הנושאים החמים
הנושאים החמים
יש תחושה קשה שמורי ומורות החינוך העצמאי עוד יבכו שנים רבות על זה שבצומת קריטית זו של מעבר להסכם עבודה חדש, המקסימום שהם עשו זה אשכולות בפרוג. (בלי לזלזל, כמובן).
איך זה שקורים שינויים כאלו משמעותיים בהעסקה של עובדים, ואין סביב השולחן נציגות מטעם העובדים שתדאג לזכויותיהם? זה לכשעצמו חרפה שאין לאן להוליך אותה.
הדיון פה האם החנהע"צ הוא גוף פילנטרופי נדיב שדופק משכורות כל האחד לחודש או גוף שעושק לעצמו שעות התנדבות ותפילה על חשבון המורים, מפספס את הדבר החשוב.
כי בין כך ובין כך, הנהלת החנהע"צ (יחד עם הקומדיה המקאברית הנקראת "הסתדרות מורי אגו"י"), היא איננה המורים. הם אנשים אחרים, יש להם אינטרסים אחרים. האינטרסים שלהם לפעמים חופפים לאינטרסים של המורים, לפעמים ללא קשר, ולפעמים סותרים.
וזה לכשעצמו מתבקש ולגיטימי.
מה שלא לגיטימי זה שמתעסקים פה עם חיים ופרנסה של אלפי גברים ונשים, רבים מהם מפרנסים יחידים של משפחות ברוכות ילדים, והכל נעשה מעל הראש שלהם. זה מה שלא לגיטימי.
אין כזה דבר "אנחנו דואגים לכם". זה נחמד שדואגים, אבל כל אדם צריך לדאוג לעצמו.
תארו לעצמכם שמגיע יום אחד לבניין השכן הכי צדיק וישר והכי טוב לב והכי נאמן על גדולי ישראל, מתקרב עם דחפור והולך להרוס את הבניין.
למי ששואל שאלות, הוא מכריז שיום בשורה היום, הוא סגר פינוי בינוי הכי טוב בעולם, מכל דירה יצאו שלושה, ותסמכו עליו.
כל אחד מבין שאף אחד לא היה סומך עליו. כי אחרי הכל, לו יש האינטרסים שלו, ולכל אחד מהשכנים יש האינטרסים שלהם. כולם היו דורשים לראות מסמכים, ולעשות בדיקת עומק שהזכויות שלהם מוצו באופן מקסימלי במסגרת התמ"א 38. ועד אז שום דחפור לא מתקרב לרדיוס של הבנין.
ובתורה שלנו יש חלק "מזערי" שנקרא "חושן משפט". שהשדרה שלו אומרת, שזכותו המלאה של כל אדם לדאוג לזכויות שלו. ולא משנה כמה הצד השני צדיק וישר ונאמן על גדולי ישראל, זכותו של כל אחד לגשת לבית דין, להביא ראיות וטיעונים, ולמצות את כל זכויותיו.
למרבה כאב הלב, הציבור הכי חשוב, שעושה את מלאכת הקודש הכי חשובה, שזה המורים והמורות, נמצא כבר בערך שנה בתוך קרוסלה אימתנית, והכל מעל הראש שלו. הדבר היחיד שנותנים לו לעשות זה בערך ללקט שברי שמועות סותרות מכנס שעשו למנהלים.
וכציבור, אין מה לומר חוץ מאשר - אנה נוליך את חרפתנו.
אבל לפחות, אולי ננסה לקוות, שהמורים והמורות יקומו בעצמם לדאוג לעצמם. הלוואי.
איך זה שקורים שינויים כאלו משמעותיים בהעסקה של עובדים, ואין סביב השולחן נציגות מטעם העובדים שתדאג לזכויותיהם? זה לכשעצמו חרפה שאין לאן להוליך אותה.
הדיון פה האם החנהע"צ הוא גוף פילנטרופי נדיב שדופק משכורות כל האחד לחודש או גוף שעושק לעצמו שעות התנדבות ותפילה על חשבון המורים, מפספס את הדבר החשוב.
כי בין כך ובין כך, הנהלת החנהע"צ (יחד עם הקומדיה המקאברית הנקראת "הסתדרות מורי אגו"י"), היא איננה המורים. הם אנשים אחרים, יש להם אינטרסים אחרים. האינטרסים שלהם לפעמים חופפים לאינטרסים של המורים, לפעמים ללא קשר, ולפעמים סותרים.
וזה לכשעצמו מתבקש ולגיטימי.
מה שלא לגיטימי זה שמתעסקים פה עם חיים ופרנסה של אלפי גברים ונשים, רבים מהם מפרנסים יחידים של משפחות ברוכות ילדים, והכל נעשה מעל הראש שלהם. זה מה שלא לגיטימי.
אין כזה דבר "אנחנו דואגים לכם". זה נחמד שדואגים, אבל כל אדם צריך לדאוג לעצמו.
תארו לעצמכם שמגיע יום אחד לבניין השכן הכי צדיק וישר והכי טוב לב והכי נאמן על גדולי ישראל, מתקרב עם דחפור והולך להרוס את הבניין.
למי ששואל שאלות, הוא מכריז שיום בשורה היום, הוא סגר פינוי בינוי הכי טוב בעולם, מכל דירה יצאו שלושה, ותסמכו עליו.
כל אחד מבין שאף אחד לא היה סומך עליו. כי אחרי הכל, לו יש האינטרסים שלו, ולכל אחד מהשכנים יש האינטרסים שלהם. כולם היו דורשים לראות מסמכים, ולעשות בדיקת עומק שהזכויות שלהם מוצו באופן מקסימלי במסגרת התמ"א 38. ועד אז שום דחפור לא מתקרב לרדיוס של הבנין.
ובתורה שלנו יש חלק "מזערי" שנקרא "חושן משפט". שהשדרה שלו אומרת, שזכותו המלאה של כל אדם לדאוג לזכויות שלו. ולא משנה כמה הצד השני צדיק וישר ונאמן על גדולי ישראל, זכותו של כל אחד לגשת לבית דין, להביא ראיות וטיעונים, ולמצות את כל זכויותיו.
למרבה כאב הלב, הציבור הכי חשוב, שעושה את מלאכת הקודש הכי חשובה, שזה המורים והמורות, נמצא כבר בערך שנה בתוך קרוסלה אימתנית, והכל מעל הראש שלו. הדבר היחיד שנותנים לו לעשות זה בערך ללקט שברי שמועות סותרות מכנס שעשו למנהלים.
וכציבור, אין מה לומר חוץ מאשר - אנה נוליך את חרפתנו.
אבל לפחות, אולי ננסה לקוות, שהמורים והמורות יקומו בעצמם לדאוג לעצמם. הלוואי.
נערך לאחרונה ב:
