הנושאים החמים
הנושאים החמים
מתוך החושך העצום צצים מאות סיפורי ניסים ללא שום היגיון טבעי..
שמעתי עכשיו מבעל המעשה בזום: סיפורים מהמושבים שעל הגבול..
1. משפחה שהם שלוחי חב"ד באחד הישובים (לא אציין את שמה ואת היישוב) שישבה בממ"ד מ6 וחצי בבוקר עד 6 וחצי בערב. בנס קלטו מיד שיש גם יריות וזה לא רק צבע אדום. כל הזמן אמרו תהילים והתפללו יחד את כל תפילות החג. הילדה לא הפסיקה להביט לרגע מתמונת הרבי מליובאוויטש ולא איפשרה לאף אחד להסתיר לה לרגע..
ניסו לפתוח את החלון ואויר וריח שריפה עצומה נכנס.. בפועל אחרי 12 שעות החליטו לקפל הכל ופשוט לצאת.
דהרו ליציאה ויצאו.. הבית שלהם בין היחידים עם מזוזה וסוכה בישוב. המחבלים לא התקרבו אליו בכלל.. פשוט דילגו..
בעת היציאה ליבה של האם היתה על אחותה שגרה בקיבוץ בארי שנשארה מתחת המיטה עם שתי הילדות שלה עד 2 וחצי בלילה.. גם הם ממש מהיחידים שם עם מזוזות וסוכה.. וניצלו.
2. אמא של אחת ממקורובות האם גרה בבארי. סגרה את עצמה בממ"ד. אישה מבוגרת, עם סוכרת ואחרי התקפי לב בשנים האחרונות..
המחבלים התבצרו בביתה כבית שממנו ירו לכל הכוחות שבאו. אבל את הממ"ד לא הצליחו לחדור.
הבת היתה בלחץ ולא הבינה מה לעשות. הבטריה של האמא נגמרה, אין חשמל, אין כלום. אין לה אוכל שם (חולת סוכר!)
האמא בשעות הראשונות דיברה עם הבת ואמרה לה שהיא רק מצמידה את הספר קודש היחיד שהיה לה שם (תניא) ותמונה ומודה לה' על כל הטוב שעושה בעולם, (לא בטוח ששמעתי נכון - הודתה לרבי גם על כל שלוחי חב"ד בארץ ובעולם - היא בהיכרות עם שליחת חב"ד החברה של הבת שלה) .
אחרי כמה שעות היא הפסיקה לשמוע הכל (היטשטשה כבר), את כל הזוועה שקורה מחוץ לדלת.
הפעילו לחצים אדירים לדעת מה קורה שם, בצבא, חברי כנסת, משטרה. אף אחד לא מסר כלום ולא ידעו כלום מה קורה שם.
בסוף הצליחו לתקשר עם כיתת הכוננות שעבדה שם ביום ראשון ונלחמו בגבורה להציל יהודים ביישוב.
לבית הזה לא הצליחו להתקרב בגלל התבצרות המחבלים ימ"ש שם!!
באיזשהו שלב עידכנו את הבת שראו את המשקפיים של האמא בשביל של הבית..
בבכי התקשרה לרבנית ושאלה מה כבר יכולה לחשוב.. הרבנית עודדה אותה שיש לה אפשרות אחרת, לחשוב חיובי, לבטוח בה' שהיא כן בחיים וכו' וכך הצליחה לעורר בה את השמחה והבטחון בה'.
בפועל בבוקר היא מקבלת הודעה שאמא בחיים ויצאה..
פשוט באיזשהו שלב ביום שני בבוקר (יומיים שלמים שהאמא בלי כלום!! אישה מבוגרת) בכוחות משמיים פתחה את החלון של הממ"ד ויצאה החוצה. הלכה לכיוון השער, בדרך ראתה בקבוק מיץ, שתתה וקצת העלתה את הסוכר שלה..
בהמשך ראתה קולנועית מיותמת ונסעה איתה עד שהגיעה לשער שם חילצו אותה.
ואגב גדול וחשוב!! זה עניין של הצלת נפשות להתמקד בסיפורי ניסים, במיוחד לאלו ששטופים בחדשות ומידע מדכא ועצוב ומזוויע (שלצערנו לא חשוב), הנפש שלנו צריכה את זה!
כמובן לצד כל השמחה והביטחון, לצד תפילות מעומק לב להצלת עם ישראל ואמירת תהילים. אהבת ישראל ולימוד זכות וכו' וכו' והתחזקות של כל יחיד.
שמעתי עכשיו מבעל המעשה בזום: סיפורים מהמושבים שעל הגבול..
1. משפחה שהם שלוחי חב"ד באחד הישובים (לא אציין את שמה ואת היישוב) שישבה בממ"ד מ6 וחצי בבוקר עד 6 וחצי בערב. בנס קלטו מיד שיש גם יריות וזה לא רק צבע אדום. כל הזמן אמרו תהילים והתפללו יחד את כל תפילות החג. הילדה לא הפסיקה להביט לרגע מתמונת הרבי מליובאוויטש ולא איפשרה לאף אחד להסתיר לה לרגע..
ניסו לפתוח את החלון ואויר וריח שריפה עצומה נכנס.. בפועל אחרי 12 שעות החליטו לקפל הכל ופשוט לצאת.
דהרו ליציאה ויצאו.. הבית שלהם בין היחידים עם מזוזה וסוכה בישוב. המחבלים לא התקרבו אליו בכלל.. פשוט דילגו..
בעת היציאה ליבה של האם היתה על אחותה שגרה בקיבוץ בארי שנשארה מתחת המיטה עם שתי הילדות שלה עד 2 וחצי בלילה.. גם הם ממש מהיחידים שם עם מזוזות וסוכה.. וניצלו.
2. אמא של אחת ממקורובות האם גרה בבארי. סגרה את עצמה בממ"ד. אישה מבוגרת, עם סוכרת ואחרי התקפי לב בשנים האחרונות..
המחבלים התבצרו בביתה כבית שממנו ירו לכל הכוחות שבאו. אבל את הממ"ד לא הצליחו לחדור.
הבת היתה בלחץ ולא הבינה מה לעשות. הבטריה של האמא נגמרה, אין חשמל, אין כלום. אין לה אוכל שם (חולת סוכר!)
האמא בשעות הראשונות דיברה עם הבת ואמרה לה שהיא רק מצמידה את הספר קודש היחיד שהיה לה שם (תניא) ותמונה ומודה לה' על כל הטוב שעושה בעולם, (לא בטוח ששמעתי נכון - הודתה לרבי גם על כל שלוחי חב"ד בארץ ובעולם - היא בהיכרות עם שליחת חב"ד החברה של הבת שלה) .
אחרי כמה שעות היא הפסיקה לשמוע הכל (היטשטשה כבר), את כל הזוועה שקורה מחוץ לדלת.
הפעילו לחצים אדירים לדעת מה קורה שם, בצבא, חברי כנסת, משטרה. אף אחד לא מסר כלום ולא ידעו כלום מה קורה שם.
בסוף הצליחו לתקשר עם כיתת הכוננות שעבדה שם ביום ראשון ונלחמו בגבורה להציל יהודים ביישוב.
לבית הזה לא הצליחו להתקרב בגלל התבצרות המחבלים ימ"ש שם!!
באיזשהו שלב עידכנו את הבת שראו את המשקפיים של האמא בשביל של הבית..
בבכי התקשרה לרבנית ושאלה מה כבר יכולה לחשוב.. הרבנית עודדה אותה שיש לה אפשרות אחרת, לחשוב חיובי, לבטוח בה' שהיא כן בחיים וכו' וכך הצליחה לעורר בה את השמחה והבטחון בה'.
בפועל בבוקר היא מקבלת הודעה שאמא בחיים ויצאה..
פשוט באיזשהו שלב ביום שני בבוקר (יומיים שלמים שהאמא בלי כלום!! אישה מבוגרת) בכוחות משמיים פתחה את החלון של הממ"ד ויצאה החוצה. הלכה לכיוון השער, בדרך ראתה בקבוק מיץ, שתתה וקצת העלתה את הסוכר שלה..
בהמשך ראתה קולנועית מיותמת ונסעה איתה עד שהגיעה לשער שם חילצו אותה.
ואגב גדול וחשוב!! זה עניין של הצלת נפשות להתמקד בסיפורי ניסים, במיוחד לאלו ששטופים בחדשות ומידע מדכא ועצוב ומזוויע (שלצערנו לא חשוב), הנפש שלנו צריכה את זה!
כמובן לצד כל השמחה והביטחון, לצד תפילות מעומק לב להצלת עם ישראל ואמירת תהילים. אהבת ישראל ולימוד זכות וכו' וכו' והתחזקות של כל יחיד.
!
