מידע שימושי כדורים פסיכיאטריים מה ההבדלים וכמה גרוע זה?

[וחי בהם!!!!]

תור בפרטי?

תור בפרטי עולה כפול ומכופל

 

[u s b]

אני לא יודעת מי מבין המשתתפים בדיון פה כותב מניסיון ומי מחלקי סיפורים ששמע...
אני מכירה את ההתמודדות מבפנים, נעזרתי בעצמי בעסקנים רבים לאורך המסע, הייתי גם אצל פרופ' עומר בונה שהציל אותי כפשוטו.
אני חושבת שכל הדיבורים המעורפלים פה באשכול על עסקנים ורופאים מושחתים שעושים יד אחת נגד המטופל המסכן- צריכים להיכנס לפרופורציה, ומהר. לתועלת מי שנמצא עכשיו בצומת הזאת, הלא פשוטה בכלל, ואם משהו חסר לו כדי לוותר על כל הרעיון לפנות לפסיכיאטר וזהו אלו הפחדות מהסוג הזה.
בנאדם שמתמודד נפשית הרבה פעמים (אולי תמיד) מגיע מעמדה חלשה מאד מאד. אין לו כוח להתמודד בכלל, אין לו כוח לקום בבוקר, אין לו כוח לחיות במובנו הכי פשוט של הביטוי. הוא מעדיף פשוט לשקוע בתהום החידלון.
במצב הזה הוא צריך או מישהו מבחוץ (בן משפחה, חבר, עסקן) שיעזור לו במסע, יתן לו יד ויפנה אותו לכתובת הנכונה, או שהוא כן יצליח בעמל רב לגייס כוחות נפש מבפנים ולפנות בעצמו לפסיכיאטר. בעזרת עסקן או לא, לא משנה.
סביר להניח שלא יהיו לו המון אנרגיות לבדוק בגוגל מה ההתוויה המדויקת של התרופה שרשמו לו, ולא להתעמק במטרות ובמינונים השונים. בדרך כלל לאדם חולה יש מאגר אנרגיות מדולל, קל וחומר כשהנפש חולה והמטען הרגשי סביב כל נושא התרופות הפסיכיאטריות הוא עצום ומכביד גם כך.
במצב כזה לשמוע ש:

חשוב שאת תהיי זו שתתקשרי לרופא, תקבעי תור, תיכנסי *לבדך* אל הרופא, תספרי לו מה *את* מרגישה, תשלמי בעצמך על הביקור, כשאת מקבלת קבלה על שמך.
על הדרך, תבקשי ממנו לקבל סיכום ביקור מסודר, ותוודאי שמה שכתוב בו תואם למה שנאמר בפגישה.

זה בעיניי פשוט לעג לרש.
לאישה הזו אין כוח לגרור את עצמה מהמיטה, או אין לה רצון בכלל והיא מעדיפה לטמון את הראש בחול ולחשוב שהחרדה/ הדיכאון/ ההזיות או מה שלא יהיה ייעלמו מאליהם.
אז מה, עדיף שלא תטופל כי אין לה כוח להתקשר בעצמה, ולקבוע תור בעצמה, ולשלם ולבקש סיכום ביקור וגם לבדוק אחר כך מה נרשם לה ולאיזו תופעה התרופה מתאימה?
לכל זה היא תהיה מסוגלת אולי אחרי תקופה שבה היא תהיה מטופלת, אבל הצעד הראשון קורה בדרך כלל במצב של חוסר אונים ומצוקה גדולה, זה ממש לא הזמן לייאש ולרפות ידיים.

זה שקורים מקרים עצובים בקהילות מסויימות לגמרי לא משליך על הכלל, אלו סיפורים נקודתיים ובטח לא גורפים.
אני אישית מכירה עסקנים טובים, ישרים, שרצו לעזור לי בלי שום תמורה, לא שאלו אותי בכלל מה רשמו לי ולא ביררו למה אני פונה. סתם אנשים טובים, שרצו לעזור.
ופגשתי גם רופאים טובים (יותר ופחות) שפשוט התכוונו לעשות את תפקידם ולתת לי תרופה כדי שארגיש טוב, לא כדי להתאים אותי לשום סביבה ושום קהילה (הם בכלל לא ידעו לאיזו קהילה אני משתייכת וזה לא עניין אותם).

ולכל מי שנמצא עכשיו בפרשת הדרכים הזו- הרבה כוח! מתפללת עליכם שהדרך תסתיים בקרוב בבריאות איתנה.

 

[u s b]

איזה סוג נזקים הוא גורם?
הוא מומחה ומנהל מחלקה בהדסה ובכל זאת הוא לא טוב?
לבטל את התור אצלו?

לא, לא לבטל.
הוא פרופסור מקצועי מאד ומומחה באבחנה גם במקרים מורכבים.
הוא לא נחמד בכלל, בלשון עדינה,
אבל מי שלא מחפש אצל הפסיכיאטר פוצי מוצי- ישרוד את זה, ויצא עם טיפול מתאים שבעז"ה יכול להציל אותו.

 

[וחי בהם!!!!]

לא, לא לבטל.
הוא פרופסור מקצועי מאד ומומחה באבחנה גם במקרים מורכבים.
הוא לא נחמד בכלל, בלשון עדינה,
אבל מי שלא מחפש אצל הפסיכיאטר פוצי מוצי- ישרוד את זה, ויצא עם טיפול מתאים שבעז"ה יכול להציל אותו.

המטופל המדובר פה זה איש חלש שאם הוא יפגש אם אדם יהיר ולא נחמד אז הוא לא ישתף פעולה ואז ההבחנה לא תהיה מדויקת כמו צריך
ובעבר היה לו סיפור מצער עם מטפל רגשי מומחה (מטפל ידוע שלא אנקוב בשמו בגלל .......) שפשוט הרס לו יותר את החיים ובמקום להועיל הוא קלקל עד שהוא לא הסכים ללכת לשום טיפול ולשום מטפל עד עכשיו וזה מעשה של כמה שנים כבר וככל שעובר הזמן בעייה נהיה יותר ויותר גדולה
אם המטפל הוא אדם לא נחמד אז אני מאוד חושש שזה רק יקלקל פה יותר ולא יתקן

 

[u s b]

המטופל המדובר פה זה איש חלש שאם הוא יפגש אם אדם יהיר ולא נחמד אז הוא לא ישתף פעולה ואז ההבחנה לא תהיה מדויקת כמו צריך
ובעבר היה לו סיפור מצער עם מטפל רגשי מומחה (מטפל ידוע שלא אנקוב בשמו בגלל .......) שפשוט הרס לו יותר את החיים ובמקום להועיל הוא קלקל עד שהוא לא הסכים ללכת לשום טיפול ולשום מטפל עד עכשיו וזה מעשה של כמה שנים כבר וככל שעובר הזמן בעייה נהיה יותר ויותר גדולה
אם המטפל הוא אדם לא נחמד אז אני מאוד חושש שזה רק יקלקל פה יותר ולא יתקן

נשמע סיפור עצוב וכואב.
אבל קודם כל, פסיכיאטר הוא לא מטפל רגשי. הוא לא אמור למלא את משבצת ההקשבה וההכלה, רק לאבחן ולתת תוכנית טיפול. צריך להדגיש את זה מראש למטופל. הוא צריך לבוא, לספר מה הוא מרגיש, לענות במדויק לשאלות של הרופא (כי אין בדיקות דם לאבחון כאבי נפש, תשובות כנות ואמיתיות חשובות מאד) וזהו. שלא יצפה ליותר מזה.
אגב, פסיכיאטרים שנכנסים למקומות לא להם ומתחילים בשיח מדי רגשי- גם חוטאים לתפקידם. ובזה פרופ' בונה הוכיח את עצמו, הוא לא נכנס בכלל לפינות של שיחות. גם כשהעליתי נושא שרציתי לדבר עליו באחד הביקורים הבאים, הוא לא נתן לי לפרט אלא ידע מיד להמליץ על פניה לטיפול בשיחות אצל פסיכולוג.
לא הייתי מגדירה אותו כיהיר, הוא פשוט לא נחמד ואולי אפילו קצת מפחיד. אבל הוא מקצועי וזה מה שבדרך כלל חשוב יותר.
במקרה שהנקודה של הנחמדות כן חשובה במיוחד למטופל- באמת אפשר לבדוק אופציות אחרות. יש עוד הרבה פסיכיאטרים מעולים שהם גם נחמדים. המלצה ששמעתי, לא מניסיון אישי, היא על ד"ר רפי שטרייכר שהוא גם אמפטי ואנושי.

 

[יעל גימל]

לגלות שיש אנשים שמנצלים את הרגעים הכואבים והשבירים של בני אדם כדי לרכב על הגב שלהם,
זה שובר את הלב. ואם האנשים שהאלו הם גם בעלי מקצוע שאמורים לשמור על האנשים החלשים - אז זה שובר את הלב לרסיסים.
כי כדורים זה אחד הדברים שיכולים להציל נפשות כפשוטו. אבל כשמגיעים לשם צריך שיהיו בדרך אנשים רגישים וטובים שרואים את הסובל ולא את עצמם. ואם הם לא כאלו אז העוול צורח לשמים.