לכתוב פה כל מיני דברים שיצאתי מדעתי "בשבעה"?
אואה אפשר להוציא אנציקלופדיה עם הדברים האלה, שבאמת יכולים להוציא בנאדם ועוד אבל מקצת שפיותו...
נתנחם שהכוונה טובה
אך אם לא יודעים מה לומר לעיתים רבות השתיקה עדיפה...מלהכאיב עוד יותר.
יש דברים גם שמורות אמרו לי בשנת אבל ועצבנו אותי (אולי בגלל הטון ה"רחמונעס", למי שמכיר)
אבל תכלס היום ממרומי גילי...אמרו דברים נכונים.
מה שהכי דבר אלי זה "ברא מזכה אבוה" -הבן מזכה את האב
יקירנו לא יכול לעשות שום מצווה אפילו קטנטנה, לא "שהכל" ולא שרוול שמכסה ולא חיוך למישהו ולא אות אחת בתהילים..(אא"כ יש דבר שעושה מצוות כמו גמ"ח או קירוב רחוקים או זיכוי הרבים וכד'..)
אנחנו הפירות של העשיה שיקירנו השאיר
ואתם עוד זכיתם שהשאיר ס"ת שמזכה את כולם! יש לו פירות משובחים!
ואיזו בת שווה יש לו כאן! שמחפשת לשמוח על אף הקושי!
רק על הרצון והחיפוש שכרך הרבה מאד!!!
ואילו כל מצווה שאני עושה אפילו בקושי מורגשת בלי כמעט טרחה-מזכה אותו למעלה
ויש מדרשים מדהימים (בזוהר למשל) איך מקרבים את הנשמה לכסא הכבוד כי הבן או הבת עשו מצווה!
קוראים לה להתקרב עוד יותר לשכינה...
אם הוא היה יכול לדבר איתנו ומבקש משהו היינו קוטפים בשבילו תשמיים...אז זה מה שהנשמה תשמח....
אז העסקתי את עצמי בשליחת מזוודות ללמעלה...(גם לעילוי נשמתי...)
אבל גם זה שלב.
לא תמיד יש כח לדברים חדשים אז לפחות שתהיה לנו כוונה במה שממילא עושים-נט"י, ברכה, לבוש מכובד, ועוד..
לכל אחד טוב להתמקד במשהו אחר, עשייה שמתאימה לו
עשייה זה החיות (בשורוק) של האדם וזה היפך הדכאון העצבות והחידלון.
לתת מקום לכאב ובמקביל לא להישאב אליו, לא לתת לו לנהל לנו תחיים.
מי שחווה אובדן יודע שיש צורך אמיתי בלהיות אבל עם כל המשתמע מכך וזה בסדר
רק שזה לא ישתלט עלינו מידי הרבה זמן או בעומצה שתייאש אותנו חלילה
ואם קצת כן הציעו כאן מלא דברים שיכולים לעזור...
את מדהימה!!
עזרה חג ללא אבא / ללא אמא
