מידע שימושי ואז הוא עונה לי ביבושת: "אין לי ילדים"! פדיחה לא נעימה שקרתה לי, איך מונעים את זה?

[לא כמו כולם]

לכל מי שלצערי עדיין שם,
לגאונים כאלו:

נהגתי לענות-
"כבר הייתי צריכה להיות אמא? בטוח? תוכלי להסביר בשמי לו?" (אצבע לשמים ופרצוף תמים-תמים של ילד)
תשתמשו בזה, זו הדרך היחידה להסביר איך בני אדם מדברים.

גם רווקה אתם שואלים האם היא  כבר התחתנה?
האם את כבר את מיליונרית?
האם אתה כבר הצלחת לסיים את הש"ס?
מקווה שהייתי ברורה מספיק.

בדיוק.

כאילו יש מסלול אחד ויחיד שמשותף לכל בני האדם
והשאלה היא רק האם "כבר" הגעת למשבצת הזו
כאילו אין לבורא עולם מסלול אישי לכל אחד

 

[יראת גאולה]

להחזיק בראש שילדים זה לא ברור מאליו, לומר תודה לרבונו של עולם על מה שיש,
וממילא אם לא ידוע שלמשוחח יש ילדים / שהוא נשוי - לוקחים בחשבון שאולי כן ואולי לא, ואם לא - זה נושא רגיש.
כולל ועבודה ודירה - גם אם יש בזה איזה חוסר נעימות, זה לא באותה רמת כאב של נישואין ועבודה. (וגם בזה אין שום צורך וסיבה לשאול שאלות אישיות, אפשר להניח שהאדם לא מעוניין לשתף בנושאים האלו כל עוד לא הוכח אחרת)

 

[ח.ג.ג'.]

אם מוכרחים לשאול שאלות אישיות ולא מסתפקים בנושאים כלליים, אז לפחות כדאי להימנע מצירוף השאלות "כמה זמן אתם נשואים" ו"האם יש ילדים". תבחרו אחת...

באופן כללי אני מאד מסכימה עם מי שאומר שעדיף בלי שאלות כאלו. זה סוג של סמול-טוק שמאד נוח להרבה אנשים כי זה קל, וזה גם מסקרן. אבל יש הרבה אנשים שלא נוח להם עם חלק מהשאלות. קשה לדעת גם איפה זה יפגוש את מי שמולך, ואיזו שאלה שהיא לכאורה תמימה תתפוס אותו במקום לא טוב. אני למשל בשנים האחרונות לא יכולתי לענות על השאלה איפה הילדים לומדים בלי להסגיר את זה שהם עם צרכים מיוחדים. זה לא סוד ולא אכפת לי לדבר על זה, אבל לאו דווקא עם כל אדם רנדומלי.

 

[מחזיק מפתחות]

אני תמיד מדברת ומשתפת על עצמי (כמובן רק מה שאני רוצה) ותמיד הבנ"א השני משתף מעצמו את מה שרוצה.
ואחרי השיתוף אתה כבר מבין את הלך הדברים ויודע על מה לדבר ועל מה לא.

 

[מרחבית]

באמת צריכים הרבה רגישות וטקט לאנשים שמתמודדים עם המתנות ממושכות או עם כל מצוקה אחרת.
יחד עם זה כדאי מאוד שתהיה אהדה וחמלה גם כלפי אנשים שלא אמרו בדיוק את המילה הנכונה. ואינני מדברת על חוסר רגישות בוטה במיוחד, שגם שם יש מה לדון לכף זכות, אך זה יותר כואב ויותר קשה.

רבים מהמתמודדים אומרים: מי שלא עבר את זה - לא מבין. זה כל-כך נכון. לא ממש מבינים חולים, אלמנות, יתומים, גרושים, רווקים, את הממתינים לילדים, חולי נפש, ילד מיוחד, נכים, מפולת כלכלית, ועוד ועוד - גם דברים יותר קלים.
לא ממש מבינים מה כוללת ההתמודדות של האדם עם כל הפרטים, ועד כמה זה כואב. גם לא יודעים מה כוללת ההתמודדות של המעגלים מסביב - קרי כל אחד מבני המשפחה הקרובה וגם ידידים קרובים.

השאלה האם העובדה הזו שלא מבינים באמת - אמורה לעורר כעס, או דווקא לימוד זכות וחמלה על מי שמנסה להיות בסדר, לא להכאיב אולי דווקא לעזור - ולא ממש הולך לו... (ושוב, לא מדובר במקרים בוטים במיוחד).
נוסיף למורכבות, שלא רק שלא מבינים עד הסוף, כי מי שלא עבר לא מבין עד הסוף, אלא שגם כל מתמודד בנוי אחרת ומצפה לתגובות אחרות. וגם אותו מתמודד עצמו יש לו תקופות, לפעמים טוב לו תגובות כאלה, ולפעמים אחרות.

להוספת המורכבות: לפעמים אדם שמתמודד עם משהו כואב - מרגיש שזה הדבר הכי כואב, יותר מכל התמודדות אחרת. ובעצם גם הוא לא מבין לגמרי את האחרים, כשם שלא מבינים אותו.

והאנשים שליד, לפעמים נבוכים באמת, כי הם לא יודעים מה כן ומה לא. ולפעמים בגלל זה הם עוברים מדרכה...או מתעלמים בצורות אחרות - וזה כמובן לא עוזר להם... הם פוגעים גם ככה...

היו רווקות שספרו לי שהן לא סובלות להגיע לשמחה ואומרים להן - בקרוב אצלך. הבנתי אותן. בעיקר כאשר הן שומעות את זה בכל פינה ולפעמים בעצמה מביכה.
היו אחרות שאמרו, אנחנו חושבות על האכפתיות של הנשים שבאמת מברכות מכל הלב, אנחנו עונות להן יפה אמן, וממשיכות הלאה.

מה שחשוב מאוד באשכולות כאלה וגם בחיים, עד כמה שאפשר לנטרל כעס ואשמה.
כן להסביר. בענייניות. אנשים רוצים ללמוד ולקחת מה שמתאים להם. ורוב האנשים רוצים לעשות טוב.
הסבר ענייני ואוהד הוא דבר שיכול לשפר מאוד מערכות יחסים ואת החיים בכלל.

 

[120161]

מהצד של אדם חברותי שרוצה להאיר פנים לזרים
הבנתי שלא לשאול שאלות
ונשאר לי רק לספר על עצמי ולשתף בחוויות
ואז אני חושש שהאדם מולי מתחיל לחשוב
'מה אשתף ומה אספר? - הרי האדם שמולי עסוק רק בעצמו...'

 

[ברור מאד]

השנקל שלי
אם זו שאלה ממש חשובה למקד אותה.
לדוג שוחחנו על חיידר וחברה התעניינה על מה השיחה שאלתי אותה יש לך בנים? והיא ענתה לא ,אין לי בנים. אח"כ התברר שאין בכלל.
אבל לדעתי השאלה בצורה כזו רגישה יותר.
אבל הדבר החשוב מכל הוא לדעת ולהבין ששום דבר לא מובן מאליו ופחות לחטט והכי חשוב להקשיב.

 

[חיים הקוסם]

אצל העונה זה תשובה טבעית לשאלה טבעית..
ולפעמים דווקא כשזה מגיע ממקום טבעי, זה יכול לתת לו גם מקום לשחרר ולדבר עלזה כמו שהוא רוצה

אנשים שיש להם קושי לא רוצים שיסתובבו על ידם "על ביצים"

במקרה כזה אפילו לא מתנצלים אלא אומרים : ה' יעזור שמהר מהר יהיה לך, והם ירוו אותך בהמון נחת.. וזהו.
ואם אתה נעכס גדול אז כדאי להוסיף: "עד גיל 88 זה קורה, תראה את הרב קושלבסקי"...

 

[ח.ג.ג'.]

מהצד של אדם חברותי שרוצה להאיר פנים לזרים
הבנתי שלא לשאול שאלות
ונשאר לי רק לספר על עצמי ולשתף בחוויות
ואז אני חושש שהאדם מולי מתחיל לחשוב
'מה אשתף ומה אספר? - הרי האדם שמולי עסוק רק בעצמו...'

אפשר לשאול לדעתו על נושא כללי שעלה בשיחה. אם משתפים בנושאים אישיים, אפשר לעצור ולתת הזדמנויות לצד השני לספר על עצמו, גם בלי לשאול צורה מפורשת. אפשר גם לשאול בצורה מאד כללית כך שיהיה אפשר לקחת את הכיוון לאיזה תחום שרוצים לשתף בו בלי לפרט על תחומים שלא.

 

[. net]

בתקופה האחרונה שהיתי בבית מלון חרדי, במשך הזמן פגשתי שם יהודי חביב ונעים לשיחה, וכמנהגם של יהודים שנופשים שוחחנו על דא ועל הא.
בתוך הדברים הוא סיפר לי שהיה לפני תקופה בנופש אחר משך כמה ימים.
שאלתי אותו היכן הילדים שהו משך זמן כה ממושך?
ואז הוא עונה לי ביבושת: "אין לי ילדים".
בירכתי אותו שיהיו לו ילדים בקרוב.
השאלה שלי היא: כיצד ניתן למנוע פדיחה דומה בעתיד, האם כדאי לי לשאול אותו האם יש לך ילדים, ואז - אם הוא משיב לחיוב אעבור לשאלה הבאה- היכן הם נמצאים וכו'? או שעדיף כמו שעשיתי.
או, אופציה שלישית: בכלל לא להיכנס לנושא הזה.
אשמח שתחכימו אותי בנושא, באופן אישי הרגשתי ממש לא בנוח עם התקרית הנ"ל.

אני אישית לא שואלת האם יש ילדים או שאלות על ילדים ,אם לא ראיתי אותם או שאני בטוחה שיש

 

[שירה שקד]

באופן כללי, ככל שמדברים פחות - מתחרטים פחות.
אבל קל להגיד את זה בתור אדם מופנם יותר, אני יודעת שלא לכולם זה קל.
בכל זאת, נקודה למחשבה.

 

[מרחבית]

מהצד של אדם חברותי שרוצה להאיר פנים לזרים
הבנתי שלא לשאול שאלות
ונשאר לי רק לספר על עצמי ולשתף בחוויות
ואז אני חושש שהאדם מולי מתחיל לחשוב
'מה אשתף ומה אספר? - הרי האדם שמולי עסוק רק בעצמו...'

אפשר לדבר לא רק על עצמו אלא גם על דברים כלליים, ועם הפסקות באמצע... ואם האדם השני גם מעוניין בסוג הקשר הזה, יש לשער שהוא יגיב ויספר גם הוא, או יעלה נושא גם הוא. כשהוא מספר משהו - אפשר להתעניין בשאלות על מה שהוא ממילא מספר, והשיחה מתפתחת.
בסך הכל אי אפשר שיהיה מתכון מדויק מה לדבר ומה לשאול. וכנראה גם אין אחד שלא אמר דברים שלא ממש נעמו לשני. כולנו בני אדם.
העניין שדובר עליו הוא להימנע מ'לחקור' אדם בשאלות על דברים אישיים, בלי שהוא פתח בנושא - בין אם מעצמו בין אם כתגובה לזה שהראשון סיפר על עצמו.
וד' הטוב יהיה בעזרינו.

 

[שלוקר]

בתקופה האחרונה שהיתי בבית מלון חרדי, במשך הזמן פגשתי שם יהודי חביב ונעים לשיחה, וכמנהגם של יהודים שנופשים שוחחנו על דא ועל הא.
בתוך הדברים הוא סיפר לי שהיה לפני תקופה בנופש אחר משך כמה ימים.
שאלתי אותו היכן הילדים שהו משך זמן כה ממושך?
ואז הוא עונה לי ביבושת: "אין לי ילדים".
בירכתי אותו שיהיו לו ילדים בקרוב.
השאלה שלי היא: כיצד ניתן למנוע פדיחה דומה בעתיד, האם כדאי לי לשאול אותו האם יש לך ילדים, ואז - אם הוא משיב לחיוב אעבור לשאלה הבאה- היכן הם נמצאים וכו'? או שעדיף כמו שעשיתי.
או, אופציה שלישית: בכלל לא להיכנס לנושא הזה.
אשמח שתחכימו אותי בנושא, באופן אישי הרגשתי ממש לא בנוח עם התקרית הנ"ל.

אותי למדו שמיכיוון שאין לנו דרך לדעת בשום נושא מה הסטטוס של בן השיחה: עבודה (אולי מחוסר עבודה/פוטר)
ילדים (אולי אין ואפילו בטיפולים) בעל (אולי ח"ו גרושה/גרוש) אחת שראינו בתשיעי ואח"כ בלי בטן-לעולם לא אאכל
מזל"ט אם לא הראה אותה עם התינוק (כי יש לצערינו מצבים...)
בקיצור מכיוון שאפשר בלי כוונה לדרוך על נקודות רגישות פשוט לא להעלות נקודות אישיות עד שבן השיחה עצמו מעלה אותם על עצמו...

וישר כוח על הרגישות!

 

[בינה אנושית :)]

ועל עבודה, אולי היהודי פוטר?
והורים? אולי הרגע אבא שלו נפטר?
ועל הילדים הנשואים? אולי אחד בתהליכי גירושין?
ודירה? אולי הפסידו אותה בהשקעות מפוקפקות?
ועל הרכב? בכלל לא שלו, כי את שלו הוא דפק בעץ... ועל הדרך פצע את השכן

למה דווקא על ילדים לא לשאול? מכירה מקרוב 2 שמחכות מאוד לילדים, והכי מעצבן אותן שלא מדברים לידם על ילדים בכלל.

אז אולי את השואל זה הציל ממבוכה, זה בכלל לא אומר שאת הנשאל זה הציל ממשהו.
לא אומרת שלא להיות רגישים כשמודעים מראש לסיטואציות, ואם אתה מודע לחבר שהבן שלו התגרש, אתה לא חייב להכריח אותו לראות תמונות מהחתונה של הבן שלך...

אבל מראש לא לנהל שום שיח עם אדם שלא מכירים באופן פרטי, כי יכול לעלות על יבלות כואבות בכל נושא שכן תבחרו לשוחח?


נראה לי לא טבעי, ולא הגיוני.

אני לא מסכימה עם זה...
יש כ"כ הרבה נושאי שיחה וספונטניות בלי לשאול ולברר מה עם הדירה או הילדים
מה שאני עושה:

אני תמיד מדברת ומשתפת על עצמי (כמובן רק מה שאני רוצה) ותמיד הבנ"א השני משתף מעצמו את מה שרוצה.
ואחרי השיתוף אתה כבר מבין את הלך הדברים ויודע על מה לדבר ועל מה לא.

בתור אחת שחיכתה, זה מביך להגיד: אין לי ילדים
לפעמים זה גם שורף...

 

[שלוקר]

לא חושבת שאפשר למנוע.

שאלת בטבעיות, קיבלת את התשובה בטבעיות, ונפרדתם בטבעיות.

בטוח כאבה ליהודי השאלה, אבל באמת, אם כל מי שנפגוש השיח חייב להיות בזהירות של זהירות שמא לא נפגע בשום נושא? לא הגיוני.

הא, ואני מדברת מנסיון כואב, מסוג אחר, ובחיים לא הייתי רוצה שאנשים יסננו באלפי מסננות כל שיח טבעי ורגיל העיקר לא לפגוע, כי זה פוגע הרבה יותר.

דעתי בלבד.

אני מסכימה איתך ממש- ומניסיון- גם לי עדיף הטבעיות
ואם שואלים אין לי בעיה עם זה- לא גנבתי כלום לאף אחד.
עונה את התשובה ומזרימה את השיחה הלאה....

אבל בגלל שלהרבה זה כן מפריע- ואפשר למנוע את זה- כתבתי את ההודעה הקודמת...

 

[שלוקר]

צריך לחלק בין בן אדם שאנחנו מכירים ויודעים שאין לו ילדים לבין בן אדם זר.
בן אדם שאנחנו יודעים שאין לו ילדים, כדאי באמת לדבר בטבעיות ולא להימנע מלדבר על ילדינו לידו, כמובן ברגישות מספקת.
אבל בן אדם זר - לדעתי לא כדאי לשאול שאלות על ילדיו בהנחה ברורה שיש לו ילדים, כי לא לכולם יש.
ומה לעשות שהשאלה האם יש לבן אדם ילדים או לא הרבה יותר משמעותית, פוצעת ורגישה מאשר רכב, פיטורין, אבא שנפטר ואפילו ילד גרוש.

לא מסכימה אם כך שנושא חוסר הילדים יותר רגיש- כי סוף כל סוף זה קושי שלא תלוי בי-וזה ברור לכולם.
בשונה מפיטורין/זוגיות וכו'-שחד משמעית אני חושבת שגם זה הכל משמיים ואין שו היגיון בלהאשים את המתמודד
בזה-והמון פעמים זו לא אשמתו- אבל עצוב מאוד שהעולם שיפוטי ממש....

ומניסיון לצערי-בכל התמודדות הקושי הגדול ביותר הוא מול תגובות הסביבה...

 

[DvoraVidman]

זה. בדיוק זה!
מה משנה לאנשים זרים אם יש לי ילדים ואיפה אני עובדת ואם כבר קניתי דירה??
אנחנו מכירות בדיוק 5 דקות , למה שאכניס אותך לבית שלי ולחשבון הבנק שלי?

כמו שכבר אמרו - אפשר לדבר על דברים סתמיים כמו מזג האוויר, על גידול החסה בשטחים ועל יוקר המחיה
והיום בכלל...לצערנו יש כ"כ הרבה נושאים משותפים לכל עמי"ש
עם החטופים והמלחמה והמצב הבטחוני
למה לא ללכת על המקום הבטוח שמתאים לשיח של כולם??
למה לעלות על תבנית ביצים ואז להתלונן שקשה לא לדרוך עליהן??

סליחה שאני אומרת, חטופים זה נושא כואב יותר מהאם מישהו קנה דירה.

 

[ח.ג.ג'.]

לא מסכימה אם כך שנושא חוסר הילדים יותר רגיש- כי סוף כל סוף זה קושי שלא תלוי בי-וזה ברור לכולם.
בשונה מפיטורין/זוגיות וכו'-שחד משמעית אני חושבת שגם זה הכל משמיים ואין שו היגיון בלהאשים את המתמודד
בזה-והמון פעמים זו לא אשמתו- אבל עצוב מאוד שהעולם שיפוטי ממש....

ומניסיון לצערי-בכל התמודדות הקושי הגדול ביותר הוא מול תגובות הסביבה...

זה לא עניין של אשמה. לפחות לא באופן רציונלי.
באופן בלתי רציונלי, דווקא האשמה עצמית היא אחד הקשיים שהרבה פעמים מתלווים לזה...
זה פשוט משהו הרבה יותר עמוק בהוויה של האדם ובזהות שלו מאשר עבודה. (ולפעמים גם יותר מזוגיות)

 

[DvoraVidman]

ומניסיון לצערי-בכל התמודדות הקושי הגדול ביותר הוא מול תגובות הסביבה...

מהנסיון שלי זה מאד תלוי בבנאדם עצמו. יש אנשים שאצלם תגובות הסביבה פחות תופסות מקום, ויש אנשים שכן.

 

[שלוקר]

תחשבו קצת על התחושה של מי שאין לו כשהוא נפגש במי שיש לו....תנסו קצת להבין את התחושות שלו כששואלים אותו האם יש לו/כמה יש לו וכדו', כמה בושה, תחושת עליבות הצפת הכאב ועוד ועוד! מה עוד שהשואל ב"ה 'מסודר' בחיים...ואיזה תחושת עליבות זה יוצר!

תודה על הרגישות.
אבל אין לי ילדים כבר למעלה מ3 שנים
ולא אני לא מרגישה בושה /עליבות בזה.
ומי שחושב שאני צריכה להיות בושה בזה-לא מי שממתין אלא מי שלא בניסיון-שיגדל יבין
אמן-וזה הכי מעצבן-מי שחושב שערך אדם תלוי במה שלא בשליטתו- אני מאמינה בכל ליבי
שה' נתן לכל אדם מסלול שונה משל חברו- וכל אחד והניסיונות שלו...- אבל מי שמתמודד ובכל
זאת ממשיך בשגרה עד כמה שניתן- ולא משנה באיזה נושא מתמודד- וממשיך על אף הקושי, חוסר הוודאות
כאבים/ טיפולים, להאיר פנים לשני ולנהל חיי שגרה ברוכים עד כמה שניתן- ראוי להערכה מהזולת ולא לרחמים
או עליונות...- ולכן אין סיבה שירגיש עליבות...
מה שכן הצפת הכאב -זה יכול להציף בהחלט (אבל הכאב קיים והוא ניתן באהבה מה'=ולכן אין לי אישית טענות על המציפים...)