חייבים לכתוב על זה!

[y&m]

למה בעצם?
למי זה טוב?

למי זה טוב שכותבים על יתומים ואלמנות, בשעה שהם רק X% מהאוכלוסיה?
למה צריך לדבר על דיכאון אחרי לידה, עכשיו כל אחת שקוראת בטוחה שהיא בדכאון ובגלל זה היא נכנסת למיטה ומפסיקה לתפקד.
רק ל-3 משפחות בשכונה יש ילד חריג, בשביל מה צריך את כל הדברת סביב "זה"?
הספר דן במשבר בזוגיות? תגידו אתם נורמלים? אתם נותנים לא/נשים רעיונות!!
איזו עלילה, מי זה מתחתן בפעם שניה, חי תחת אלימות, לא מתקשר עם ההורים, יורד מהדרך, מסתבכת עם הסמינר, ו.. ו... לא חבל על הנייר??

בקיצור.
המשך דיון מכאן
עם אתם מאלו שכותבים את העלילות, או לפחות קוראים אותם, דעתכם שווה!!

 

[מריומה~]

המגמה כיום היא הצפה ושימת הדברים על השולחן.
חיים ולדר התחיל עם זה ועשה שירות מצוין לציבור.
הטאטוא והדחקת דברים לא בהכרח הוכיחה שפתרה בעיות.

אבל מנגד המקום המטורף הזה , והמטורלל שעל הכל מותר לדבר בכל צורה שהיא ,
ללא ביקורת , וללא לקיחת אחריות אמיתית למילים הנאמרות והכתובות היא מזיקה.(והדיון כאן בשום פנים לא על הספר שהביא לפתיחת האשכול)

סופר שמסוגל לקחת אחריות אמיתית על מילותיו הוא ראוי להערצה.
סופר שלא נמצא רק בהתעסקות סביב סגידתו והאדרתו הוא יקר ערך.
שהמניע האמיתי שלו זה האמירה שהוא רוצה להביא והדיון שרוצה לפתח
הוא הסופר שראוי לתת את היחס בכל מלא הרצינות לספריו.

 

[גלבוע]

זה דיון מעניין, אך הוא דורש שאלה מקדימה:
מהו תפקידה של סיפורת?

 

[פרוט]

..

 

[אחת מאלף]

לתחושתי, אחד התפקידים היותר רציניים (מלבד להעביר את הזמן או להגדיל את מאגר המילים ) זה לגרום לשינויים. חשיבתיים או רגשיים ולהגביר אינטלגנציה מכל סוג שהיא. וזו שאלה גדולה, האם רק קטספרופות מובילות לשינוי? האם רק רעידות אדמה? מה גרם לכן לשנוי בחיים שלכן? לגדילה? לצמיחה פנימית? לעומק חדש?

 

[צפור שיר]

Y֫&M, בפונטציאל, גלבוע, ועוד כמה...
אני לא יודעת מי אתן אבל ממש רווה נחת מהדיונים המרתקים ביניכן
המשכנה, אני אשתדל לא להפריע

 

[מלפפון]

אני חושבת שיש לסופרת שליחות עיקרית- לכתוב מעניין.
לא לתת מסר, לא לחנך, לא חובה להעלות נושאים מהאוב.
רק לכתוב מעניין, ועדיף שיהיה גם בשפה לשונית תקנית..
העניין הוא שליחות כי הוא נותן לנשים שלנו את פסק הזמן הזה להכניס משהו נוסף בשביל הנשימה.

המטרה המשנית היא- לתת לנשים הזדהות מתוך העולם שלהן, ורצון טוב לשינוי.
לכן לא אכתוב בלי נדר על כל מיני מחלות או קשיים שגורמים לקוראת להיכנס לתוך תחושות קשות ומסכת חיים כאובה.
מה שהן צריכות זה לקחת פסק זמן בלי בעיות, עם הרבה הבנה והכלה.

יתכן שכשאגדל אחשוב אחרת.
כרגע, כשאני קהל היעד, זה מה שדרוש לי.

 

[מה הענינים]

אפשר להגדיל את הנושא
כשאנו קוראים בעיתון על רעידות אדמה, צונמי, התפרצויות הרי געש ומפולות שלגים - זה עושה לנו טוב?
כששומעים על פיגועים גם במקומות רחוקים, זה לא נוגע אלינו?
כשרואים בפרוג חדשות אשכולות על מחלות/ בעיות מולדות/ לא מולדות/ ועוד צרות שונות ומשונות - זה נותן לנו חוסן? או ההפך
האם יש אפשרות להמנע מידע? האם זה עוזר?
אין לי תשובה, אני מחדדת את השאלה שעולה לי בכל פעם שאני מסיימת את העיתון עם עוד משהו על הלב...

עם אתם מאלו שכותבים את העלילות, או לפחות קוראים אותם, דעתכם שווה!!

לפחות???

 

[בתישראל]

אני גם מאוד בעד לכתוב על החיים הטובים והשמחים, סיפורים שימלאו את הקוראים באנרגיה חיובית.
אבל, בהחלט, יש גם מקום לסיפורים קשים, שתורמים לכל סוגי הקוראים:

לקוראים המאושרים שטוב להם בחיים - עוזר להם להודות על מה שיש להם וגם לדעת איך להכיל ולהתייחס לאלו שרע להם.

לקוראים הסובלים מקשיים שונים מהקושי המתואר בסיפור, זה נותן נחמה כלשהיא, שרק זה הקושי שלהם, וגם מקנה להם כלים להתמודדות עם קושי.

ולקוראים הסובלים מאותו קושי, במידה והספר כתוב טוב כמובן, זה עוזר הכי הרבה לדעתי.
גם בהרגשה שמבינים אותם, גם בהבנה שהם לא לבד בצרה וכן, במידה ומוצע פיתרון יעיל, הם יכולים להעזר בו.

 

[שיילה]

לצערינו כיום הסיפורת הפכה מאמנות מילולית קרי העברת רגשות והווי דרך העט, לאמנות הדמיון. ולמהדרין אמנות הדמיון הפסימי.
לדעתי חלק מספרי הסבל שהציבור קורא הינו תוצר של תרפיה בכתיבה של סופרת המתמודדת עם מקרים דומים לסיפור אותו היא כתבה.
יש גם את עניין הביקוש, יש קהל רב שמכור לסיפורת סוחטת דמעות.

 

[y&m]

זה דיון מעניין, אך הוא דורש שאלה מקדימה:
מהו תפקידה של סיפורת?

אין לזה תשובה אחת. כל אחד ודעתו.
סופרים שונים יוצאים מתפיסה שונה המשתקפת היטב בספריהם.

תשובות אפשריות:
1. אומנות טהורה. אמצעי הבעה לנפשו היצירתית של הסופר.
2. לשקף את המציאות.
3. לעצב את המציאות.
4. להעלות נושאים להרהור חוזר. לתת תובנות.
5. לתת חוויה אינטלקטואלית לקורא.
6. לחנך את הקורא ולאלפו בינה.

יתכן מאד שישנם תפקידים נוספים.

אלו שלדעתם הסיפורת אמורה לעצב את המציאות. כועסים מאד כאשר בסיפורת מצטיירת מציאות בלתי פוטוגנית. העלולה להשפיע לרעה על המציאות. (משפט מסובך?)

 

[Tehilla Adler]

"אני מספר סיפורים.
לו רציתי להעביר מסר, הייתי כותב דרשה"
פיליפ פולמן
חבל שלאחרונה קצת שכחנו את זה...

שאני קוראת ספר קריאה, אני רוצה קודם כל חוויה. חוויה של צמיחה.
לא אינטלגנציה(בשביל זה יש אנציקלופדיה) לא מוסר (בשביל זה יש ספרי מוסר) ובמטותא, לא טיפול ב-68 שח! ולא הדרכת כלות משלימה!
רוצה לגדול!
לא רוצה הטפה!
אל תאכילו אותי בכפית!
רוצים לעורר מודעות אצל הציבור? הכל טוב ויפה.
לפתור את כל בעיות הדור? זכותכם.
אין לכם זכות לקרוא לזה ספר קריאה!!!!
(במיוחד אם החלטתם למי זה מיועד ומה זה אמור לעשות)

 

[GRN]

"אני מספר סיפורים.
לו רציתי להעביר מסר, הייתי כותב דרשה"
פיליפ פולמן
חבל שלאחרונה קצת שכחנו את זה...

שאני קוראת ספר קריאה, אני רוצה קודם כל חוויה. חוויה של צמיחה.
לא אינטלגנציה(בשביל זה יש אנציקלופדיה) לא מוסר (בשביל זה יש ספרי מוסר) ובמטותא, לא טיפול ב-68 שח! ולא הדרכת כלות משלימה!
רוצה לגדול!
לא רוצה הטפה!
אל תאכילו אותי בכפית!
רוצים לעורר מודעות אצל הציבור? הכל טוב ויפה.
לפתור את כל בעיות הדור? זכותכם.
אין לכם זכות לקרוא לזה ספר קריאה!!!!
(במיוחד אם החלטתם למי זה מיועד ומה זה אמור לעשות)

מותר להם לקרוא לזה ספרי קריאה, אבל את יכולה לחלוק על זה.
בגדול, מסכימה עם הגישה שלך

 

[מריומה~]

"אני מספר סיפורים.
לו רציתי להעביר מסר, הייתי כותב דרשה"
פיליפ פולמן
חבל שלאחרונה קצת שכחנו את זה...

שאני קוראת ספר קריאה, אני רוצה קודם כל חוויה. חוויה של צמיחה.
לא אינטלגנציה(בשביל זה יש אנציקלופדיה) לא מוסר (בשביל זה יש ספרי מוסר) ובמטותא, לא טיפול ב-68 שח! ולא הדרכת כלות משלימה!
רוצה לגדול!
לא רוצה הטפה!
אל תאכילו אותי בכפית!
רוצים לעורר מודעות אצל הציבור? הכל טוב ויפה.
לפתור את כל בעיות הדור? זכותכם.
אין לכם זכות לקרוא לזה ספר קריאה!!!!
(במיוחד אם החלטתם למי זה מיועד ומה זה אמור לעשות)

כל מילה!!

רק תמים מי שמאמין לאותו פיליפ
הוא מכניס את המסרים הרבה יותר עמוק בקלילות אלגנטית ..
אם רק הצליח לגרום לך להזהות עם גיבור הסיפור ועם סגניו אתה בידיו.

 

[GRN]

כל מילה!!

רק תמים מי שמאמין לאותו פיליפ
הוא מכניס את המסרים הרבה יותר עמוק בקלילות אלגנטית ..
אם רק הצליח לגרום לך להזהות עם גיבור הסיפור ועם סגניו אתה בידיו.

אין כזה דבר סיפור בלי מסר
אבל יש סיפור שבא לשרת את המסר, כלומר המסר הוא המלך
ויש סיפור שהמסר עולה ממנו. כלומר, הסיפור הוא המלך

 

[צפור שיר]

אם כבר ציטוטים, מה עם הפתגם שטוען ש"הסופר הוא מצפן האומה ומצפון האומה"??
או אולי נזכיר את מלחמת העבדים בארה"ב שהתחילה מסופרת אחת רגישה שאפילו בדעתה לא עלה מה יעשה הספר "אהל הדוד תם" אותו כתבה ואיך הוא ישפיע על ההיסטוריה בעולם בכלל ובארצה בפרט...
וגם את, ניקית יקרה, מסתבר שלפני שאת קונה ספר לילדך ראשית כל את בודקת במה יכול הספר להועיל לו ואילו ערכים הוא יקנה ממנו.
אז,כן!
אני כן מצפה שספרים ילמדו אותי
וכן רוצה להעשיר את האינטלגנציה שלי תוך כדי קריאה (מתי לאחרונה פתחת אינציקלופדיה?)
ובוודאי מייחלת לגדול ולו במעט מספר חזק שאני קוראת (לגבי ספרי מוסר, השאלה כנ"ל)
ולגבי להכניס בכפית לפה- אף אחד לא מכריח אותך לקלוט\להבין\להתרגש מספר. ואפילו לא לקרוא אותו...

 

[Tehilla Adler]

אין כזה דבר סיפור בלי מסר
אבל יש סיפור שבא לשרת את המסר, כלומר המסר הוא המלך
ויש סיפור שהמסר עולה ממנו. כלומר, הסיפור הוא המלך

ברור...ולחלוטין..

מה שפיליפ בא לומר (במקומי...) :
אני לא אומר שלוש הרבה ו: שימו לב אנשים! מסר לפניכם!
הקהל אינטלגנטי הרבה יותר ממה שאתם חושבים... אני מסיח לפי תומי. אתם תפרשו כרצונכם
(אבל בעצם כרצוני... כל סופר הוא קצת מניפולטיבי בקטע הזה...זה המקצוע!)

אין כזה דבר סיפור בלי מסר כי כל סיפור הוא אמירה.
השאלה כמה האמירה הזו צורחת:
חבר'ה!!! תקשיבו!!! יש לי מה לומר!!! יש לי מסר חינוכי ממדרגה ראשונה!!!
בואו בהמוניכם!!

תסכימו איתי שלזה קוראים דרשה?

לעניות דעתי: זכותנו כקוראים לדרוש ספרים. לא צרחות.

 

[israelintop]

פרויד היה לו וויכוח עם סופרי דורו.

הם טענו - שהם למרות שהם מציגים את הרוע בספר. הם מביאים תמיד אותו למקום הנחות מול הטוב.
וזה גורם לאדם לפרוש מן הרע.

פרויד טען להם - והוכיח את זה. כי אנשים אוהבים לקרוא את ספריהם, כי אנשים ביסודם אוהבים את הרוע, רק שאין להם את האומץ לעשות אותו.

הם מזדהים אם הכח המושחת שפועל, חי ובועט בספר.

הספר גורם להם להגברת היצר האפל שלהם ומעורר בהם את התשוקה לפעול כמוהו.

 

[israelintop]

מה שברור - כי לכל ספר יש מסר.

הוויכוח רק מה הוא.

השאלה לאיפוא הוא מוביל.

והכי קשה - לאיפוא הקוראים יקחו את זה.

ומהנקודה הזו - אפשר לחזור לאשכול הקודם

 

[מריומה~]

פרויד היה לו וויכוח עם סופרי דורו.

הם טענו - שהם למרות שהם מציגים את הרוע בספר. הם מביאים תמיד אותו למקום הנחות מול הטוב.
וזה גורם לאדם לפרוש מן הרע.

פרויד טען להם - והוכיח את זה. כי אנשים אוהבים לקרוא את ספריהם, כי אנשים ביסודם אוהבים את הרוע, רק שאין להם את האומץ לעשות אותו.

הם מזדהים אם הכח המושחת שפועל, חי ובועט בספר.

הספר גורם להם להגברת היצר האפל שלהם ומעורר בהם את התשוקה לפעול כמוהו.

אתה בעצם אומר שהרבה ספרים נותנים הדהוד למה שקורה בתוכינו ללא שום כיוון והכוונה.

ואולי עצם ההדהוד זה בעצם נתינת גושפנקא לעצמינו לטוב ולמוטב?


ד.א לא יודעת מה עבר על פרויד שתמיד חשב שהאדם מורכב רק מיצרים שפלים.

והוא היה יכול להיות צודק , לולי ההוכחות שאנשים עשו מעשה אחרי קריאת ספרים. וכנ"ל לסרטים.