דיון יש לי כאן סתירה שאשמח אם מישהו יפתור לי אותה...

[לוטם]

אני רוצה לדעת אם זה רק אצלי או אצל עוד אנשים...

בשביל הדוגמא, נגיד שאני אדם ציני, בלי טיפת רגש (עד כמה שאפשר )
אני באמת לא מצליחה לדבר ולהתנהג ברגש, לא מצליחה! לא יודעת! זו לא אני...
איך זה יכול להיות שאם אני אצטרך לכתוב בסגנון רגש זה ייצא לי בלי לחשוב, בטבעי,
ושוב, אם אני אצטרך לדבר ככה, לא ילך לי בחיים!

הכתיבה היא זו שנותנת את האפשרות לעשות דברים שאנחנו לא יכולים לעשות בפועל?

 

[מלכי סלמון]

אם תכתבי את סיפור חייך גם יצא לך סגנון שונה ממה שאת?

 

[RACHELIZ]

לדעתי כתיבה ודיבור הם חלק מכּלֵי ביטוי. כל אחד מצליח להביע דברים בכלי אחר.

האם באופן כללי את מצליחה להביע יותר בכתיבה או רק סגנון מסוים קל לך?

 

[רחל סרולוביץ]

הכתיבה היא זו שנותנת את האפשרות לעשות דברים שאנחנו לא יכולים לעשות בפועל?

אני חושבת שאדם 'ללא רגש' לא יכול לכתוב רגש.
אם את כן כותבת,
כנראה שיש בך רגש רק שאת בוחרת לו מקומות לביטוי
וביומיום את לא מקרינה אותו החוצה.
זה לא שהוא לא קיים.

ואין זפק שכתיבה מסוגלת להביע יותר מדרכי הבעה אחרות.
לכן גם כל כך צריכים להיזהר בה.

 

[7שבע7]

לדעתי כל סופר כותב את חייו, בצורה זו או אחרת...
פעם, בסדנת כתיבה שהשתתפתי בה, קיבלנו תרגיל - לכתוב על דמות ששונה מאתנו לחלוטין. וכמה שהתאמצתי ונתתי לדמות הגיבורה שלי מאפיינים שונים מהאופי שלי - עדיין דברים ממני ומחיי בצבצו בסיפור שלה...
כשהבנתי שכך, הגעתי למסקנה שאל לי לכתוב על דמויות שונות ממני לחלוטין, כי לא אצליח לתאר אותן בצורה נאמנה. ואל לי לכתוב על נושאים רחוקים לגמרי מחיי, כי מן הסתם אשגה נוראות במושגים קטנים. ולכן גם לא אכתוב סיפורי מתח וציניות, כי זו פשוט לא אני.
כמובן, עדיין אפשר להגיע למנעד דמויות ועלילות רחב, כי כל אדם הוא עולם מלא, וגם בי מתרוצצות בעצם דמויות שונות, חלקן בקושי מורגשות - אבל בכתיבה אני יכולה לתת להן ביטוי. וגם אם אחליט לכתוב סיפור שיש בו עלילת מתח - תמיד הוא יהיה בעיקר סיפור של רגש, כי זו אני.

שורה תחתונה -
מצאי את המנעד הרחב הזה שיש בתוך העולם הפרטי שלך, ואותו תכתבי לצורותיו השונות. אם יש בך רגש כלשהו, אפילו קלוש, תצליחי גם לכתוב סיפורי רגש. אבל אם את מעדיפה את הציניות וההומור והמתח - אז לכי על זה.
ובע"ה תצליחי

 

[נ. גל]

בשביל הדוגמא, נגיד שאני אדם ציני, בלי טיפת רגש (עד כמה שאפשר )
אני באמת לא מצליחה לדבר ולהתנהג ברגש, לא מצליחה! לא יודעת! זו לא אני...

קודם כל, הקב"ה ברא אותנו עם רגש. יצור ללא רגש איננו אנושי. פשוט עוד לא נולד האדם הזה.
ולדוגמא עצמה, בואי נדייק אותה רגע: את מסוגלת לכעוס? לשנוא? להעלב?
אז יש לך רגשות.
אולי קשה לבטא אותם כלפי אחרים, אולי קשה לבטא אותם בדיבור, ואולי בכלל קשה לך לזהות את הרגשות של עצמך. אבל זה לא קשור לרגש עצמו. הוא קיים.

הכתיבה היא זו שנותנת את האפשרות לעשות דברים שאנחנו לא יכולים לעשות בפועל?

הכתיבה היא קודם כל ביטוי רגש כלפי עצמך. כמו שהסבירה @7שבע7 שהדמויות הן בעצם חלקים ממך עצמך.
לכן הכתיבה מאפשרת פעמים רבות להגיע למקומות רגשיים שלא מתבטאים בצורות אחרות, כי זו דרך לדבר בינך ובין עצמך את הרגש.
כך שגם אם את מתקשה לבטא רגש כלפי הסביבה, במידה מסויימת הכתיבה היא לא סביבה חיצונית אלא סביבה פנימית, ולכן זה קל הרבה יותר.
מה שיפה בכל זה, זה שכתיבה היא כן "לעשות בפועל". הנה, יש לך עכשיו דף מלא ברגשות שלך, שהעולם יכול לפגוש.

 

[Talya kadosh]

כל דבר שאנחנו כותבים, נוגע בנו בנקודה מסויימת. כן, גם פנטזיה.

 

[לוטם]

אם תכתבי את סיפור חייך גם יצא לך סגנון שונה ממה שאת?

עוד לא ניסיתי...

 

[מלכי סלמון]

עוד לא ניסיתי...

זה הזמן

 

[לוטם]

זה הזמן

למה את עשית את זה?
לדעתי זה לא יהיה מעניין בעליל...(שלי...)

 

[מלכי סלמון]

למה את עשית את זה?
לדעתי זה לא יהיה מעניין בעליל...(שלי...)

עדיין לא
אבל כשזה יקרה זה יהיה רב מכר

 

[א-ירושלמית]

השאלה מעניינת מאד, אני חושבת שאף פעם לא חשבתי עליה לעומק.
אני חושבת שאפשר בהחלט להתקדם ולכתוב גם בצורות כתיבה אחרות מבסיס האישיות על ידי תרגילים מנחים וממוקדים מאד.

 

[Chaya Lea]

בשביל הדוגמא, נגיד שאני אדם ציני, בלי טיפת רגש (עד כמה שאפשר )
אני באמת לא מצליחה לדבר ולהתנהג ברגש, לא מצליחה! לא יודעת! זו לא אני...
איך זה יכול להיות שאם אני אצטרך לכתוב בסגנון רגש זה ייצא לי בלי לחשוב, בטבעי,
ושוב, אם אני אצטרך לדבר ככה, לא ילך לי בחיים!

בקטע של הרגש ידוע שכתיבה מביעה אותו הכי טוב ככה שהרבה אנשים שלא מביעים רגש בדרך כלל עושים את זה בכתיבה...
למשל, לפני שהתחלתי עם זה לא חלמתי שאהיה טובה דווקא בכתיבת שירים (מלאי רגש שהם בעצם כמו היומן שלי).
כנראה שיש בך רגשות שאולי אפילו לא היית מודעת אליהם.

 

[נועה לבין (Tamar)]

אני חושבת שממש יכול להיות שתצליחי לרגש אנשים גם אם את לא טיפוס שמתרגש בקלות ומלא בשק דמעות זמין.
בייחוד שבכתיבת רגש לא צריך לתאר דמעות - אלה מחשבות. לתאר את המצב המסכן, המפחיד, המסוכן, הבודד ועוד. לספר על העור הקרוע ושלולית הדם שעל הרצפה, לעומת לתאר כאב שורף ש: לא-תבינו-כמה-זה-כואב!
בנוגע לדברים האחרים שנגעו בהם פה: כתיבת סיפורים על דמויות ששונות ממך באופן קיצוני, או לכתוב בז'אנר שאת לא אוהבת - זה משהו אחר.
האם אפשר?
אני חושבת שלא.
בסוף, עם כל המקצועיות, אנחנו כותבים עם הלב. ובלי חיבור לדמות, כנראה שיהיה לנו ממש קשה להתמודד איתה.
אז מה זה אומר, שנכתוב רק על אנשים שדומים לנו? לא ממש.
אני אוהבת לעשות קשרים דקים ביני ובין הדמויות. הדמות הנוראית ששנאתי תוך כדי כתיבה - שנאה בטטה - ממש כמוני. לדמות הטפשה שהמצאתי בלי לדעת מאיפה - היה שיער בצבע כמו שלי.
משהו שיקשר, שיגרום לי לחשוב על הצד שלה ולהתחבר למניעים שלה ולמחשבות שלה. כי כשזה ממש רחוק - זה לא ייצא ההכי טוב שלי. (מנסיון)

 

[RPO]

אני מעולם לא כתבתי רגש עד שהצטרפתי לקבוצת כתיבה-
שכולן כתבו סגנון משתפך, רגשי, ומאוד ברמה
מה שגירה אותי לכתוב גם מהז'אנר הזה
טעמתי וראיתי כי טוב.
ואני באמת לא אחת שאתפרק ככה בחים.
והמון פעמים מצינת שהשיר לא נכתב עלי.
כי נניח אמא שלי יכולה לקרוא שיר רגש שלי ולהתרגש עד דמע שביתה חושבת כך וכך - כפי המובע בשיר.
בעוד האמת - שכתבתי כך מהשפה לחרוז...
אבל כן מצאתי בכתיבה הרגשית- כלי מדהים!
ועם הזמן אני לא מוותרת עליו- גם כשלא מבקשים ממני לכתוב למשהו מסוים.

נניח אחרי פיגועים ותקופות קשות-
הכתיבה הזו הוציאה ממני המון טוב- שפרק ממני את הקושי.
זה מדהים!
ממליצה בחום לנסות,
ובשביל התחלה- קחו השראות.

 

[RPO]

א
זה מדהים!
ממליצה בחום לנסות,
ובשביל התחלה- קחו השראות.

ואם כבר...
משהו שכתבי עכשיו:


בסיעתא דשמייא



תווים של תשובה

מתנגנים באויר

יוצרים

הרמוניה

לבנה



תמונות של תשרי

כפרות

וסליחה

ממלאים כל

פינה

כל סמטה



צמחים של חדש

של נקי

התחלה

פורחים

מנקדים

ערוגה



ואיפה אני

לא שם ולא שם

נעה

זורמת

בריקוד מסוחרר

של

אב

כסלו

אדר



מעגל של שנה

של ימים

של זרימה

חיה

נושמת

רצה

ו-

מתנגשת

בום

בו

ביום הגדול



איך הגעת

ואני

לא מוכנה

איך הפתעת אותי

גם

השנה



צריכה ללקט שירי מחילה

למלא חורים של חובות ופגיעה

להטעין עצמי בחיזוק מעצים

להקרב עדך בעשרת הימים

איך אספיק אהה



לצבור זכויות

לתרמיל של תשובה

מרגישה מרוקנת

דלה מתמיד



וזו תפילתי

לעצור

לסתום בכח

מרוץ של חיים

לשמוע תוים

לקלוט מנגינה

לנשום

עמוק

אויר

של

תשובה.

 

[לוטם]

בקטע של הרגש ידוע שכתיבה מביעה אותו הכי טוב ככה שהרבה אנשים שלא מביעים רגש בדרך כלל עושים את זה בכתיבה...
למשל, לפני שהתחלתי עם זה לא חלמתי שאהיה טובה דווקא בכתיבת שירים (מלאי רגש שהם בעצם כמו היומן שלי).
כנראה שיש בך רגשות שאולי אפילו לא היית מודעת אליהם.

כתבתי לדוגמא...
יכול להיות שזה בדיוק הפוך...

 

[Chaya Lea]

כתבתי לדוגמא...
יכול להיות שזה בדיוק הפוך...

נכון, אבל אני ציינתי שככה זה עם רגש.
גם במשהו אחר יש מצב שאת פשוט לא מודעת לזה שיש לך את זה איפשהו ואז בכתיבה זה מתבטא.