לקרוא לאמא להיות נוכחת בלידה?

[חלוש]

תמיד אפשר לומר ש"הרגע הגענו" וזה שינוי מן האמת למען השלום.

אהבתי מאד את הרעיון ברגע הראשון.
אבל,
מה יהיה בלידות הבאות? מה, פתאום כל הלידות התקצרו?
ואם איזו מיילדת תפלוט משהו שיסגיר?

 

[מרשמלו]

מכירה מישהי שהלכה עם חמותה ולאמא שלה לא ספרה כלום כי ידעה שתיפגע.
הודיעה לה מראש שהולכת לבד.

זאת כבר תעוזה יוצאת דופן....

ולהזכירכן, הנוהג ללכת בליווי אמא הוא דיי עכשוי,
בעבר זה לא היה כל-כך מקובל, ואפילו קצת תמוה,
כך שמתבקש ש"אמא" יותר מתבין את הצורך בפרטיות.

 

[OR_Design]

רק תשמורנה את האשכול לכשתהיינה אתן, בעז"ה, האמהות שאמורות/לא אמורות להיות נוכחות כשבנותיכן תהיינה במצב הזה...

אני לגמרי לא מבינה , מי קבע שאמא צריכה להיות בלידה?
לא מצליחה למצוא כאן שום סיבה הגיונית.
יש הרבה נשים שלא אוהבות ללכת עם אמא, בכלל , להיות עם הבעל זה משהו אחר לגמרי.
כן , אני לא בנויה לזה שאמא שלי תבוא איתי לחדר לידה ,
כל אחת יודעת מה יעשה לה טוב ומה לא , ולכן מאותה סיבה אבין , ולעולם לא אלך עם הבת שלי אם היא לא תבקש
אני אשאל אולי בעדינות וארמוז שאני יכולה לבוא לעזור לה וכו' אבל לעולם לא אכריח , וגם אם אלך והיא לא תבקש מעצמה שאני יכנס איתה - אחכה ואתפלל בחוץ. בע"ה בל"נ.
אני חושבת שאלו רגעים אישיים מידי ששייכים להורים החדשים , ואין פה מקום לא לאבא ולא לאמא, אלא אם כן , היולדת מבקשת.

ולפותחת האשכול - אם יש לך דרך , ואפשר למצוא כל מיני .. לכי לבד עם בעלך.
זה משהו אחר לגמרי , מבטיחה לך. מבלי לנסות להיות עם אמא בחדר לידה אני אומרת לך

 

[מילה בסלע]

אהבתי מאד את הרעיון ברגע הראשון.
אבל,
מה יהיה בלידות הבאות? מה, פתאום כל הלידות התקצרו?
ואם איזו מיילדת תפלוט משהו שיסגיר?

א. משתפים את המיילדת בענין. זה ענין של משפט אחד, והן בד"כ מאוד רגישות.
ב. הגיוני שלידות מתקצרות מפעם אחת לשניה, לא?
ג. תמיד אפשר לטעון ש"היינו מבולבלים, הכל קרה כזה מהר, היינו במקום בלי קליטה..."

מנסיון.

 

[מריומה~]

זאת כבר תעוזה יוצאת דופן....

ולהזכירכן, הנוהג ללכת בליווי אמא הוא דיי עכשוי,
בעבר זה לא היה כל-כך מקובל, ואפילו קצת תמוה,
כך שמתבקש ש"אמא" יותר מתבין את הצורך בפרטיות.

חמותה דולה ואמא שלה שתהיה בריאה טיפוס היסטרי להחריד..

פעם נשים היו יולדות בבית וכל צוות הנשים תמכו בה.
כל שבכלל ללכת ללדת לבית של לידות במקום במקום הטבעי כבר לא משנה מי באה איתך.
העיקר שתתמוך רגשית.
ואם אמא זוכרת בעיקר את עצמה אז מקומה בבית .

 

[חלוש]

זאת כבר תעוזה יוצאת דופן....

אי אפשר לשפוט לפני שמכירים את הנפשות הפועלות.
יש אמהות שלגמרי לא מתאימות ללוות יולדת לחדר לידה.
למזלה של היולדת מלמעלה, שהיתה צריכה מישהו איתה, היה לאמא תחליף..

 

[שריתי גוט]

אחותי אמרה לאמא שלי מסוף ההיריון שהפעם היא עושה לה הפתעה... היא לא נפגעה
היא ילדה שבוע שעבר הלכה בבוקר לבית חולים ובעלה התקשר בצהרים להגיד מגיע לנו מזל טוב!!!
אמא שלי הייתה בהלם (זה גם היה שבוע 36+0) אבל אחר כך שמחה מאוד מהפתעה.

אני גם החלטתי שבלידה חמישית אני כבר רוצהלעשות הפתעה.ותכננתי שכך יהיה. בסוף עברתי את התאריך לא האמנתי שאני יגיע אד אז. אז הגעתי לחג השבועות אצל אמא שלי. וב2 בלילה בליל החג נסעתי לבית חולים וההורים שלי הצטרפו... הבנתי אותם. קשה שבת נוסעת בחג לבית חולים ואין אפשרות לתיקשורת מה קורה. ולפנות בוקר הם חזרו לבשר ללילדים שלי.בקיצור לא תמיד הולך מה שמתכננים.

תתפללי שילך מהר פעמיים כשאמרתי לאמא שלי שקיבלו אותי ללידה והיא הגיע היא כבר שמעה את התינוק בוכה... אבל בלידה כזאת אין לך גם את החוויה עם בעלך הכל הולך מהר מאוד.

לי מאוד הפריע בלידות הקודמות שחמותי מגיע שאני עדיין בחדר לידה מיד אחרי הלידה ומלווה אותי עד המחלקה... (היינו נשואים לבד 8 שנים כך שרק הילדים שלי היו הנכדים) לפני הלידה האחרונה בעלי אמר לה שתבוא רק כמה שעות אחרי .היא הבינה ושמחה שאומרים לה ברור וילדתי לפנות בוקר היא יותר מידי פחדה חשבתי שתגיע בבוקר היא הגיע רק בשעות אחר הצהרים המאוחרות.

 

[ש. צ. וינמן]

אני כותבת את התגובה מהצד השני.
אמא שמגיעה לשהות עם בנותיה בחדר לידה.
-
אני מבינה מאוד את הדילמה.
כי גם לאדם יקר, אהוב, מכובד, שהקשרים איתו מעולים, קשה להגיד: לא, אני לא רוצה אותך עכשיו לידי.
זו השליה לחשוב שלא חווים כאן חווית דחיה מסויימת.
-
מצד שני, בדרך כלל אמא מרגישה אם זה המקום המתאים או לא.
גם כאשר הקשר קרוב פתוח ומקסים, יש ילדים שאין להם את היכולת לבטא את הצורך הסוביקטיבי שלהם בפרטיות.
אצל אחת מבנותי, שב"ה הקשר איתה פתוח ובריא.
הרגשתי מלידה ללידה שזה לא. חשובה להם הפרטיות, וכל שאלה שלי בנידון, נענתה.
: מה פתאום, איך אסתדר בלעדיך, ואני לא מסוגלת לחשוב להיות לבד.

אבל זה לא. הרגשתי.
-
בלידה האחרונה, במשך ההריון פשוט התפללתי להקב"ה שיסדר את העניינים הכי טוב לשני הצדדים.
-
ולהקב"ה יש את הדרכים הטובות ביותר:
כשהיא היתה בחדר לידה היינו בברית של נכד אחר.
- ובסיום הברית, היא כבר חיכתה לי בכליון עיניים - באמת -

עד היום אני מתרגשת להזכר בברית הזו, ובעיקר בלידה.
בכל לידה שלך, או של מי שלידך מרגישים קרבת ה' גדולה.
כאן עמדתי בברית ובכיתי עם התינוק, והרגשתי קרבת ה' כל כך גדולה.

אני רציתי לעזור לביתי, ביתי רצתה לכבד אותי.
וה' עזר לנו.
-
תתפללי, תבקשי.
שומעים מתוך דברייך את הרצון שלך לכבד הורים.
בטוח שהוא יהיה בעזרך.

 

[מריומה~]

אני כותבת את התגובה מהצד השני.
אמא שמגיעה לשהות עם בנותיה בחדר לידה.
-
אני מבינה מאוד את הדילמה.
כי גם לאדם יקר, אהוב, מכובד, שהקשרים איתו מעולים, קשה להגיד: לא, אני לא רוצה אותך עכשיו לידי.
זו השליה לחשוב שלא חווים כאן חווית דחיה מסויימת.
-
מצד שני, בדרך כלל אמא מרגישה אם זה המקום המתאים או לא.
גם כאשר הקשר קרוב פתוח ומקסים, יש ילדים שאין להם את היכולת לבטא את הצורך הסוביקטיבי שלהם בפרטיות.
אצל אחת מבנותי, שב"ה הקשר איתה פתוח ובריא.
הרגשתי מלידה ללידה שזה לא. חשובה להם הפרטיות, וכל שאלה שלי בנידון, נענתה.
: מה פתאום, איך אסתדר בלעדיך, ואני לא מסוגלת לחשוב להיות לבד.

אבל זה לא. הרגשתי.
-
בלידה האחרונה, במשך ההריון פשוט התפללתי להקב"ה שיסדר את העניינים הכי טוב לשני הצדדים.
-
ולהקב"ה יש את הדרכים הטובות ביותר:
כשהיא היתה בחדר לידה היינו בברית של נכד אחר.
- ובסיום הברית, היא כבר חיכתה לי בכליון עיניים - באמת -

עד היום אני מתרגשת להזכר בברית הזו, ובעיקר בלידה.
בכל לידה שלך, או של מי שלידך מרגישים קרבת ה' גדולה.
כאן עמדתי בברית ובכיתי עם התינוק, והרגשתי קרבת ה' כל כך גדולה.

אני רציתי לעזור לביתי, ביתי רצתה לכבד אותי.
וה' עזר לנו.
-
תתפללי, תבקשי.
שומעים מתוך דברייך את הרצון שלך לכבד הורים.
בטוח שהוא יהיה בעזרך.

זה מרגש לקרוא תגובות כאלו.
מראה על הרגישות שלך להיות אכפתית ולחשוב על כל אחד.
אם כולם היו כאלו לא היו נפתחים כאן אשכולות כאלו.

 

[מרשמלו]

פעם נשים היו יולדות בבית וכל צוות הנשים תמכו בה.
כל שבכלל ללכת ללדת לבית של לידות במקום במקום הטבעי כבר לא משנה מי באה איתך

הלכת קצת רחוק...

 

[מריומה~]

הלכת קצת רחוק...

ברור.
בשביל הפרספקטיבה למציאות הדורית

 

[פרוט]

אני בטוחה שזה כאב לה.
שאלת רב האם זה מותר הלכתית להכאיב לאימך?
האם את רב בעצמך שאת יכולה לפסוק על סמך הקשות שהקשת על דעת עצמך?

אין מה לשאול רב. מבטיחה לך.
הרגשתה של היולדת קודמת. גם אם זה כאב לאם.
בוודאי שצריך לעשות את המירב שהאמא לא תפגע, אבל בנוגע להחלטה עצמה - היא לגמרי לפי מה שהזוג מרגיש.

 

[מרחבית]

אני די המומה מהאשכול הזה.
הייתי בטוחה, שברור ומובן מאליו שאם אמא באה ללוות את בתה בלידה, זה נטו בשביל הבת.
ממילא, זה אך ורק אם אכן טוב לבת עם זה.
הרעיון שאמא אמורה להשתתף בלידה כאשר זה מכביד על הבת - פשוט לא מתקבל על דעתי.
לא מבינה למה אמא לא יכולה לשאול את הבת בשיא הפשטות אם היא מעוניינת, ולמה הבת לא יכולה לענות בשיא הפשטות והכבוד והאהבה - כן או לא?
מה פוגע בזה?

 

[ש. צ. וינמן]

זה מרגש לקרוא תגובות כאלו.
מראה על הרגישות שלך להיות אכפתית ולחשוב על כל אחד.
אם כולם היו כאלו לא היו נפתחים כאן אשכולות כאלו.

- הנקודה העיקרית שרציתי להעביר היא האמון.
ולא משנה אם את בת או אם.
-
ההבנה ש - כולם רוצים לעשות את הטוב ביותר. (לא רק אני, כן?)
-
וביחסים המורכבים בין הורים לילדים, הרבה מאוד פעמים, משהו מתפקשש לו באמצע.
-
ולא נשארת לנו אלא תפילה ליישור ההדורים בין הצדדים.

 

[מילה בסלע]

אני די המומה מהאשכול הזה.
הייתי בטוחה, שברור ומובן מאליו שאם אמא באה ללוות את בתה בלידה, זה נטו בשביל הבת.
ממילא, זה אך ורק אם אכן טוב לבת עם זה.
הרעיון שאמא אמורה להשתתף בלידה כאשר זה מכביד על הבת - פשוט לא מתקבל על דעתי.
לא מבינה למה אמא לא יכולה לשאול את הבת בשיא הפשטות אם היא מעוניינת, ולמה הבת לא יכולה לענות בשיא הפשטות והכבוד והאהבה - כן או לא?
מה פוגע בזה?

ככה זה כשלא מדברים בפתיחות על הכל.
לידה זה רגעים אינטימיים, לכן שם אנחנו "מתפוצצים".

את "הדמעה הזאת מיותרת"- קראתן? זה בדיוק זה.

 

[אסתי-בראון]

אני די המומה מהאשכול הזה.
הייתי בטוחה, שברור ומובן מאליו שאם אמא באה ללוות את בתה בלידה, זה נטו בשביל הבת.
ממילא, זה אך ורק אם אכן טוב לבת עם זה.
הרעיון שאמא אמורה להשתתף בלידה כאשר זה מכביד על הבת - פשוט לא מתקבל על דעתי.
לא מבינה למה אמא לא יכולה לשאול את הבת בשיא הפשטות אם היא מעוניינת, ולמה הבת לא יכולה לענות בשיא הפשטות והכבוד והאהבה - כן או לא?
מה פוגע בזה?

כמה שמתחשק לי חזק לצלצל להודעתך, מרחבית.
אני לא מסוגלת.
פשוט, מבט קצר ומהיר מסביבי מגלה שהמון המון אנשים שפשוט לא מכירים ולא מבינים או שלא רוצים להבין את השפה הזאת שאת מדברת עליה.
הידברות?
לרצות את הטוב של השני?
לצאת מעצמי ולא לחשוב על האינטרסים שלי?
מאן דכר שמיה???

לבכות.

אבל אני כן מצלצלת לך בסוף, לפחות לגלות את הזדהותי העמוקה עם מה שכתבת.
ואת האמונה שלי שכך צריך להיות במצב התקין של העולם.

 

[ששונית]

אין מה לשאול רב. מבטיחה לך.
הרגשתה של היולדת קודמת. גם אם זה כאב לאם.
בוודאי שצריך לעשות את המירב שהאמא לא תפגע, אבל בנוגע להחלטה עצמה - היא לגמרי לפי מה שהזוג מרגיש.

מנין לך? הוצאת היתר הוראה שאת מבטיחה כאלו הבטחות חגיגיות?

 

[מריומה~]

- הנקודה העיקרית שרציתי להעביר היא האמון.
ולא משנה אם את בת או אם.
-
ההבנה ש - כולם רוצים לעשות את הטוב ביותר. (לא רק אני, כן?)
-
וביחסים המורכבים בין הורים לילדים, הרבה מאוד פעמים, משהו מתפקשש לו באמצע.
-
ולא נשארת לנו אלא תפילה ליישור ההדורים בין הצדדים.

זה לא מתחיל כשהבת יולדת אולי כשנולדת

 

[מריומה~]

מנין לך? הוצאת היתר הוראה שאת מבטיחה כאלו הבטחות חגיגיות?

למה זה משנה??

אני מרגישה שיש כאן משיכה לדעה מאד מאד מסוימת חד סטרית בלבד.
כאילו היולדת לא קימת.
לא נשמע שיש כאן רצון או יכולת להבין מה עובר על יולדת.
אני תוהה לעצמי אם אשה שעברה לידה מסוגלת בכלל ככה לצדד באמה.
או שבכלל יש כאן משהו אחר.
סליחה אם ההתפרצות הזו היא לא במקום הנכון.

אבל לאחרונה יש כאן הרבה ניקים גברים המתחזים בשמות נשים וסתם מטרטרים את השכל!

אני מקוה שזו לא את!
ואם כן אז מתנצלת.

 

[מרחבית]

אי אפשר. חד וחלק.
כיבוד הורים זה אש!
אין אפשרות לומר את זה באופן שיכולים להיות בטוחים במאה אחוז שהיא לא תיפגע.
מצוות כיבוד הורים עוד שווה את הויתור הזה.

מניין לך? שאלת רב?