תרשי לי לחלוק עלייך.
מהללאל בן ה17, הוא נער חסר אהבה. לזאב בודד יש כח, דווקא כיוון שאין לו מה להפסיד. הוא נראה חזק - כי אחרת הוא לא יהיה.
כאשר הוא מגיע לאתיל, הוא מקבל אבא, אחים ומשפחה. אלו - מקבלים אותו כפי שהוא, אוהבים אותו כפי שהוא, ורוצים אותו באמת.
בנוסף לכך, בגיל 17 הוא עוד נער מתבגר. כזה שלא מכיר די את עצמו ואת דרכו. ביוזבד, מהללאל כבר בוגר יותר, וכבר בטוח בצורה בה הוא רוצה לראות את חייו: רכים, מלאי עומק, ומלאי נתינה.
אמנם בספרים המעבר נראה חד בהחלט, אך אם שמים לב לעובדה שמהללאל אכן עבר שינוי מהותי כפול - השינוי הזה מתקבל בהחלט, ואף נדרש.
לא הייתי רוצה לראות את מהללאל מגיע הביתה, וממשיך להיות לוחמני ומרדן. הרי לאורך כל הספר הקודם הוא ייחל לרגע בו יוכל לפשוט את מסכותיו.