ולגבי תקצוב- אני מכירה קצת מבפנים.
מנהלים עובדים קשה מאד להשיג תקצוב.
בד"כ זה לא זורם בהתלהבות ממשה"ח.
הם משלמים כסף כדי להשיג את התקצוב הזה (רו"ח ועוד...)
לגבי שכ"ל- יש חוקים כמה מותר ואיך.
והיות ואנחנו חיים במדינת חוק, אנו נדרשים לכבד אותו.
ובחוקים אלו בית ספר לא אמור לפרט להורים מה הוא עשה בתקציביו השונים.
1. תקצוב בסיסי (שכל"מ, מה שנקרא), זורם די בקלות. צריך קצת ידע כדי לדעת איך ומה לדווח. מכאן והלאה התקציב דופק לפי מס' התלמידות ולפי המגמות בתיכון, כמו שעון שוייצרי.
הוא מכסה יפה את שכר המורות ועלויות שוטפות נוספות. תמיד אפשר לחפש ולמצוא תוספות אפשריות מכאן ומשם, אבל הבסיס קיים ומכוסה. (בסמינר לא חדש, עם כיתות של 40 + ומבנה קיים).
2. בית הספר אמור לפרט
בדיוק מה נעשה בגבייה מההורים.
3. בתקציבים השונים - בית הספר אמור לעשות דבר אחד ויחיד: את מה שלמענו נועדו התקציבים.
תקציבי הסעות - להסעות
שיעורי עזר - לשיעורי עזר
שרתים ומזכירים - למימון שרתים ומזכירים.
תרבות - לפעילות חברה
וכן הלאה.
הציבור לא צריך לבחוש בתוך כל הדוחות של כל המוסדות ועמותות שמתוקצבות על ידו.
ובמשכורות של כולם, זה לא מועיל ולא מוסיף שום דבר.
מועיל, מועיל בהחלט. מינימום של שקיפות ואור שמש הם דבר חיוני.
אגב: כל אחד יכול לפתוח את המוסד שלו כחברה בע"מ, לשלם מיסים כחוק, ולהנות מחסיון.
אבל אי אפשר גם לרצות פטור ממס כמוסד ציבורי, וגם להתנהל כעסק פרטי. זה לא עובד.
אתה מוסד ציבורי? פרסם את דוחותיך והציבור יבחש במשכורותיך
אתה עסק פרטי? שלם מס.
הנושאים החמים
הנושאים החמים
