הנושאים החמים
הנושאים החמים
למעשה, מבחינת הדמות - טוב היה למהללאל אם היה מת בחלק השני, כמו שטוב היה לפדהאל אם לא היה נברא יותר משנברא.
זו דווקא דוגמה מצוינת לדמות ראשית שהייתה עיקר הסיפור לאורך הפרק הפורה והטוב ביותר של ממלכה במבחן, ואחר כך איבדה את מקומה.
אין סיבה להמשיך לשמור דמויות כאלו רק בגלל הערך הסנטימנטלי שלהן, וגם אם זה מוגזם להרוג אותו - לפחות צריך היה להגלות אותו לבבל, או לטורקיה או איך שלא קראו לה שם.
מעניין לעניין באותו עניין: מבלי לחוות דעה בעצם השאלה אם נכון להרוג דמויות ראשיות, שאלה שכבר נידונה כאן עד תום, וגם אם נניח שאין ראוי לנהוג כך, מכל מקום - מרגיז אותי כל פעם מחדש לראות סופרים שלוקחים את הגיבורים שלהם אל הקצה, אבל אין להם את האומץ ללכת איתן עד הסוף.
כל עוד סופר מוכן להקריב את גיבוריו, ולהמית אותן למורת רוחם של הקוראים, אין לי בעיה בכך שהוא מעביר אותן ארבע מיתות בית דין, יסורי גיהנום וקבורות חמור.
אבל אם לסופר אין את האומץ הנדרש לעשות את זה, והקוראים יודעים שאותה הדמות חסינה מפני נזקים בגוף ובנפש, מה הגבורה להוליך את הקוראים במסלול חתחתים ידוע מראש?!
הרג של דמויות חשובות עשוי לעיתים להשפיע בצורה טובה על מידת האמון שיש לקוראים בחוסר החסינות של הדמויות. כאשר סופר הורג שניים או שלושה מגיבוריו, בפעם הבאה שיכוון אקדח לראשה של דמות רביעית, יהלום ליבו של הקורא. אבל אם הסופר ידוע כמי שאינו מוכן ללכת עד הסוף, המתח היחיד שיש לי כאשר הדמות צוללת מתוך מסוק מתרסק אל לועו של הר געש כשביניהם מעופף יצור קדומים בעל שיניים חדות כתער - היא השאלה כיצד יצליח בסוף הגיבור הכל יכול להינצל מן הסיטואציה המופרכת.
ועוד מילה, בחזרה לממלכה במבחן: לדעתי, אחד מן הפגמים הדי משמעותיים בסדרה, הוא החסינות שניתנה למרבית הדמויות החיוביות. במלחמה מתים אנשים, ויש קצת פחדנות בהריגת האנשים הלא חשובים והשארת החשובים בלבד. הדבר בא לידי ביטוי בעיקר בחלק האחרון, שם המאורעות הופכים להיות ביזאריים וחסרי היגיון בעליל.
ובכל זאת, צריך לשים לב לשאלה האם ההרג של הדמות משרת את העלילה, או שהוא סתם נועד לגרות את הרגש של הקוראים. כשהרג הדמות משרת את העלילה, אז הוא חיובי, הופך את העלילה לפורה ועשירה, וגם מוכיח לקורא שאין חסינות לאף אחד.
כשהרג הדמות הוא סתם עניין רגשי, או שהסופר דחק את עצמו לפינה ונאלץ להשמיד את הדמות, תהיה זו הפעם האחרונה בה יקראו הקוראים את אותו הספר, ואם הספר מאוד משובח - הם יקראו וישנאו את אותה הסצנה.
רוצים דוגמאות? - נחזור לממלכה במבחן. הרג מוצדק - המוות של רעואל המלך, דמות פופולרית ונחמדה שכולם הצטערו על מותה, אבל כולם הבינו שבלעדיה לא היה סיפור. הרג בלתי מוצדק - המוות של יקוואל, שנועד ככל הנראה לצמצם דמויות ממשפחת המלוכה כדי שניתן יהיה להוסיף דמויות חדשות בכרך הבא.
עד כאן דבריי לבוקר זה. הרשות ניתנת להשיב לי כגמולי.
) אני רואה יותר סיומים לא מושלמים (ספגנו אבדות, אין ספק, אבל יש נחמה).
