דיון 'להרוג' את גיבור הספר, מה דעתכם?

mic003

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
עריכה תורנית
אז אני אוהבת הפי הנדים כיף לי לחזור ולקרוא ספרים כאלו, אני לא פותחת ספר שיודעת שהוא יעציב אותי שוב, ובטח אם זה דמות אהובה על הקוראים [תחשבו שמאיה היתה הורגת את מהללאל בספר יוזבד- נראה לכם היתם סולחים לה על זה???????- היא היתה צריכה להודיע על ריקול לספרים שלה ופיצוי נוסף לכל מי שקנה אותם...]
להרוג זה אובדן שא"א למצוא לו השלמה
[ראיתי פעם תוכנית של חנוך באום שראין אלמנים ואלמנות חלקם גם אחרי שנים בכו כ"כ -הוא אמר שזאת היתה התוכנית הכי קשה ועצובה לו -והוא ראין גם אנשים עם מחלות סופניות, עוורים ועוד -המוות הוא סופי ומוחלט, והחסר הזה שא"א לשנות אין לו נחמה ...]
בכל אופן, גם היא מחליטה להרוג אותה בסוף מכל מכל הסיבות
שתהרוג אותה יפה... [אם יש דבר כזה....] שתתן לה להפרד מהאהובים עליה ולמות מתוך השלמה ושלווה...
למעשה, מבחינת הדמות - טוב היה למהללאל אם היה מת בחלק השני, כמו שטוב היה לפדהאל אם לא היה נברא יותר משנברא.
זו דווקא דוגמה מצוינת לדמות ראשית שהייתה עיקר הסיפור לאורך הפרק הפורה והטוב ביותר של ממלכה במבחן, ואחר כך איבדה את מקומה.
אין סיבה להמשיך לשמור דמויות כאלו רק בגלל הערך הסנטימנטלי שלהן, וגם אם זה מוגזם להרוג אותו - לפחות צריך היה להגלות אותו לבבל, או לטורקיה או איך שלא קראו לה שם.
מעניין לעניין באותו עניין: מבלי לחוות דעה בעצם השאלה אם נכון להרוג דמויות ראשיות, שאלה שכבר נידונה כאן עד תום, וגם אם נניח שאין ראוי לנהוג כך, מכל מקום - מרגיז אותי כל פעם מחדש לראות סופרים שלוקחים את הגיבורים שלהם אל הקצה, אבל אין להם את האומץ ללכת איתן עד הסוף.
כל עוד סופר מוכן להקריב את גיבוריו, ולהמית אותן למורת רוחם של הקוראים, אין לי בעיה בכך שהוא מעביר אותן ארבע מיתות בית דין, יסורי גיהנום וקבורות חמור.
אבל אם לסופר אין את האומץ הנדרש לעשות את זה, והקוראים יודעים שאותה הדמות חסינה מפני נזקים בגוף ובנפש, מה הגבורה להוליך את הקוראים במסלול חתחתים ידוע מראש?!
הרג של דמויות חשובות עשוי לעיתים להשפיע בצורה טובה על מידת האמון שיש לקוראים בחוסר החסינות של הדמויות. כאשר סופר הורג שניים או שלושה מגיבוריו, בפעם הבאה שיכוון אקדח לראשה של דמות רביעית, יהלום ליבו של הקורא. אבל אם הסופר ידוע כמי שאינו מוכן ללכת עד הסוף, המתח היחיד שיש לי כאשר הדמות צוללת מתוך מסוק מתרסק אל לועו של הר געש כשביניהם מעופף יצור קדומים בעל שיניים חדות כתער - היא השאלה כיצד יצליח בסוף הגיבור הכל יכול להינצל מן הסיטואציה המופרכת.
ועוד מילה, בחזרה לממלכה במבחן: לדעתי, אחד מן הפגמים הדי משמעותיים בסדרה, הוא החסינות שניתנה למרבית הדמויות החיוביות. במלחמה מתים אנשים, ויש קצת פחדנות בהריגת האנשים הלא חשובים והשארת החשובים בלבד. הדבר בא לידי ביטוי בעיקר בחלק האחרון, שם המאורעות הופכים להיות ביזאריים וחסרי היגיון בעליל.
ובכל זאת, צריך לשים לב לשאלה האם ההרג של הדמות משרת את העלילה, או שהוא סתם נועד לגרות את הרגש של הקוראים. כשהרג הדמות משרת את העלילה, אז הוא חיובי, הופך את העלילה לפורה ועשירה, וגם מוכיח לקורא שאין חסינות לאף אחד.
כשהרג הדמות הוא סתם עניין רגשי, או שהסופר דחק את עצמו לפינה ונאלץ להשמיד את הדמות, תהיה זו הפעם האחרונה בה יקראו הקוראים את אותו הספר, ואם הספר מאוד משובח - הם יקראו וישנאו את אותה הסצנה.
רוצים דוגמאות? - נחזור לממלכה במבחן. הרג מוצדק - המוות של רעואל המלך, דמות פופולרית ונחמדה שכולם הצטערו על מותה, אבל כולם הבינו שבלעדיה לא היה סיפור. הרג בלתי מוצדק - המוות של יקוואל, שנועד ככל הנראה לצמצם דמויות ממשפחת המלוכה כדי שניתן יהיה להוסיף דמויות חדשות בכרך הבא.
עד כאן דבריי לבוקר זה. הרשות ניתנת להשיב לי כגמולי.
 

ליליאן

משתמש סופר מקצוען
הרג בלתי מוצדק - המוות של יקוואל, שנועד ככל הנראה לצמצם דמויות ממשפחת המלוכה כדי שניתן יהיה להוסיף דמויות חדשות
ממש לא חושבת שזו היתה המטרה.
לדעתי היא לא רצתה לתת מחילה שלימה, מצד המשפחה.
בחירה שקשה לי.


@Pepperup בואי מהר,
מענין פה
 
נערך לאחרונה ב:

הפקות ומשחק

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
הפקות ואירועים
אני אישית- אם אחת מהדמויות הדומיננטיות בסיפור נהרג- זה גורם לי לא להמשיך לקרוא את הספר שאחרי (אם זו סדרה...) אוטומטית הסופר/ת הופכים למעצבן/ת מבחינתי!
דווקא לי זה גורם סוג של ריגוש כזה, כאילו, הספר לא רגיל, הספר מעז...
ת'כלס, כמה ספרים קראתם שהדמות דומיננטית נהרגה בו? אני אחד. אולי שתיים. הסופרים בד"כ לא מעיזים, (לדעתי דווקא בגלל הקוראים)
אפילו נגיד ספר שממש לא שרת את העלילה בו שהגיבור (וזה היה הגיבור!) ימות, והוא מת. זה השאיר עליי רושם אמין.
 

הפקות ומשחק

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
הפקות ואירועים
אפי אנד זה קצת קלישאה, ולכן בשנים האחרונות (אני מזהה קלישאה חדשה :)) אני רואה יותר סיומים לא מושלמים (ספגנו אבדות, אין ספק, אבל יש נחמה).
ואם למשל נשאיר את החולה עדיין חולה, גוסס בסוף הספר. זה לגמרי לא יהיה אפי הנד, כן?
אבל מה הקוראים ירגישו?
אולי בעצם זה גם סוג של סיום?
 

לוטם

מהמשתמשים המובילים!
כתיבה ספרותית
פרסום וקופי
צילום מקצועי
הפקות ואירועים
ואם למשל נשאיר את החולה עדיין חולה, גוסס בסוף הספר. זה לגמרי לא יהיה אפי הנד, כן?
אבל מה הקוראים ירגישו?
אולי בעצם זה גם סוג של סיום?
לדעתי זה הכי נורא. את משאירה את הקוראים תלויים בין שמיים לארץ.

הגיבור. גוסס.

עדיף או להרוג אותו - סופית -
או שהוא יתחיל להחלים.
אבל גוסס?! לא הייתי ממליצה בכלל!
 

Avigail Amram

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
לדעתי להרוג דמות מרכזית בספר מעלה את השיח סביב הספר... מה שאולי יכול להוות שיקול בשביל הסופר/ת...

אני אישית לא אוהבת כשעושים את זה, בעד סופים טובים, (א-ב-ל לא טובים מידי, כן? יש ספרים שהכל נגמר יפה כזה, עם צחוקים ושמחה מפוזרת. פחות...) לסיים ספר עם מוות של אחד הדמויות המרכזיות זה קשה. את הקורא הממוצע זה יעצבן (שוב, מה שיוסיף רעש ושיח לספר...)

יש ספר שקראתי בו בסוף הספר שתי דמויות מרכזיות מאוד נהרגות....
אז אולי זה לא היה תלוי בסופרת כי הספר מבוסס על ההיסטוריה אבל אני זוכרת את הכאב שחשתי בסיום הספר...


לפעמים אני מעדיפה לסלוח לסופרת ושתחייה את כל הדמויות שהיא רוצה באיזו דרך שהיא מוצאת לנכון ובו ברגע מתעצבנת על דמויות שקמות לתחייה ויוצאות בלא פגע. כך שזה מאוד תלוי ואין באמת תשובה חד משמעית....
 

משולש ברמודה

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
הנדסת תוכנה
הרג מוצדק - המוות של רעואל המלך, דמות פופולרית ונחמדה שכולם הצטערו על מותה, אבל כולם הבינו שבלעדיה לא היה סיפור. הרג בלתי מוצדק - המוות של יקוואל
עוד דוגמא טובה להרג מוצדק היא המוות של אליהו-אביי.
הוא נותן גילוי נוסף על האופי של יוסף באמצעות הבחירה שלו להרוג אותו בידיו, ומשמש מניע משמעותי עבור שלוואן להבריח את פילאק מהכלא - בחירה שנותנת סיום למסע שלו במהללאל ומכינה את השטח למסע שלו ביוזבד.

לגבי יקוואל, זה היה יכול להיות מוות לא מיותר בעליל - ההלם הכי גדול שלי בפדהאל, היה לגלות שלא עשו איתו שום דבר.
(כמו שאמרו כבר, הסופרת פשוט רצתה ללמד אותנו לקח, הבעיה היא ששום דבר טוב לא יוצא מרצון חזק כל כך להעביר מסר…)
 

משולש ברמודה

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
הנדסת תוכנה
מה למשל יכלו לעשות?
את יכולה לקרוא את הפאנפיק שלי כאן על ממלכה במבחן (סיום שונה מפדהאל)…
בגדול, ציפיתי שזה יהיה טריגר רציני למסע תיקון עצמי של איסתרק.
 

סיפור8

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
בעז"ה


ברוב המקרים, דמות משנית טובה שנהרגת במהלך הסיפור, זה בכדי להביא את הגיבור לקפיצה המוסרית שלו או להביא את הסיפור לנקודת המפנה ובעיקר- לשיא.
למשל, הדמות המשנית יכולה לגלות לגיבור אמת נשכחת, סוד שמשנה את התמונה וכו'. הדמות המשנית יכולה גם למות בשל כוחות הרוע, או אפילו להקריב את עצמה למען הגיבור, ובכך לגלות את כוחותיו הפנימיים של הגיבור ולתת הצדקה מוסרית לפעולותיו.

אין מקום לשיקולים של "מה הקהל ירגיש אם הדמות המשנית האהובה עליו תמות". הקהל קורא את הספר בכדי לקבל רגש עמוק, ורגש עמוק יכול לעבור, בין השאר, על ידי הריגת הדמות המשנית האהובה- אם היא נעשית באופן נכון ועל פי השיקולים העלילתיים הנכונים. בוודאי שאין מקום לשיקולים של "הדמות המשנית חולה ממש- אולי היא תמות בגלל זה?" הסופרת היא לא רופאה ולא קברנית, היא צריכה לנהל את הסיפור שלה. היא צריכה לבדוק מה נכון לסיפור ואיך להביא את הגיבור לשיא בצורה הכי טובה.

בנוגע למוות של יקוואל- בעיניי זו לא הריגת דמות משנית, זו הריגת דמות ראשית, כי ספרי ממלכה במבחן הם ספרים עם עלילות מרובות שלכל עלילה גיבור משלה. ואת דעתי בנוגע למוות שלו כתבתי פה:giggle:
 

סיפור8

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
בעז"ה

ואגב...
זה די חבל שיש דמות המשנית שאוהבים אותה יותר מהדמות הראשית... כדאי לבדוק מה לעשות עם זה, כי זה לא כל כך טוב לסיפור...
באופן כללי, כן? גם מה שהנ"ל. אין נוסחאות לכתיבה, יש כללים, ולכל כלל יכול להיות יוצא מן הכלל:)
 

winter bear

משתמש צעיר
כתיבה ספרותית
דעתי לגבי המוות - אם זה יסגור קצוות, והגיבור יספיק ללחוש את הסוד הגדול שבגללו הכל קרה, ואז תפרח נשמתו . בעוד כל הסובבים המומים ובוכים. מצוין.
עוד סיבה- אם הגיבור מקריב את עצמו על האמונות שלו\ למען מישהו אחר \למען הצלחת המשימה. מה שפחות הגיוני שהוא מקריב את עצמו אם הוא סתם חולה...
לסיכום סיפור8 כתב\ה:
"למשל, הדמות המשנית יכולה לגלות לגיבור אמת נשכחת, סוד שמשנה את התמונה וכו'. הדמות המשנית יכולה גם למות בשל כוחות הרוע, או אפילו להקריב את עצמה למען הגיבור, ובכך לגלות את כוחותיו הפנימיים של הגיבור ולתת הצדקה מוסרית לפעולותיו."
(חייבת לשאול אם זה הספר להיי נאאר...
נשמע בדיוק ככה.)
 

הפקות ומשחק

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
הפקות ואירועים
ואגב...
זה די חבל שיש דמות המשנית שאוהבים אותה יותר מהדמות הראשית... כדאי לבדוק מה לעשות עם זה, כי זה לא כל כך טוב לסיפור...
דווקא אני יודעת שבספרות המון פעמים שאת הדמות המשנית אוהבים הרבה יותר מהגיבור הראשי. באופן אישי, כיף לי להתחבר לדמות המשנית יותר, שלא מופיעה כל הספר. החבר הטוב של הגיבור או משהו בסגנון..
את הדמות של אלי, לדוגמה, אני אוהבת הרבה יותר מהדמות של אייל.
דמויות משנה עשויות להפוך בעצמן לדמויות ראשיות, במקרים שבהן הן הופכות לפופולריות יותר בקרב המעריצים. (ויקיפדיה)
יש כללים, ולכל כלל יכול להיות יוצא מן הכלל:)
מעניין..יש כלל כזה?
 

הפקות ומשחק

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
הפקות ואירועים
אהבתי (:
עוד סיבה- אם הגיבור מקריב את עצמו על האמונות שלו\ למען מישהו אחר \למען הצלחת המשימה. מה שפחות הגיוני שהוא מקריב את עצמו אם הוא סתם חולה...
 

.חיה פ

משתמש מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
אבל מה הקוראים ירגישו?

שהסופרת הייתה נואשת ךהגיע כבר לסוף,
או שהיא לא הצליחה להכריע אם להרוג את הגיבור או לא
או ש.. כל התשובות נכונות. (מה שבטוח נכון, זה שזה לא יהיה כיף. ובפרט שזה נשמע ספר מתח, ולא קובץ סיפורים מהחיים... שאז חלק מהקטע, זה שאין לזה סוף, בשונה מספר מתח......)
 
נערך לאחרונה ב:

Talya kadosh

משתמש מקצוען
למען האמת, אין לי כל כך בעיה עם הריגת גיבור הספר כל עוד יש לכך סיבה מוצדקת לחלוטין ולא ערמת תירוצים. יש לי בעיה גדולה יותר עם הריגת הדמות המשנית. יש לי קטע שאני הרבה פחות מתחברת לדמויות ראשיות עד לא מתחברת בכלל ומתחברת הרבה יותר לדמויות המשניות. הבעיה שזה יוצר - בדרך כלל הן אלו שנהרגות בספרים כדי לא לעורר את זעם הקוראים.
לצערי הרב עדיין לא מצאתי פיתרון.
 

ליליאן

משתמש סופר מקצוען
למען האמת, אין לי כל כך בעיה עם הריגת גיבור הספר כל עוד יש לכך סיבה מוצדקת לחלוטין ולא ערמת תירוצים. יש לי בעיה גדולה יותר עם הריגת הדמות המשנית. יש לי קטע שאני הרבה פחות מתחברת לדמויות ראשיות עד לא מתחברת בכלל ומתחברת הרבה יותר לדמויות המשניות. הבעיה שזה יוצר - בדרך כלל הן אלו שנהרגות בספרים כדי לא לעורר את זעם הקוראים.
לצערי הרב עדיין לא מצאתי פיתרון.

לא הורגים מישהו כדי שהקהל יכעס או לא
הורגים (או מזכים בפיס או מחתנים) מישהו
כי זה יוצר תהליך שמקדם את העלילה/את הבנה של תהליכים/ את המסע של הדמויות
וכו'.
 

א. פרי

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
פרסום וקופי
מזווית שלי -ככותבת - אני מחפשת להביא את העלילה למסלול של צמיחה והתקדמות.
כך שלא אגרום לדמויות צער אלא אם כן זה יביא אותן לצמיחה, וגם אז זה יהיה קליל למדי.

מזווית שלי כקוראת - החיים מספיק מאתגרים לכן אני מעדיפה לקרוא עלילות עם אתגרים
נסבלים שיובילו אותי ליציאה מהפלונטר (ובכל עלילה יש איזו מצוקה של הגיבורים), לחייך ולחוש שחרור ושמחה.
(אם כי רוב האנשים יעדיפו לקרוא כנראה ספרים יותר 'כבדים' ממה שאני מעדיפה)

אני חושבת שלכותבים יש חוש בריא להבין לאן כדאי להוביל את הגיבורים.

הספר האחרון שקראתי - ובו אחד הגיבורים נפטר - היה בספר "פותר הבעיות". אבל המוות שלו היה מלא בנחמה.
הכותבת, באומנות גדולה, הצליחה למנף את הפטירה שלו לאמונה ולהמון דברים טובים.
היא עצמה חוותה פטירה של בן דוד שני, ילד שאהבה מאוד, ושאבה השראה ממה שחוותה.
התוצאה: קטע עוצמתי שגרם לי אישית להתחזק.
 

יוסף יצחק פ.

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
ואם למשל נשאיר את החולה עדיין חולה, גוסס בסוף הספר. זה לגמרי לא יהיה אפי הנד, כן?
אבל מה הקוראים ירגישו?
תלוי מה המטרה.

לא מזמן נתקלתי בפרוויקול עם סיום "לא שמח" (זה היה פרוויקול על נבל מיצירה אחרת), סוף רע לכל הדעות. אני ממש נגנבתי ממה שהסופר עשה. הוא היה יכול לעשות 'סוף שמח', או משהו אחר, אבל הוא רצה להעביר לי מסר מסוים 'זה הנבל, זה מה שעיצב אותו להיות נבל'.

החולה יכול להישאר גוסס, אם המטרה הייתה להעביר מסר מסוים, לפתור עניין אחר.

אם המטרה הייתה שהחולה יבריא, אז כל עוד הוא לא הבריא, הקורא לא ירגיש בנוח. אם הקורא מבין שהגסיסה היא 'עסקת חבילה' (ל"ע) הוא יקבל את זה הבנה, כי הוא יבין שזו לא המטרה (אלא עניין אחר, שהוא נפתר על הצד הטוב ביותר).
אולי בעצם זה גם סוג של סיום?
לגמרי כן. אבל זה צריך להיות סיום שהקורא התכונן אליו ויודע שהוא יכול לקרות במסגרת 'כללי המשחק' שהסופר קבע.

*עריכה: אני מצטרף לכמה דברים שנאמרו, ושאני מוסיף:
המוות צריך לשרת חלק מההתקדמות ומהסיפור.
מאוד קל להוסיף הרוגים ובכך אנו בטוחים שהקוראים 'מבסוטים' עלינו, וגם 'ככה זה בכל הספרים'. זה שזה ברוב הספרים זה לא אומר שזה צריך לקרות.
בסיפור בהמשכים שלי 'מתחם F', בהתחלה תכננתי להרוג דמות מסוימת, אבל אחר כך מצאתי לזה סיבה, ואז המוות שלה היה מוצדק. לכל אירוע בספר חייב להיות משמעות (לדעתי, גם אם הוא 'ניצב'). אז מהי בדיוק הסיבה? חכו לסוף...
 

אולי מעניין אותך גם...

לוח לימודים

מסלולי לימוד שאפשר לההצטרף
אליהם ממש עכשיו:

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קכג

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת אֵלֶיךָ נָשָׂאתִי אֶת עֵינַי הַיֹּשְׁבִי בַּשָּׁמָיִם:ב הִנֵּה כְעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲדוֹנֵיהֶם כְּעֵינֵי שִׁפְחָה אֶל יַד גְּבִרְתָּהּ כֵּן עֵינֵינוּ אֶל יי אֱלֹהֵינוּ עַד שֶׁיְּחָנֵּנוּ:ג חָנֵּנוּ יי חָנֵּנוּ כִּי רַב שָׂבַעְנוּ בוּז:ד רַבַּת שָׂבְעָה לָּהּ נַפְשֵׁנוּ הַלַּעַג הַשַּׁאֲנַנִּים הַבּוּז לִגְאֵיוֹנִים:
נקרא  10  פעמים

אתגר AI

רישום קווי - חורף • אתגר 22

לוח מודעות

למעלה