מתנצל על העיכוב בהעלאת הפרקים, בע"ה בקרוב.
מרגיש חובה לנצל את הבמה המיוחדת הזאת ולהעלות נקודה שעוד לא דובר בה באשכול:
תקופה ארוכה אחרי שנפל עלי הקוליטיס, ניגש אלי יהודי מבוגר שאני מכיר מהשכונה ואנחנו מתפללים יחד בבית הכנסת, התנצל מראש אבל דיבר מקירות ליבו:
"אני מאוד מעריך אותך, יודע שאתה אברך רציני שעושה שטייגע'ן בימים ובלילות, מעריך מאוד מאוד.
אבל קשה לי לראות אותך בתפילות.
פעם היית מקפיד על שחרית בזמן, ונשאר עד הקדיש האחרון, ופתאום בתקופה האחרונה נראה שאתה מזלזל.
בקושי מגיע, ואם מגיע אז יוצא מוקדם, זה באמת קשה לי להעיר לך, אבל זה רק מאהבה..."
שתקתי, מתלבט איך להגיב.
והוא המשיך:
"הכי כואב לי זה לראות את הילדים שלך מגיעים בשבת להתפלל, הם מגיעים בזמן, יושבים ומתפללים כמו שצריך, ואתה נכנס חצי שעה אחריהם, ויוצא עוד לפניהם. אפילו רק בשביל החינוך שלהם לא שווה להתאמץ?"
"אני בטוח שכיהודי ירא שמים ניסית לדון אותי לכף זכות... לא הצלחת?" - שאלתי
"ניסיתי, ואפילו שאלתי את אשתי לדעתה, והיא אמרה 'זה הדור של היום, עצלנים ומפונקים..."
"האמת שאני די נוטה להסכים עם אשתך" - עניתי,
"אבל כשיהושע בן פרחיה אמר 'הוי דן את כל האדם לכף זכות' הוא וודאי התכוון גם לדור העצלן והמפונק שלנו. ולכן אני אעזור לך לדון אותי לכף זכות.
האמת שאני סובל ממחלת מעיים שלא מאפשרת לי להניח תפילין מיד בבוקר, ואני משתדל להתפלל ככל יכולתי במניין, אבל גם נאלץ לצאת.
בשבת הילדים יודעים כמה קשה לי, ומעריכים את המאמצים שאני עושה, ולכן מגיעים בזמן ומתפללים יפה, וכדאי שבאמת תפרגן להם להם על הבגרות שלהם, מגיע להם."
היהודי לא ידע איך להגיב, והתנצל מאוד. אבל אני למדתי לקח חשוב לחיים:
'הוי דן את כל האדם לכף זכות' גם אם זה נראה מוזר ומשונה, תמיד תנסה לחפש זכות.
ובערב יום הדין נאחל לכולם שנזכה לדון כל אדם לכף זכות, והקב"ה ישיב לנו בכפליים וידון אותנו לכף זכוּת בספרם של צדיקים גמורים, לאורך ימים ושנות חיים בבריאות איתנה.
שנה טובה
כתיבה וחתימה טובה