בין עשור לחמסור, כל איש ירנן בנבל עשור, כי עוונותיו היו למחסור, פשעיו כמו נחתכו במסור, מעשים טובים לנפשו יאסור, איחול וברכה לחבירו ימסור, כי ישטפנו נחל הבשור..
בימים הקדושים הללו, ישמח לב כל איש ישראלי עליו, על זיכוך מעשיו, וימסור לחבירו ברכת בשורות טובות.
כל איש ישראל מצוות יצבור, ועל יצרו יהיה גבור, להלך ולשוטט ולשבור, בין לולבים ואתרוגים לנבור, להזיל זהב מכיסו כבן עכבור, לחוש לכל השיטות יסבור, ואת ספקותיו חיש לקבור, עדי מצוות החג בידו תחבור..
ילך לשוק ארבעת המינים לשבור (= לקנות), כאילו היה ממלכי אדום בעושר, ובלבד שיצא ידי חובת כל השיטות בלי ספק.
בן את אביו יגרור, ועליו ירצה לשרור, במעט דמע ישית טרור, ולמטמוניו יקרא דרור, ינקוב לו את הצרור, יאכילנו מעט מרור, וההורה את התגובה יצטרך לברור..
אמנם בנו יחפוץ להדר ולסלסל יותר ממנו, ויתן קולו בבכי לאמר כי חפץ הוא בארבעת המינים המהודרים ביותר, וההורה יצטרך להזיל זהב מכיסו שנית, ועל אכילת המרור הלזו יצטרך לדון בתגובה המתאימה.
ועולל קדוש מן האפיפיור, כל היום תחת הכיור, מרגיש עצמו סניור, או מוזה מים כגיור, ויאמר ירה ויור..
ובן אחר שעוד לא טעם טעם תבונה, ישחק במים ברננה, כאילו היה קדוש מהאפיפיור הטעון הזייה, או גר המתגייר הטעון טבילה, ויאמר לצינור לירות מים כרצונו..
אלה קצות דרכי עמך ישראל, המצפים לביאת הגואל..
עד כאן שיח הימים במליצה רצוצה. ומעתה הרמז שבהם ארוז בחרוז.
שתיקת טל חונה, על אשכול אשר מנה, הסר ממנו תבונה, ובו חכמה טמונה, במהירות תשובה הגונה, ועתה מכתם חרוז ברננה, בסופו שוכנת בעננה, פתיחת בקשת כוונה, לאשר נטועה בכנה, בעקבותיו מי יתן ותבוא חידת בינה רעננה.
39 ימים שהאשכול שותק, והוא כבר מנה 265 דפי חכמה של מהירות תגובה.
ועל כן (כדי לשבור שתיקה זו..) יבואו החרוזים של הבתים הנ"ל.
חרוזי הבית הראשון עד הרביעי: ס-ב-ר-י.
והרי זו פתיחת הבקשה לכוין הדעת לברכת בורא פרי הגפן (אשר נטועה בכנה = בגנה), ועניינה כאן הוא לבקש כי יתנו המשתתפים דעתם לעריכת חידה נוספת, ובעקבותיו 'מי יתן' ותבוא חידת בינה.
ו'מי יתן' הלא הוא רומז לדברי רבותינו: היה להם לומר 'תן אתה'..
הנושאים החמים
הנושאים החמים
