הנושאים החמים
הנושאים החמים
מצו''ב דברים שאמר הרב אורי ויסבלום שליט"א משגיח ישיבת נחלת הלוים ונשלח לכל צוות המורות ע''י בתו.
בתקווה לבשורות טובות בע''ה
בס"ד
איתא בגמ' (מ"ק)
שלשה ימים לבכי ושבעה להספד ושלשים לכיבוס.
והפירוש הוא דעד שלשה ימים יש ענין לבכות ואח"כ עד שבעה ימים יש להספיד.
ולכאורה יש לשאול מהגמ' בברכות... אגרא דהספדא דלויי דהיינו עיקר תכלית ההספד היא הבכי?
וצ"ע הרי מהגמ' מ"ק משמע שרק עד שלשה ימים לבכי וא"כ מה ענין הספד (שעקרו להבכי) אחרי שלשה ימים.
וצ"ל שיש שני סוגי בכי.
יש בכי בשלשה ימים הראשונים.
ואח"כ יש בכי של דלויי של הספד.
הבכי בשלשה ימים הראשונים היא בכי של צער, של כאב תדירי, של הרגשת אבדון בלי שום הבנה (בכי מלשון נבוך)
כשכואב לא שואלים האם ולמה בוכים ואיך אמורים לבכות.
זה כואב. וצועקים ובוכים.
וזה בכי מתוך הרגשה ואינסטינקט.
ענין ההספד היא לתת משמעות לאובדן –וכלשון רש"י שם "להרים קול בלשון נהי ועגמת נפש, שיבכו השומעים" והיינו להכניס ענין הדעת והשכל ולהסביר ולהבהיר למה שיבכו.
בוודאי ידברו המדברים ויסבירו המנהיגים וידרשו הדרשנים על מה חרי האף הזה ואיך לחשוב ומה לחשוב ועל מה לעשות תשובה ואיך להתחזק וכו'
אבל עכשיו כשמתו מוטל לפניו, עכשיו בתוך ה"שלשה ימים".
עכשיו אינו עת של "השקפה" ולא עת של "מוסר" ולא של "דרשה" ולא עת של חיפוש תשובות.
עכשיו היא עת .......לבכות
יש רק לבכות.
ומי שקשה לו להרגיש את הכאב הנורא שישתמש בכח הדימיון שלו.
לו ח"ו הדברים הנוראים היה קורה לו בעצמו ולמשפחתו.
לבכות על המתים המרובים.
לבכות על הפחד הנורא לפני מוות המתקרב.
לבכות על פצועים ומעונים.
לבכות על אלה שנחטפו ונמצאים בידי אלה שלא זוכים לתואר אדם אלא פרא אדם. (זה איום ונורא)
לבכות על יתומים אלמנות אחים הורים השכולים.
לבכות על ההעדר המרובה על הידיעה.
לבכות על אמהות (ומשפחות) ששולחים יקיריהם ללחום בלי בטחון שיראו פניהם עוד בחיים.
לבכות על נדודי שינה לכל אלו שלא יודעים מה ילד יום.
לבכות ולבכות ולבכות
ובוודאי עלינו להתפלל מקירות ליבנו על אחינו בני ישראל הנתונים בצרה.
ובוודאי עלינו ללמוד תורה הקדושה בהתמדה.
ובוודאי עלינו לעשות תשובה מעומק הלב.
אבל.. שלשה לבכי
עת לבכות
בתקווה לבשורות טובות בע''ה
בס"ד
איתא בגמ' (מ"ק)
שלשה ימים לבכי ושבעה להספד ושלשים לכיבוס.
והפירוש הוא דעד שלשה ימים יש ענין לבכות ואח"כ עד שבעה ימים יש להספיד.
ולכאורה יש לשאול מהגמ' בברכות... אגרא דהספדא דלויי דהיינו עיקר תכלית ההספד היא הבכי?
וצ"ע הרי מהגמ' מ"ק משמע שרק עד שלשה ימים לבכי וא"כ מה ענין הספד (שעקרו להבכי) אחרי שלשה ימים.
וצ"ל שיש שני סוגי בכי.
יש בכי בשלשה ימים הראשונים.
ואח"כ יש בכי של דלויי של הספד.
הבכי בשלשה ימים הראשונים היא בכי של צער, של כאב תדירי, של הרגשת אבדון בלי שום הבנה (בכי מלשון נבוך)
כשכואב לא שואלים האם ולמה בוכים ואיך אמורים לבכות.
זה כואב. וצועקים ובוכים.
וזה בכי מתוך הרגשה ואינסטינקט.
ענין ההספד היא לתת משמעות לאובדן –וכלשון רש"י שם "להרים קול בלשון נהי ועגמת נפש, שיבכו השומעים" והיינו להכניס ענין הדעת והשכל ולהסביר ולהבהיר למה שיבכו.
בוודאי ידברו המדברים ויסבירו המנהיגים וידרשו הדרשנים על מה חרי האף הזה ואיך לחשוב ומה לחשוב ועל מה לעשות תשובה ואיך להתחזק וכו'
אבל עכשיו כשמתו מוטל לפניו, עכשיו בתוך ה"שלשה ימים".
עכשיו אינו עת של "השקפה" ולא עת של "מוסר" ולא של "דרשה" ולא עת של חיפוש תשובות.
עכשיו היא עת .......לבכות
יש רק לבכות.
ומי שקשה לו להרגיש את הכאב הנורא שישתמש בכח הדימיון שלו.
לו ח"ו הדברים הנוראים היה קורה לו בעצמו ולמשפחתו.
לבכות על המתים המרובים.
לבכות על הפחד הנורא לפני מוות המתקרב.
לבכות על פצועים ומעונים.
לבכות על אלה שנחטפו ונמצאים בידי אלה שלא זוכים לתואר אדם אלא פרא אדם. (זה איום ונורא)
לבכות על יתומים אלמנות אחים הורים השכולים.
לבכות על ההעדר המרובה על הידיעה.
לבכות על אמהות (ומשפחות) ששולחים יקיריהם ללחום בלי בטחון שיראו פניהם עוד בחיים.
לבכות על נדודי שינה לכל אלו שלא יודעים מה ילד יום.
לבכות ולבכות ולבכות
ובוודאי עלינו להתפלל מקירות ליבנו על אחינו בני ישראל הנתונים בצרה.
ובוודאי עלינו ללמוד תורה הקדושה בהתמדה.
ובוודאי עלינו לעשות תשובה מעומק הלב.
אבל.. שלשה לבכי
עת לבכות
