מזכיר לי אברך כולל עצלן ומושחת מידות, שאשתו ביקשה ממנו עזרה כל שהיא, אז הוא אמר לה: 'אם את מבקשת ממני כזה דבר את גורמת לי לעזוב את הכולל? זה מה שאת רוצה?'
האמת שהוא מושחת קטן ועצלן גדול, שבורח לכולל ככיסוי למידות הרעות שלו.
יש משהו בין לעזוב את הכולל ובין להיות מושחת.
גם בענייננו, עם כל הכבוד יש משהו בין לצאת ללמוד השכלה ולעזוב את הכל, ובין ההתחפרות הזו שאחוזים גדולים בנו לוקים בה עד לרגע זה.
היה הרבה מידע ואנו הדפנו אותו שלא ישפיע עלינו,
לא צריכים ללמוד השכלה בשביל לדעת על המגיפה שהשתוללה בסין,
לא צריכים ללמוד באוניברסיטה בשביל לדעת שהתורה מצווה אותנו להיזהר בשמירת גופנו,
די עם הצדקנות הזו, ועם יצירת אויב שלא קיים כעת ואז צריכים להילחם איתו.
יותר נכון לומר, חטאנו, עוינו פשענו, נגרם חילול ה' בעטינו, זה מפחיד ונורא.
לקבל על עצמנו את עזיבת החטא.
אני לא רוצה לפרט את המקומות והצורות שבהם נגרם חילול ה',
אני לא רוצה לפרט את הטענות שיש לרבים מהציבורים שסביבבנו ואף בתוך הציבור שלנו,
כדי שלא לעורר את מי שב"ה לא חושב בצורה הזו, אבל החילול ה' קיים וצריכים כפרה על כך,
ללא ספק צודק פותח האשכול שיש צורך לקדש שם שמים אחרי האשמות הצודקות עלינו.