יש כאן בעיה יותר עמוקה שבה הכרזות נשפטות בכלל לא בהתאם לבריף שניתן. המטרה בבריף היתה לפעול לשינוי החקיקה בישראל. הרבה מהכרזות המועלות וכן הכרזה הזוכה לא מכוונים לשם בכלל, אלא רק מציפים את הנושא ומביעים זעקה לא ממוקדת.
מה שרואים כאן ברוב הכרזות זה ביצוע גרפי מרהיב, וקופי שנון. אבל רוב הכרזות לא עושות את עיקר העבודה הפשוטה שנתבקשו: הובלת חקיקה בנושא. אז איך הן יכולות לעלות לגמר, ולזכות?
לא השתתפתי באירוע, ולא שמעתי את ניתוח השופטים, אבל אם כרזה שאין בה עיצוב בכלל זוכה במקום הראשון אז אפשר ללמוד לתחרות הבאה שמי שיביא את הגימיק הכי מיוחד בהקשר לנושא הוא יזכה... התחרות מוציאה את הפרסומאים (שניסו לכוון טוב למטרה) מיותרים ואת הגרפיקאים (שניסו לבטא בויזואל טוב את המסר) גם, רק יצירתיות ו"שליפה מן המותן", זה מה שנדרש... לא מקצוענות.
הטענה של "זה מה שתפס את העין" לא לגמרי מובנת לי. בתוך בליל של צבעים צפופים, ברור שריבוע לבן וריק ילכוד את העין... זה לא פרמטר שניתן לבחור באמצעותו זוכה. המטרה הראשונית של הכרזה היא אכן לתפוס את העין, אבל בואו לא נישאר במטרה הראשונית...
אבל מה שהכי חבל זה שנוצר פה תהליך.
כמו שבתחום האיור והאמנות, אחרי שנים ששלטו בכיפה ציורים ראליסטים מושקעים ומפורטים הגיעה האומנות המודרנית, קשקשה כמה כתמים על הקנווס, קראה לזה "לילות כתומים" או "משעולי הגלקסיה" וקטפה את הבמה. ומי שמעז לפקפק בטיב האומנות הוא פשוט "לא מבין..."
גם התחרות הזו העלתה על נס כרזה שכמעט ולא עונה על ההגדרה הזו, וזה סוג של יריקה בפרצוף לכל אותם גרפיקאים ומאיירים שטרחו על נראות נכונה של ויזואל ועל קופירייטרים שהנפיקו ניסוחים משכנעים. וזה מה שהכי חבל פה.
ובתחרות הבאה נקבל כנראה אוסף של כרזות "גימיק" שמנסות בעיקר לצעוק "תסתכלו עלי ואל תשכחו עד אחרי שאתם מצביעים..." ולא הרבה מעבר לזה.
ובניגוד לכל מה שרשמתי לעיל, אני שמחה מאד עם הזוכה, הדברים שכתבתי רלוונטים להרבה מהכרזות (המצוינות!) שהועלו, ובעיקר רלוונטים לאלו שהצביעו להם.
ה' סיבב שיבחרו בה ושהיא תזכה? אז מגיע לה!