נכתב ע"י nc;2031821:אני לא חושבת שאת היוצאת דופן.
נראה לי שיוצאות דופן הן השויגעריות הבאמת רעות.
אם נצא מנק' הנחה ששויגער רגילה ושפויה רוצה בטובת בנה ומשפחתו- זו תהיה דרך העולם.
ואם נסתכל על בנינו שאהובים לא פחות מבנותינו ונרצה להיות מעורבים בחייהם לא פחות- אולי נוכל לשנות את הראיה העקומה הזו.
לא צריך להיות רעים בשביל להגיע לחיכוכים.
החמות והכלה יושבות על אותה נקודה בה הן חשות 'בעלות' על הבעל.
האמא טיפחה אותו כל חייו מקטנותו ורוצה שילך בדרכה
הכלה- בונה אותו כגבר בוגר, ודווקא מצפה שלא ילך באותה דרך שהיה בילדותו, אלא שינהג כאדם בוגר. (לא מתכוונת פה לאוכל וסגנון, אלא על נטילת אחריות וכו).
וכאן זו נקודת השבירה.
ומצופה מהשוויגער להרפות ולדעת שהיא לכאורה ביצעה את תפקידה באמונה, וכעת מילוי התפקיד שלה זה בעצם להפקיד את האחריות בידי הכלה, להביט מרחוק, ולראות את הנחת בקרוב בקרוב..
אם היא פועלת כך, מראש לכלה אין התנגדות ללמוד ממנה ויש זרימה.
הבעיה היא כאשר היא לא מרפה ומנסה להחיל את דעותיה והתנהלותה גם לבית הכלה. אז הכלה מתנגדת גם לדברים שיכולה היתה ללמוד מהם ולהקל על עצמה.
ואני כן תולה את האחריות לקשרים טובים בשוויגער דווקא ופחות בכלה, כי השוויגער היא המבוגר האחראי בשטח, והיא זו שאמורה להשכיל להשאיר אותו פנוי בשביל הכלה, ואו אז היא תראה כמה מקום יש לה בשטח.
ואגב, כשיש חיכוכים, מי שהכי מסכן בסיפור הוא הבעל שקרוע בין שתי נשים שרבות עליו.. מרכז השליטה, אבל אין לו יכולת לשלוט בזה.
ומנחי זוגות אומרים לבעל שעליו להעדיף את אשתו על הוריו. וזה יוצר לו צער רב.
כך שחמות שמתערבת, גורמת נזק וכאב וצער דווקא לילד שלה, שהיא כה רוצה בטובתו.
(ועוד כמה שנים אכתוב בע"ה בדיוק הפוך. מצד החמות).