דרוש מידע חמותי נפטרה עכשיו-איך לדבר עם הילדים?

[הני מושקוביץ]

אישה צעירה מאוד
הילדים היו קשורים אליה מאוד

התקשרתי למוסדות הם עדכנו דרך יועצים וכו'

תכף חוזרים הביתה,
האם כדאי שאתאפק מלבכות?
לבכות איתם?
לקחת ללוויה? בני 11, 10 ו-9?
להביא לשבעה?

אשמח לכל מידע פסיכולוגי

 

[-LIGA]

לא יודעת לענות לך על כל השאלות,
אבל את לא צריכה להימנע מלבכות, אבל גם להיות שם בשבילם, מותר להם לראות את אמא בוכה, כי זה כואב, אבל מצד שני לא ליפול לאבל ובכי עמוק ולשכוח מהם.
מן השמים תנוחמו ולא תדעו עוד צער.

 

[LEVAVOT]

המקום ינחם אתכם, שלא תדעו מצער.
מדובר בילדים גדולים, הם חווים את הצער בדיוק כמוך, מכירים וכואבים, ושותפים.
לא להחביא את הצער, לא להתאפק מלבכות, לשבת איתם, אולי גם הם יבכו ועכשיו זה הזמן.
מכירה ילדים שבכו כל החיים על כך שבזמן שבעה היו צריכים להתאפק..
לקחת ללוויה ודאי. להביא לשבעה ודאי. לא חייבים לסחוט אותם רגשית ולהעלות נקודות כואבות יותר ממה שהם יעלו בעצמם, אבל לאפשר להם להשתתף ולשתף,
להקשיב לכאב שלהם, לענות תשובות אמיתיות לשאלות שיעלו - כמובן לפי רמת ההבנה.
גם אם תרצי להחביא את הצער- שבוע שלם אבא שלהם יושב שבעה וזה בעצמו הופך את החיים הרגילים למשהו אחר ומצער.
זו דעתי- מניסיון עם ילדים קטנים יותר. בגיל 7 השתתפו בלוויה של סבתא גדולה אמנם, אבל מאד הכירו ואהבו.
כשנתנו מקום לכאב ולצער- הם הזילו דמעות בלוויה והיו עצובים, ואח"כ הצער עבר כשהחיים חזרו למסלול.

 

[ר.ב.ב.ש]

שהקב"ה יתן לכם את המילים הנכונות והראויות.
ומכאן והאלה בשורות טובות.

 

[LEVAVOT]

להביא לשבעה התכוונתי שיבואו פעם או פעמיים לנחם ולשבת קצת, לא לשבת שבעה בעצמם.
הם לא צריכים להיות שם יותר מיומיים, או אולי אם יש הזדמנויות שרב גדול מגיע לנחם וכד'- אז חשוב שיהיו. לא יותר.

 

[דודסטו]

הקב"ה ינחם אותכם

הלואי שידעתי או יכולתי לעזור משהו

 

[בבושקלה]

חשוב לתת לילד לעכל ולתת לו את המקום לשאול כל העולה על רוחו ולתת לו מענה אמיתי, הגיוני ותואם גיל ומאוד כדאי להתייעץ איך לעשות את זה בצורה נכונה
זה גם מאד סיבת הפטירה אם היא ל'ע לאחר מחלה שהילדים ידעו עליה וידעו שהיא כאובה לדעת להסביר נכון את המקום הזה שטוב לה עכשיו והיא כבר לא סובלת אבל לנו כאן יש חסר.
כמובן שגם אם ל''ע הפטירה היא פתאומית טוב לנפטר רק מורכב יותר להפשיט זאת לרמה של ילדים.
בשורות טובות.
אישית, משתדלת להתפלל לפני כל שיחה מורכבת 'ה' שפתי תפתח' והוא כבר ישים את המילים הנכונות בפיך.

 

[פרקטית]

לגבי השבעה - הייתי ממליצה להביא אותם לקראת היום הרביעי לשבעה ולא קודם.
לא מכירה את הסגנון שלכם - אבל לפעמים הימים הראשונים מלווים בבכיות היסטריות שיכולות להותיר רושם קשה על הילדים.
לבכות -בהחלט אבל לשדר שליטה.
להסביר ולתת משמעות לזה שהיא הגיעה למקום שלה ואתם יכולים להמשיך את דרכה ולעשות לה טוב מכאן.

שלא תדעו עוד צער!

 

[מאל"ף ועד תג]

חז"ל קבעו ימי בכי. אל לנו למנוע עצמנו מכך.
הילדים יחוו את הצער בכל מקרה. מוטב שההורים יסבירו וינווטו את המצב, ולא לתת לילדים לתרגם את הצער והמראות כפי ראות עיניהם.
ניתן להסביר להם שהצער הוא שלנו בלבד. הנפטר עובר למקום טוב מאוד עבורו. קרוב לקב"ה. הגיע זמנו לקבל שכרו חלף עמלו.
כתוב בספרים שכשרואה הקב"ה שיש גזרה קשה על עם ישראל. במקום לקחת מטובי בניו, לוקח הוא צדיק שמכפר ומבטל את הגזרה הקשה.
ניתן להסביר להם שהקב"ה בחר בה כמו שבוחרים שושנה ומלקטים בגינה אחר הפרח היפה.

המקום ינחם אתכם!!

 

[avigaillll]

לפנות לר' מאיר אקער, הוא מומחה

 

[פיר]

אישה צעירה מאוד
הילדים היו קשורים אליה מאוד

התקשרתי למוסדות הם עדכנו דרך יועצים וכו'

תכף חוזרים הביתה,
האם כדאי שאתאפק מלבכות?
לבכות איתם?
לקחת ללוויה? בני 11, 10 ו-9?
להביא לשבעה?

אשמח לכל מידע פסיכולוגי

העקר שלא תדעו מצער כמוכן תסבירי להם שסבתא נשמתה תעלה בעזרת השם לשמים
עכשיו לא כואב לה שום דבר והיא נחה
וכמובן כל ילד מקבל אחרת.
אצלנו במשפחה לא נהגו לקחת ילדים לבתי קברות
רק להזכרות..

 

[מצליחנות]

לדעתי זה מאוד תלוי בסוג השיח שיש על הילדים
הורים עם שיח פתוח ופורה בכל תחום גם כאן חייבת להיות כנות, וכן מותר לאבא ואמא לבכות למרות שזו משענתם של ילדינו הורים עם שיח פחות פורה ולא משתף אז כאן יהיה קשה יותר לילדים לראות אבא ואמא שלא שיתפו מעולם ברגשותיהם לפתע מתפרקים מבכי
כשאני ראיתי בהורי את כל משענתי, לא הפריע לי לראות אותם בוכים בפטירות יקריהם
להלויה נראה לי חריג בגיל הזה - סוג של טראומה לחשוב מי נמצא שם, אבל לשבעה למה לא?? הם חלק מהטרגדיה והשבעה היא יכולת להסתגל ולהכיל את הבשורה זה הכרחי להם!! לפחות כמו לנו!
בכל מקרה שלא תדעו צער ושבעל הנחמות ישים בפיכם את המילים הנכונות בצורה הטובה ביותר
בשורות טובות

 

[הני מושקוביץ]

לא יודעת לענות לך על כל השאלות,
אבל את לא צריכה להימנע מלבכות, אבל גם להיות שם בשבילם, מותר להם לראות את אמא בוכה, כי זה כואב, אבל מצד שני לא ליפול לאבל ובכי עמוק ולשכוח מהם.
מן השמים תנוחמו ולא תדעו עוד צער.

אני לא שוכחת אותם ח"ו, לכן כתבתי את השאלה הזו

המקום ינחם אתכם, שלא תדעו מצער.
מדובר בילדים גדולים, הם חווים את הצער בדיוק כמוך, מכירים וכואבים, ושותפים.
לא להחביא את הצער, לא להתאפק מלבכות, לשבת איתם, אולי גם הם יבכו ועכשיו זה הזמן.
מכירה ילדים שבכו כל החיים על כך שבזמן שבעה היו צריכים להתאפק..
לקחת ללוויה ודאי. להביא לשבעה ודאי. לא חייבים לסחוט אותם רגשית ולהעלות נקודות כואבות יותר ממה שהם יעלו בעצמם, אבל לאפשר להם להשתתף ולשתף,
להקשיב לכאב שלהם, לענות תשובות אמיתיות לשאלות שיעלו - כמובן לפי רמת ההבנה.
גם אם תרצי להחביא את הצער- שבוע שלם אבא שלהם יושב שבעה וזה בעצמו הופך את החיים הרגילים למשהו אחר ומצער.
זו דעתי- מניסיון עם ילדים קטנים יותר. בגיל 7 השתתפו בלוויה של סבתא גדולה אמנם, אבל מאד הכירו ואהבו.
כשנתנו מקום לכאב ולצער- הם הזילו דמעות בלוויה והיו עצובים, ואח"כ הצער עבר כשהחיים חזרו למסלול.

אז מה, לקחת את הילדים שלי מגיל 7 ומעלה?

כשהייתי ילד בן 5 לערך, [לפני עשרות עשרות עשרות שנים] אבי ז''ל נפטר, גרנו ביישוב קטן ולא היו אנשי מקצוע [לשמחתי]
הגיל הזה מאד צעיר, אבל בכל שנה אנחנו מעלים זכרונות ביום היורצאייט, ומידי פעם גם מעלים את רגע ההודעה של כל אחד.
אני כן זוכר את הרגע, זוכר שמצד אחד אמרו לי את זה בצורה מאד נחרצת, לקח לי זמן להבין,
ומצד שני ניהלו את בשיחה מאד רגועה וטובה,
אני שמח שלא ראיתי את אימי שתחי' בוכה, [כמובן שהיו דמעות, אבל לא בכי של התפרקות, אבל כאב וצער] אני שמח שהיא ידעה לשבת איתי ועם כל אחד ואחד מאחיי ומאחיותי, ולומר לנו,
הקב"ה שלח לנו ניסיון, אבל מי ששלח את הניסיון, גם בטוח יתן את הכח,
אבא ממרומים ידע להתפלל עלינו, ולדאוג לנו כמו שהוא היה כאן בחיי חיותו.

אנחנו יודעים שזה לא קל - אבל אנחנו יודעים שהקב"ה מסייע.

ואני שומע את זה מכל אחיי ואחיותי, וגם מהאחיינים, מצד אחד כאב, מצד שני רוגע, זה נותן את הכח להתמודד.
ולבכות? בכי רגוע זה בסדר, אבל תמיד יהיה זמן לעשות את זה
בכי היסטרי - ממש לא.
דעתי הבלתי מקצועית והבלתי מחייבת.

תודה

להביא לשבעה התכוונתי שיבואו פעם או פעמיים לנחם ולשבת קצת, לא לשבת שבעה בעצמם.
הם לא צריכים להיות שם יותר מיומיים, או אולי אם יש הזדמנויות שרב גדול מגיע לנחם וכד'- אז חשוב שיהיו. לא יותר.

ברור
לא חשבתי יותר מפעם אחת, האמת
מדובר במשפחה גדולה וסופר רגשנית, אני קצת מפחדת מההיסטריה שתיפול עליהם

חשוב לתת לילד לעכל ולתת לו את המקום לשאול כל העולה על רוחו ולתת לו מענה אמיתי, הגיוני ותואם גיל ומאוד כדאי להתייעץ איך לעשות את זה בצורה נכונה
זה גם מאד סיבת הפטירה אם היא ל'ע לאחר מחלה שהילדים ידעו עליה וידעו שהיא כאובה לדעת להסביר נכון את המקום הזה שטוב לה עכשיו והיא כבר לא סובלת אבל לנו כאן יש חסר.
כמובן שגם אם ל''ע הפטירה היא פתאומית טוב לנפטר רק מורכב יותר להפשיט זאת לרמה של ילדים.
בשורות טובות.
אישית, משתדלת להתפלל לפני כל שיחה מורכבת 'ה' שפתי תפתח' והוא כבר ישים את המילים הנכונות בפיך.

היא היתה חולה 3 וחצי שנים, אבל הפטירה היתה פתאומית, כי הצפי היה עד גיל 95...
הם ראו את ההתדרדרות שלה אבל הם לא קלטו שככה זה כשחולה הולך למות

לגבי השבעה - הייתי ממליצה להביא אותם לקראת היום הרביעי לשבעה ולא קודם.
לא מכירה את הסגנון שלכם - אבל לפעמים הימים הראשונים מלווים בבכיות היסטריות שיכולות להותיר רושם קשה על הילדים.
לבכות -בהחלט אבל לשדר שליטה.
להסביר ולתת משמעות לזה שהיא הגיעה למקום שלה ואתם יכולים להמשיך את דרכה ולעשות לה טוב מכאן.

שלא תדעו עוד צער!

הסגנון היסטרי וצרחות ובכיות באמת, זה אחת החששות הכי גדולים שלי
בלוויה וכו'
השאלה אם זה לא יהיה טראומטי בשבילם

חז"ל קבעו ימי בכי. אל לנו למנוע עצמנו מכך.
הילדים יחוו את הצער בכל מקרה. מוטב שההורים יסבירו וינווטו את המצב, ולא לתת לילדים לתרגם את הצער והמראות כפי ראות עיניהם.
ניתן להסביר להם שהצער הוא שלנו בלבד. הנפטר עובר למקום טוב מאוד עבורו. קרוב לקב"ה. הגיע זמנו לקבל שכרו חלף עמלו.
כתוב בספרים שכשרואה הקב"ה שיש גזרה קשה על עם ישראל. במקום לקחת מטובי בניו, לוקח הוא צדיק שמכפר ומבטל את הגזרה הקשה.
ניתן להסביר להם שהקב"ה בחר בה כמו שבוחרים שושנה ומלקטים בגינה אחר הפרח היפה.

המקום ינחם אתכם!!

התיעצתי, אמרו לי שרק אחרי שירגעו, לדבר דיבורי אמונה

לפנות לר' מאיר אקער, הוא מומחה

מי זה?
מה הטל' שלו?

העקר שלא תדעו מצער כמוכן תסבירי להם שסבתא נשמתה תעלה בעזרת השם לשמים
עכשיו לא כואב לה שום דבר והיא נחה
וכמובן כל ילד מקבל אחרת.
אצלנו במשפחה לא נהגו לקחת ילדים לבתי קברות
רק להזכרות..

אני באמת לא יודעת מה להחליט, בטח כשהבעל לא כשיר לקחת החלטות משותפות

לדעתי זה מאוד תלוי בסוג השיח שיש על הילדים
הורים עם שיח פתוח ופורה בכל תחום גם כאן חייבת להיות כנות, וכן מותר לאבא ואמא לבכות למרות שזו משענתם של ילדינו הורים עם שיח פחות פורה ולא משתף אז כאן יהיה קשה יותר לילדים לראות אבא ואמא שלא שיתפו מעולם ברגשותיהם לפתע מתפרקים מבכי
כשאני ראיתי בהורי את כל משענתי, לא הפריע לי לראות אותם בוכים בפטירות יקריהם
להלויה נראה לי חריג בגיל הזה - סוג של טראומה לחשוב מי נמצא שם, אבל לשבעה למה לא?? הם חלק מהטרגדיה והשבעה היא יכולת להסתגל ולהכיל את הבשורה זה הכרחי להם!! לפחות כמו לנו!
בכל מקרה שלא תדעו צער ושבעל הנחמות ישים בפיכם את המילים הנכונות בצורה הטובה ביותר
בשורות טובות

אנחנו מדברים המון על רגשות ומאוד פתוחים
הפחד שלי היה, אולי זה ילחיץ אותם כשאבכה ולא אהיה חזקה כדי שיוכלו לבכות ולהישען עלי

 

[אסתי3311]

אנחנו מדברים המון על רגשות ומאוד פתוחים
הפחד שלי היה, אולי זה ילחיץ אותם כשאבכה ולא אהיה חזקה כדי שיוכלו לבכות ולהישען עלי

אמא אנושית זו אמא להשען עליה.
אמא גם מרגישה. גם לה עצוב. גם לה כואב.
אם את יכולה תו"כ כאב, צער ובכיה להכיל אותם זה הכי חזק.

מי זה?
מה הטל' שלו?

יש לו ארגון שתומך ביתומים נראה לי.
0533124540.
מקוה שהמספר מעודכן.

המקום ינחם אתכם.

 

[Deleted 66182]

כל הכבוד לך שבשעה קשה זו את חושבת מה יהיה הכי טוב לילדייך!
תבקשי מה' שישים המילים בפיך
מנסיון עשיר לצערי...תזרמי עם מה שאת מרגישה ותנסי להעביר בצורה אסופה את אשר על לבך והמידע, זה הכי אותנטי ומתקבל על הלב.
ייתכן ויהיו הרבה שאלות תעני כעת מה שביכולתך ותסבירי שתשוחחו על הכל ותשמעי אותם וכו'..
אם המשפחה גדולה והסגנון מאד רגשני והסטרי ייתכן ועדיף שיהיו אצל חבר קרוב
תוכלי לשאול אותם ולומר שזה לא קל והרבה אנשים בוכים וכו'
(אחת הבנות שלי בת 11 פשוט בחרה לא לבא).
מישהו צריך להיות אתם שם ואם את לא יכולה אז מישהו שיהיה איתם רגשית אם לא-כדאי לשקול שוב..
בכל אופן כדאי שיהיו בקהל ולא ממש קרוב...
בזמנים כאלו מידע טכני ברור ככל האפשר עוזר לילדים-איפה נהיה עם מי עד מתי ומה יהיה שם, פחות או יותר.
לשבעה כדאי להביא בהמשך הילדים מתחברים מקבלים לגיטימציה לרגשותיהם שומעים על סבתא ועוד..
תעודדי אותם לבטא את רגשותיהם
ייתכן ותופתעי לילדים יש כל מיני סוגי תגובות אפילו בהכחשה והדחקה-זה מנגנון הגנה וחלק משלב האבל הראשוני.
יש ילדים שישאלו רק טכני ויש כאלה שיחפרו על עולם הנשמות וכו'
ומה שלא מתאים לך כרגע תאמרי בכנות-נדבר על כך בעז"ה, אשאל וכו'.
כדאי שהילדים יהיו אחד עם השני זה נותן הרגשה של להיות "באותה סירה" וזה מדהים לראות איך הם יכולים לסייע זה לזה.
הרבה כוחות ובעל הנחמות יחזקכם ושהפרידה תהיה קצרה המשיח עוד מעט כאן...
אם תרצי עוד בהמשך-תוכלי בפרטי

 

[אוריגמי]

נקודה שלפעמים שוכחים- הילדים קולטים דברים בצורה אחרת
הם יכולים לשאול שאלות ולהיתפס לנקודות מסוימות, כמו: למה שמים אותה באדמה, אם היא תרצה היא תוכל לצאת?
כל בנאדם חולה ימות עוד מעט? מי יישן ליד סבא?
והם יכולים להיות מאד מוטרדים מדברים שוליים שאולי הם אפילו לא שואלים...

 

[rona51]

בס"ד
ראשית תנחומיי.
אכן בטווח הגילאים שציינת אין מניעה לקחת להלוויה- מקסימום המנעו מחשיפה למראות וכן אולי לא לראות את הגופה ואולי קברה בפועל כדי לא ליצור טראומה וסיוטי לילה.
לגבי שבעה כן שיגייעו חופשי זה אפילו מרתק אותם לפעמים לראות אנשים ולהקשיב לסיפורים.
אמי הכ"מ ע"ה נפטרה לפני כחצי שנה בפתאומיות! וכך נהגנו.
שלא תדעו צער.

 

[דור העתיד]

לזכור!
הילדים הם חלק מחויות המשפחה במשך שנים תדברו על מה היה ואיך,
שיהיה להם זיכרונות - שירגישו חלק!
לתת להם להכין את הבית ועוד פרטים טכניים.
או לשבת עם תמונות של הסבתא להעלות זיכרונות ביניהם ואיתך
אם את מאופסת ונשמע שכן,
הם יראו את התגובה שלך ויבינו שש גם עוד תגובות אבל זה לא ישבש אותם,
ככה נראה לי מנסיונות בחיים שעברנו,
וה' ינחם אותכם.

 

[SHILATI]

לא קראתי את הכל, רק את התגובה שהמליצה לקחת להלוויה, בזמנו כשהייתי בת 19 דוד שלי נפטר בצורה פתאומית ממש וקשה לעיכול, הייתי צריכה להתחנן לבוא להלוויה.
לא ממליצה לקחת ילדים קטנים למקום כזה.

כן מאמצת תגובות שקראתי כאן, הרבה רוגע עם בכי וכאב, בהחלט, פחות תגובות היסטריות, והרבה ערנות לרגשות והשאלות שלהם.
לא תמיד הסתרה פועלת בצורה הנכונה.

שלא תדעו עוד צער, מן השמים תנוחמו.
וה' ינחה אותך בדרך הנכונה!

 

[LEVAVOT]

אני חושבת שנכון להביא ללוויה, אבל כמובן, את צריכה לקחת בחשבון שתצטרכי להיות איתם קצת יותר בצד, לענות על שאלות וכד'.
לבית הקברות באמת לא הלכתי בעצמי (אצלינו נשים פחות הולכות) אז כמובן שגם את הילדים לא, חזרתי איתם הבייתה.