אני קוראת את מה שאת רושמת והדמעות לא מפסיקות להרטיב את הלחיים,
ככה אני מרגישה בדיוק אבל לא מצליחה להחזיר לעצמי את החשק לדברים שהייתי אוהבת בעבר,
אי אפשר לחזור לשמוח , זה לא אפשרי , בכל מקום זה תופס אותך , בכל מקום זה חונק אותך
אני רוצה לשמוח אבל לא יכולה , אפילו פרוטקציות אין לי כח לבקש , פשוט כלום
בלת"ק
כאחד שאביו נפטר כשהייתי צעיר מאוד, אני יכול רק לומר כמה דברים: הכי חשוב זה לא להתכחש לקושי, לתת לו מקום וביטוי - בשביל זה יש את השנה הראשונה של האבל, וגם לכן לא אומרים יזכור בשנה הראשונה כי הקושי הוא מאוד גדול והאבל נוטה לבכות בשנה הראשונה ובגלל שיזכור זה בחג, אז אסור לבכות ביו"ט. רואים מזה שגם ההלכה התחשבה במצב
וזה המצב הנורמלי שבשנה הראשונה הקושי הוא עצום (ואני מדבר על שנה שלימה).
לכל אחד עוזר משהו אחר איך להתמודד עם המצב המאתגר הזה. אצלי הייתי משוחח עם בני המשפחה במשך שעות והיינו מדברים ומשתפים מה עובר עלינו, הייתי חושב הרבה על אבא שלי ונכון שתוך כדי זה היה קשה אבל אחר כך היתה הקלה.
מאוד עזר לי להרגיש מה אבא שלי היה רוצה שאני ירגיש עכשיו או מה הוא היה עושה בכל חג\שבת וכדו' (לדוגמא יש לי עדיין את המחזורים שלו ואני מתפלל איתם או הדלקתי נרות חנוכה בחנוכיה שלו) או כל דבר שיחבר אותכם אבל לא מהמקום המתמסכן אלא מהמקום של אני ממשיך את אבא שלי.
אני רק יכול לומר שעם הזמן הקושי יפחת והחיים ייכנסו למסלול חדש. כתבתי באשכול אחר שפתחת על קושי ביתמות, שיש הבטחה שישתכח המת מהלב לאחר י"ב חודש, זה לא אומר שלא זוכרים אותו בכלל אלא זה טבע שהקב"ה טבע בבריאה בכדי שיהיה אפשר להתמודד עם הקושי ביתמות וזה גם דבר טבעי.
יש כאלה שכשהם מעסיקים את עצמם זה משכיח מהם את הקושי, נכון שבהתחלה זה לא קל וחיצוני אבל לאחר זמן זה עוזר. וזה לא "עבירה" להתעסק עם דברים אחרים בכדי להשכיח את האבל, אחרי הכל אנחנו בני אדם ואין ציווי להיות מושבת במשך כל שנת האבל.
עוד דבר חיובי שלקחתי מהמצב הזה של יתום צעיר, זה משמעות אחרת לגמרי מכל התפילות ובעיקר בימים נוראים. זה משהו ברמה אחרת. זה גם עשה אותי בוגר מאוד משאר בני גילי בלי השוואה בכלל, אמנם לפעמים זה גורם לסוג של בדידות כי החברים בגיל שלי היו אולי קצת פחות בוגרים אבל זה סיפוק גדול להיות בוגר.
לי גם עזר שהיה לי רב בישיבה שהיתי מתייעץ איתו על הרבה דברים וזה ממש עזר לי שהייתי יודע שיש לי מענה חלופי (עד כמה שניתן להגדיר את זה ככה....) לשאלות שיש לי.
אגב, מאוד עזר לי ללמוד את הספר "חכמת ההתמודדות", ספר שנותן המון חיזוק.
הרבה הצלחה וסייעתא דשמיא בהתמודות במצב הזה.