סיפור בהמשכים מאחורי הקלעים- פאנפיק

[אחת כזאתי;)]

שלום כולם
שמחה להיות כאן, בקהילת כתיבה, ולעלות חלק א׳ מתוך הפאנפיק שלי: מאחורי הקלעים.

--
זמן להפסקת אש בקירבת אייל גלבוע. סידרת הספרים כידוע, הגיעה לסיומה.
והמשפט הבא: ׳מאחורי גיבור גדול, עומדת משפחה רגילה׳ , הוא המוטו של הפאנפיק שלפניכם.
עכשיו, מאחורי הקלעים של משפחת גלבוע, מהסידרה ׳מרגל להשכרה׳ כפי שהוא מראיית מבטי, יעלה פה לפניכם.

בספוילר חם, הכוכבת הפעם שלנו זאת אפרת. נקודת המבט והבמה- שלה הם.

העלילה, שונה ממה שקראתם במרגל להשכרה.

תקראו. מקווה שתאהבו ותתחברו.

אשמח לשמוע תגובות שלכם, הערות והערות.
(אגב, כי אני חושבת שאין צורך לקרוא את כל סידרת מרגל להשכרה, לגמרי לא, כדי לקרוא את הפרקים הבאים)
---

אפרת, הבמה מעכשיו שלך

 

[אחת כזאתי;)]

פרק א׳

אני מסתכלת על השמיים, הם זרועים בכוכבים קטנים. מנצנצים.
אני לא מורידה את מבטי מהם, מתמכרת ליופי. לקסם.

׳׳מה אפרת? התחלת לקרוא בכוכבים ולא סיפרת לי?׳׳ אייל מפתיע אותי מאחורה, אני כבר רגילה.
מסיטה לכיונו את מבטי, מברכת על הכוכב הזה שהוא. כמו כל מיני כוכבים שמקיפים אותי בחיים. תודה.

׳׳האמת שלא׳׳ אני מחייכת חיוך קטן, נבוך. מתבוננת שוב בשמיים. הוא חסר ירח. האור שלו אינינו. רק הכוכבים מאירים את הרקיע החשוך. זורעים בו נקודות קטנות, זוהרות.

׳׳אז מה כל כך מעניין שם?׳׳ אייל נעמד לצידי, משלב ידיים. מביט למעלה משועשע. אני מגחכת. רואה כמה הוא מנסה להיות רציני בעניין, אבל לא מבין כלום. נו, אחרי הכל זה אייל. מסתכל על כוכבים רק כשהוא תקוע באיזה ג'ונגל פראי במינימום, מנווט את הדרך בעזרתם.

׳׳לא מעניין. קסום.׳׳ אני מצביעה על כוכב קטן מנצנץ. עד שהאור שלו מתפוגג, נעלם.

׳׳זורם עם זה׳׳ אייל קורץ לי. מתיישב על ריהוט גן חדש שקנינו לחצר. אייל בחר את הצבע של הספות, אני הבלגתי. התפשרתי על כריות בטעם שלי. לא אמרתי כלום. ביחד הרכבנו את הספה, כל אחד נתן את הטעם והיופי שלו. זה מה שחשוב בעיני. הכי שיש.

׳׳תגיד דבר אחד שאתה מודה עליו בחיים׳׳ אני מתיישבת גם. נשברתי מלעמוד מול כוכבים. רוצה לדבר איתם בעצמי.

אני רואה שהוא קצת מסמיק. גילויי לב בשעות הפילוסופיות של הלילה, הם לא התחום החזק שלו.
אבל אני יודעת שהוא ילד גדול, והחיים גם גדולים.
הוא חושב בשקט, אני הולכת למטבח. מכינה לנו כוס תה. ממתיקה את החיים עם קוביות שוקולד חלביות. הטעם שאייל אוהב. האמת? לא רע בכלל.

׳׳אפשר יותר מדבר אחד, המפקדת אפרת?׳׳ אייל שואל, נבוך קצת. אני רואה את זה בעיניים שלו. אבל הם נוצצות, כמעט כמו הכוכבים שמעלינו.

גם כשאור הירח לא מאיר עכשיו.

—-


אנחנו נכנסים הביתה. כל הכוכבים שלי ישנים.
אני חושבת לעצמי, שזה לגמרי לא מפליא אחרי היום הסוער שעבר עליהם.
משחקים בכל פינה, צבעים מתגלגלים על הרצפה. קישקושים למזכרת מעטרים את הסביבה, חוץ מאת הדף המיועד. זה כמו שלט ענק שמרוח על הקיר ואומר: שילה היה כאן. והוא צייר להנאתו בכל צבע שרק נברא.

אייל מסתכל על הבלאגן, מחייך.
׳׳מה מצחיק?׳׳ הפעם אני זאת ששואלת. הולכת להביא קערה עם מים, מכניסה כל חומר שיציל את הקיר המסכן. זה נראה שהוא לגמרי לא מחבב צבעים ירוקים וורודים כשהם מרוחים יחד, חסרי צורה בעליל.

׳׳תפסת אותי על חם אני רואה׳׳ החיוך שלו רק גדל. הוא מושך לכיוונו תיבה גדולה, מכניס לתוכה מכוניות של אליצפן, רכבות של אלישמע. מפזם שיר עליז.

בכי צרחני קוטע לפתע מרטון של שיקום בית.
׳׳אופס׳׳ אייל הולך לחדר בו ישן שילה. לבדוק מה קרה הפעם לבייבי. לאחרונה, כמו כל חייו, הוא נוטה לבכות בכל מצב אפשרי. אין רחמים.

׳׳הוא כל כך חמוד׳׳ אייל מביא לסלון את שילה, העיינים שלו בורקות מאושר, בשונה מעיניו של הקטן, שבורקות מדמעות. אני לוקחת אותו ממנו, מצילה אותו ממי שיכול להסתכל עליו שעות, להינמס רק ממנו, ולחשוב שהבכי שלו זה ׳דבר כל כך מקסים׳ לטענת אייל.

׳׳זה נכון׳׳ הפעם תורי להינמס, כשהוא אצלי, ואנחנו נחים על הספה. אני מלטפת את התלתלים השחורים שלו, מביטה בעיניו הירוקות.
׳׳אל תזוז רגע׳׳ אני מבקשת מאייל. הם כל כך דומים. המחשבה הזאת מבהילה ומשמחת אותי כאחד.

׳׳אע? להרים גם ידיים?׳׳ אייל נעצר על מקומו, מרים את ידיו לאות כניעה. מברר בפרצופי מה אני מנסה לעולל.

׳׳איך שאתם דומים׳׳ אני חולקת בקול את המחשבות שלי. אייל מחייך. שילה בוכה בכי צרחני. לא שמעניין אותו כרגע למי הוא דומה.

אני מבקשת מאייל שיכין מטרנה. היה לנו כמה שיעורי התנסות, ועכשיו הוא נשלח למשימה.
המטבח מעלה ממנו כל מיני רעשים מחשידים, שבטח לא אמורים לקרות מבקבוק מטרנה אחד מסכן.
כל זאת לא משנה, כשבקבוק לבן נכנס לסלון, אחוז בידי אדם גאה, כאילו הוא מינימום כבש את האוורסט.

אייל לוקח את שילה ממני, מתיישב איתו על הערסל. אני בודקת ששניהם יצבים. לא לוקחת סיכונים.
׳׳נירגע׳׳ אייל מודיע בחגיגיות. משלח אותי ללכת לישון. אני לא מתנגדת. נותנת לו את המשמרת על שילה. במילא עוד מעט הבחור יתעורר, ואז אני והשינה יכולים להיפגש מתי שהוא בעתיד.

הצצה קטנה לחדר הילדים בדרך למיטה מגלה את התוצאות הבאות:
השמיכה של אלישמע שמוטה על הרצפה. אין רחמים גם לא אליה. אני מהרהרת בצבים שהוא ניסה לגדל.
הצבים ז׳׳ל אפשר לומר. הם מצאו את דרכם למעלה באחד הניסויים המדעיים של אלישמע.
אני מכסה אותו. עוברת למיטה של אליצפן. שובב קטן שלומד מאח גדול. נותנת נשיקה, ממלמלת לילה טוב שקט.


עוברת לתחנה האחרונה שלי להערב. המיטה. כן, אני בדרך. סוף סוף.
ובלב שלי מעורבבים להם ביחד ירוק וורוד, וזה הכי מושלם שיש.
—

 

[ספריה בהכחדה12]

פרק א׳

אני מסתכלת על השמיים, הם זרועים בכוכבים קטנים. מנצנצים.
אני לא מורידה את מבטי מהם, מתמכרת ליופי. לקסם.

׳׳מה אפרת? התחלת לקרוא בכוכבים ולא סיפרת לי?׳׳ אייל מפתיע אותי מאחורה, אני כבר רגילה.
מסיטה לכיונו את מבטי, מברכת על הכוכב הזה שהוא. כמו כל מיני כוכבים שמקיפים אותי בחיים. תודה.

׳׳האמת שלא׳׳ אני מחייכת חיוך קטן, נבוך. מתבוננת שוב בשמיים. הוא חסר ירח. האור שלו אינינו. רק הכוכבים מאירים את הרקיע החשוך. זורעים בו נקודות קטנות, זוהרות.

׳׳אז מה כל כך מעניין שם?׳׳ אייל נעמד לצידי, משלב ידיים. מביט למעלה משועשע. אני מגחכת. רואה כמה הוא מנסה להיות רציני בעניין, אבל לא מבין כלום. נו, אחרי הכל זה אייל. מסתכל על כוכבים רק כשהוא תקוע באיזה ג'ונגל פראי במינימום, מנווט את הדרך בעזרתם.

׳׳לא מעניין. קסום.׳׳ אני מצביעה על כוכב קטן מנצנץ. עד שהאור שלו מתפוגג, נעלם.

׳׳זורם עם זה׳׳ אייל קורץ לי. מתיישב על ריהוט גן חדש שקנינו לחצר. אייל בחר את הצבע של הספות, אני הבלגתי. התפשרתי על כריות בטעם שלי. לא אמרתי כלום. ביחד הרכבנו את הספה, כל אחד נתן את הטעם והיופי שלו. זה מה שחשוב בעיני. הכי שיש.

׳׳תגיד דבר אחד שאתה מודה עליו בחיים׳׳ אני מתיישבת גם. נשברתי מלעמוד מול כוכבים. רוצה לדבר איתם בעצמי.

אני רואה שהוא קצת מסמיק. גילויי לב בשעות הפילוסופיות של הלילה, הם לא התחום החזק שלו.
אבל אני יודעת שהוא ילד גדול, והחיים גם גדולים.
הוא חושב בשקט, אני הולכת למטבח. מכינה לנו כוס תה. ממתיקה את החיים עם קוביות שוקולד חלביות. הטעם שאייל אוהב. האמת? לא רע בכלל.

׳׳אפשר יותר מדבר אחד, המפקדת אפרת?׳׳ אייל שואל, נבוך קצת. אני רואה את זה בעיניים שלו. אבל הם נוצצות, כמעט כמו הכוכבים שמעלינו.

גם כשאור הירח לא מאיר עכשיו.

—-


אנחנו נכנסים הביתה. כל הכוכבים שלי ישנים.
אני חושבת לעצמי, שזה לגמרי לא מפליא אחרי היום הסוער שעבר עליהם.
משחקים בכל פינה, צבעים מתגלגלים על הרצפה. קישקושים למזכרת מעטרים את הסביבה, חוץ מאת הדף המיועד. זה כמו שלט ענק שמרוח על הקיר ואומר: שילה היה כאן. והוא צייר להנאתו בכל צבע שרק נברא.

אייל מסתכל על הבלאגן, מחייך.
׳׳מה מצחיק?׳׳ הפעם אני זאת ששואלת. הולכת להביא קערה עם מים, מכניסה כל חומר שיציל את הקיר המסכן. זה נראה שהוא לגמרי לא מחבב צבעים ירוקים וורודים כשהם מרוחים יחד, חסרי צורה בעליל.

׳׳תפסת אותי על חם אני רואה׳׳ החיוך שלו רק גדל. הוא מושך לכיוונו תיבה גדולה, מכניס לתוכה מכוניות של אליצפן, רכבות של אלישמע. מפזם שיר עליז.

בכי צרחני קוטע לפתע מרטון של שיקום בית.
׳׳אופס׳׳ אייל הולך לחדר בו ישן שילה. לבדוק מה קרה הפעם לבייבי. לאחרונה, כמו כל חייו, הוא נוטה לבכות בכל מצב אפשרי. אין רחמים.

׳׳הוא כל כך חמוד׳׳ אייל מביא לסלון את שילה, העיינים שלו בורקות מאושר, בשונה מעיניו של הקטן, שבורקות מדמעות. אני לוקחת אותו ממנו, מצילה אותו ממי שיכול להסתכל עליו שעות, להינמס רק ממנו, ולחשוב שהבכי שלו זה ׳דבר כל כך מקסים׳ לטענת אייל.

׳׳זה נכון׳׳ הפעם תורי להינמס, כשהוא אצלי, ואנחנו נחים על הספה. אני מלטפת את התלתלים השחורים שלו, מביטה בעיניו הירוקות.
׳׳אל תזוז רגע׳׳ אני מבקשת מאייל. הם כל כך דומים. המחשבה הזאת מבהילה ומשמחת אותי כאחד.

׳׳אע? להרים גם ידיים?׳׳ אייל נעצר על מקומו, מרים את ידיו לאות כניעה. מברר בפרצופי מה אני מנסה לעולל.

׳׳איך שאתם דומים׳׳ אני חולקת בקול את המחשבות שלי. אייל מחייך. שילה בוכה בכי צרחני. לא שמעניין אותו כרגע למי הוא דומה.

אני מבקשת מאייל שיכין מטרנה. היה לנו כמה שיעורי התנסות, ועכשיו הוא נשלח למשימה.
המטבח מעלה ממנו כל מיני רעשים מחשידים, שבטח לא אמורים לקרות מבקבוק מטרנה אחד מסכן.
כל זאת לא משנה, כשבקבוק לבן נכנס לסלון, אחוז בידי אדם גאה, כאילו הוא מינימום כבש את האוורסט.

אייל לוקח את שילה ממני, מתיישב איתו על הערסל. אני בודקת ששניהם יצבים. לא לוקחת סיכונים.
׳׳נירגע׳׳ אייל מודיע בחגיגיות. משלח אותי ללכת לישון. אני לא מתנגדת. נותנת לו את המשמרת על שילה. במילא עוד מעט הבחור יתעורר, ואז אני והשינה יכולים להיפגש מתי שהוא בעתיד.

הצצה קטנה לחדר הילדים בדרך למיטה מגלה את התוצאות הבאות:
השמיכה של אלישמע שמוטה על הרצפה. אין רחמים גם לא אליה. אני מהרהרת בצבים שהוא ניסה לגדל.
הצבים ז׳׳ל אפשר לומר. הם מצאו את דרכם למעלה באחד הניסויים המדעיים של אלישמע.
אני מכסה אותו. עוברת למיטה של אליצפן. שובב קטן שלומד מאח גדול. נותנת נשיקה, ממלמלת לילה טוב שקט.


עוברת לתחנה האחרונה שלי להערב. המיטה. כן, אני בדרך. סוף סוף.
ובלב שלי מעורבבים להם ביחד ירוק וורוד, וזה הכי מושלם שיש.
—

וואו, הפאנפיק שלך ממש יפה! הרעיון שלו מדהים.
מחכה לפרק הבא.
וברוכה הבאה: )

 

[הפקות ומשחק]

וואו, הכתיבה שלך מדהימה!
לא קראתי שום ספר מהסדרה, ונראה שאני הולכת להתחיל(:

 

[Ayala10]

פאנפיק מהמם!!!!
מחכה לפרקים הבאים, מאוד!!

 

[Ayala10]

וואו, הכתיבה שלך מדהימה!
לא קראתי שום ספר מהסדרה, ונראה שאני הולכת להתחיל(:

תתחילי לפני שיהיו לך ספוילרים כאן, אולי....
זה סידרה מהממת!!

 

[אוראל סולטן]

ואוו.

כתיבה קולחת וזורמת, פרוזאית מתוחכמת, רגשית ומהממת...

עד עכשיו נקודת מבטה של אפרת קצת נדחק לאחור בכל הסיפור הזה, אחלה רעיון להזניק אותה.

אייל נשאר בציניותו, ואליצפן בצניעותו.

(רגע,! מה עם חוגלת?!).

בקיצור, סיפור מאד יפה, מחכים לפרקים הבאים...

נ.ב: הכתיבה מהמבט של אפרת קצת הזכיר לי את סגנון אביגיל גדולד ב"להי נאאר", קשור אליכם?

 

[שפירא - ישראל]

משום מה כל הפרק חסום בנטפרי,
חבל.

 

[Ayala10]

משום מה כל הפרק חסום בנטפרי,
חבל.

לא ידעתי שנטפרי חוסמים גם קטעים כתובים, בכל אופן העתקתי את מה ש @אחת כזאתי;) כתבה ל word והעלתי דרך זיפ
מקווה שיעבוד...

 

[לרקוד על הירח]

וואו, מדהים!
מרגש וממש אותנטי...
עד עכשיו ממש היה חסר לי בכל הספרים של מרגל להשכרה התייחסות קצת מעבר, וקצת לחיים שלהם בתור זוג, והנה יש לנו את זה אפילו בפאנפיק. פשוט כיף!
וכמובן ברוכה הבאה!...

 

[מ. ש]

וואו אהבתי ממש!!!!
לא שהבנתי למה נטפרי חסם, אבל תודה על הזיפ!!!!

 

[אחת כזאתי;)]

וואו, הפאנפיק שלך ממש יפה! הרעיון שלו מדהים.
מחכה לפרק הבא.
וברוכה הבאה: )

תודה!
ברוכים הנמצאים

וואו, הכתיבה שלך מדהימה!
לא קראתי שום ספר מהסדרה, ונראה שאני הולכת להתחיל(:

תודה. כיף לשמוע!
בהחלט, סידרה מהממת ממש. (אגב, שאומרת מראש כי העלילה בסדרה עצמה די שונה מהפאנפיק הזה)

פאנפיק מהמם!!!!
מחכה לפרקים הבאים, מאוד!!

תודה תודה

ואוו.

כתיבה קולחת וזורמת, פרוזאית מתוחכמת, רגשית ומהממת...

עד עכשיו נקודת מבטה של אפרת קצת נדחק לאחור בכל הסיפור הזה, אחלה רעיון להזניק אותה.

אייל נשאר בציניותו, ואליצפן בצניעותו.

(רגע,! מה עם חוגלת?!).

בקיצור, סיפור מאד יפה, מחכים לפרקים הבאים...

נ.ב: הכתיבה מהמבט של אפרת קצת הזכיר לי את סגנון אביגיל גדולד ב"להי נאאר", קשור אליכם?

שמחה לשמוע!!
(חוגלת מקבלת במה בהחלט. אפילו כבר בפרק הבא בע׳ה! לא שכחתי אותה)

לא קשור ככל הידוע לי
בתור אחת שקראה בעבר את הספר, והתחברה, לוקחת כמובן כמחמאה.

משום מה כל הפרק חסום בנטפרי,
חבל.

הבנתי שנטפרי עושה עם הפרק בעיות
לא שהבנתי כל כך למה
אגב. שיש דרך להעלות שוב בצורה שלא יעשה לי איקסים במקום אותיות? או שהחלטה של נטפרי לחסום את הפרק, וזה יעשה לי בעיות בכל צורת העלאה?

לא ידעתי שנטפרי חוסמים גם קטעים כתובים, בכל אופן העתקתי את מה ש @אחת כזאתי;) כתבה ל word והעלתי דרך זיפ
מקווה שיעבוד...

זהו שגם אני לא ידעתי שהם חוסמים.. ותודה רבה רבה שהעלת לטובת כולם בזיפ

וואו, מדהים!
מרגש וממש אותנטי...
עד עכשיו ממש היה חסר לי בכל הספרים של מרגל להשכרה התייחסות קצת מעבר, וקצת לחיים שלהם בתור זוג, והנה יש לנו את זה אפילו בפאנפיק. פשוט כיף!
וכמובן ברוכה הבאה!...

תודה על התגובה המחממת.
ברוכים הנמצאים.
ושמחה להיות פה. מוקסמת מהרמה והתוכן!!.

וואו אהבתי ממש!!!!
לא שהבנתי למה נטפרי חסם, אבל תודה על הזיפ!!!!

תודה רבה
מסכימה.. ממש חבל
ובהחלט תודה על הזיפ!!

 

[דולפין כחול]

וואו, פאנפיק מקסים!
הרגשתי את יונה ספיר בכל מילה...
אותנטי ממש!!

 

[מ. ש]

יונה ספיר יכולה להוציא ספר חדש על איל לכוד מלחמת חרבות ברזל, זה הרי ברור ששלחו לו צו 8 והוא לוחם עכשיו בעזה.
התחלתי כתוב על זה פאנפיק, אולי אעלה בהמשך.

 

[אחת כזאתי;)]

אשמח אם יחכימו אותי המנוסים פה בהעלאת פאנפיקים.
כל כמה זמן רצוי/ מומלץ לעלות פרק?

הפרק הבא שלי כבר מוכן.. אבל אשמח להחכמה מתי בערך לעלות את הפרק הבא.
תודה!

 

[Ayala10]

יונה ספיר יכולה להוציא ספר חדש על איל לכוד מלחמת חרבות ברזל, זה הרי ברור ששלחו לו צו 8 והוא לוחם עכשיו בעזה.
התחלתי כתוב על זה פאנפיק, אולי אעלה בהמשך.

אני לא אתנגד לספר חדש של אייל ומלחמת חרבות ברזל...
אולי הוא חזר למוסד כדי להרוג את הבכירים בלבנון?? אולי הוא באמצע לאתר את סינוואר?? לכו תדעו....
עכשיו ברצינות: אולי באמת יצא יום אחד כזה ספר... מעניין יהיה לקרא שוב על הדמיות האהובות אלי ודני, ואולי גם על בנצי... ושאול והרמס"ד וכמובן המשפחה של אייל (ואולי גם על התרחבות המשפחה של אלי...) בקיצור, זה יכול להיות מעניין!!!!

 

[מ. ש]

הסדרה כוללת שמונה ספרים. ב-2022 הודיעה הסופרת יונה ספיר כי הסדרה הסתיימה והיא מתחילה לכתוב סדרה חדשה, אך בעקבות לחץ ציבורי גדול, הודיעה כי קיים סיכוי שבעתיד תמשיך את הסדרה[1].[דרוש מקור]
מכלול - מרגל להשכרה.

 

[Ayala10]

הסדרה כוללת שמונה ספרים. ב-2022 הודיעה הסופרת יונה ספיר כי הסדרה הסתיימה והיא מתחילה לכתוב סדרה חדשה, אך בעקבות לחץ ציבורי גדול, הודיעה כי קיים סיכוי שבעתיד תמשיך את הסדרה[1].[דרוש מקור]
מכלול - מרגל להשכרה.

אני יודעת.....
אולי יום אחד זה יקרה...

 

[לוצ'י]

ברוכה הבאה!
פאנפיק מרתק. נשאבתי
יש לך כתיבה יפה ממש, שפשוט כיף לקרוא.
מחכה ממש לפרק הבא!

כל כמה זמן רצוי/ מומלץ לעלות פרק?

בדר"כ נראה לי שמעלים כל שבוע, אבל נשמח שזה יהיה בתדירות גבוהה יותר

 

[אחת כזאתי;)]

פרק ב׳

*בתקווה רבה שנטפרי לא יחסום לי את הפרק...
אשמח גם הפעם לשמוע את התגובות שלכם

---
׳׳אאאעעעע׳׳ צווחה נישמעת לפתע בכניסה לבית, בשעה שאנו עומדים שם מזיעים ועייפים מטיול ארוך שנגמר לו עתה.
לימים, אני אדע לקטלג את הצווחה הזאת, בקטגוריה של: נערה- מתבגרת- מתרגשת.

אייל הראשון שמתעשת. חוגלת הראשונה שמסתערת.
כולנו, כולל אייל, שמבין שהפעם לא יעזור לו האקדח שהוציא מיד, מביטים על חוגלת, שאוחזת בידיה קופסא בינונית, והאושר שלה לא יודע גבול. אני כמעט ומעדכנת אותה שיש מעליה תקרה.

אני נושמת עמוק שוב, נרגעת. הכל בסדר. לוחצת על ידית הדלת.
הבית מקדם את פנינו כמו שהשארנו אותו. כמה מפתיע.
אני משלחת מיד את הבנים לפי תור ספונטני שנקבע למקלחת, כולל התחמקויות מצידם ואזהרות מצידי.

חוגלת מתיישבת על הספה. עטיפות מרשרשות נוחתות מסביבה.
אלבום בתמצווש חגיגי ניפתח בקריאות מולהבות. ביניהם אני שומעת ׳ אמלהה הצילוו׳ או ׳אני מתעלפת׳ ולי נשאר רק לשקול להביא מים קפואים, שמא הבת שלי באמת תתעלף מהתרגשות.

אחרי צפייה באלבום, מתחילתו ועד סופו, שלוש פעמיים, חוגלת קוראת לי, לראות בעייני גם את אלבום החלומות שלה. אני מתרגשת איתה. חיבוק ארוך מסכם פעמיים רצופים, חסרי נשימה, באלבום של הגיברת. לא כל יום הבכורה שלי בת מצווה.

אייל מתיישב ליד חוגלת, לעבור בעצמו גם את הטקס. לוחש לי בשקט, אם השיעור הבא שלנו, יכול להיות ׳מחמאות של נשים׳. אני צוחקת.
מזכירה לו מילים בסיסיות שישמשו אותו עכשיו, בין כל עמוד וכל תמונה, בלי לפספס אפילו לא אחד מהם.

אני מתרוממת,יש קריאה משילה. מחמיאה שוב על האלבום. באמת שהוא מושלם. משאירה את אייל וחוגלת לבד.

׳׳מה זה ילדה?׳׳ אייל מבחין לפתע בשלוש תמונות, אורזות במעטפה קטנה ׳׳זה נפל או מה?׳׳ הוא מסתכל על התמונות.
כל תמונה מראה עולם שלם. חלומות. הגשמות. זה נראה שהייתה פה בחירה רצינית ומחושבת של התמונות, אייל מסכם לעצמו.

׳׳זה לא נפל׳׳ חוגלת לוקחת ממנו את התמונות, מקרבת אותם לליבה ׳׳הם מתנה לאבא׳׳ היא משפילה מבט.
אייל מרים את מבטו לעיינים של הילדה לא- שלו ׳׳זה כל כך חשוב ויפה מצידך׳׳ הוא אומר לה, בכל הכנות שבעולם, ולא צריך בשביל זה שיעור שלם. הוא רק בולע גוש שעובר לו בגרון. כמעט מטפס לעיניים ומשם החוצה. כמעט.
׳׳את רוצה שנביא לו את זה?׳׳ הוא שואל בשקט. לא יודע את התוכניות של הבת שלו שהבטיח אז לגדל.

׳׳כן׳׳ אור נדלק בעיינים שלה ׳׳תודה אבא׳׳ היא זורחת. ואני לא חושבת אפילו על לעדכן אותה בהימצאותה של התקרה. לפעמים, האושר יכול להגיע גם עד לשמיים. יש או אין תקרה.