילדים הוריים, כלומר להורים אז לא היתה הבעיה להטיל סמכויות מעבר לגיל הילדים (ילדי מפתח-מישהו?) עשינו דברים שלא התאימו לגילנו, למשל בגיל 12 לרחוץ שיירת ילדים, להלביש, לסרק מכינים, לספר סיפור ולהשכיב לישון, היה טבעי.
אני אישית התקשיתי בזה מאוד.
על הילדים שלי אני לא מטילה שום אחריות, אבל בהחלט דורשת מהם דברים מינימליים, כמו-להוריד את הצלחת שלו מהשולחן, להכין בגדים למקלחת, לזרוק את הבגדים שלו לכביסה.
אנחנו בהחלט דורשים מהם כן לקחת אחריות על עצמם.
ולכן, זו התשובה שלי לפותחת האשכול.
לא הייתי דורשת מהבת שלי לעמוד לשטוף כלים, אבל בהחלט מציעה לה, וכשהיא היתה עושה את זה, לא הייתי מפסיקה לומר לה כמה שהיא עוזרת לי ושבזכות שהיא שוטפת עכשיו יש לי זמן לבשל\לגהץ\לקלף למענם.
ולספר בקול ובשמחה גם לאבא שבזכותה יכולתי.... שיהיה לה שווה, לחבק אותה חזק ולהגיד לה שאני מאושרת שזו הבת שלי.

הבת שלי רק בת 7, והיא לא שוטפת כלים, אבל מידי פעם היא מציעה לי לקלף ירקות, ואני ממש מודה לה, אנחנו גם עושות את זה חוויתי, תחרות למשל.
היא גם מחזיקה מידי פעם את הקטנה, אני מציעה לה, היא מרגישה ממש גדולה ו"אמא" כשהיא מחזיקה אותה, אם נמאס לה-אני לוקחת.
לא רוצה אותם עם עול או הוריים, רוצה ילדים משוחררים, שמחים ויחד עם זאת מחונכים,
לא נולדנו לשרת אותם, וכן להפך.

 

[rubi]

אני מוחה!!!
אנחנו ההורים חייבים לחנך את הילדים שלנו לכיבוד הורים.

אתם יכולים למחות עם עד 20 משתתפים ועד קילומטר מהבית כמה שתרצו

אבל עם כל הכבוד לדברים, אנחנו לא במחלוקת

לחנך את ילדינו לעזרה - בוודאי שכן
ההבדל הוא אם נעשה את זה עם ציפיות או בלי ציפיות
חובה לחנך - אבל שזה יהיה חינוך ולא אילוף או כפיה
מי שמפתח ציפיות והופך אותם לחובה - יתאכזב קשות

 

[מתנות קטנות]

אני ממש מופתעת מחלק מהתגובות פה!
"הילדים לא חייבים לעזור"... "אל תבקשו, חכו שזה יגיע מהם"...
לא ממש מצליחה להבין את הגישה!!

אני חושבת ואני אומרת את זה במפורש לילדים שלי, ואפילו עשיתי איתם שיחה מאד נעימה וברורה בעניין:

"הבית שלנו שייך לכולנו. וכולם רוצים שיהיה להם נעים בבית, ולכן כל אחד מבני הבית לוקח אחריות בהתאם לגיל / ליכולת / למיומנות האהובה עליו.
אתם בטח שמים לב שלכולכם יש מוסדות לימוד וחוגים, בגדים ומשחקים, אוכל וממתקים. כל הדברים הללו עולים כסף, ומישהו כאן בבית עובד קשה כדי לפרנס ולהביא את הכסף עבור כל מה שהבית שלנו צורך, ואף למעבר לכך, כמו טיולים, מתנות ועוד... אבא עובד קשה בעבודה כדי לפרנס אותנו.
יש לכולנו אוכל טעים ומזין, בגדים מכובסים ונקיים, ואם צריך בגד חדש או נעליים כי גדלתם אז קונים לכם, מישהו פה דואג לכלים נקיים בשביל לבשל ולאכול, לבית מסודר ונקי שיהיה נעים לחיות בו, מדפים ומגרות מסודרים שתוכלו למצוא את החפצים שלכם בקלות. מי עושה את כל זה? אמא (לצורך הדוגמא)
גם אתם חיים בבית הזה וגם מכם מצופה להיות מעורבים ושותפים כדי שיהיה לנו נעים פה ביחד.
אתם לא יכולים לעבוד ולפרנס, ולא יכולים לבשל (תלוי גיל) ולכן אני מצפה מכם לקחת אחריות בתחומים שאתם מסוגלים.
קודם כל במישור האישי, אתם צריכים להיות אחראיים על החפצים / הבגדים / החדר / המשחקים שלכם.
ולכן יש לכם תפקיד לסדר את המיטה שלכם בבוקר, ולאסוף את המשחקים אחרי שמשחקים, לשים בגדים שלבשתם בכביסה וכו'
ובמישור הכללי אני מצפה מכם לעזור בהתאם ליכולות שלכם, למשל לערוך שולחן שבת, או לסדר את הסלון, לפעמים לעשות קניה קטנה וכן הלאה..."
אני גם מסבירה להם שבמישור הכללי אני מצפה מהם לעזרה ללא התחשבנות של "אני לא אשם בבלגן" וכו,
כמו שאני כאמא עושה עבורכם דברים שאתם לא מסוגלים לעשות, אני מכבסת בגדים שלא לכלכתי ומכינה כריכים שלא אני אוכל, וכו' כך אני זקוקה לעזרה מכם שתאספו את המשחקים של בן השנה שעדיין לא יודע לסדר אחריו את הבלגן שייצר...

תאמינו לי, השיחה הזו נותנת להם תחושת שייכות, אמון, אחריות, וזה מאד חשוב!!
כמובן שאני לא מטילה עליהם משימות שגדולות עליהם / תופסות זמן ניכר מסדר היום / מסירות אחריות ממני / גידל האחים הקטנים שלהם. הכל באופן מאוזן ומותאם!

 

[sari11]

אני מוחה!!!
אנחנו ההורים חייבים לחנך את הילדים שלנו לכיבוד הורים.
זה חלק מהתהליך, הקב"ה עשה את זה כדי שילד ילמד בבגרות שלו לכבד את המצוות שלו ויהיה ילד מושמע לדברי אלוקים חיים.
-מקווה שהצלחתי להעביר כיאות.
בנוסף כדי שלילד תהיה שייכות לבית-הוא חייב להושיט יד, יש משהו בחינוך, שכשלילד יש תרומה למשפחה, הוא הופך לפטריוט למשפחה שלו., היא חשובה לו, יקרה לו ויעשה למענה הכל.
יחד עם זאת, אני גדלתי בדור שהיה מאוד נורמלי-ילדים הוריים, כלומר להורים אז לא היתה הבעיה להטיל סמכויות מעבר לגיל הילדים (ילדי מפתח-מישהו?) עשינו דברים שלא התאימו לגילנו, למשל בגיל 12 לרחוץ שיירת ילדים, להלביש, לסרק מכינים, לספר סיפור ולהשכיב לישון, היה טבעי.
אני אישית התקשיתי בזה מאוד.
על הילדים שלי אני לא מטילה שום אחריות, אבל בהחלט דורשת מהם דברים מינימליים, כמו-להוריד את הצלחת שלו מהשולחן, להכין בגדים למקלחת, לזרוק את הבגדים שלו לכביסה.
אנחנו בהחלט דורשים מהם כן לקחת אחריות על עצמם.
ולכן, זו התשובה שלי לפותחת האשכול.
לא הייתי דורשת מהבת שלי לעמוד לשטוף כלים, אבל בהחלט מציעה לה, וכשהיא היתה עושה את זה, לא הייתי מפסיקה לומר לה כמה שהיא עוזרת לי ושבזכות שהיא שוטפת עכשיו יש לי זמן לבשל\לגהץ\לקלף למענם.
ולספר בקול ובשמחה גם לאבא שבזכותה יכולתי.... שיהיה לה שווה, לחבק אותה חזק ולהגיד לה שאני מאושרת שזו הבת שלי.

הבת שלי רק בת 7, והיא לא שוטפת כלים, אבל מידי פעם היא מציעה לי לקלף ירקות, ואני ממש מודה לה, אנחנו גם עושות את זה חוויתי, תחרות למשל.
היא גם מחזיקה מידי פעם את הקטנה, אני מציעה לה, היא מרגישה ממש גדולה ו"אמא" כשהיא מחזיקה אותה, אם נמאס לה-אני לוקחת.
לא רוצה אותם עם עול או הוריים, רוצה ילדים משוחררים, שמחים ויחד עם זאת מחונכים,
לא נולדנו לשרת אותם, וכן להפך.

כתבת דברים מאוד נכונים, אבל שימי לב שהלכת לקיצוניות השנייה...
מעבר לאחריות של הילדה על עצמה- כל השאר את רק מציעה לה. את לא חושבת שכחלק מ'דיירי הבית' היא צריכה לתרום גם לבית עצמו? כמובן בהתאם לגיל, ובשימת לב לא לנצל אותה.

 

[הני מושקוביץ]

כתבת דברים מאוד נכונים, אבל שימי לב שהלכת לקיצוניות השנייה...
מעבר לאחריות של הילדה על עצמה- כל השאר את רק מציעה לה. את לא חושבת שכחלק מ'דיירי הבית' היא צריכה לתרום גם לבית עצמו? כמובן בהתאם לגיל, ובשימת לב לא לנצל אותה.

ציינתי שמדובר בילדה בת 7, אצלי.

 

[דודסטו]

בלת"ק

באמת באמת היא לא עושה כלום???

בטח יש דברים קטנים שכן - ואולי אפילו הרבה מהם

תפרגנו הרבה על מה שיש - תראי שהיא תקבל טעם בזה

 

[sari11]

ציינתי שמדובר בילדה בת 7, אצלי.

הבנתי ממה שכתבת שגם דברים שמותאמים לגילה, אם זה לא אחריות על עצמה, את רק מציעה לה.
מצד שני, בלי קשר לנקודת ההנחה שלנו- אם ילד חייב לשאת בנטל או לא- יכול להיות שזו סתם דרך יותר מעודדת עזרה, ושבצורה כזו יש יותר היענות. השאלה אם זה מספיק מעביר ברור את המסר של נשיאה בעול.

 

[sari11]

יש פה זווית חשיבה מאד נכונה! הרבה פעמים ילדים מנסים לעזור בדברים שהם לא עושים הכי מושלם, כמו הדחת כלים, שטיפת רצפה וכו'. אפשר להראות להם פעם אחת איך עושים את זה, ולא כל ילד ידע לשטוף כלים כמו אמא או להדיח כלים בלי להשאיר סבון... אבל כדי שהילד ידע וינסה צריך לתת לו את הזמן ולקחת בחשבון שהכלים לא יהיו הכי נקיים והרצפה לא תהיה כ"כ יבשה ונוצצת, יעבור קצת זמן, הילד יהיה מיומן ויהיה לו איכפת מהתוצאה ועם קצת סבלנות מההורים הוא ירגיש שותף פעיל במיוחד אחרי שיקבל מחמאות ופרגונים על המטבח שמאיר עיניים והרצפה המבריקה!

מהמם!
אבל צריך באמת הרבה סבלנות...

 

[הני מושקוביץ]

הבנתי ממה שכתבת שגם דברים שמותאמים לגילה, אם זה לא אחריות על עצמה, את רק מציעה לה.
מצד שני, בלי קשר לנקודת ההנחה שלנו- אם ילד חייב לשאת בנטל או לא- יכול להיות שזו סתם דרך יותר מעודדת עזרה, ושבצורה כזו יש יותר היענות. השאלה אם זה מספיק בעביר ברור את המסר של נשיאה בעול.

דוגמא מעכשיו
אני מכריזה: למי מתחשק לעזור לי ולקלף ירקות למרק?
3 שקפצו
ואחת שזכתה.
השניים האחרים עוזרים לאבא לסדר את הבית לשטיפה.

 

[איש מן ההר]

לפעמים זה מגיע מחולשה של ההורים מול הילדה הקשוח מספיק שמבינה מאין לה למה לעבוד.
לפעמים זה מגיע מעודף קשיחות ויחס מזלזל מובנה.
לפעמים זה מגיע מחוסר יכולת באמת, כאלה שטובים באפיה וניקיון ולא בסדר וקיפול בגדים.
לפעמים זה מגיע מטראומה מוקדמת למיניה.
לפעמים זה מגיע מתחושה שהבית שייך לה ואין לה מה לעזור כי כולם עבדים שלה.

הצד השווה שבהם - שאין צד שווה. צריך לדעת מתי היא כן עוזרת, היכן היא כן מושיטה יד (מה קורה בכתה?) ועל מי היא מאוד כועסת.
בקיצור, לנהוג בשכל.

 

[מולטיגרפיה]

אמא שלי תמיד חינכה אותנו שילדים לא עובדים אצל ההורים!
ולכן העזרה צריכה להגיע מרצון של הילדה להיות שותפה וחלק מהבית.
אצלנו אף פעם לא היו תורניות ותפקידים, הילדים בעצמם הבינו שמן הראוי שיעזרו ויושיטו יד, זה מצריך המון סבלנות וגם לעבוד לבד, אבל כשזה מגיע מהם אז זה מושלם!
יש מעלות ויש חסרונות, ועל הדרך אוירה נעימה ורגועה!

צר לי לאכזב
כי אצלינו לא היו תורניות- ואכן לא עשו כלום מעצמם , רק אם לא היה ברירה או ביקשו
והרבה נפל עלי כבכורה (שאין לי בעיה כי אני אוהבת לסדר ולנקות)
ואני ממש לא בעד
ואצלי בבית יש תורניות, ולא קשור לעובדים אצל הורים
ילדים בהחלט צריכים לדעת שיש מחיויבויות ושהם שותפים בעשייה בבית.
בהחלט.