ישבת שם | שיר

RACHELIZ · 1/5/19

ישבת שם תמיד
על הספסל בחצר
הבטת בנו
בעיניך הלחות

לא ידענו
מה חשבת
במה נזכרת
כמה אהבת
כמה כאבת

ישבת שם תמיד
הבטת ושתקת
רק עיניך דברו
לחשו צעקה

ישבת שם תמיד
אתה
עם המספר על היד

כנפיים · 1/5/19

מיוחד מיוחד!

כואב ונוגע ואמיתי.

נכתב ע"י RACHELIZ:
בעיניך הלחות

עלו לי מול העיניים כמה כאלו.
תודה!

יאן · 1/5/19

בבית כנסת ישן שאני נקלע אליו לפרקים, ישנו זקן של פעם. כובע קטן ואפור, חליפה משובצת של שנות הששים, עיניים עצובות ופה מחייך. תמיד מחייך ותמיד מתלוצץ.
ואני זורם איתו בבדיחות וחידודים סטייל גליציה.

פעם פניתי אליו בבקשה שיספר לי משהו מ"שם".
באותו רגע נהפכו פניו כשולי קדרה. התיישב והתכנס לתוך עצמו, ורק מלמל "לא המלחומע. לא המלחומע".

זה מה שנזכרתי בו כשקראתי את השיר.

RACHELIZ · 1/5/19

אני באמת לא מבינה איך הם קמו מההריסות ומהזוועות שראו והמשיכו לחיות ועוד להקים משפחות מחדש?!?!?

שב נא הסופר · 1/5/19

נכתב ע"י יאן:
פעם פניתי אליו בבקשה שיספר לי משהו מ"שם".
באותו רגע נהפכו פניו כשולי קדרה. התיישב והתכנס לתוך עצמו, ורק מלמל "לא המלחומע. לא המלחומע".

גם אני קרה לי מקרה כזה [מהסקרנות הפזיזה שלי..]
הבנתי.. שהם מנסים לשכוח כל מה שקרה להם שם, לא רוצים להיזכר בכלום.
מבחינתם, החיים שלהם התחילו ביום שהם דרכו על אדמת ארצינו הקדושה.
חוץ מבודדים ממש, אנשי אמונה חזקים - כמו האדמו"ר מקאליב זצוק"ל וכדו', שאדרבה דיברו על זה בכל הזדמנות, כמובן לצורך חיזוק ואמונה [לא בשביל להעביר את הזמן כזקנות בקופת חולים..].
....

אשר שרבר · 2/5/19

נכתב ע"י שב נא הסופר:
גם אני קרה לי מקרה כזה [מהסקרנות הפזיזה שלי..]
הבנתי.. שהם מנסים לשכוח כל מה שקרה להם שם, לא רוצים להיזכר בכלום.
מבחינתם, החיים שלהם התחילו ביום שהם דרכו על אדמת ארצינו הקדושה.
חוץ מבודדים ממש, אנשי אמונה חזקים - כמו האדמו"ר מקאליב זצוק"ל וכדו', שאדרבה דיברו על זה בכל הזדמנות, כמובן לצורך חיזוק ואמונה [לא בשביל להעביר את הזמן כזקנות בקופת חולים..].
....

אל תלקה את עצמך, לעומת אלו ששותקים יש הרבה שמחכים לרגע שיבקשו מהם לפתוח. כך שבעדינות כדאי לשאול.

מרציפן · 2/5/19

קראתי שוב ושוב..
כל כך נוגע...

שב נא הסופר · 2/5/19

נכתב ע"י אשר שרבר:
אל תלקה את עצמך, לעומת אלו ששותקים יש הרבה שמחכים לרגע שיבקשו מהם לפתוח. כך שבעדינות כדאי לשאול.

יכול להיות באמת שאתה צודק
אבל אני לא יכול לנחש, ועל הדרך להכאיב לאותו אחד שאינו רוצה בכך.
כבר נסיתי פעם אצל אחד מהם, ראיתי את הכאב בעינים שלו, זה שבר לי את הלב. לא מוכן לנסות זאת שוב.
....

יעקב1245 · 3/5/19

נכתב ע"י RACHELIZ:
אני באמת לא מבינה איך הם קמו מההריסות ומהזוועות שראו והמשיכו לחיות ועוד להקים משפחות מחדש?!?!?

רבים היו שלא קמו.
וגם אלו שקמו כמעט תמיד השאירו מטענים גדולים לדור השני כידוע לכל צאצאי השואה

מכונתכתיבה · 3/5/19

מצמרר.
מזכיר לי משהו ששמעתי שמצאו על קיר המשרפה באושוויץ (אם איני טועה)

אני מאמין בשמש גם כשהיא אינה זורחת,
אני מאמין באהבה גם כשהיא אינה מורגשת
אני מאמין באלוקים גם כשהוא שותק.

RACHELIZ · 3/5/19

נכתב ע"י יעקב1245:
רבים היו שלא קמו.
וגם אלו שקמו כמעט תמיד השאירו מטענים גדולים לדור השני כידוע לכל צאצאי השואה

אבל עדיין.. מי שכן קם..

יעקב1245 · 6/5/19

נכתב ע"י RACHELIZ:
אבל עדיין.. מי שכן קם..

נכון, אבל היה לי חשוב לומר זאת, כי אנשים אומרים הדור הקודם היו לו כוחות מיוחדים וכו' וכו' ולמה היום כל כך מפונקים ונשברים מכל דבר (מה שודאי נכון במידה מסויימת).
אך לפעמים שוכחים שאלו ששרדו הם מתי מספר, וגם אלו ששרדו בחלק גדול מהפעמים לא באמת שרדו.

שב נא הסופר · 6/5/19

נכתב ע"י יעקב1245:
וגם אלו ששרדו בחלק גדול מהפעמים לא באמת שרדו.

אכן
הרבה מאלו ששרדו, נפטרו זמן קצר לאחר השואה.
כי כל עוד הגרמנים ימ"ש היו בתוקפם, היה להם כח רצון עז לשרוד, כאות נקמה. אבל לאחר שהובסו הגרמנים, כבר לא נשאר להם הרבה טעם ורצון עז לחיות, ואז מפאת חולשת גופם נפלו שדודים [ויש כאלה שיצאו מדעתם].
...

palm · 6/5/19

במצב סכנה האדם אוזר עוז יותר ממה שמורגל בשגרה
כך היה בשואה
רבים מהשורדים ראו צורך להמשיך בשימוש כוחות מוגבר
או לפחות להרגיש אדם 'רגיל'
כך הם המשיכו לשרוד לחיות ולבנות

RACHELIZ · 6/5/19

נכתב ע"י palm:
במצב סכנה האדם אוזר עוז יותר ממה שמורגל בשגרה
כך היה בשואה
רבים מהשורדים ראו צורך להמשיך בשימוש כוחות מוגבר
או לפחות להרגיש אדם 'רגיל'
כך הם המשיכו לשרוד לחיות ולבנות

ואחרי שהסתיימה המלחמה, מאיפה הכוחות?