מידע שימושי ואז הוא עונה לי ביבושת: "אין לי ילדים"! פדיחה לא נעימה שקרתה לי, איך מונעים את זה?

מגילת אסתר · ביום ראשון בשעה 07:28

נכתב ע"י מגבת:
אפשר גם לנסח אחרת,
"אתה כבר אבא"?
המילה 'כבר' מרככת לגמרי את העניין, ונותנת לשאלה אווירה של תזמון..

זה חוסר טקט שאלה שהכי יכולה לפגוע כשלא היו לי זה נורא פגע בי דווקא סגנון כזה של שאלות ברמה שהייתי שואלת אם מפתח הילדים אצלי...

מרחבית · ביום ראשון בשעה 09:40

נכתב ע"י ראש לשועלים:
אגב, הדוגמה של עבודה היא הכי גרועה מכולן, כי בן אדם שפוטר/לא עובד מרגיש מאד מאד מאד לא בנוח לדבר/לחשוף את זה, להבדיל מבעיות אחרות, מצערות ככל שתהיינה, שאינן כישלון אישי.

אדם שפוטר וכדו' מרגיש כישלון אישי, אף שפעמים רבות זה בכלל לא כישלון שלו.
חלק מהסביבה מתייחסת בשיפוטיות (לפעמים בעליונות) במצבים רבים אחרים, כגון: גרושים, רווקים, כבדי משקל, חולי נפש, עניים, נושרים.
ואפילו את מי שלא נוטים להאשים, כגון - מי שאין לו ילדים, מי שיש לו מחלה קשה, מי שסובל מנכות או כל מוגבלות אחרת - לא פעם הסובל מרגיש סוג של נחיתות וכישלון, רק מעצם העובדה שהוא לא כמו 'כולם'.

תחושות של כישלון או אשמה - של האדם עצמו או מסביבתו - הם לרוב כל-כך לא מעוגנות במציאות, ובכל זאת הן קיימות ומייסרות.

מרחבית · ביום ראשון בשעה 09:58

כשמדברים על להתייחס בטבעיות (אחרי שכבר יודעים את העובדות) זה מצריך קודם כל להתייחס לאדם בכבוד בסיסי אמיתי ולא בשום סוג של עליונות.
חלק מזה זה לראות את האדם כאדם עם אישיות בפני עצמה עם כל מה שזה אומר, שסובל גם מאיזושהי בעיה בחיים.
אבל הבעיה לא היא המגדירה אותו, ולא היא הזהות שלו!
ובדרך כלל 'הצגות' לא יעזרו. זו עבודה פנימית להרגיש כלפי אנשים באמת כך.

אם אדם שואל ילד איפה אבא, והוא עונה 'אבא נפטר', והאדם בורח - הבריחה שלו יותר גרועה מהשאלה. הילד צריך שיקבלו בטבעיות ובהכלה את העובדה הכואבת שציין זה עתה.

לגבי שאלות אישיות, לא מדובר רק על גרימת כאב. אלא גם על כניסה לגבולות של השני. יש מושג של פרטיות.
לא כואב לאדם כששואלים אותו, לדוגמא, כמה הוא מרוויח - אם הוא מרוויח יפה. אבל הוא לא מעוניין לפרסם את זה ביתד של יום שלישי... ואם הוא כן מעוניין - הוא יפרסם בעצמו...

אין עוד מלבדו" · ביום ראשון בשעה 10:37

נכתב ע"י DvoraVidman:
אני לא הייתי מנסחת ככה, בגלל שאני בהחלט שומעת ונעזרת בעצות של אנשים

הדבר שהכי שנאתי זה עצות וסגולות ממי שיש לו ילדים... מעניין מה הוא עשה בשביל זה שיכול לומר לאחרים

DvoraVidman · ביום ראשון בשעה 10:54

נכתב ע"י אין עוד מלבדו:
הדבר שהכי שנאתי זה עצות וסגולות ממי שיש לו ילדים... מעניין מה הוא עשה בשביל זה שיכול לומר לאחרים

השאלה מה לגבי עצות ממי שהיה או נמצא באותה זירה.

אין עוד מלבדו" · ביום ראשון בשעה 11:09

נכתב ע"י DvoraVidman:
השאלה מה לגבי עצות ממי שהיה או נמצא באותה זירה.

באופן כללי זה נושא רגיש . זה לא שיושבים על הספה ומחכים לילד שיבוא.... לפעמים עוברים המון עד שקורה הנס
לשמוע עצות לפעמים זה מריגיז ועושה מצפון. מחברה טובה שבאותה סירה הכמתי לשמוע עצות

rivkar · ביום ראשון בשעה 11:15

נכתב ע"י מרחבית:
אדם שפוטר וכדו' מרגיש כישלון אישי, אף שפעמים רבות זה בכלל לא כישלון שלו.
חלק מהסביבה מתייחסת בשיפוטיות (לפעמים בעליונות) במצבים רבים אחרים, כגון: גרושים, רווקים, כבדי משקל, חולי נפש, עניים, נושרים.
ואפילו את מי שלא נוטים להאשים, כגון - מי שאין לו ילדים, מי שיש לו מחלה קשה, מי שסובל מנכות או כל מוגבלות אחרת - לא פעם הסובל מרגיש סוג של נחיתות וכישלון, רק מעצם העובדה שהוא לא כמו 'כולם'.

תחושות של כישלון או אשמה - של האדם עצמו או מסביבתו - הם לרוב כל-כך לא מעוגנות במציאות, ובכל זאת הן קיימות ומייסרות.

מי שמתיחס בשיפוטיות - זה לכולם. ללא יוצא מן הכלל
לאנשים אין סבלנות לשאת קושי
והם בטוחים שעם קצת יותר מאמץ ורצון (ועצות וסגולות שלהם..) כבר הייתם נושעים \ מתרפאים מזמן
זה רק שאתם לא מספיק רוצים\ משתדלים וכו
כמובן לא כולם, אבל ממש אין כזו חלוקה חד משמעית של מי נוטים להאשים ומי לא
הרי אנחנו יודעים שבסופו של דבר רוקים "אשמים " במצבם בד"כ בדיוק כמו אילו שמחכים לילדים.. כלומר - לכל אחד תגיע ישועתו בדיוק ברגע שנגזר..
ומי שמרגיש כשלון - ירגיש את זה בכל דבר שלא הולך לא "כמו כולם" לא משנה הנסיבות

DvoraVidman · ביום ראשון בשעה 11:31

נכתב ע"י אין עוד מלבדו:
מחברה טובה שבאותה סירה הכמתי לשמוע עצות

ברוח זה כתבתי מההתחלה...

אם הבנות :) · ביום ראשון בשעה 12:05

החיים הם כאלו:
נולד ילד/ה חמוד ומתוק, גדל במשפחה חמה ואוהבת. חיידר, ישיבות מצוינות, לומד מצוין, עילוי! / בי"ס וסמינר טוב, רוכשת מקצוע זהב עם עתיד מבטיח.
ואז- מגיע השידוך, הכל נוצץ, ההורים מביאים דירה. הוא אברך כולל מצוין. דופק בסדרים, עושה שטייגען ומתפלל תמיד במנין.
היא עובדת בעבודה נהדרת, מכניסה יפה, צנועה וחסודה, אשת חיל למופת!
שבת אצל ההורים שלה שבת אצל הורים שלו. לפעמים בבית כי אמא שולחת חצי מהאוכל.
אחרי שנה: ב"ה נולד ילד/ה. העגלה מההורים שלה. העריסה מההורים שלו. אם יש ברית- ההורים כמובן משלמים.
הולכים לאמא לחודש- חודש וחצי. הכל דבש. ישתבח הבורא!

אז זהו- שיש אנשים שלא נכנסים בתבנית הזאת. כל אחד מהסעיפים הנ"ל עשוי להיות מוטל בספק.

אז שאלות כמו: איפה את עובדת? איפה בעלך לומד? איך הילדים? ואיפה קניתם דירה?
הן שאלות שבאות ואומרות: אשה צריכה לעבוד. בעל צריך לעשות שטייגען בכולל. ילדים 'מגיחים' אחרי שנה מהחתונה ומגדלים אותם בדירה שרשומה על שמכם.

כלום!!!!! אבל כלום!!! לא ברור מאליו!

אחרי ההבנה הבסיסית הזו - תנו מקום לרגישות, לטקט (שיש לאמן אותו כמו שריר), לנחמדות, להתעניינות במידה הנכונה ולכל הדברים הנפלאים והחשובים שכבר נכתבו לעיל.

לא אומרת שא"א לפתוח נושאים, לדבר, להתענין ולהגיב. על הרגישות נכתב כאן כבר רבות.
אבל: לבוא ממקום שמבין שלכל אחד יש את המסלול שלו ואת הנסיונות שלו ולצאת מהתבניתיות ומהקבעון.

ולהתפלל תמיד שלא תצא תקלה תחת ידינו.

DvoraVidman · ביום ראשון בשעה 12:08

נכתב ע"י אם הבנות :):
החיים הם כאלו:
נולד ילד/ה חמוד ומתוק, גדל במשפחה חמה ואוהבת. חיידר, ישיבות מצוינות, לומד מצוין, עילוי! / בי"ס וסמינר טוב, רוכשת מקצוע זהב עם עתיד מבטיח.
ואז- מגיע השידוך, הכל נוצץ, ההורים מביאים דירה. הוא אברך כולל מצוין. דופק בסדרים, עושה שטייגען ומתפלל תמיד במנין.
היא עובדת בעבודה נהדרת, מכניסה יפה, צנועה וחסודה, אשת חיל למופת!
שבת אצל ההורים שלה שבת אצל הורים שלו. לפעמים בבית כי אמא שולחת חצי מהאוכל.
אחרי שנה: ב"ה נולד ילד/ה. העגלה מההורים שלה. העריסה מההורים שלו. אם יש ברית- ההורים כמובן משלמים.
הולכים לאמא לחודש- חודש וחצי. הכל דבש. ישתבח הבורא!

אז זהו- שיש אנשים שלא נכנסים בתבנית הזאת. כל אחד מהסעיפים הנ"ל עשוי להיות מוטל בספק.

אז שאלות כמו: איפה את עובדת? איפה בעלך לומד? איך הילדים? ואיפה קניתם דירה?
הן שאלות שבאות ואומרות: אשה צריכה לעבוד. בעל צריך לעשות שטייגען בכולל. ילדים 'מגיחים' אחרי שנה מהחתונה ומגדלים אותם בדירה שרשומה על שמכם.

כלום!!!!! אבל כלום!!! לא ברור מאליו!

אחרי ההבנה הבסיסית הזו - תנו מקום לרגישות, לטקט (שיש לאמן אותו כמו שריר), לנחמדות, להתעניינות במידה הנכונה ולכל הדברים הנפלאים והחשובים שכבר נכתבו לעיל.

לא אומרת שא"א לפתוח נושאים, לדבר, להתענין ולהגיב. על הרגישות נכתב כאן כבר רבות.
אבל: לבוא ממקום שמבין שלכל אחד יש את המסלול שלו ואת הנסיונות שלו ולצאת מהתבניתיות ומהקבעון.

ולהתפלל תמיד שלא תצא תקלה תחת ידינו.

להערכתי, אין שום בן אדם שכל הסעיפים דופקים אצלו בלי שיבוש.

ילילי · ביום ראשון בשעה 12:21

נכתב ע"י DvoraVidman:
להערכתי, אין שום בן אדם שכל הסעיפים דופקים אצלו בלי שיבוש.

למה את חושבת ככה?
את לא מכירה נשים שלמדו בסמינר מצויין, השתדכו בגיל צעיר עם בחור מישיבה מוכרת ויש להם דירה משלהם עבודה וילדים?

לכולם יש קשיים וניסיונות. אבל לא כולם מתמודדים דווקא בתחומים האלה.

רוב בנות הסמינרים משתדכות בגיל צעיר עם בחורים מישיבות מוכרות.
ואם תבדקי באוכלוסיות מסויימות בשנים מסויימות להרבה יש דירות.
לרוב הזוגות אין בעיות פוריות ב"ה. ורוב הנשים עובדות והרבה מהבעלים בכוללים.
לכן יש אנשים שמבחינתם זה תבנית מסויימת של החיים.

DvoraVidman · ביום ראשון בשעה 12:23

נכתב ע"י ילילי:
למה את חושבת ככה?
את לא מכירה נשים שלמדו בסמינר מצויין, השתדכו בגיל צעיר עם בחור מישיבה מוכרת ויש להם דירה משלהם עבודה וילדים?

לכולם יש קשיים וניסיונות. אבל לא כולם מתמודדים דווקא בתחומים האלה.

רוב בנות הסמינרים משתדכות בגיל צעיר עם בחורים מישיבות מוכרות.
ואם תבדקי באוכלוסיות מסויימות בשנים מסויימות להרבה יש דירות.
לרוב הזוגות אין בעיות פוריות ב"ה. ורוב הנשים עובדות והרבה מהבעלים בכוללים.
לכן יש אנשים שמבחינתם זה תבנית מסויימת של החיים.

אם אני מסתכלת על שכבת גיל של 40 נגיד- אז לא.
כולם כבר התמודדו עם משהו רציני בחיים שלהם.
ואם 50 - אז עוד יותר.
בגיל 25, יש עדיין אנשים בתבנית,שוט כי הם לא הספיקו עדיין לחיות את החיים.

שלוקר · ביום ראשון בשעה 12:27

נכתב ע"י ילילי:
למה את חושבת ככה?
את לא מכירה נשים שלמדו בסמינר מצויין, השתדכו בגיל צעיר עם בחור מישיבה מוכרת ויש להם דירה משלהם עבודה וילדים?

לכולם יש קשיים וניסיונות. אבל לא כולם מתמודדים דווקא בתחומים האלה.

רוב בנות הסמינרים משתדכות בגיל צעיר עם בחורים מישיבות מוכרות.
ואם תבדקי באוכלוסיות מסויימות בשנים מסויימות להרבה יש דירות.
לרוב הזוגות אין בעיות פוריות ב"ה. ורוב הנשים עובדות והרבה מהבעלים בכוללים.
לכן יש אנשים שמבחינתם זה תבנית מסויימת של החיים.

ויכולות להיות להם בעיות/צרות שלא גלויות לעין...
ורגישות ולדון לכף זכות תמיד מתבקש...

ילילי · ביום ראשון בשעה 12:28

נכתב ע"י DvoraVidman:
אם אני מסתכלת על שכבת גיל של 40 נגיד- אז לא.
כולם כבר התמודדו עם משהו רציני בחיים שלהם.
ואם 50 - אז עוד יותר.
בגיל 25, יש עדיין אנשים בתבנית,שוט כי הם לא הספיקו עדיין לחיות את החיים.

נכון.
אני מסתכלת על שכבת גיל יותר נמוכה.
אבל גם מי שמתמודד בגיל 40.
לפי ההיגיון לא חייב שהתמודד בחיים שלו דווקא בתחומים האלה.
(אלא אם כן מנסיונך תגידי אחרת)

מה ש- @אם הבנות :) באה להגיד,
זה שלא נסתכל על מה שקיבלנו והולך לנו טוב כמובן מאליו. לא חסר אנשים שלא הולך להם במה שלנו נראה הנורמלי והברור מאליו.
ולכן כשמדברים עם מישהו חדש, תמיד צריך להיות רגישים יותר.

ילילי · ביום ראשון בשעה 12:28

נכתב ע"י שלוקר:
ויכולות להיות להם בעיות/צרות שלא גלויות לעין...
ורגישות ולדון לכף זכות תמיד מתבקש...

נכון. זה מה שכתבתי.

כוכב103 · ביום ראשון בשעה 12:32

אני חושבת שבכללי אנחנו צריכים להתייחס לכל הדברים ששום דבר לא מובן מאליו
ולא בגלל שיש מסלול חיים מקובל אז אצל כולם המסלול גם כזה.
ואם השיחה היא שיחת התעניינות - לתת לשני לספר על עצמו ולא להסיק שום דבר לבד
יש הרבה מוקשים בדרך...

אני בכללי שואלת חברות מהעבר - איפה את אוחזת בחיים?
עדיף להיות מרוחקת ולא לדרוך על מוקשים...

DvoraVidman · ביום ראשון בשעה 12:32

נכתב ע"י ילילי:
נכון.
אני מסתכלת על שכבת גיל יותר נמוכה.
אבל גם מי שמתמודד בגיל 40.
לפי ההיגיון לא חייב שהתמודד בחיים שלו דווקא בתחומים האלה.
(אלא אם כן מנסיונך תגידי אחרת)

מה ש- @אם הבנות :) באה להגיד,
זה שלא נסתכל על מה שקיבלנו והולך לנו טוב כמובן מאליו. לא חסר אנשים שלא הולך להם במה שלנו נראה הנורמלי והברור מאליו.
ולכן כשמדברים עם מישהו חדש, תמיד צריך להיות רגישים יותר.

מה שאמרתי , שאם אני מסתכלת על שכבת הגיל של 40, אני לא מוצאת אף אחד שמסמן וי בכל הסעיפים שתיארה @אם הבנות :)

ילילי · ביום ראשון בשעה 12:38

נכתב ע"י DvoraVidman:
מה שאמרתי , שאם אני מסתכלת על שכבת הגיל של 40, אני לא מוצאת אף אחד שמסמן וי בכל הסעיפים שתיארה @אם הבנות :)

אני דווקא חושבת שבגיל 40 הרבה יותר קל ליפול בנושא של רגישות.
כי כשמדברים עם אדם בן 40 הרבה פחות נותנים סיכוי שאין לו דירה/עבודה/ילדים וכדומה.
כי בדרך כלל אדם בגיל 40 יותר יציב מבחינה תעסוקתית וברוך ה' בגיל 40 פחות שכיח שאין ילדים (לעומת גיל 30 למשל)

לסיכום, תמיד צריך לזכור ששום דבר לא מובן מאליו. בכל גיל.

cv · ביום ראשון בשעה 12:41

נכתב ע"י כוכב103:
אני בכללי שואלת חברות מהעבר - איפה את אוחזת בחיים?

בעיניי זה דווקא ניסוח שלא תמיד נחמד לשמוע.
זה עלול לגרום למי שעוד לא התחתנה/הביאה כמה ילדים/התקדמה למשרה טובה, הרגשה שכולם הולכים במסלול והיא נחשלת מאחור.

נעמה - · ביום ראשון בשעה 12:45

נכתב ע"י DvoraVidman:
אם אני מסתכלת על שכבת גיל של 40 נגיד- אז לא.
כולם כבר התמודדו עם משהו רציני בחיים שלהם.
ואם 50 - אז עוד יותר.
בגיל 25, יש עדיין אנשים בתבנית,שוט כי הם לא הספיקו עדיין לחיות את החיים.

אם ככה, אז כשפוגשים מישהו
השאלה הראשונה היא בן כמה הוא,
?