1. התורה והקדוש ברוך הוא אחד
2. מידותיו של ה' הן י" ג מידות של רחמים. זה לא נוצרים אמרו את זה.
3. המציאות כרגע פועלת במקביל לרצון ה' האמיתי (שיתבטא בגאולה כשה' ימלוך) בגלל שאנחנו ממליכים עלינו מלכות אחרת של מלכים אחרים. (מלך זה ביטוי רוחני יותר בהקשר הזה).
ציטטת תגובה ארוכה ומפורטת שלי, שהשתדלתי להוכיח בה כל דבר. לא קיבלתי תשובה לשום טענה שטענתי, רק עוד סברות שכבר השבתי עליהם.
ולעניין הטענות שהועלו כאן:
1.
התורה והקדוש ברוך הוא אחד - לא חלקתי. מה זה מוכיח? אם כבר, זה מוכיח את טענתי. משום שהתורה כוללת מימדים רבים, ויש בה את מסכתות סנהדרין ומכות - שכולן עוסקות בעונשי בית דין, יחד עם מסכת כריתות - שעניינה עונשי שמים. אם כן נמצא, שזהו רצון השם באופן המדוייק והטהור ביותר שלו.
2.
מידותיו של ה' הן י" ג מידות של רחמים. זה לא נוצרים אמרו את זה. אכן, כמובן, המידות הן מידות של רחמים, כי הבורא הוא רחמן, ורחמנותו מתבטאת בכך שהוא מאריך אפיים לרשעים, וממתין שישובו אליו, ומחיה אותם ממש באותה העת שהם עוברים על רצונו (כמבואר בשערי תשובה לרבנו יונה) אבל אין ללמוד מכאן שהבורא לא מעניש. רחמנות אינה מילה נרדפת לויתור בכל תנאי על כל פשיעה. ואמרו חז״ל, שהאומר הקב״ה ותרן - וכו׳.
3. המציאות כרגע פועלת במקביל לרצון ה' האמיתי (שיתבטא בגאולה כשה' ימלוך) בגלל שאנחנו ממליכים עלינו מלכות אחרת של מלכים אחרים. (מלך זה ביטוי רוחני יותר בהקשר הזה).
אני לא רואה איך זה קשור לדיון. בכל אופן, מנקודת המבט שלי, רצון ה׳ האמיתי הוא מה שקורה בכל רגע נתון, כי אין מונע ממנו לממש את רצונו. משכך, רצון הבורא הוא שהמציאות תהיה כפי שהיא. ואנו - אין לנו בזה אלא מה שקיבלנו במעמד הר סיני, ושם נאמר לנו שקיום רצונו הוא עשיית מצוות התורה והעיסוק בה.
אסביר: הבורא ברא את העולם והעלים את עצמו, אנחנו יכולים לפרש מה הוא לפי ההשגות שלנו ויוצרים מציאות כביכול על ידי דיבור, מעשה ומחשבה.ֿֿֿ
הבורא לא ׳העלים את עצמו׳. הבורא התגלה בפני יחידים לאורך הדורות, ובפני רבים במעמד הר סיני. הוא נתן לנו את התורה, כדי שנוכל לדעת בבירור מה הוא רצונו, וכיצד מגשימים אותו. והוא נתן את התורה לפירושם הבלעדי של חכמי ישראל וציוונו לשמוע להם בכל אשר יאמרו. ולעניין הפרשנות - אין דרך לפרש מה הוא, כי אין לנו תפיסה חושית בו, וכל מה שנאמר לגביו - משל הוא ותו לא. גם עניין יצירת המציאות אינו עניין לכאן, ואין לו קשר להשגת הבורא ולתפיסה שלו.
ואיך אפשר לדעת מה התכלית ורצון ה' האמיתי?
על ידי לימוד תורה כמובן וגם על ידי לימוד תכלית העולם והגאולה כפי שכתוב בנביאים, בחז"ל, ובתהילים.
לימוד תורה - מוסכם. לימוד תכלית העולם והגאולה - לא מסכים. כבר כתב הרמב״ם, שאין תועלת מן העיסוק בענייני הגאולה, לפי שאינם עיקר בדת, ואינם מביאים לא לידי אהבה ולא לידי יראה (סוף הלכות מלכים). עיקר עיסוקנו הוא במה שהצטווינו, והוא לימוד התורה על כל ענפיה, והתבוננות בה כדי לידע את גדלות הבורא. כמובן, מחוייבים אנו במצוות הציפייה לגאולה - מתוך ידיעה שאז יבוא העולם לתיקונו, באיזו דרך שירצה הבורא יתברך.
אגב הגאולה תתבטא בביטול שיעבוד מלכויות והמלכת ה' וכדי לדעת את מי להמליך, צריך להבין שהוא תכלית הטוב:
וגר זאב עם כבש, וראו כל אפסי ארץ, יהיה שפע גשמי ורוחני, זה הרצון שלו.
שוב: מהי תכלית הטוב? האם שלילת העונש היא תכלית הטוב? הרי על מלך המשיח כתוב ברמב״ם שהוא ׳ילחום מלחמות הדת׳. האם מלחמות הדת נשמע כמו משהו ששולל את העונש מהחוטאים? אדרבה, תפילותינו הן לחידוש מלכות בית דוד וייסוד הסנהדרין, כאשר התכלית הרצויה היא קיום דין התורה. הדין, כמשמעו, מהותו יצירת מערכת עונשים וחוקים שיש בכוחה לדון בפועל, ולא רק בתיאוריה. על כן, מאחר שהאמונה בכך שהבורא הוא תכלית הטוב מוזכרת במקומות רבים, המשמעות היא - שהטוב אינו שלילת העונש והוויתור לאכזרים, וכבר ביארתי בזה בקצרה לעיל.
אם תרצו לדעת איך הגעתי לזה שה' טוב מוחלט - יש לזה סיפור שעברתי לפני כמה שנים בו הבנתי עד כמה האדם לא טוב (הכוונה אני לא טובה, כי אין לי יכולת להביע דעה על אנשים שהם לא אני.. כרגע המצב שהאדם נמצא לא טוב, אולי בהמשך זה ישתנה), בעוד רק ה' טוב.
כנראה הטוב של ה' לא מתממש כרגע כי אנחנו חושבים שיש לנו כח כלשהו, בעוד שהיחיד שיש לו יכולות הוא בורא עולם, והוא טוב מוחלט, ונמצא אצל כולם באופן שווה, לא נושא פנים לאף אחד, ורוצה רק טוב לכולם...
הייתי כותבת שהשיוויון כל כך גדול עד שגם ברמה הרוחנית אנחנו שווים, וההבדל בין כולם זה רק המטרה... אבל אולי זה לא מדויק. אבל, כן, צריך להבין שאנחנו כלום ביחס לבורא שהוא הכל, מגביה שפלים כי הרצון שלו שנהיה שווים.
אי אפשר להכריע בעניינים כאלו מסברא.
בסוף, אני חושב שהשאלה היא אחת: האם פרשנות חז״ל מקובלת עליך, יחד עם הפרשנות של גדולי הדורות - הראשונים והאחרונים, ויש לך צורך להתאים את הדברים לפרשנות המקובלת, או שהתפיסה שלך היא שהסברא היא המכריעה - ואין בלתה? כי מול סברות, אי אפשר להתווכח. וחבל לנהל דיון כשהנחות היסוד אינן שוות.