יש לי חשק כבר שנים לכתוב מאמרים חינוכיים.
אפעם אני לא יודע אם זה מעניין מישהו. אם אצליח להביע את מה שארצה, אם אחדש משהו ובכלל כל כך הרבה מלל נשפך בתחום מי אני.
אני מבקש, אנא ונא, לא לרחם. זה מהחלקים בתוכי שרוצים להתמקצע ולא רק לתרפיה.
תודה מראש אני מעריך את הזמן שלכם.
אפעם אני לא יודע אם זה מעניין מישהו. אם אצליח להביע את מה שארצה, אם אחדש משהו ובכלל כל כך הרבה מלל נשפך בתחום מי אני.
אני מבקש, אנא ונא, לא לרחם. זה מהחלקים בתוכי שרוצים להתמקצע ולא רק לתרפיה.
תודה מראש אני מעריך את הזמן שלכם.
הבוקר ראיתי משפט של גלנט וכך הוא כתב.
"מה שאני אוהב בחוקה, זה שכותבים אותה אנשי בשר ודם, ואחר כך היא מקבלת מעמד של תורה מסיני (כמעט)..."
אכתוב על כללים, כצורך, ועל הערך המוסף שלהם. ואתם תגידו אם לכתוב על עוד דברים. בעתיד.
כללים
הצורך והערך המוסף שלהם
הצורך והערך המוסף שלהם
"אני מאוד כועסת אמרה אמא של מוישי למה אתה עוד לא לבוש? ולמה לא הנחת בלילה את הנעליים ליד המיטה?"
הוא הבין? לא בטוח.
מחר זה יחזור על עצמו? מסתבר.
מלמד נכנס לכיתה מבולגנת. "מה כל הבלאגן הזה? למה יש כל כך הרבה ניירות על הריצפה?"
ואז הם, ילדים טובים, רצים לאסוף.
הם הבינו? אולי.
זה יחזור על עצמו? מסתבר שכן.
בעל סמכות צריך להיות ברור. לא לצפות שיבינו. ילדים לומדים מהחיים את הסיטואציות יודעים מה הנורמלי ומה לא.
אבל לא תמיד יודעים איך לעשות, ולא תמיד מרגישים מחוייבים לעשות.
גם הקשר להם לעשיה לא תמיד ברור.
מי מכין בגדים או נעליים למוישי? אמא. היא קונה ומכבסת ודואגת שיהיו למוישי בגדים. עם זאת למוישי ברור שהוא לא יזיק את הבגדים ולא ישחחית.
לא ברור למוישי מה הוא אמרו לעשות עם הבדדים שהוא סיים ללבוש, לא ברור לו מה יעזור לו בבוקר להארגן בזריזות. לא בטוח בכלל זהוא יודע מה זה להתארגן. ובעיקר הוא לא בטוח שההתארגנות קשורה אליו.
כך גם בכיתה לכיתה ברור שזה לא בסדר שהכיתה מבולגנת, גם ברור שהם לא מבלגנים על מנת לבלגן, זה לא בסדר.
מי אחראי על הנקיון? הם? מי אמר?
יש מנקה. הוא אחראי.
התלכלך באמצע היום? בסדר. צריך לנקות אבל למה יש להם אחריות על כך?
ילדים מטבעם עושים מה שצריך, הם רוצים להיות טובים.
כשהדברים ברורים ויש הוראות ברורות הילדים יבצעו.
הערך המוסף של כללים.
כשיש כללים במיוחד עם הם כתובים ונוצרת חוקה מסויימת.
ילד שעובר על כללים ברורים לא מתנגש ביוצר הכללים או בתובע את העמידה בכללים.
אלא בכללים, בחוקה.
לכלל נוצרת יישות עצמאית.
וכאן הרווח הגדול הוא שאין בינינו ויכוח, אלא בין מפר הכללים לכללים.
אין אמוציות.
נערך לאחרונה ב: