מידע שימושי חרבות ברזל - חיזוקים

[תותית מפונקת]

צפה בקובץ המצורף 1476939

אמאלההה עשה לי צמרמורתתת

 

[הספרן]

קריאת תהילים משותפת

תהילים יחד - כל אחד מקבל פרק אחר, וביחד משלימים קריאת ספרי תהילים

new.tehilimyahad.com

כבר אוחזים ב4174 ספרים!!!!
בואו תגידו כמה פרקים שאתם יכולים,
שנגיע עוד שעה ל4200!!!

בעקבות חרבות ברזל הרב יחזקאל ניסים מתחנן - בוא נגייס 10,000 איש שיקראו תהילים וננצח במלחמה צפו שתפו!​

 

[etidan]

הרצאה מחזקת מאוד

- YouTube

Enjoy the videos and music you love, upload original content, and share it all with friends, family, and the world on YouTube.

www.youtube.com

בדרייב:
להוריד כוכביות
https://dr***ive.google.com/file/d/15Ly52KbJhF***hSYIcWs0k9C0a4p3gWFiU****w/view?usp=drive_link

 

[הספרן]

כך נראה לוח המודעות בישיבת חברון
לצפיה בסרטון

 

[במעגלי החיים]

מלחמת "חרבות ברזל" דברי תורה, חיזוק ותמיכה | הולך ומתעדכן | אשר מורסקי

בעקבות המצב בארץ ומלחמת "חרבות ברזל" אני מעדכן בדף זה בס"ד מדי פעם בפעם דברי תורה, חיזוק, אמונה ותקווה | כנס, קרא, התחזק ושלח כעת לחברך!

www.soulology.co.il

 

[דרמצֶגֶת]

"מתי יחזרו החטופים?"

עוצמתי במיוחד - למי שמבין אנגלית
ממש נתן לי נשימה של חמצן

TorahAnytime | Homepage

TorahAnytime.com | Over 100,000 Free Torah Video and Audio Lectures By 100s of Rabbis and Speakers

www.torahanytime.com

 

[מנהטן]

 

[Rachel27]

משל החקלאי – הגאון הקדוש רבי אלחנן וסרמן ה' יקום דמו, אמר את הדברים הבאים בימיו האחרונים בקובנה לפני שנרצח יחד עם תלמידיו על ידי הנאצים ימח שמם, במענה לשאלה מדוע נגזרו עליהם כאלה זוועות.
דברים אלו נמסרו על ידי לוטננט מאיר בירנבוים, ששמע את הדברים מפי ניצול יהודי במחנה בוכנוולד ששהה עם רבי אלחנן בימים האחרונים והמבהילים בקובנה, ונכתבו על ידי בנו רבי אלעזר שמחה וסרמן זצ"ל.

פעם אחת בא איש שלא ידע דבר אודות חקלאות אל איכר וביקש שילמדנו עבודת אדמה.
לקחו החקלאי אל שדהו ושאל אותו מה הוא רואה.
"אני רואה חלקת אדמה, עשירה בצמחיה ומושכת עין".
לאחר מכן עמד האורח נדהם כאשר החקלאי חרש את הצמחיה והפך את השדה הירקרקה והיפה לערימות של חפירות חומות נמוכות.
"מדוע הרסת את השדה" הוא השתומם.
"סבלנות, תראה", אמר החקלאי.

לאחר מכן הראה החקלאי לאורחו שק מלא דגן חיטה משובח ואמר, "תתאר לי מה הנך רואה".
האורח תיאר את הדגן המשביע והמושך.
והנה שוב פעם הביט בתדהמה כאשר החקלאי הרס דבר מובחר.
הפעם, הוא עלה וירד בתלמים והניח גרעינים אל תוך האדמה הפתוחה בכל מקום שהלך.
לאחר מכן הוא כיסה את הגרעינים עם רגבי האדמה. "היצאת מדעתך"? הוא הקשה, "מקודם הרסת את השדה ועתה אתה משחית את הדגן!"
"סבלנות. תראה".

כחלוף זמן, החקלאי לקח שוב את אורחו אל השדה.
כעת הם חזו עד קצה יכולת ראייתם, בשורות ישרות של גבעולים ירוקים הצומחות ועולות מהחפירות.
האורח חייך לרווחה. "הריני מתנצל. כעת אני מבין מה שאתה עושה. שיפרת את חזות השדה יותר מאי פעם. מלאכת החקלאי מדהימה באמת".
"לא", אמר החקלאי. "עדיין לא סיימנו. דרושה סבלנות נוספת".

עבר זמן נוסף והגבעולים השלימו את גידולם.
אזי בא החקלאי עם מגל וקצץ את כולם, בעוד אורחו מביט בפליאה, בראותו איך השדה המסודרת הפכה לזירת הרס מכוערת.
החקלאי קשר את הגבעולים הנפולים לערימות וקישט בה את השדה.
מאוחר יותר, הוא לקח את הערימות לשטח אחר, ושם הוא היכה בהם ומעך אותם עד שהפכו לאוסף של קש וגרעינים רפויים.
לאחר מכן הוא הפריד את הגרעינים מהחציר וקיבץ אותם לערימה ענקית.
כל אותו הזמן הוא אמר לאורח המוחה, "עדיין לא סיימנו, דרושה סבלנות נוספת..."

לאחר מכן בא החקלאי עם עגלה והעמיס אותה לגובה בדגן, שאותו העביר אל המטחנה.
שם, הדגן היפה נטחן לאבק מחניק וחסר צורה.
האורח שוב התלונן. "לקחת את הדגן והפכת אותו לעפר!"
ושוב, ביקשו ממנו סבלנות.

החקלאי אסף את העפר לשקים והביא אותם הביתה.
הוא נטל מעט עפר וערבב אותו במים, בעוד האורח מתפלא על הטיפשות שביצירת "בוץ לבן".
אזי החקלאי עיצב את ה"בוץ" לצורת כיכר.
האורח ראה את הכיכר המעוצב בדייקנות וחייך לרווחה, אך שמחתו לא החזיקה מעמד.
החקלאי הצית אש בתנור והכניס בו את הכיכר.
"כעת הנני בטוח שהשתגעת, ככלות כל העבודה, אתה שורף את מה שיצרת".
החקלאי הביט בו וצחק.
"האם לא אמרתי לך כבר להמתין בסבלנות?"
אחרי הכל החקלאי פתח את התנור והוציא ממנו לחם טרי, פריך וזהוב, עם ארומה מעוררת תיאבון.
"בא", אמר החקלאי.
הוא הוביל את אורחו לשולחן במטבח ופרס שם את הלחם, והציע לאורחו, שזה עתה נרגע, פרוסה מרוחה בחמאה. "עכשיו". אמר החקלאי, "עכשיו, אתה מבין?!"


השם יתברך הוא החקלאי ואנחנו הטיפשים שאין לנו אפילו תחילת הבנה בדרכיו או בתוצאה הסופית של מהלכיו.
רק כאשר יושלם התהליך ידע עם ישראל מדוע כל זה קרה.
אז, כאשר המשיח סוף סוף יבוא, נדע למה ומדוע כל זה היה מוכרח להתרחש.
עד אז, עלינו להתאזר בסבלנות ובאמונה שהכל, אפילו כאשר הוא נראה כהרס וסבל, הוא חלק מתהליך שיביא טוב ונעימות.
(קובץ מאמרים ואגרות לרבי אלחנן וסרמן הי"ד, חלק ב, מדור "בגיא צלמות", עמ' רכד).

 

[הספרן]

הלב נקרע: יהודה בכר ז"ל, שנרצח במסיבה ברעים, שר בדרכו לבילוי שממנו לא חזר

צילום: מתוך פייסבוקבקרו אותנו גם בדיגיטל:http://www.israelhayom.co.ilבפייסבוק:http://www.facebook.com/IsraelHayomבאינסטגרם:https://instagram.com/israelhayom?...

youtu.be

ניבא ולא ידע מה ניבא מבהיל!
תנצב"ה
פתוח בנטפרי

 

[הספרן]

הלב נקרע: יהודה בכר ז"ל, שנרצח במסיבה ברעים, שר בדרכו לבילוי שממנו לא חזר

צילום: מתוך פייסבוקבקרו אותנו גם בדיגיטל:http://www.israelhayom.co.ilבפייסבוק:http://www.facebook.com/IsraelHayomבאינסטגרם:https://instagram.com/israelhayom?...

youtu.be

ניבא ולא ידע מה ניבא מבהיל!
תנצב"ה
פתוח בנטפרי

לא מדוייק!
אמנם מדובר ביהודה בכר ז"ל אבל הוא שר לפני ראש השנה לשמח את חבר שלו שביקש ממנו עידוד.

יהודה בכר ז"ל מקורבנות המסיבה שר בדבקות "אלוהי נשמה" לפני ראש השנה, לשמח חבר שביקש ממנו עידוד

אבא של יהודה ז"ל מספרבפגישה האחרונה שלי עם יהודה בני האהוב, בחול המועד, לשיחה בסוכה, רק שנינו. ובין השאר סיפרתי לו סיפור ששמעתי על רבי לוי יצחק מברדיצ'ב,סנגו...

www.youtube.com

 

[דיאלוג]

בטחוני - חרבות ברזל • תיעוד מהמלחמה

www.prog.co.il

 

[דיאלוג]

תיעוד של הניסים הגודלים באופקים ביום שמחת תורה



שלושה אנשים עם אקדח - מול יחידות העילית של חמאס ימ"ש, 16 איש עם נשק כבד, טילים, לבנות וRPG

הרב שחר בוצחק והרב עדי פלח
אא

ספוילר: הכתבה

הידברות

הרב שחר בוצחק והרב עדי פלח
אא


הרב שחר בוצחק הוא רב הגרעין התורני 'מבטחים', תושב אופקים וחבר כיתת הכוננות בעיר שמתגורר קרוב מאוד לאזור שבו החלו האירועים בשמחת תורה. "כבר במהלך האזעקות קיבלתי החלטה קשה: לפתוח את הטלפון הנייד בעיצומו של החג", הוא משתף בריאיון ל'הידברות'. "מניסיוני הבנתי שהשיגורים לעבר העיר הם חריגים, ושיש צורך בהפעלת כיתת הכוננות. לצערי, אני מגלה שלא התבדיתי".
בעוד המחבלים מתקדמים פנימה לתוך העיר, הרב בוצחק, בוגר כיתות הכוננות של יישובי עוטף עזה ולמוד אירועים ביטחוניים, לא היסס, נטל את נשקו ויצא להילחם. "את הרמז הראשון על כך שמדובר באירוע משמעותי קיבלתי עוד בטרם יציאתי לקרב", הוא אומר. מי שעדכן אותו הוא הרבש"ץ של חבל אשכול, שיידע אותו על כך שיש חשש לפשיטה רוחבית של חמאס על האזור. למרבה הצער, הרבש"ץ ייהרג זמן קצר לאחר מכן בקרב מול מחבלים.
חמוש בנשק ובמידע המדאיג, הרב בוצחק צעד בלב פועם לעבר הזירה בה היו המחבלים – מרחק של כמה מטרים מביתו. "ההיתקלות מול המחבלים התרחשה ברחוב צר יחסית, רווי ב'בנייני רכבת'", הוא משחזר. "במקום כבר שהו שניים מחברי הקהילה שלי, חמושים גם כן. אני והם, עם אקדחים 'קלים', ומולנו חוליית מחבלים עם נשק כבד וציוד שלא מבייש יחידה שלמה... חבריי צעקו לי: 'יש שלושה מחבלים'. זה יתברר בהמשך כטעות: מספר המחבלים היה גבוה בהרבה".
לרב בוצחק ולחבריו לא היה זמן להיערך בשטח, שכן מיד עם הגעתם לזירה התחיל הקרב. עדותו המצמררת מספרת את סיפורם של כל יישובי העוטף. הוא מספר על ההפתעה הגדולה מכמות התחמושת שהייתה בידי המחבלים, וגם על מחבלים לבושים צבאית באופן שניתן היה לזהותם כחיילי צה"ל, דבר שהקשה על הפעילות בשטח.

הרב שחר בוצחק

"עוד לפני שאנו מספיקים להתמקם כיאות, המחבלים פתחו בירי כבד שהרעיד את כל הרחוב. תפסנו מיד מחסה ודרכנו את הנשק. לאחר מכן התחלתי להתקדם לכיוון המחבלים, בהתאם לתרגולת הצבאית המוכרת לפיה יש לנסות לנטרל אותם. אלא שכאן מדובר היה באירוע חריג לחלוטין, שבו המחבלים היו חמושים בכבדות וגם היו רבים מאוד. אלא שלנו לא היה כל מושג על כך. מהיכן יכולנו לדעת שמדובר בחוליה של 14 מחבלים? גם לא ידענו שניצבת כאן קבוצה של מחבלים חמושים מכף רגל ועד ראש – מלבנות חבלה ורימוני רסס, ועד טילי לאו וטילים נגד טנקים. מי היה יכול להאמין שמדובר בכזה אירוע משמעותי בתוך שטח הארץ?

"תוך כדי ההתקדמות לעבר המחבלים קראתי לשני חבריי שלא להתפצל. זה אפשר לנו להתקדם כחוליה: לרוץ, לתפוס מחסה, ולאבטח אחד את השני תוך כדי התקדמות".

פציעה באמצע הקרב​

"ואז", ממשיך הרב בוצחק בתיאורו המסעיר, "תוך כדי התקדמות לעבר המחבלים, מחבל שיגר לעברנו צרור נוסף שממנו נפגעתי ברגל. נפלתי, אבל המשכתי להחזיק את האקדח בכל כוחי; הבנתי היטב שאם הוא יתקדם והאקדח לא יהיה אצלי, האירוע לא יסתיים רק בפציעה ברגל".
"במבט לאחור, יכולתי לחסל את המחבל שירה בי עוד קודם להיתקלות", הוא מציין. "מה שהיה בעוכריי הייתה העובדה שהוא היה לבוש באופן שלא ידעתי האם הוא מכוחותינו או לא. לאחר שהוא נחשף בירי שביצע לעברי, מי שעמד מאחוריי ירה בו והוא נוטרל. אחריו הגיע למקום מחבל נוסף, גם כן לבוש בדומה לחיילי צה"ל. למרבה המזל אותו חבר חשד בו: המחבל לא נשא רצועה מעל הנשק, דבר שלא מוכר בצה"ל. איש כיתת הכוננות החליט לירות גם לעברו, והמחבל הנוסף חוסל במקום".
בשלב זה הבינו הרב בוצחק וחבריו שהם בבעיה. מול כ-15 כדורים במחסנית שיש לכל היותר באקדח, המחבלים הגיעו חמושים ברובים ארוכים ובכדורים ללא הגבלה כמעט. הרב בוצחק הבין שעליו להתפנות מהאזור. גם הפציעה תורמת להבנה זו.
בעודו שוכב על הרצפה, מאבד דם, הרב בוצחק חייג למד"א. אבל בארגון ההצלה סירבו להגיע למקום. יש סיבה טובה לכך. זמן קצר קודם לכן נהרג ר' אהרון חיימוב, נהג אמבולנס מהקהילה החרדית המקומית, בהגיעו לטפל בפצועים. על כך אנו שומעים מאחד השכנים שמתגוררים בסביבה: "המחבלים ירו לעברו צרורות, שבעקבותיהם האמבולנס התהפך ונבלם על אי תנועה". בן 25 היה בהירצחו על קידוש השם.
הרב בוצחק ממשיך בסיפור הקרב, ומציין כי במהלכו שיגרו המחבלים טיל RPG לעבר אזרחים שהתייצבו מולם חמושים באקדחים בלבד. בחסדי שמיים, האירוע הסתיים לבסוף בחיסול כל המחבלים. הרב בוצחק עצמו זכה לנס נוסף, כאשר ידידיו הצליחו להגיע אליו ולחלצו עצמאית לבית החולים. האקדח שלו נמסר למישהו אחר, שהמשיך להילחם מול המחבלים בשעות הבאות.
בצל האסון הנורא, יש גם נימה אופטימית בדבריו של הרב בוצחק: "במהלך הקרב שאלתי את עצמי במשך כמה זמן האקדחים יוכלו להחזיק מעמד מול הטרוריסטים, אבל התבדיתי לטובה. במהלך הלחימה ראינו אזרחים שיצאו להגן בגופם ובנפשם על עם ישראל.
"צריך להבין", הוא מציין, "שהמחבלים שהגיעו לכאן הם המיטב של המיטב של עזה, שגם החזיקו במיטב הציוד הצבאי הקיים. למרות זאת הם לא הצליחו במזימתם. ביום שאחרי אני יכול לומר: העילית של מחבלי כוח הנוח'בה של חמאס התבררה ככזו שניגפה מול האזרחים שניצבו מולם עם תחמושת קלה בלבד. בימים קשים אלו, הדברים הללו מעניקים יותר מקורטוב אופטימיות".

ההחלטה שהצילה ממוות​

עדי פלח, תושב אופקים, חווה כמו רבים אחרים את האזעקות שהעירו אותו בשעת בוקר מוקדמת, אבל בניגוד למרבית אזרחי ישראל – הוא נדרך כאשר החל לשמוע במקביל גם יריות מהרחוב הסמוך לביתו. השילוב בין האזעקות ליריות הביא אותו למסקנה שלצד ביתו מתחולל אירוע ביטחוני.

עדי פלח

"הייתי מחוץ לבית כאשר שמעתי את היריות", הוא משחזר. "מיד נכנסתי חזרה לבית ויצאתי שוב כשאני חמוש באקדח. מהבניינים הסמוכים ראיתי עוד שלושה חברים יוצאים מבתיהם, אחד עם רובה והשאר עם אקדחים. אנו מתגוררים בשכונה המערבית של אופקים – כלומר זו שקרובה ביותר לרצועה. כבר אז הבנו שייתכן והאזור שלנו נמצא על הכוונת של המחבלים. עם זאת, הם הגיעו לשכונה הבאה אחרינו, בה לא קיימים ממ"דים, תוך שהם מנצלים את יציאת התושבים למיגוניות במטרה לטבוח בהם. הם ידעו היטב כיצד לפעול.
"לקח לנו דקה-שתיים כדי להבין מה קורה. בתחילה התלבטנו האם להגיע למקור הירי ברכב, אך החלטנו לעשות את המרחק רגלית. בדיעבד ההחלטה התבררה ככזו שהצילה את חיינו, בגלל שכל מי שהגיע עם רכב לאזור נורה. לא יכולנו להאמין שזה המצב. היינו בטוחים שמדובר באירוע קטן יחסית, שבמסגרתו חדר לשכונה מחבל אחד או שניים. אף אחד לא יכול היה להאמין שלאופקים הגיע כוח רכוב עם טילים ולבנות חבלה".

(צילום אילוסטרציה: חיים גולדברג / פלאש 90)

עדי מתאר את הקרב מול המחבלים: "בדרכנו אל הזירה פגשנו בחור נוסף שהצטרף אלינו כשהוא חמוש באקדח. כאשר הגענו למקום הבנו שאיננו האזרחים היחידים ששוהים בשטח. לקראת המחבלים יצאו קבוצות-קבוצות של אזרחים שנאבקו מולם. כל אחד ניסה לתת מענה בצד שלו.
"עמדנו בקצה הרחוב וניסינו לירות, אבל מהר מאוד הבנו שאי אפשר להיכנס לתוך הרחוב", הוא מספר. "במרכז הרחוב עמד מחבל וירה צרורות ללא הפסקה. בשלב מסוים הגיע רכב עם ארבעה שוטרי יס"מ. הזהרנו אותם שלא ייכנסו, והם אמרו לנו שזה בסדר ושהם יודעים מה הם עושים. אבל הם רק עברו את הרחוב, והמחבלים התחילו לירות, שלושה מהם נפצעו, אחד מהם בינוני. לגודל הנס, ארבעתם הצליחו לסגת לאחור. במקרה אחר היו שניים שנכנסו לשטח למרות שהזהרנו אותם, ואחד מהם למרבה הצער נהרג. הי"ד".
הקרב על אופקים נמשך שעות ארוכות. בשיאו ניסו גם עדי וחבריו להיכנס אל הרחוב שבו עמדו המחבלים, אלא שמיד כאשר נכנסו לרחוב מחבל פתח לעברם בירי כבד שלא אפשר להם להתקדם. האירוע הזה הסתיים בנס גדול מבחינתם. "נאלצנו לסגת", משחזר עדי. "זה התברר לנו זמן קצר לאחר מכן כנס גדול, בגלל שמחבל אחר, שראה אותנו נכנסים למקום, שיגר לעברנו טיל RPG. בגלל שהתחלנו כבר לסגת, הטיל פספס. זה היה נס גדול ממש, לולא זה כולנו היינו עלולים למות חלילה".
בהמשך עדי וחבריו רשמו הישג משמעותי. "זה קרה כאשר הצלחנו לחסל את המחבל שעמד במרכז הרחוב וירה ללא הפסקה", הוא אומר. "בשלב הבא הגיעו למקום כוחות צבא, מיומנים יותר, שלקחו פיקוד על האירוע. "ראיתי זאת וחזרתי לביתי, גם בהתאם להוראות הצבא. להבדיל, גם המחבלים ראו זאת ונסוגו לבית בשכונה, בו התבצרו ולקחו כבני ערובה את בני הזוג אדרי – עד לחיסולם של המחבלים בחסדי שמיים".
מה המסקנות שלך מהקרב?
"ראשית, היה כאן קרב של גבורה. נלחמו כאן אזרחים חמושים באקדחים מול מחבלים חמושים בכבדות. זה היה קרב לא מאורגן מבחינת הצד שלנו, בגלל אופי האירוע שהפתיע אותנו. עוד ועוד אזרחים חמושים, ובהם חיילים בחופשה וגם שוטרים, הגיעו כדי להילחם במחבלים. חלק מהם נהרגו, למרבה הצער. אחד מהם היה חייל ששירת בסיירת גבעתי, ונהרג במהלך הכניסה שלו לתוך השכונה.
"צריך גם לומר", הוא מדגיש, "שכמעט כל מי שהגיע מהחלק התחתון של הרחוב, משכונת התמר, נהרג בידי המחבלים ששלטו על השטח. שניים מההרוגים היו משה ואלעד אוחיון – חבר בקהילה שלנו ובנו, שהגיעו כדי להילחם במחבלים. הם נכנסו לתוך הרחוב בגבורה, והמחבלים קיבלו את פניהם ביריות. הם יצאו מהרכב שלהם וניסו להיכנס לאחד הבתים בכדי להמשיך להיאבק במחבלים, אבל אז נהרגו. הי"ד. היו גם שני אחים, חייל בסדיר וחייל במילואים בן 24, שיצאו ללא נשק. הם שמעו את היריות, ואמרו שייצאו לעזור במה שהם יכולים. שניהם נהרגו, לצערנו.
"המסקנה היא שהאנשים פשוט לא היו מוכנים לקרב הזה. המחבלים הפתיעו אותנו מאוד. ועם זאת, סיפורי הגבורה כאן הם רבים".
כאחד שנלחם מול המחבלים, עד כמה הם היו מיומנים לדעתך?
"אני חושב שהם היו מיומנים. הם אומנם היו בטוחים בעצמם בגלל שהם היו קבוצה גדולה, ולכן לא תמיד שמרו על כללי הזהירות, אבל הם הצליחו לפגוע בהרבה מאוד אנשים. הם פגעו גם בשוטרי יס"מ, שאחד מהם היה עם נשק ארוך. בשכונה מדברים על 15 אזרחים, לא כאלו שנלחמו מולם, שנהרגו במסע הטבח שערכו המחבלים".

נס כפול​

אחד מהבתים שניצבים ממש בסמוך לזירת הקרב הוא ביתו של אהרון כהן. "המחבלים פרקו מרכביהם לאחר שהחנו את הרכבים מאחורי הבית שלי", הוא מספר.
"למרות שהתארגנתי לצאת מהבית בשעה שש וחצי בבוקר, לא הצלחתי לעשות זאת עד לשעה שהחלו האזעקות", הוא אומר ומוסיף לאחר מחשבה: "אם הייתי מספיק לצאת קודם – ככל הנראה הייתי נתקל במחבלים. לא רוצה לדמיין מה היה יכול לקרות במקרה כזה".
במקום לצאת החוצה, כהן נאלץ לרוץ אל הממ"ד, בעקבות שיגורים שביצעו ארגוני הטרור לעבר ישראל. "עד השעה שמונה בערך נכנסנו לסירוגין לממ"ד. אבל אז הכל החל להיות מפחיד בהרבה עם יריות שהחלו להישמע מחוץ לבית. מיד צלצלנו לכוחות הביטחון, ולא היה מענה. נדמה היה כאילו המדינה שותקה באחת.

(צילום אילוסטרציה: יוסי אלוני / פלאש 90)

"מעלינו ישב שכן במרפסת ביתו, וראה מחבלים רצים עם טילי RPG על הכתף. גם הוא, כמו רבים אחרים, חשב שהם חיילים שלנו, אבל כשהם התחילו לירות לכל עבר הוא הבין שהם מחבלים ונמלט למרחב מוגן. גם אנחנו הסתגרנו בבית כשמסביבנו מתנהלים קרבות דרמטיים".
למפרע יתברר לכהן ולמשפחתו שהשמירה על ההנחיות הצילה את חייהם. "באחת האזעקות, רגע לאחר שנכנסנו לממ"ד, נשמע בדירה פיצוץ אדיר. הדלת של הממ"ד נפתחה מההדף. הבית כולו רעד במשך דקות ארוכות. לאחר שיצאנו מהממ"ד גילינו את גודל הנס: הבית כולו נפגע בהפצצה. בחסדי שמיים ובזכות השמירה על ההנחיות ניצלנו".

 

[הספרן]

.
קליף חרבות ברזל מרגש - הגאולה התחילה וכל ההתחלות קשות! אבל לא לדאוג יהיה טוב!! שתפו!!

הגאולה התחילה וכל ההתחלות קשות אבל לא לדאוג יהיה טוב! חרבות ברזל הרב יחזקאל ניסים צפו! Messiah times

00:00 - אנחנו בפרשת בראשית. אנחנו בהתחלה חדשה. יעקב שוואקי רחם00:30 - הקב"ה התחיל מהלך של גאולה, לכן כל ההתחלות הם קשות אבל יהיה סוף טוב, אנחנו ממש לפני הגאו...

youtu.be

שיחה קצרה של הרב יחזקאל ניסים שליט"א על המצב, בליווי קליפ ושיר מיוחד!
אחיי היקרים לא לפחד! לא לדאוג דאגה זו כמה נדנדה היא לא מובילה אותנו לשום מקום!

פתוח בנטפרי

 

[דרמצֶגֶת]

אחת הנעדרות מבארי, אשה בת 70+ , היא חברת הנהלה של "בצלם" (מאלו שהכניסו את החייל עזריה לכלא. ואחראים להשמצת ישראל בכל הערוצים בעולם), היתה מסיעה ילדים מעזה לקבלת טיפול רפואי בבי"ח בירושלים, עמדה על כך שהפועלים מעזה שעבדו בבארי יקבלו שכר גבוה (פועלים אלו הם אלו שהביאו לחמאס פירוט מדוייק על הקיבוץ וכמה יש בכל בית!!)
היא מאלו שהביאו את ארגון "שוברים שתיקה" לבארי (ארגון שמפיץ ברשת "סיפורי התעללות" כביכול בפלסטינים המסכנים) ובמלחמת צוק איתן סייעה להעביר מהקיבוץ סיוע הומינטרי לעזה, תחת מטח הטילים.

אין כאן ח"ו שמחה לאיד. גם היהודי הכי גרוע מהערב-רב הוא עדיין יהודי. אבל יש צורך לחדד את העניין - כמו הסיפור על האדם שגידל נחש על צווארו, נתן לו כל מחסורו, כדי שבבוא היום יכיש אותו למוות. כל אלו שחושבים מחשבות כמו - "שלום" "הכלה" "סובלנות" "נתמסר אליהם", בסופו של דבר המציאות טופחת על פניהם. נחש נשאר נחש. אם יילך לעשות שלום עם הקרוקודילים בג'ונגל יהיה לו הרבה יותר הצלחה. לפי עדות אחת הניצולות - בין המחבלים היא ראתה נשים ערביות מעזה (כנראה החברות העזתיות של הנעדרת) שרצחו תינוקות. היא לא מבינה איך אימהות יכולות לעשות כאלו דברים. זה היה הדבר שהכי שבר אותה. זה לא מחבלים של חמאס, זה נשים פשוטות מעזה. עכשיו תנסו להפריד בין קרוקודיל לקרוקודיל - זה טורף, זה לא טורף.

מה שמקומם אותי - שכל העולם מדבר על תושבי עזה המסכנים כ"חפים מפשע", מראים תמונות מעוררות חמלה של הערביות וילדיהן מתפנות לבתים אחרים. הנשים הללו נטלו חלק פעיל, ועכשיו משחקות אותה "קורבן". (כאילו כאן בארץ אף אחד לא התפנה מביתו)

 

[דיאלוג]

 

[דיאלוג]

מכתב ה'צמח צדק' על סילוק הפחד ("מורך לב")
ונחיצות השמחה והשפעתה למעלה​

תקפ"ט
על דבר מבוקשו נידון המורך לב כו', הגם על חנם ממש, לא מנעתי מלכתוב בזה אשר עם לבבי. ודאי שיש לבקש מה' על שמחת הנפש, כמאמר שמח נפש עבדך, וכן והסר ממנו יגון ואנחה כו'. עם כל זה יש גם כן פחד שהאדם גורם לעצמו, והבחירה ורשות נתונה לו למנוע עצמו ממנו.
וראי' ברורה בזה הוא מאשר נצטווינו בלאו שלא לערוץ ולפחוד במלחמה כמ"ש אל ירך לבבכם. ומנאה הרמב"ם וסמ"ג בפ' שופטים בתרי"ג מצות. ולכאורה זה פלאי, ומה יעשה אם מכל מקום לבו הומה עליו ומפחד בראותו דמי מלחמה. וידוע שכל המצות אינן אלא בדבר שיש לאדם בחירה על זה לעשותו או למנוע מלעשות כמ"ש בשמונה פרקים להרמב"ם פ"ב.
אך הענין דיש לכל אדם ג' לבושי הנפש מחשבה דיבור ומעשה, והם עיקר בהנהגת האדם, ובהם הבחירה ורשות נתונה לחשוב ולדבר ולעשות כרצונו במוחו. ואף אם מפחד בלבו, יוכל לסלק המחשבה דיבור ומעשה, והעיקר שלא לחשוב ולדבר מזה כלל אלא לצד ההיפוך כנ"ל, כמ"ש בלקוטי אמרים פי"ד. ועל זה נצטוינו אל ירך כו', כלומר לא תחשובו בענין הפחד. וכן פסק הרמב"ם פ"[ז] מהל' מלכים וכל המבהיל עצמו ומחשב מחשבות כו' עובר בלא תעשה. ומיד שלא יחשוב בזה כלל ממילא יתבטל גם הפחד שבלב. ועכ"פ מיד יהי' הפחד כאלו הוא ישן ואינו נרגש בגוף, ובמשך ימים אחדים יתבטל לגמרי, עד שלא יפול במוחו כלל אפילו דרך מחשבה זרה, וזהו אל ירך לבבכם.
והטעם לזה שעל ידי סילוק המחשבה יתבטל הפחד, הוא לפי שכל המדות קיומן מהדעת, שהוא הנק' מפתחא דכליל שית, והתלבשות הדעת במדות הוא על ידי אמצעות המחשבה, ולכן על ידי סילוק המחשבה הרי זה ממילא היסח הדעת מהמדה, ואז אין המדה מתעוררת והי' כלא הי'. וגדולה מזו אמרו לענין ביאות אסורות, שארז"ל אין אונס באיש, שאפילו כשמדבקין אותו לערוה אמרו דלא שייך בזה אונס, שאלמלי לא הי' נותן דעתו עליה לא הי' מתעורר כו', אע"פ שהוא דבר מיחוש וחייב סקילה על זה (כמ"ש הרמב"ם פ"א מהא"ב). וכן משמע בגמרא, שביכולת האדם להתפחד או לא להתפחד (עי' ברכות ד"ס ע"א).
אך עיקר היסח הדעת והמחשבה הוא על ידי שישמור מחשבתו להלבישה בענינים אחרים, דהיינו אפילו בענינים דהאי עלמא הנצרכים ומשמחים, ובתורת ה' המשמחים לב דבר יום ביום, בקביעות עתים לתורה, ובפרט עם עוד אחד (הן בנגלה כמו באו"ח הלכות ברכות השחר וקריאת שמע ותפלה וכה"ג, ובפנימיות התורה בכתבים וכה"ג).
וגם עוד זאת שלא לדבר בעניני דמרה שחורה ח"ו, רק אדרבה להראות בעצמו תמיד תנועות משמחות, כאלו הוא מלא שמחה בלבו, אעפ"י שאין בלבו כן בשעת מעשה, וסופו להיות כן. והטעם בזה הוא כי לפי המעשים והפעולות אשר האדם עושה נקבע אחר כך בלבבו, וכמ"ש הרמב"ם (ספ"א מהל' דעות) וז"ל יעשה וישנה וישלש במעשיו שעשה על פי הדעת כו' ויוקבעו המדות בנפשו עכ"ל. וכ"כ באריכות בפרק ד' מן ח' פרקים אשר לו (שנדפסו בש"ס בכרך מס' שבועות), והפרק הנ"ל הוא מענין הרפואות חולי הנפש. וכ"כ בס' החינוך בפמ"ו ובמקומות רבים מספריהם. ועם היות שדבריהם אינם צריכים חיזוק וראי', אך אעפ"כ יש לזה ראי' על פי הקבלה גם כן, כמ"ש בפרדס (שער [י] שער הגוונים פ"א) עי' שם בפנים. ויש לזה סמך בזוהר גם כן.
הכלל העולה שישמור מחשבה דיבור ומעשה שלו שלא להרהר בעניני דאגה ומורך לב, אדרבה לדבר ולעשות כנ"ל, ואז יוקבעו כן המדות בנפשו. וככה יערה ה' רוח ממרום בשמחה ובטוב לבב. וכן שמעתי מאאזמו"ר ז"ל, שכך הי' הרב המגיד נ"ע אומר על פסוק כמראה אדם עליו מלמעלה, שכפי המדה שהאדם מראה מלמטה כך מראין לו מלמעלה. ולכן מנע אותי מלשורר ניגון שיש בו מרה שחורה בתפלת ערבית, והמתין לי עד שסיימתי את תפלתי, ואחר כך אמר לי בשם הרב המגיד ז"ל.
והנה ראוי למעל' ללמוד את עצמו מכל מרה שחורה, שיש לאדם לסלק הפחד מלבו אף במקום שיש ממה ליפחד כמ"ש, וכל שכן בנידון דמעל' שב"ה אין לו ממה ליפחד כלל וכלל, בין בבריאות הגוף ובין בממונו כו'. בשגם שחוט של חסד משוך עליו בקיץ העבר, והרי ידוע מארז"ל כל מי שמטיבין לו לא במהרה כו'. אלא שהמה רק פתוי היצר, וצריך להשליך זה כמו מחשבה זרה ורעה ממש, וכמ"ש ולא תתורו אחרי לבבכם כו', דלאו דלא תתורו אחרי לבבכם להסיח דעתו ממחשבה רעה בענין העוונות כמ"ש הרמב"ם (פ"ב מהל' ע"א דין ג), וכמו כן ממש יש להרחיק מזה.
אך אם תרצה לקיים מצות הדאגה, תן לה מקומה הראוי לה, והוא מארז"ל אין מוסרין רזי תורה אלא למי שלבו דואג בקרבו כו', וענין דאגה זו והתירוץ עליה ידוע מזאת נחמתי בעניי כי אמרתך חייתני כו'.

 

[דיאלוג]

מה תפקידי בעת הזו? | פרשת נח

הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ השקטה של השיעור: https://chat.whatsapp.com/BpRSoArg6Cj0RW7HOQF6N1לכל אחד מאתנו יש תפקיד ושליחות מיוחדת שעליו לבצע בכל רגע בחייו ובפרט ...

www.youtube.com

 

[גודגוד]

זה מלחמה. לא רק בחוץ, גם בפנים.

מאבק פנימי קשוח! ת'אמת שקשה להאמין...

נראה ללא סוף... ארוך כזה, שלא נגמר...

משהו חשוך שם בתוכו, כ''כ שורף, כ''כ קר.

אז אבא, כמה זמן עוד תתן לנו לחכות?

איך הגענו למצב הזה... שנותר רק לבכות?

כמה כאב הלב יכול להכיל?

כמה סבל פנימי שנדמה שהוא רק התחיל?

דם. לא רק בהגדה... זה קורה עכשיו, במציאות.

דם- מלב נקרע, שבור, רצוץ.

דם. דם אש ותימרות עשן.

דם, של קרבנות, אי שם תחת הכבשן.

כ''כ הרבה דם שנשפך, ואנחנו עוד מחכים.

כ''כ הרבה דמעות שזלגו, לא, עוד לא מפסיקים.

תחושה של מוות באוויר! אבל ... זה אבא, והוא שלנו...

פחד, רצח ברחובות, ועדיין- מאמינים שכן, שהוא איתנו.

רוצים להרגיש אותך קרוב.

שנדע שבסה''כ, אתה רוצה שנעבוד...

שנבין ת'מטרה, שנפנים שמשהו איתנו לא נכון.

שנחזור, שנתחזק באמונה ובביטחון.

 

[איש השדה]

שמעתי בשם אחד האדמורים הגדולים בדורינו, (נדמה לי ויזניץ...) משפט חזק:
"יהודי שחי עם הרבש"ע 24 שעות ביממה אינו יכול לפחד כלל!!!!!!!

 

[הספרן]

חרבות ברזל - למה כל הקרבנות האלה? למה? אנחנו בזמן גאולה אסור להיות אדישים! הרב יחזקאל ניסים צפו!!

00:00 - כל מי שישתתף בצערו של עם ישראל הקב"ה ישלם שכרו. הוא בוחן כל אחד מאתנו האם אנחנו מתחזקים.00:30 - אסור לנו לשבת בשקט, בתשובה בקריאת תהילים להעביר על המ...

www.youtube.com