ממה שכתב אחד מחבירי לפני זמן רב- שווה קריאה!
שמתי לב לדבר מענין: רבים ממכרי פירסמו בעת האחרונה תזות מקיפות על עניני השעה. בין היתר נתקלתי במאמר העוסק בנשוא הציונות ו"אתחלתא דגאולתא", בו ניתן הסבר מקיף ומקורי לתהליך העובר על העם היהודי במאתיים שנה האחרונות, החל מעליית תלמידי הגר"א ועד לימי קינג ביבי, מכיוון שהדבר עשה עלי רושם עז ומכיון שגם במוחי מקננות מחשבות ממחשבות שונות העלולות לשפוך אור על תופעות מרכזיות בבריאה, החלטתי לתת דרור לאצבעותיי ולפרסם תזה מקיפה העוסקת בהתפתחות הטכנולוגית המואצת העוברת עלינו במאה שנה האחרונות.
אני לא יודע מתי בדיוק אבל אי שם לפני כמאה שנה החלה המהפכה התעשייתית. מה שגרם לכך שפעלות שנעשו על ידי מאה אנשים במשך יום שלם נעשית כיום על ידי מפעיל מכונה במשך דקות ספורות. נקח לדוגמא את תחום החקלאות: אם בעבר היה צורך בגדוד שלם בשביל לבצור כרם ענבים בגודל בינוני הרי שהיום די במפעיל "בוצרת" בודד הסובב בין הכרמים למשך שעה בודדת. נקח תחום נוסף: טקסטיל. בעבר הלא רחוק רכנו בכל מתפרה מאות עובדות כפופות גו ועסקו בתפירת בגדים, כיום בעידן הטכנולוגי החליפו המכונות את הידים העובדות ומספר המועסקות צנח באופן דרסטי.
כך גם כמעט בכל תחום שיעלה על דעתנו, המהפכה התעשייתית צמצמה את מספר העובדים כמעט למינימום.
מצופה היה אם כן שמספר המובטלים יעלה ויעלה עד שיקיף את רוב האוכלוסיה. דא עקא שבמקביל למהפכה התעשיתית החלה רמת החיים לעלות ולמשק נוספו ענפים שלמים שלא היו מוכרים עד כה. נקח לדוגמא חנות מכולת בפרבר מתפתח של שנות החמישים ונקח סניף ממוצע של רמי לוי בשנת 2018. מספר המוצרים שהכילה חנות המכולת מסתכם מן הסתם בכמה מאות בודדות, ואילו היום סניף ממוצע של "רמי לוי" מכיל 61 סוגי רטבים לבישול ו 84 סוגים של מטפחי שיער, 110 סוגי סבון רחצה ו 79 סוגי יין שולחני אדום. ברור לכולם כי מאחורי כל רוטב לבישול הניצב על משמרו במדף הייעודי ברשת רמי לוי יש צורך לכל הפחות בכמה עשרות אנשים. כך שבחשבון פשוט ישנם כמה אלפי אנשים במשק הישראלי שייעודם בחיים מסתכם בהכנת רוטב לבישול למען כלל ישראל.
עכשיו תשאלו: רמת חיים גבוהה זה דבר טוב או לא? בעיני התשובה היא: תלוי. בתחילה זה היה ממש פנטסטי. במקום לטרוח יום שלם בעבור כיכר לחם וכמה ירקות גינה, אתה נותן למכונות לעבוד בשבילך ומפנה את זמנך לענינים חשובים יותר. במקום לסרוג בגד במשך כמה עשרות שעות אתה קונה אותו תמורת שלושים שקלים חדשים במכירות סופעונה. מה שקרה זה שבאיזה שהוא שלב, לפני שלושים או ארבעים שנה, הגענו לנקודת המיצוי. יש לנו הכל ובקלות. חצי מהמשק יוכל לעבוד וחציו השני לנוח. ואולם מכיון שאנשים לא ערוכים להתמודד עם שעות פנאי רבות כל כך היה צורך להעלות את רמת החיים עוד ועוד ולפתח ענפי תעשיה חדשים שיתנו תעסוקה לכלל העובדים. כך לדוגמה חדרה "האופנה" למחננו. יש לאשה ארון בגדים מפוצץ אבל אין לה מה ללבוש משום ששום דבר "כבר לא באופנה". בשלב הזה היא יוצאת למסע קניות ברשתות האופנה ונותנת תעסוקה לעשרות אלפי עובדים העוסקים בתחום. נניח לרגע שענין האופנה לא היה קיים והבגד היה משמש את האשה בנאמנות עד לשחיקתו. מספר הבגדים שהיא היתה רוכשת בעונה היה מצומצם עד לא קיים וחנויות האופנה היו נותרות שוממות. כעת בזכותה של האופנה החנויות שוקקות, הזבניות מתרוצצות, התופרות רכונות, המעצבות משרטטות, הפרסומאים מבריקים, המובילים מובילים, המחסנאים מסדרים וכן הלאה עד לקצה שרשרת המזון.
נכנסתם פעם לחנות פארם? בשכונתי יש אחת כזאת והיא חולשת על פני מאות רבות של מטרים כשהיא עמוסה בכל טוב. לא פעם אני חושב לעצמי כשאני ניצב בפתחה של החנות, שאם היינו מנסים לצמצם את החנות לפריטים הנצרכים באמת הרי שהיה מקום בשפע בעמודה קטנה שרוחבה אינו עולה על מטר אחד. עכשיו תעשו חשבון כמה אנשים עומדים מאחורי כל המוצרים הללו? עשרות אלפים? מאות אלפים? לשר הכלכלה הפתרונים.
קחו לדוגמא עוד עניין אזוטרי: ליל הכלולות. מספר האנשים העוסקים בניפוח הצד הגשמי של לילה נשגב זה הוא בלתי נתפס. מדובר ברשימה ארוכה ההולכת ומתארכת משנה לשנה. שפים, טבחים, מלצרים, זמרים, תקליטנים, צלמי סטילס, צלמי ווידיאו, צלמי מגנטים, מאפרות, מעצבות שער, קוסמטיקאיות, מפיקי אירועים, מעצבי ברים, מעצבי חופות, מעצבי פרחים, תופרות, גרפיקאים, אנשי
סאונד, סלונים לשמלות כלה, סלונים לשמלות ערב, סלוני יופי, חניות תכשיטים, אנשי פירוטכניקה ויסלחו לי כל אלה ששכחתי לציינם.
מיותר לציין שלפני דור או שניים הרשימה היתה קטנה בהרבה. מה שקרה זה, שרמת החיים עלתה והיא חברה לטבע האנושי "לעשות רושם" ולהפיק ערב שלא יישכח, ובכך נפתרה בעיית התעסוקה לעוד כמה רבבות עמך בית ישראל.
מאהבת הקיצור לא נסקור את כל ענפי המשק אך די אם נזכיר כי גם בעולם הרכב, בעולם התקשורת, ובשאר ענפי הטכנולוגיה התהליכים זהים, ויחד עם השתלטות הטכנולוגיה על חיינו עולה גם רמת החיים, מה שמאפשר למועסקים להישאר מועסקים ולאחוז המובטלים במדינה להיות הנמוך ביותר מאי פעם.
כך גם קרה תהליך מענין בו זווגו שני תחומים שאין ביניהם כל קשר, רומנטיקה וצריכה. שהרי מה הקשר בין רומנטיקה, הרוחנית ביסודה, לבין צריכה? כורח הנסיבות והצורך במציאת פתרונות תעסוקה לעוד כמה מליוני האנשים החובשים את ספסלו של הגלובוס, חיברו ביניהם. כך נוצרה לה תעשייה ענפה של מוצרי צריכה "תומכי רומנטיקה", ולעוד כמה מליוני אנשים נמצאה הסיבה לקום בבוקר.
אי אפשר לסיים את הסקירה ההיסטורית הזו בלא לציין פרט חשוב מאד: היכולת של רוב האנושות לעסוק בסיפוק צרכי המותרות לא יכולה להתמיד לאורך זמן אילולי היו משוכנעים בכל מאודם שעיסוקם נחוץ עד מאד. כך גויסו כל אמצעי התעמולה המשוכללים כדי להחדיר למוחם של האנשים כי אושרם תלוי בצריכתם. די לראות את הרדיפה האין סופית של האנושות אחר כל מוצר חדש בכדי להבין כי זאת האחרונה משוכנעת שבלעדיו אין לה קיום. יעידו על כך התורים הארוכים המשתרכים במבואות חנויות הסלולר עם צאתו של כל מכשיר חדש. גם מי שליווה חתן או כלה בני העת האחרונה יודע כי אם יפקד אחד מכל בעלי המקצועות המנויים לעיל די יהיה בכך כדי להשבית את השמחה כולה.
בנקודה הזו, לאחר שהובהר די הצורך התהליך שעברה האנושות מאז המהפכה התעשיתית ועד עתה, מגיעה התזה שלי. זאת מתמקדת בשאלה מהו רצונו של הקל בתוך כל התהליך המטורף, בסופו עוסקת מרבית האנושות בסיפוק מאווים מלאכותיים שאינם יודעים שבעה.
את ההשראה לתזה שאבתי משוטטות באפליקציה ייעודית שהותקנה על גבי האייפון (הכשר, אלא מה) של אשתי, "אגורה". באפליקציה זו מפורסמים מוצרים הנמסרים חינם אין כסף, או בשמה שניתן לה על ידי מפתחיה: "מערכת שיתוף חפצים".
כמות החפצים הנמסרים, כשחלקם במצב מעולה, הובילו אותי לתהות מה פשרו של השפע הקיים בעולמנו? בספר שקראתי לא מזמן שעיקרו בעלילה שהתרחשה בין שתי מלחמות העולם מתוארת חלוקת ירושה בין בני משפחה כפרית לאחר מות אמם. בן אחד קיבל מספר בגדים משומשים, השני כלי אכילה ישנים, השלישי סידור תפילה והרביעי כמה צעיפים. היום לעומת זאת כמעט בכל רגע נתון מפורסמת מודעה נוספת באתר על מיטה זוגית במצב מעולה/שקיות בגדים כמו חדשים/ מזנונים/מקררים/תנורים/מכונות כביסה/מדיחי כלים/מטבחים מפורקים ואפילו לעיתים רכבים ישנים.
מכיון שכולנו מאמינים בני מאמינים, מאליה עולה התהיה: מה פשר השפע הקיים בעולמנו אם אין האנושות יודעת בו שובעה? לשם מה נחוצה העלייה האינסופית ברמת החיים אם התחושה הבסיסית היתה ונותרה רעב?
לעניות דעתי פשרו של התהליך נעוץ במאמר התלמודי: "כל העולם ניזון בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת". מטרת השפע בעולם הוא בשביל בני התורה, וזאת כדי שיוכלו לעסוק בתורה באין מפריע ולהנות מקרן השפע באין מחריד.
ניקח לדוגמא אדם מן היישוב שהחליט להסיר מעליו עול החשבונות הרבים ולהתמסר ללימוד התורה. אם לפני מאה שנה היה האיש צריך לעמול במשך מרבית שעות היממה כדי לספק את צרכי הקיום הבסיסים של משפחתו ורק בשעות שאינם מן היום ואינם מן הלילה היה יכול לעסוק בתורה. הרי שבימינו יכול אברך שחשקה נפשו בתורה בעזרת משכורות ממוצעת של רעייתו ובעזרת מילגת הקיום הזעומה המחלוקת בכולל לעסוק בתורה באין מפריע.
אם רק יחליט להוציא את עצמו מהמרדף האינסופי של היקום אחר רמת חיים גבוהה יותר, יוכל האברך דנן לספק את צרכיו הגשמיים באופן המניח את הדעת ולפנות את שאר עתותיו ואפיקיו ללימוד התורה ועבודת האלוקים.
אינני רוצה להיכנס לצדדים המעשיים אך ההכרח לא יגונה. לאברך דנן נולד/ה בן/ת למזל טוב והוא נזקק לעגלה כדי לשנע אותה מנקודה לנקודה. אם טלפיה של תרבות הצריכה אוחזת בו הרי שהוא יהיה משוכנע שעליו להיפרד לכל הפחות משלש מלגות אחרונות שלו. לעומת זאת אם הוא הצליח להשתחרר מאחיזתה הלופתת ימצא עגלות מעולות חינם אין כסף כחול אשר על שפת הים.
כך גם בנוגע לשולחן וכסאות סלוניים שעליו לרכוש. אם הוא או רעייתו מעונינים דווקא בגוון מסוים/עיצוב מיוחד/סוג עץ ספציפי הרי שיאלץ לשעבד את חודשי חייו הקרובים לשם כך. לעומת זאת, אם הוא מבין עיקר מה הוא יוכל אברכנו להנות מקרן השפע ולמלא את ביתו בריהוט מצוין שכל חטאו מסתכם בכך שהוא אינו באופנה או שלבעלת הבית נמאס ממנו.
כך גם בשאר עניני העולם. אם תרבותו תרבות של צריכה היא
שימו לב לנקודה הבאה: הקב"ה חולל כאן מהפכה שלמה, זאת כדי שאברך שחשקה נפשו בתורה יוכל להנות מפירותיה. לשם כך הוא הכניס את כל המיכון הקיים בעולם, העלה את רמת החיים ושיכנע את היקום כולו בנחיצותה וזאת כדי שיבוא עובד ה', יבין אל נכון מה עיקר ומה טפל, וכך יוכל להנות מפרות השפע מחד ולהגות בתורה מאידך. מה שקורה לעיתים זה שהתעמולה של תרבות הצריכה מהדהדת בעוצה רבה כל כך עד שגם אברכנו השתכנע בנחיצותיה והפך את עצמו למשועבד לה. וכך "התפספסה" לה המטרה האלוקית.
לאמיתו של דבר גם אם נדבר מנקודת מבט של הנאות העולם הגשמי ניווכח לראות כי גם כיום, אחר ההתפתחות הטכנולוגית המואצת, עדיין ההנאות הגדולות נמצאות בפרטים הקטנים, ואלו עולות פרוטות אחדות ואפילו מושגות חינם אין כסף.
כיכר לחם שחור שיצא זה עתה מהמאפיה, כוס מים קר כקרח ביום קיץ לוהט, משב רוח צונן ביום חם, קריאת ספר טוב, שיחת רעים נעימה, סלט ירקות עסיסי, חיבוק ממישהו אהוב, הליכה על שפת הים בשעת בוקר מוקדמת, חביתת עין חרוכה בקצותיה, חיוך של ילד קטן, שינה עסיסית בשעת בוקר מאוחרת
הנושאים החמים
הנושאים החמים
