הנושאים החמים
הנושאים החמים
הפשיטה הגדולה
שבוע לפשיטה הגדולה על דרום זאיר. כל חברי החוליה נלכדו. לא היה להם סיכוי כלל. כוחות הצבא של ארצות הברית פשטו על המקום במאותיהם. יחידות העילית לחמו במורדים המקומיים והבהירו את מטרתם: הם רוצים לידיהם רק את חברי החוליה שפרצה לבנק אוף אמריקה בקליפורניה ורוקנה אותו כליל.
חברי החוליה לא התכוונו לוותר. העושר האגדי שנפל בחלקם לא שווה כלום אם לפתע יתנו להם עונשי מאסר של מאתיים ושלוש מאות שנה כמו שרק האמריקאים יודעים לתת. חשיבה מעוותת יש להם באמריקה, ממירים עונשי מוות במאות שנות מאסר. רק מלספור אותם אפשר למות.
מרחבי הספארי הגדולים של אפריקה הפכו לשדות קרב. האמריקאים הטילו למקום את הטכנולוגיה העילית וכל הכוחות הטובים שלהם. אך הם, חברי החוליה, למדו את מנהגי המקום. מול הכוחות הגדולים הם לחמו כאריות והסתתרו כבבונים. תקפו כנמרים וברחו כאיילות. מתמגנים ותוקפים. משיבים מלחמה.
לא היה להם צ'אנס. יחידות המארינס וכוח דלתא סגרו עליהם ממערב ודרום. הריינג'רס וצוות שש התקיפו ממזרח וצוללנים של אריות הים ארבו להם מצפון. הכוחות של ארצות הברית של אמריקה יודעים להילחם כשהם רוצים. לכולם הובטח בונוס שמן בסיום המוצלח של המבצע. כל מערך ההתקפה הזה עלה לאומה האמריקאית רק אחוזים בודדים מערך השוד הגדול.
השוד המוצלח של כל הזמנים. עשר שנים שהם מתכננים אותו. מספיקים ללמוד בדרך משפטים, מנהל עסקים ומחשבים ולהיכנס בזה אחר זה לבנק הגדול בקליפורניה. מצטרפים כאילו בלי קשר, למצבת העובדים הגדולה של הבנק. משקיעים בתחומם, מצטיינים בעבודתם.
בשנה האחרונה, כשג'ורג' קיבל את התפקיד הבכיר - סגן ראשון. תכנון השוד עלה הילוך. הם למדו את דרכי האבטחה. מערכי החירום ואבטחת המחשבים. לא משאירים פינה בלי טיפול. הכל נלקח בחשבון, נרשם בניירת מסודרת בביתו של טום השקדן. לא מדברים מילה ברשת, לא רומזים דבר בסלולרי, הכל נעשה באמצעים מיושנים. אמריקה הגדולה יכולה לצטט ולהקשיב לכל דבר דיגיטלי. לא לעט החורטת על גבי דפדפת צהובה, מוגנת בפלסטיק שחור וקליפס מתכת.
גם ביתו של טום נבחר בקפידה כמקום התכנסות. הבית היחיד מכל החבורה שלא הכיל מצלמות ברדיוס של חמישה רחובות ממנו. אזור שקט ובורגני במערב בעיר. פעם בחודש בממוצע הם התכנסו שם, מתגנבים כיחידים אחת לשעתיים.
בהתכנסות האחרונה הם קיבלו את הזהויות החדשות שהכינו עבורם באוסטרליה. ההתרגשות הגיעה לשיאה. הם שיננו את הפרטים החדשים אודותם. מיששו את רישיונות הנהיגה ונהנו לראות את דרכוניהם מוחתמים ברחבי העולם עם חותמת כניסה לארצות הברית.
מאות אלפי דולרים הושקעו בתכנון השוד. את יום הדין הם קבעו לשבוע של סוף השנה. חגיגות ראש השנה האזרחי זה זמן טוב מאוד לרוקן את מאגרי הבנק ולצאת מהמדינה בשלום. רק לאחר שישהו חמישה ימים מחוץ לגבלות המדינה ייכנס המנהל הבכיר אל הבנק ויגלה את דבר הגניבה.
הכל התבצע כהלכה. במשך יומיים רצופים, הם נכנסו ויצאו, נכנסו ויצאו. סוחבים איתם שקי ענק של זהב, יהלומים, עתיקות וכסף מזומן. אף אחד לא שמע. איש לא ראה. ציוץ לא נשמע. גם הנסיעה ביאכטה המפוארת ששכרו, עברה חלק לגמרי.
עכשיו. כשהכוחות סגרו עליהם מכל כיוון ובבית המשפט עומדים לתת להם מאות שנה בפנים.
כעת. כשהם מתחילים להריח מבפנים את קירות בתי הכלא הטחובים של אמריקה, הם מבינים רק דבר אחד.
כל הפושט יד, נותנים לו.
לא יעזרו לך כל התכנונים והתוכניות. כל האסטרטגיות וההכנות. תברח, תסתתר, תתחפש.
בסוף, נותנים לו.
שבוע לפשיטה הגדולה על דרום זאיר. כל חברי החוליה נלכדו. לא היה להם סיכוי כלל. כוחות הצבא של ארצות הברית פשטו על המקום במאותיהם. יחידות העילית לחמו במורדים המקומיים והבהירו את מטרתם: הם רוצים לידיהם רק את חברי החוליה שפרצה לבנק אוף אמריקה בקליפורניה ורוקנה אותו כליל.
חברי החוליה לא התכוונו לוותר. העושר האגדי שנפל בחלקם לא שווה כלום אם לפתע יתנו להם עונשי מאסר של מאתיים ושלוש מאות שנה כמו שרק האמריקאים יודעים לתת. חשיבה מעוותת יש להם באמריקה, ממירים עונשי מוות במאות שנות מאסר. רק מלספור אותם אפשר למות.
מרחבי הספארי הגדולים של אפריקה הפכו לשדות קרב. האמריקאים הטילו למקום את הטכנולוגיה העילית וכל הכוחות הטובים שלהם. אך הם, חברי החוליה, למדו את מנהגי המקום. מול הכוחות הגדולים הם לחמו כאריות והסתתרו כבבונים. תקפו כנמרים וברחו כאיילות. מתמגנים ותוקפים. משיבים מלחמה.
לא היה להם צ'אנס. יחידות המארינס וכוח דלתא סגרו עליהם ממערב ודרום. הריינג'רס וצוות שש התקיפו ממזרח וצוללנים של אריות הים ארבו להם מצפון. הכוחות של ארצות הברית של אמריקה יודעים להילחם כשהם רוצים. לכולם הובטח בונוס שמן בסיום המוצלח של המבצע. כל מערך ההתקפה הזה עלה לאומה האמריקאית רק אחוזים בודדים מערך השוד הגדול.
השוד המוצלח של כל הזמנים. עשר שנים שהם מתכננים אותו. מספיקים ללמוד בדרך משפטים, מנהל עסקים ומחשבים ולהיכנס בזה אחר זה לבנק הגדול בקליפורניה. מצטרפים כאילו בלי קשר, למצבת העובדים הגדולה של הבנק. משקיעים בתחומם, מצטיינים בעבודתם.
בשנה האחרונה, כשג'ורג' קיבל את התפקיד הבכיר - סגן ראשון. תכנון השוד עלה הילוך. הם למדו את דרכי האבטחה. מערכי החירום ואבטחת המחשבים. לא משאירים פינה בלי טיפול. הכל נלקח בחשבון, נרשם בניירת מסודרת בביתו של טום השקדן. לא מדברים מילה ברשת, לא רומזים דבר בסלולרי, הכל נעשה באמצעים מיושנים. אמריקה הגדולה יכולה לצטט ולהקשיב לכל דבר דיגיטלי. לא לעט החורטת על גבי דפדפת צהובה, מוגנת בפלסטיק שחור וקליפס מתכת.
גם ביתו של טום נבחר בקפידה כמקום התכנסות. הבית היחיד מכל החבורה שלא הכיל מצלמות ברדיוס של חמישה רחובות ממנו. אזור שקט ובורגני במערב בעיר. פעם בחודש בממוצע הם התכנסו שם, מתגנבים כיחידים אחת לשעתיים.
בהתכנסות האחרונה הם קיבלו את הזהויות החדשות שהכינו עבורם באוסטרליה. ההתרגשות הגיעה לשיאה. הם שיננו את הפרטים החדשים אודותם. מיששו את רישיונות הנהיגה ונהנו לראות את דרכוניהם מוחתמים ברחבי העולם עם חותמת כניסה לארצות הברית.
מאות אלפי דולרים הושקעו בתכנון השוד. את יום הדין הם קבעו לשבוע של סוף השנה. חגיגות ראש השנה האזרחי זה זמן טוב מאוד לרוקן את מאגרי הבנק ולצאת מהמדינה בשלום. רק לאחר שישהו חמישה ימים מחוץ לגבלות המדינה ייכנס המנהל הבכיר אל הבנק ויגלה את דבר הגניבה.
הכל התבצע כהלכה. במשך יומיים רצופים, הם נכנסו ויצאו, נכנסו ויצאו. סוחבים איתם שקי ענק של זהב, יהלומים, עתיקות וכסף מזומן. אף אחד לא שמע. איש לא ראה. ציוץ לא נשמע. גם הנסיעה ביאכטה המפוארת ששכרו, עברה חלק לגמרי.
עכשיו. כשהכוחות סגרו עליהם מכל כיוון ובבית המשפט עומדים לתת להם מאות שנה בפנים.
כעת. כשהם מתחילים להריח מבפנים את קירות בתי הכלא הטחובים של אמריקה, הם מבינים רק דבר אחד.
כל הפושט יד, נותנים לו.
לא יעזרו לך כל התכנונים והתוכניות. כל האסטרטגיות וההכנות. תברח, תסתתר, תתחפש.
בסוף, נותנים לו.
