עזרה טיסה לחול ל4 לילות ולהשאיר ילדים

[y&m]

מנסיון שלי.
עדיף להשאיר את הילדים במיטתם.
ובסביבתם הטבעית.

1. לא משאירה פעוטות מתחת לגיל שנתיים.
2. מביאה אלי הביתה זו"צ שהילדים אוהבים ואוהב את הילדים בתשלום.
ועליו משאירה מינימום עול. (אוכל מוכן, כביסות נקיות בשפע ועוזרת שמתפקדת את הבית מבחינת סדר וניקיון)
3. יוצאת רק בארץ. ועם יד על הדופק. טלפון מיוחד שאינו מוכר לקהל וכן מוכר לילדים לתקשורת בינינו.
4. יציאה רק בזמני שגרה. לא מבחנים. לא חגיגות. לא כלום. וכשהילדים מסודרים לחלוטין רוב היום.

ב"ה עד היום לא נצפו נזקים ה' יעזור הלאה.
אנשים שונים אחד מהשני מכל בחינה.
גם בצרכים וגם ביכולות.

הורים לא מתאווררים מהילדים.
הם כן מתאווררים מהעול התמידי הלוחץ שכולל בתוכו בהחלט גם את גידול הילדים.
הורים שעוזבים את הילדים ל-3-4 ימים. לא מצטערים שהילדים נולדו ולא מוותרים על אף אחד מהם.
הם פשוט אוספים קצת כוחות להמשיך הלאה באהבה ובשמחה.

 

[GALAXY]

הדיון מרתק אבל פסלתי את עצמי מלדון בתיק, זאת מכמה סיבות:

1. אני מקנאת באלו שנוסעות ככה בכיף. שיש להן המוני אחיות להשאיר אצלן ילדים, והן פשוט מזמינות כרטיסים ונוסעות.
אשכול כמו זה הנוכחי מעורר בי חשק עז לנאום בהרחבה כמה גרוע להשאיר ילדים. אבל שטויות. אני סתם מקנאת בכן. נאכסיות. אז סעו לשלום ותהנו...

2. לא יודעת איך לכולם נולדים מלאכים ורק לי - ילדים רגילים. בבית שלנו אין רגע דל. או סקנדל או פסטיבל, כמאמר הפזמון. זאת לא מרגישה טוב, ההוא משתעל ומעיר את כולם, משהו נקרע, נפל, נאבד, צריך לקנות דחוף, המורה ביקשה, יש פרפר מפחיד בחדר, להטעין רב קו, כואב לי הפצע בלשון, ועוד אלף התעסקויות. איך אפשר להפיל את כל זה על מישהו אחר?
לילה אחד השארנו את התינוק אצל סבא וסבתא כי היינו בשמחה קרובה מהצד השני. בדרך חזור הם התקשרו ואמרו שלא נבוא לקחת אותו, הוא ממילא ישן, וחבל על הכוח והזמן שלנו. הסכמנו ונסענו ישר הביתה. סוף המעשה: בשלוש לפנות בוקר עקצה יתושה את הפעוט, זה האחרון הזעיק את סביו וסבתו בצווחות, והם בילו את הדקות הבאות במריחת פניסטיל חוזרת ונשנית (הילד אלרגי), בהרגעת הינוקא ובמרדף אחרי החרקית המחוצפת.
איך אני יכולה לעשות את זה לאנשים שלא הם ילדו את הילדים שלי? מה הם אשמים? למה שיקומו בלילה? איך יכול להיות לי כיף במלון בחו"ל, כשמישהו אחר קם לילדה שלי?
אז שוב, אם אתם מאותם אנשים מופלאים שהילדים שלהם ישנים לילה שלם ובריאים תמיד, קודם כל תודו להשם. דבר שני, מגיע לכם מכות. אוף. דבר שלישי, סעו לשלום ותהנו.

3. כל הנשים העובדות כאן ובעליהן - אתן והם יכולים לקחת חופש כמה ומתי שמתחשק לכם? אשריכם. לכו תגידו מזמור לתודה. וכמובן סעו לשלום ותהנו.

4. יום אחד כשאהיה זקנה, גם אני אסע.

5. בינתיים גם שיט באשדוד זה נחמד.

כאן תמצאו פתרון לבעיה...
שהרי לא באנו לספר סיפורים...
באנו לפתור בעיות. .

 

[חושב מחדש]

בבית שלנו אין רגע דל

כתבת את זה באמת?

איך אני יכולה לעשות את זה לאנשים שלא הם ילדו את הילדים שלי

אהבת סבא וסבתא לנכדים זה משהו מדהים..
ובלא כל קשר, שלחת פעם את הילדים שלך למעון/בית ספר/סמינר/חיידר/קייטנה?
הם בכו שם?
איך את יכולה לעשות את זה לאנשים שלא ילדו את הילדים שלך?

אתן והם יכולים לקחת חופש כמה ומתי שמתחשק לכם? אשריכם.

מתארגנים מראש

והתגובה שלך מחייכת כמו תמיד.

 

[קריה נאמנה]

ובלא כל קשר, שלחת פעם את הילדים שלך למעון/בית ספר/סמינר/חיידר/קייטנה?
הם בכו שם?
איך את יכולה לעשות את זה לאנשים שלא ילדו את הילדים שלך?

לא רק ששלחתי אותם לכל הנ"ל, אלא שבמו ידי לקחתי אותם גם לטיפת חלב.
ושם דקרו אותם! וטפטפו להם לפה טיפות מגעילות! וגם שקלו אותם ומדדו אותם, והם לא אהבו את זה! והם בכו, אוי, כל כך בכו, הלב ממש נקרע....

יש הבדל גדול בין משהו שהכרחי להתפתחותו התקינה של הילד, ונעשה בצורה מתאימה ומפוקחת, לבין למצוא "פתרון" לילד, כשההורים רוצים להנות.

 

[חושב מחדש]

כשההורים רוצים להנות

מבחינתי ומחשבתי זה גם הכרחי
וזו נקודת המחלוקת.

 

[Ruty Kepler]

שלחת פעם את הילדים שלך למעון/בית ספר/סמינר/חיידר/קייטנה?
הם בכו שם?
איך את יכולה לעשות את זה לאנשים שלא ילדו את הילדים שלך?

שלחתי אותם לשעות קצובות, שהן שעות עבודה ועירנות מקובלות, כחלק משגרה שכל הצדדים רגילים אליה.
לא לשעות קשות של ערב-לילה, כולל השכבה ויקיצות פתע, ואחריות של 24 שעות ביממה.

ובדרך כלל הילדים שלי לא בוכים כשנשלחים למסגרות. ואם יש בעיה/מחלה, הם מתקשרים ומוחזרים הביתה מיידית. האחריות נשארת על ההורים.

 

[לילי 1]

הרש"ר הירש כותב בספר יסודות החינוך כ"א: "אין בעולם אושר יותר נעלה מאשר הרגש הנעים בקיום נפשו של ילד רך, שאין לו תביעות ודרישות כלפיך והוא תלוי בך ובחסדך. האינך שומע קול פנימי האומר לך מה ילד זה מצפה לקבל ממך? עליך להרגיש את כל האחריות, האושר והקדושה שבמשימה הזאת. עליך להרגיש שהשם "אב" משח אותך לכהן גדול. אם אינך מרגיש כשיא האושר את ההזדמנות הזאת של התמכרות מושלמת לטובתו של בן אדם, אם הרגש הזה אינו מעורר בך שמחה של מצוה בלי מיצרים, ואם הנתינה אינה גורמת לך אושר יותר מאשר הקבלה - הרי לא ראוי לך להיות לאב.

@מלפפון , את קצת חד מימדית בדיון כאן
כדי לאזן, אני אצהיר כאן תחת מעטה האלמוניות שלפי הרש"ר הירש אני לא ראויה להיות אם


(וההתנתקות מדי פעם הופכת אותי לפחות לא ראויה)

 

[חושב מחדש]

שעות עבודה ועירנות מקובלות

הכל ענין של מקובל....

בדרך כלל הילדים שלי לא בוכים כשנשלחים למסגרות

והילדים שלי לא בוכים אצל החברים/קרובים שלנו...

 

[מלפפון]

@מלפפון , את קצת חד מימדית בדיון כאן
כדי לאזן, אני אצהיר כאן תחת מעטה האלמוניות שלפי הרש"ר הירש אני לא ראויה להיות אם


(וההתנתקות מדי פעם הופכת אותי לפחות לא ראויה)

הוצאת דבריו מהקשרם.

האמת היא שאני אשמה. הבאתי את דבריו כציטוט על תגובה שלא ממש התאימה לדברים.
אב אחרי שכבר העתקתי והדבקתי, לא יכולתי למחוק...

 

[חושב מחדש]

שלפי הרש"ר הירש אני לא ראויה להיות אם

אשמח לשמוע מדוע?

 

[קריה נאמנה]

מבחינתי ומחשבתי זה גם הכרחי
וזו נקודת המחלוקת.

גם מבחינתי הכרחי להנות.
השאלה אם הכרחי לצאת לחו"ל ל4 ימים בלי ילדים, כדי להנות.

לרוב גולשי הפורום אין את האפשרויות שציינת. (שעות עבודה נוחות לאשה, כסף לטוס + לצ'פר את המארחים, אפשרות לקחת חופש יחד וכו')
אין שום סיבה לתת להם הרגשה שהם מונעים מעצמם משהו הכרחי, במיוחד כשזה רחוק מהאמת.

 

[לילי 1]

הוצאת דבריו מהקשרם.

האמת היא שאני אשמה. הבאתי את דבריו כציטוט על תגובה שלא ממש התאימה לדברים.
אב אחרי שכבר העתקתי והדבקתי, לא יכולתי למחוק...

לא חושבת שהוצאתי דברים מהקשרם


אני חושבת שהציטוטים שלך לא תמכו בכלל במה שניסית להגיד ושלהביא ציטוט זה הרבה פעמים סתימת פיות

 

[מלפפון]

לא חושבת שהוצאתי דברים מהקשרם


אני חושבת שהציטוטים שלך לא תמכו בכלל במה שניסית להגיד ושלהביא ציטוט זה הרבה פעמים סתימת פיות

מסכימה איתך לחלוטין.

(למרות שההסכמה משמשת נגדי במשפט. אבל מה לעשות שאת צודקת?).

 

[לילי 1]

אשמח לשמוע מדוע?

מצטטת את החלק הרלוונטי מהרש"ר:

אם אינך מרגיש כשיא האושר את ההזדמנות הזאת של התמכרות מושלמת לטובתו של בן אדם, אם הרגש הזה אינו מעורר בך שמחה של מצוה בלי מיצרים... - הרי לא ראוי לך להיות לאב.

 

[מלפפון]

מצטטת את החלק הרלוונטי מהרש"ר:

אם אינך מרגיש כשיא האושר את ההזדמנות הזאת של התמכרות מושלמת לטובתו של בן אדם, אם הרגש הזה אינו מעורר בך שמחה של מצוה בלי מיצרים... - הרי לא ראוי לך להיות לאב.

אם נפרש את דבריו- הוא אומר בעצם שברגע שלא מרגישים שמחה ואושר, אז ממילא עלולים לפגום בתפקיד.

אם יעצבן אותי לסדר את הבית, אעשה את זה ואכעס כל הזמן ואשמיץ את הבית ואת הרצפות והקירות.
כשמדובר בילדים ולא בקירות, מישהו עלול להיפגע בדרך..

 

[חושב מחדש]

לרוב גולשי הפורום אין את האפשרויות שציינת. (שעות עבודה נוחות לאשה, כסף לטוס + לצ'פר את המארחים, אפשרות לקחת חופש יחד וכו')

זה לא משהו שעושים מהרגע להרגע, זה מהלך מתוכנן גם מבחינת ימי חופשה, וגם מבחינה כלכלית במהלך שנה... העלות יוצאת לנו כולל המתנות לערך 4-5 אל''ש, שאמנם זה לא מעט כסף... אבל פעם בשנה להרבה זה כן אפשרי.

אין שום סיבה לתת להם הרגשה שהם מונעים מעצמם משהו הכרחי, במיוחד כשזה רחוק מהאמת.

וגם לתת תחושה לאלו שעושים זאת ש'חבל שהם הביאו ילדים' זה גם לא נכון.

המחשבה צריכה להיות שכל אחד עושה את מה שנכון לו, ואין טיפה בים דומה לחברתה.

 

[רבקי בינעט]

אני קוראת את האשכול הזה וצוחקת לעצמי.
היינו אמורים לטוס שבוע הבא לכמה ימים,בסוף זה התבטל,חבל שלא הסרטתי לכם איך הילדים מאוכזבים!!!!
זאת רצתה ללכת לחברה וזה לדודה וזאת לשכנה,והן תיכננו תוכניות וחוויות וממש מאוכזבים

 

[קריה נאמנה]

זה לא משהו שעושים מהרגע להרגע, זה מהלך מתוכנן גם מבחינת ימי חופשה, וגם מבחינה כלכלית במהלך שנה... העלות יוצאת לנו כולל המתנות לערך 4-5 אל''ש, שאמנם זה לא מעט כסף... אבל פעם בשנה להרבה זה כן אפשרי.

יש המון אנשים, (לענ"ד, רוב המשתתפים בפורום) שגם עם תכנון מוקדם, זה רחוק מאד מהאפשרויות שלהם.
מי שיכול, שיהיה לו לבריאות.
להגיד שזה הכרחי? שזו הדרך היחידה/המומלצת ביותר לחזק זוגיות? זה כבר נראה לי הגזמה.

וגם לתת תחושה לאלו שעושים זאת ש'חבל שהם הביאו ילדים' זה גם לא נכון.

המחשבה צריכה להיות שכל אחד עושה את מה שנכון לו, ואין טיפה בים דומה לחברתה.

בזה אתה צודק לחלוטין

 

[חושב מחדש]

הרש"ר הירש כותב בספר יסודות החינוך כ"א: "אין בעולם אושר יותר נעלה מאשר הרגש הנעים בקיום נפשו של ילד רך, שאין לו תביעות ודרישות כלפיך והוא תלוי בך ובחסדך. האינך שומע קול פנימי האומר לך מה ילד זה מצפה לקבל ממך? עליך להרגיש את כל האחריות, האושר והקדושה שבמשימה הזאת. עליך להרגיש שהשם "אב" משח אותך לכהן גדול. אם אינך מרגיש כשיא האושר את ההזדמנות הזאת של התמכרות מושלמת לטובתו של בן אדם, אם הרגש הזה אינו מעורר בך שמחה של מצוה בלי מיצרים, ואם הנתינה אינה גורמת לך אושר יותר מאשר הקבלה - הרי לא ראוי לך להיות לאב.

זה מתוך ספרו של הרש"ר חורב... מצוטט בתחילת יסודות החינוך.
מאמר מדהים ומיוחד.

 

[חושב מחדש]

אני קוראת את האשכול הזה וצוחקת לעצמי.
היינו אמורים לטוס שבוע הבא לכמה ימים,בסוף זה התבטל,חבל שלא הסרטתי לכם איך הילדים מאוכזבים!!!!
זאת רצתה ללכת לחברה וזה לדודה וזאת לשכנה,והן תיכננו תוכניות וחוויות וממש מאוכזבים

אפשר לשלוח אותם לההנאה הזו, גם בלי לטוס.