אני יכולה להוסיף לך, שלאחר אבל במשפחה מאד קשה ולא מצליח להירגע, שאלתי דמות תורנית מעולם הייעוץ והיא אמרה לי, שבאבל כל צורה היא אפשרית, אבלות היא כל כך אישית, וכל נפש לוקחת אותה למקום אחר, אין עוד מישהו שחווה אותה כמוך, ואת היחידה בסיטואציה הזו, ברגשות האלו, על כל מה שהם כוללים, (ואני לא מפרטת עד כמה התערובת הריגשית היא מבלבלת), כל צורה שבה את חיה עכשיו, בתוך השנה הראשונה היא מותרת ולגיטימית.
אני כן יכולה לעודד אותך, שאחרי השנה הראשונה, דברים משתנים. אבא הוא אבא, ואין לזה תחליף, במיוחד שאת הצעירה במשפחה, וכידוע הצעירים קרובים להורים מאד, תני לך את האפשרות להתנהג איך שמרגיש לך, מותר לך, ואת אפילו חייבת את זה לנפש שלך. לא נכון לרוץ ולנסות להדחיק את הרגשות הצידה, בעזרת ה' עוד יגיעו ימים טובים ורגועים יותר.