הנושאים החמים
הנושאים החמים
בס"ד
היום אני חוגג יום הולדת תשעים, תודו שזהו אירוע מרגש ביותר.
קודם כל לא כל אחד זוכה להגיע לגיל הזה ודבר שני המספר תשעים הוא מספר מרשים ביותר.
כולם ברכו אותי ודברו על כך שזכיתי להגיע לגבורות.
האמת היא שהחלטתי לחגוג הפעם עם עצמי בלבד, לא מגיע לי? תשעים שנה אני חי עם עצמי, מהבוקר ועד הלילה ומהלילה ועד לבוקר שלמחרת, תודה לבורא.
איך חוגגים עם עצמך? אתם שואלים, ובכן, דבר ראשון לחשוב, התחלתי לחשוב על החיים שלי.
לא שאני לא חושב לעיתים קרובות אבל הפעם הישיבה על כיסא הנדנדה בן השישים היתה בהגדרה למטרת חשיבה.
הכנתי לעצמי כוס תה טעים כמו שלמדתי להכין במשך השנים עם ניחוח משכר, שמתי לעצמי כמה עוגיות של עבאדי שאני כבר רגיל אליהם, תתפלאו אבל הייצור שלהם התחיל באלף תשע מאות עשרים ושמונה, מה שאומר שכשאני נולדתי הם היו קיימים כבר חמש שנים בשוק דאז.
טוב אינני רוצה לסטות מהנושא, רגע, רגע, תנו לי להיזכר היכן הייתי, אהה כן, אני יושב כדי לחשוב על החיים שלי, מי יודע עוד כמה זמן נשאר לי לחשוב עליהם?
מתי הבנתי שמה שלא אעשה עכשיו אז גם בעתיד לא אעשה? מתי הבנתי מה באמת חשוב לי, ומתי התחלתי לנצל את היכולות הפנימיות שלי?
אם אתם חושבים עכשיו שלא עשיתי הרבה דברים, אתם טועים.
אני איש עשייה, לא סתם איש עשיה, העשייה הזאת הכניסה לי כמה גרושים, וכשאני אומר כמה גרושים אני מתכוון לכמה גרושים, מקווה שהבנתם אותי, אצלינו לא נהגו להסביר את ההומור היבש, אבל היום, אתם יודעים הכל אחרת, אנשים של היום לא מבינים את ההומור השנון והמבריק של פעם.
אז אומר לכם במפורש עבדכם הצנוע היה איש עסקים נכבד, נגיד בקהילתו, זה לא דרש ממנו, הכוונה ממני, כן? הרבה מאמץ שהרי ניחנתי במעט עזות, חוצפה בלשוננו, הקפדתי כמובן להשתמש בו אך ורק לצורך משא ומתן קשוח, קשיחות שהיתה עטופה במעטפת של בוז קל.
כך שאינני מדבר על הישגים בתחום הכלכלי.
באחד מימי ההולדת שלי, המוקדמים, לפני כמה עשרות שנים, כהרגלי מכבר השנים, ישבתי לחשבן חשבון נפשי, וזאת עליכם לדעת אני אדם יישר למדי, וחשבון למדתי קצת, ואת ההמשך השלמתי בעסקאות מחושבות מכל הכיוונים.
לא אמרתי זאת בכדי להתגאות, בגילי הגאווה כבר לא תופסת מקום, הפרופורציות שלי משתנות, ראיתי הרבה מאוד דברים בחיי.
לא אמרתי שאין גאוותנים בגיל תשעים בבקשה תדייקו אותי, אמרתי שאני לא חש את רגש הגאווה, למרות שקיבלתי הרבה כבוד על התרומות הנכבדות שלי, אבל תעזבו, זה הכל חיצוניות.
אדם יושב עם עצמו וחושב מה אני באמת רוצה? כאשר אעזוב את העולם אדע שעשיתי כאן משהו שהיה חשוב ובעל ערך?
נו, נו, וכי מה יהודי רוצה אם לא לעשות נחת לבורא יתברך?
אז אני אגיד לכם את האמת, כל כך רציתי לעשות נחת רוח לבורא, אבל מה?
הרי בכל מצווה ומצווה שאנו עושים אנו עושים נחת לבורא, ואני? רציתי לעשות משהו מיוחד, משהו מיוחד שלי, ממני, משהו שאני ארגיש שיצאתי מגדרי כדי לעשות נחת למעלה.
חשבתי לעצמי במה אבחר, מעבר לכל הדברים ה"לכאורה" רגילים שאני עושה, משהו ייחודי. צדקה אני נותן בשפע, תפילות אני מתפלל בנחת, תורה אני כמובן קובע עיתים ומקפיד עליהם במסירות.
ושוב התחלתי לשאול את עצמי שאלות, כפי שאתם בוודאי כבר הבחנתם, זוהי דרכי להגיע לנקודה אותה אני מבקש, זוהי דרכי לברר את הדברים, ואם אתם חושבים שאדם בגיל תשעים כבר יודע הכל, הכל כבר מבורר אצלו, אז שוב טעיתם, אם אתה אדם ששואל שאלות אתה תמשיך לשאול אותם, השאלות שלי הן התשובות שלי.
אני יודע שהיום יש כל מיני טרנדים של טיפולים לנפש, בדור שלי לא היו הדברים הללו, אבל מה נראה לכם לא טיפלו בנפש?
הנפש שלנו היתה חזקה מאוד, התמודדנו עם קשיים והתחזקנו מהם, הדור של היום לא מתמודד, הוא מחכה לקבל הכל על מגש של כסף, אצלנו לא היו מגשים מכסף אבל עברנו צירופים.
הוי, אני שוב סוטה מן הנושא, כן, אז היכן הייתי? אהה, נזכרתי, אתם בוודאי במתח אדיר, מה החלטתי לעשות כדי לעשות נחת לבורא שברא אותי.
אז ככה, החלטתי שאני רוצה להיות קרוב אליו בתפילה, אבל את זה אני כבר עושה. ולכן החלטתי שאני הולך להקדיש שעה אחת, בה אתפלל תפילה אותה אבחר, אבל לא תפילה רגילה אלא תפילה מיוחדת, תפילה שכל כולה תהיה אני כאן כדי לעשות לך נחת.
זו היתה ההחלטה שלי, ואמנם בחרתי לי שעה בשבוע, בליל שבת קודש פניתי לי לחדרי בחרתי את מה שבחרתי לומר, כעת זהו הזמן שלי להיות עם הבורא, ללא אנשים מסביב, ללא סיבה למהר לצורך כלשהו, שקעתי בתפילה.
מה אני יגיד לכם, אתם לא יודעים מהי חוויה של תפילה, ואת זה אני אומר לכם ממרום תשעים שנותיי.
אני מרגיש את הבורא נוכח ממש מולי, כשאיני ממהר ושקוע בכל מילה, המילים מקבלות משמעות אדירה, אני מרגיש חיבור עצום, בחרתי לומר את המילים במנגינה משלי, בנחת ובנעימות.
מה אני יגיד לכם, חשבתי שאני נותן משהו משלי, מהנפש שלי לבורא, אבל האמת היא שקיבלתי שעה של חוויה, תענוג לנשמה.
טוב שחשבתי על כך, אני חי תשעים שנה ומרגיש שהתחלתי לחיות אז באותה השנה שקיבלתי על עצמי את השעה הזאת.
ואת זה אני אומר לכם אחרי תשעים שנה בעולמו של הבורא.
אגב, שמתם לב שתשעים יש בו את המילה שעת?
יש קונה עולמו בשעה אחת.
ויפה שעה אחת.
ויפה שעה אחת קודם.
תהא השעה הזאת שעת רחמים.
היום אני חוגג יום הולדת תשעים, תודו שזהו אירוע מרגש ביותר.
קודם כל לא כל אחד זוכה להגיע לגיל הזה ודבר שני המספר תשעים הוא מספר מרשים ביותר.
כולם ברכו אותי ודברו על כך שזכיתי להגיע לגבורות.
האמת היא שהחלטתי לחגוג הפעם עם עצמי בלבד, לא מגיע לי? תשעים שנה אני חי עם עצמי, מהבוקר ועד הלילה ומהלילה ועד לבוקר שלמחרת, תודה לבורא.
איך חוגגים עם עצמך? אתם שואלים, ובכן, דבר ראשון לחשוב, התחלתי לחשוב על החיים שלי.
לא שאני לא חושב לעיתים קרובות אבל הפעם הישיבה על כיסא הנדנדה בן השישים היתה בהגדרה למטרת חשיבה.
הכנתי לעצמי כוס תה טעים כמו שלמדתי להכין במשך השנים עם ניחוח משכר, שמתי לעצמי כמה עוגיות של עבאדי שאני כבר רגיל אליהם, תתפלאו אבל הייצור שלהם התחיל באלף תשע מאות עשרים ושמונה, מה שאומר שכשאני נולדתי הם היו קיימים כבר חמש שנים בשוק דאז.
טוב אינני רוצה לסטות מהנושא, רגע, רגע, תנו לי להיזכר היכן הייתי, אהה כן, אני יושב כדי לחשוב על החיים שלי, מי יודע עוד כמה זמן נשאר לי לחשוב עליהם?
מתי הבנתי שמה שלא אעשה עכשיו אז גם בעתיד לא אעשה? מתי הבנתי מה באמת חשוב לי, ומתי התחלתי לנצל את היכולות הפנימיות שלי?
אם אתם חושבים עכשיו שלא עשיתי הרבה דברים, אתם טועים.
אני איש עשייה, לא סתם איש עשיה, העשייה הזאת הכניסה לי כמה גרושים, וכשאני אומר כמה גרושים אני מתכוון לכמה גרושים, מקווה שהבנתם אותי, אצלינו לא נהגו להסביר את ההומור היבש, אבל היום, אתם יודעים הכל אחרת, אנשים של היום לא מבינים את ההומור השנון והמבריק של פעם.
אז אומר לכם במפורש עבדכם הצנוע היה איש עסקים נכבד, נגיד בקהילתו, זה לא דרש ממנו, הכוונה ממני, כן? הרבה מאמץ שהרי ניחנתי במעט עזות, חוצפה בלשוננו, הקפדתי כמובן להשתמש בו אך ורק לצורך משא ומתן קשוח, קשיחות שהיתה עטופה במעטפת של בוז קל.
כך שאינני מדבר על הישגים בתחום הכלכלי.
באחד מימי ההולדת שלי, המוקדמים, לפני כמה עשרות שנים, כהרגלי מכבר השנים, ישבתי לחשבן חשבון נפשי, וזאת עליכם לדעת אני אדם יישר למדי, וחשבון למדתי קצת, ואת ההמשך השלמתי בעסקאות מחושבות מכל הכיוונים.
לא אמרתי זאת בכדי להתגאות, בגילי הגאווה כבר לא תופסת מקום, הפרופורציות שלי משתנות, ראיתי הרבה מאוד דברים בחיי.
לא אמרתי שאין גאוותנים בגיל תשעים בבקשה תדייקו אותי, אמרתי שאני לא חש את רגש הגאווה, למרות שקיבלתי הרבה כבוד על התרומות הנכבדות שלי, אבל תעזבו, זה הכל חיצוניות.
אדם יושב עם עצמו וחושב מה אני באמת רוצה? כאשר אעזוב את העולם אדע שעשיתי כאן משהו שהיה חשוב ובעל ערך?
נו, נו, וכי מה יהודי רוצה אם לא לעשות נחת לבורא יתברך?
אז אני אגיד לכם את האמת, כל כך רציתי לעשות נחת רוח לבורא, אבל מה?
הרי בכל מצווה ומצווה שאנו עושים אנו עושים נחת לבורא, ואני? רציתי לעשות משהו מיוחד, משהו מיוחד שלי, ממני, משהו שאני ארגיש שיצאתי מגדרי כדי לעשות נחת למעלה.
חשבתי לעצמי במה אבחר, מעבר לכל הדברים ה"לכאורה" רגילים שאני עושה, משהו ייחודי. צדקה אני נותן בשפע, תפילות אני מתפלל בנחת, תורה אני כמובן קובע עיתים ומקפיד עליהם במסירות.
ושוב התחלתי לשאול את עצמי שאלות, כפי שאתם בוודאי כבר הבחנתם, זוהי דרכי להגיע לנקודה אותה אני מבקש, זוהי דרכי לברר את הדברים, ואם אתם חושבים שאדם בגיל תשעים כבר יודע הכל, הכל כבר מבורר אצלו, אז שוב טעיתם, אם אתה אדם ששואל שאלות אתה תמשיך לשאול אותם, השאלות שלי הן התשובות שלי.
אני יודע שהיום יש כל מיני טרנדים של טיפולים לנפש, בדור שלי לא היו הדברים הללו, אבל מה נראה לכם לא טיפלו בנפש?
הנפש שלנו היתה חזקה מאוד, התמודדנו עם קשיים והתחזקנו מהם, הדור של היום לא מתמודד, הוא מחכה לקבל הכל על מגש של כסף, אצלנו לא היו מגשים מכסף אבל עברנו צירופים.
הוי, אני שוב סוטה מן הנושא, כן, אז היכן הייתי? אהה, נזכרתי, אתם בוודאי במתח אדיר, מה החלטתי לעשות כדי לעשות נחת לבורא שברא אותי.
אז ככה, החלטתי שאני רוצה להיות קרוב אליו בתפילה, אבל את זה אני כבר עושה. ולכן החלטתי שאני הולך להקדיש שעה אחת, בה אתפלל תפילה אותה אבחר, אבל לא תפילה רגילה אלא תפילה מיוחדת, תפילה שכל כולה תהיה אני כאן כדי לעשות לך נחת.
זו היתה ההחלטה שלי, ואמנם בחרתי לי שעה בשבוע, בליל שבת קודש פניתי לי לחדרי בחרתי את מה שבחרתי לומר, כעת זהו הזמן שלי להיות עם הבורא, ללא אנשים מסביב, ללא סיבה למהר לצורך כלשהו, שקעתי בתפילה.
מה אני יגיד לכם, אתם לא יודעים מהי חוויה של תפילה, ואת זה אני אומר לכם ממרום תשעים שנותיי.
אני מרגיש את הבורא נוכח ממש מולי, כשאיני ממהר ושקוע בכל מילה, המילים מקבלות משמעות אדירה, אני מרגיש חיבור עצום, בחרתי לומר את המילים במנגינה משלי, בנחת ובנעימות.
מה אני יגיד לכם, חשבתי שאני נותן משהו משלי, מהנפש שלי לבורא, אבל האמת היא שקיבלתי שעה של חוויה, תענוג לנשמה.
טוב שחשבתי על כך, אני חי תשעים שנה ומרגיש שהתחלתי לחיות אז באותה השנה שקיבלתי על עצמי את השעה הזאת.
ואת זה אני אומר לכם אחרי תשעים שנה בעולמו של הבורא.
אגב, שמתם לב שתשעים יש בו את המילה שעת?
יש קונה עולמו בשעה אחת.
ויפה שעה אחת.
ויפה שעה אחת קודם.
תהא השעה הזאת שעת רחמים.
נערך לאחרונה ב:
