דרוש מידע חייבת עזרה. פעוט שפוצע עד זוב דם

[y&m]

יש לי ילד מתוק שיהיה בן שנתיים עוד שלושה חודשים.
אגרסיבי ברמות שלא ידעתי שקיימות.
קם ב-6 וחצי בבוקר. את היום הוא פותח עם נשיכות, שריטות ומכות.

כל הגוף של בעלי מכוסה חבורות כאלו שאפילו בעבודה שלו שואלים אותו מה זה אמור להיות
(והם רואים רק את קצה קצהו של הקרחון),

נראה שהוא נהנה לשרוט. גוזרים לו ציפורניים כל 3-4 ימים זה לא עוזר,
הגוף של בעלי ושלי ממש מדמם בכל פינה ועם צלקות,

את מתארת כאן בעיה קשה ולא סטנדרטית.
לא משהו שאפשר לומר ככה זה כל הילדים - זה יעבור.

איך הוא מבחינות התפתחות שונות?
כמו שפה ודיבור? הבנת הוראות ותקשורת?
משחק? חברה? פעילות מוטורית?

יכול להיות מאד שיש לפנות להתפתחות הילד לאבחון וטיפול מסודר.
בנוסף להדרכת הורים ספציפית. יכול להיות שיש צורך טיפולי מהותי יותר ולא רק שינוי התנהגותי/ חינוכי של ההורים.

 

[HMB]

זה נשמע שמנסה להביע את עצמו בצורה כזאת או אחרת....

 

[נבחר]

אני כנראה פרנואיד, אבל אחרי כמה כתבות על התערבות מיותרת של הרווחה, לא הייתי ממליץ לשפוך פה ברבים את הסיפורים, אפילו שהם נורמלים לגמרי, עדין, זהירות.
ולכל האלה שחושבים שפרוג זה שטיבעל, זה אחד האתרים שתמיד נמצא מהראשונים בחיפוש גוגל.

 

[ככר השוק]

שלום, אני על סף יאוש,
יש לי ילד מתוק שיהיה בן שנתיים עוד שלושה חודשים.
אגרסיבי ברמות שלא ידעתי שקיימות.
קם ב-6 וחצי בבוקר. את היום הוא פותח עם נשיכות, שריטות ומכות.

כל הגוף של בעלי מכוסה חבורות כאלו שאפילו בעבודה שלו שואלים אותו מה זה אמור להיות
(והם רואים רק את קצה קצהו של הקרחון),

נראה שהוא נהנה לשרוט. גוזרים לו ציפורניים כל 3-4 ימים זה לא עוזר,
הגוף של בעלי ושלי ממש מדמם בכל פינה ועם צלקות,

אנחנו מרגישים שבלתי אפשרי להמשיך ככה אפילו עוד יום,
ממש בורחים ממנו כשהוא מתקרב, אבל לפעמים הוא בא בהפתעה שורט או נושך בכל כוחו (נשיכות היו בעבר יותר, כעת זה יותר שריטות)
אתמול בשעת כעס יצאתי מהכלים והתעופפה ממני סטירת לחי שזה משהו שלעולם לא חשבתי שאעשה.

יש לנו תינוקת בת כמה חודשים שאנו שומרים עליה מכל משמר, כי הוא עשוי פשוט לפרק אותה ברגע קטן של אי שימת לב.

אני דואגת במיוחד כי הוא אמור להיכנס למעון לראשונה באלול הקרוב,
ואני חוששת שהוא יעשה את זה לכל הילדים והמטפלות, אני בעצם כמעט בטוחה שזה מה שהוא יעשה.

אני ממש מבקשת אם מישהו מכיר את התופעה כל עצה תתקבל בברכה

תודה

להתחיל מיד תהליך מול רופא ילדים להתפתחות הילד. זה לוקח זמן ולכן צריך "לשבת להם על הוריד" ולהתעקש שיקבלו אותו כמה שיותר מהר.
התפתחות הילד זה טוב כמעט לכל ילד. זה לא מתייג ויכול לקדם מאד.
שם יהיה אבחון ראשוני שיבדוק גם עניני תחושה וגם מה המצב שלו מבחינת התפתחות כללית. יהיה קל יותר לעזור לו כשיהיה ברור ממה זה נובע.
זה יכול להיות פינוק וחוסר גבולות, או ויסות חושי, או בעיה ביכולת לבטא את עצמו או סיבות אחרות לגמרי. לכל סיבה יש סוג אחר של טיפול.

 

[sara s1]

להתייעץ עם חדווה וסלי מירושלים

תודה טלפון?

 

[sara s1]

עד עכשיו הוא לא היה במעון ??
רק בבית ?
לא התמודד מעולם מול חברים ??

רק בבית. לעיתים בשבתות אצל אמא שלי היה עם ילדים אחרים

 

[HennyS]

אני כנראה פרנואיד, אבל אחרי כמה כתבות על התערבות מיותרת של הרווחה, לא הייתי ממליץ לשפוך פה ברבים את הסיפורים, אפילו שהם נורמלים לגמרי, עדין, זהירות.
ולכל האלה שחושבים שפרוג זה שטיבעל, זה אחד האתרים שתמיד נמצא מהראשונים בחיפוש גוגל.

נראה לך שאין לרווחה מה לעשות חוץ מלהתחיל להתערב לאמא שנתנה סטירה פעם אחת?
על מקרים חמורים פי אלף אין להם מספיק כח אדם כדי לטפל...

 

[sara s1]

משהו מציק לו! תבדקי מה- תחושתיות, רף תסכול נמוך, חוסר דיבור
אם הוא לא מדבר, אפי' אם זה לא איחור, לכי לקלינאית תקשורת כי יכול להיות שזה מה שגורם לו להתנהג ככה

מדבר מילים מעטות, אולי כי אנחנו מדברים איתו בשתי שפות.

 

[שרית א]

מדבר מילים מעטות, אולי כי אנחנו מדברים איתו בשתי שפות.

לא נראה לי מחייב, יש הרבה ילדים בגיל הזה שעדיין לא מדברים
ילד עד גיל שנתיים וחצי שרוצה לבטא דברים ואין לו את הכלי דיבור- זה קורה הרבה
ולא צריך להלחץ- צריך לבדוק ולשלול.

מכירה הרבה שברגע שפתחו את הפה זה השתנה לגמרי, ועדיין לא לחכות שזה יעבור מאליו
כי אם עומד מאחוריו מצוקה חבל שיסבול.

 

[מ הלוי]

רק בבית. לעיתים בשבתות אצל אמא שלי היה עם ילדים אחרים

זה כנראה חלק גדול ממרכיב הבעיה.
הוא מעולם לא התמודד מול חברה וחברים.
יחד עם בעיות ויסות ותחושה, כנראה שזה הכיוון לפיתרון, את חייבת לפנות לקופת חולים להפניה להתפתחות הילד.

 

[efrat1]

אבחון מקצועי.
ויפה שעה אחת קודם.

 

[קומבינה]

אתמול בשעת כעס יצאתי מהכלים והתעופפה ממני סטירת לחי שזה משהו שלעולם לא חשבתי שאעשה.

לדעתי הבעיה היחידה היא זה שזה יצא בכעס
היה עדיף לעשות את זה קודם מתוך החלטה

מנסיון אישי שלי והכרות עם אחרות,
אני יודעת שסתירות יכולות גם להשאיר לילדים צלקות לכל החיים,

נכון לרגע זה בעלי הצלקות הם ההורים

אם סה"כ ההתפתחות שלו תקינה ואין לו בעית תחושה (אגב, גם לילד עם בעיית תחושה מותר שיהיה "עשה" ו"אל תעשה")
הייתי חושבת על הנושא של גבולות.
אולי אני הולכת לשם רק בגלל שהילד היחיד שאני מכירה שמכה ומתחצף להוריו ברמה שמתקרבת לתיאורים שלך, זכה בהורים עדיני נפש שכל היום רק שותקים או מרים לו בעדינות ובחוסר שכנוע עצמי "יוסי, אנחנו לא מרביצים"
לי הוא נראה כמו ילד מפוחד שאומר לעצמו: ההורים שלי יותר חלשים ממני, אני מכה אותם והם לא עושים לי כלום. פחד אימים להיות במשפחה שבה אני הכי חזק. הלוואי והיו לי הורים יותר חזקים.
אגב, כשהמשפחה הזו מגיעה אלי לשבת, ואני מציבה גבולות ברורים, הלא ופלא, הוא מרוסן הרבה יותר.

אמנם מכות לילד זו הישורת האחרונה.
הרבה קודם, גם ילד בן שנה יכול להבין שאם הוא יעשה X הוא יפסיד את Y

אם מדובר בבעיית תחושה, וגם אם לא, אחד הדברים שעוזרים זה חיבוק חזק (את מאחורי הילד ומחזיקה לו את הידיים מלפנים) תוך כדי שאת אומרת באסרטיביות: "לא להרביץ". ככה את משדרת מצד אחד חיבוק מצד שני גבולות, ומצד שלישי מספקת לו תחושה עמוקה)

 

[שמחת חיים]

מנסיון בעבר עם תלמיד במסגרת לחינוך מיוחד
זה לא כ"כ דומה, אבל אולי זה יעזור

ילד בן 12 שהיה אלים מאוד ברגעים מסויימים (וגם בריון לא קטן לחרדתינו...)
יכל לפצוע אותנו, ברמה של שברים וזוב דם, זריקת כסאות, נשיכות סתירות וכו'
כל זה רק בשעת התפרצות, בשאר הזמן הוא היה מתוק ובוגר, ומתחרט מאוד על מעשיו...

בהדרכת פסיכולוגית, בשעת מעשה היינו מרתקים אותו בכח, דרך חיבוק דב עוצמתי שלא נתן לו לזוז, ולפעמים שתי אנשים יחד, שאחד גם אוחז לו את הרגליים... ותוך כדי הריתוק והאחיזה - משפיעים עליו שפע של דיבור, דיבור הכי מכיל ומרגיע ואוהב בעולם
'קשה לך עכשיו' 'אנחנו כאן בשביל לשמור עליך שלא תעשה טעויות' 'אנחנו אוהבים אותך ומעריכים אותך' 'עוד כמה דקות זה יעבור לך' וכו' וכו'
אחרי תקופה ממשוכת וממוקדת זה השתפר לו מאוד

 

[e b p]

הוא מדבר?
בגיל הזה ילדים שלא מדברים כבר מבינים הכל ולכן יכולים להיות אלימים.
תחשבי שהיית רוצה להגיד משהו ומבינה מה קורה סביבך והיה לך פלסטר על הפה- זה מסתכל נורא.
בעיקר לשאול אותו המון שאלות ברמה שהוא יבין- שיהיה לו יכולת לתקשר.
ואם יש לו אחות בת כמה חודשים- זה גם מתאים... למה עליהם אתם שומרים כ''כ חזק שלא תיפגע? הוא בטוח שהיא באה לגרש אותו מהצומי שלכם...

(יש ספר בשם רובי ילד גדול גדול שמספר כאילו ילד בערך בן שנתיים- שלא מדבר ומבין וכו'
ספר ישן מאוד ונראה לי ספר לנוער -אבל זוכרת אותו לטוב ממש.)

 

[דץ]

זה נראה כמו בעיית תקשורת,
בגנים ובמעונות של בית יעקב ההורים מקבלים דף הדרכה כללי , נראה לי שיש שם עמוד שלם על ילדים נושכים,
מה זה מבטא, דרכי טיפול ותגובה,
מה שבטוח שסטירות לא יעזרו,
זה בעיה עמוקה יותר.

 

[אשכרה]

אתמול בשעת כעס יצאתי מהכלים והתעופפה ממני סטירת לחי שזה משהו שלעולם לא חשבתי שאעשה.

פעם ילדים היו הרבה פחות צריכים טיפולים פסיכולוגיים למיניהם כי היה חגורה של אבא היה סטירה של אמא
והכל נרגע על מקומו בשלום .
היום השם ישמור אם יתנו סטירה .
מה קרה אחרי שנתת לו ? הוא המשיך ? לדעתי פעם פעמיים ככה והוא נרגע.

 

[אין דברים כאלה]

האמא הנבוכה שפתחה את האשכול הייתה זקוקה בדיוק לזה...
מישהו שיחנך אותה ויעמיד אותה על המקום

לא התכוונתי לא לחנך ולא להעמיד על המקום.
פות"ש ביקשה עזרה נואשת ושאלה 'מה אפשר לעשות', תוך כדי הדברים היא ציינה 2 טעויות מאוד נפוצות ועל זה היה תגובתי.

אם התגובה הייתה מנוסחת חריף או בוטה מידי, מתנצל, זה היה לפני הקפה של הבוקר.....



באיזה מקום התחלנו לחיות שחור לב, או שמותר או שאסור, או שחוסך שבטו שונא בנו או שילד מוכה גדל עם צלקות לכל החיים או שחייבים לתת סטירה לארוחת בוקר או שאם פעם אחת צעקנו על הילד הוא יתחיל להקריח בגיל 40 ולא בגיל 50 והכל באשמתנו.
אז זהו שלא! ילד חייב גבולות ומותר ואף רצוי להשתמש לעיתים בעונש גופני (בפרט בגיל שהילד לא מבין אם מסבירים לו), תוך כדי שימת לב ל 2 נקודות חשובות!!!!
העונש הוא אמצעי ולא מטרה, זאת אומרת, ילד שמושך שערות לאחותו הקטנה, אפשר לאחר אזהרה לתת לו עונש וליצור לו התניה, אם הוא ימשוך בשיער, אבא יתן עונש כואב - כי אבא לא מרשה לעשות כואב לברכי וכו', אבל חשוב לוודאות שהמסר נקלט, כי ברגע שרואים שהמסר לא נקלט והילד ממשיך עוד ועוד והעונש לא ממלא את ייעודו אין שום טעם להמשיך להעניש וודאי עונש גפני שעלול ליצור נזקים וחייבים להפסיק זאת מיידית.
דבר שני ועיקרי, לעונש אסור להגיע בחוסר שליטה!!! זה רק מראה לילד ש:
מותר להגיע לחוסר שליטה.
בשעת כעס האלימות היא אופציה.
אבא ואמא ברמה שלי.
אבא ואמא רבים איתי מכות.
אבל אין סיבה שהילד יקלוט ש"ככה לא עושים".

בכל מקרה אני לא חושב שמישהו צריך לחנך עפ"י דעה אנונימית בפרוג ולכן המלצתי ללכת לגורם מוסמך (לדוגמא: לא איתי) ולהתייעץ איתו.

 

[דץ]

אם התגובה הייתה מנוסחת חריף או בוטה מידי, מתנצל, זה היה לפני הקפה של הבוקר.....

 

[מ הלוי]

אם התגובה הייתה מנוסחת חריף או בוטה מידי, מתנצל, זה היה לפני הקפה של הבוקר.....

התנצלותך התקבלה.

 

[אחת שאוהבת להבין]

פעם ילדים היו הרבה פחות צריכים טיפולים פסיכולוגיים למיניהם כי היה חגורה של אבא היה סטירה של אמא
והכל נרגע על מקומו בשלום .

בדיוק כך, אבל הפוך,
פעם ילדים היו יותר בריאים ולכן יכלו לקבל סטירה וכו',
איך בדיוק סתירות פוטרות צורך בטיפול רגשי?
היום הנפשות יותר חלשות,
ולכן צריכים יותר טיפולים,
ויש כאלה שממשיכים להכות ומזיקים,
וזה מוסיף שיצטרכו יותר טיפולים.