לא יודע איך הקפצת את האשכול בדיוק כשאני מסיים את העמוד האחרון של הספר
הביקורת המפורטת והנרחבת של אפשרי ממש מדברת מתוך גרוני בעוד אני תחת השראת הספר המכונן.
בעניין דמות השמאלן החרדי, האג'נדה השמאלנית דווקא כן קיימת במרחב החרדי, בעיקר בתחום של השלוש שבועות שמוזכר רק בסוף הספר כטיעון מול אביצדק המתנפל על מבנה בית המשפט, מה שחדש כאן זה לא השמאל אלא האידאולוגיה הזורמת בדם עד לרמה מעשית של לנקות את הריסוסים הגזעניים ולהשתתף בהפגנה למען שוויון בין יהודים לערבים, אגב אבסורד עצוב נזקף כאן, בחור חסידי ששומר מכל משמר לא לעלות אילתה, עוטה את הכובע ואת החליפה ומתכנן לצאת לכיכר צה"ל להשתתף בהפגנה חילונית - מעורבת על קדושת נושא שבוער בקרבו האנטיפתית, בכל מקרה אידאולוגיה מן הסוג הזה לא מוכרת בחברה החרדית גם בצד הימני שלה חוץ מבחצרות אחוריות כמו אביצדק ובני משפחת לוי.
יש ערפול סביב איציק רובין, ההיסטוריה האישית שלו לא מוזכרת כלל, איך התגלגל מעולם הישיבות לתחום הספרות והעריכה התורנית בהצלחה יתירה, כפי שמסתבר מהספר הידע שלו מתבסס על האוטודידקטיות שלו, וככל הנראה גם על הגנים המשפחתיים, סיטואציה תואמת משנות נערותו אילו הייתה, הייתה מאוד במקום, מתי התפתחה האנטיפתיות הקיצונית שלו הגובלת מפסיכופטיות, ההורים שלו גם הם שקופים, מוזכרים פעם אחת בלבד ומי שמוחה דמעה בוורט הם יתר בני המשפחה.
מאיפה הכסף? בחור בן שלושים וחמש, עם כל הכבוד לעסקי העריכה המצליחים, מתי הגריל בניין שלם ברחוב רש"י ועוד הוא מנסה לרכוש את הדירה האחרונה בבניין.
החברים ששומרים אתו על קשר אדוק לא מציאותיים כ"כ מניסיוני (כחבר, לא כעלתר), להכין סיר טש'ולנט ולרדת שעתיים וחצי לים המלח עבור ידיד עתיק, לצאת לקניות של לפני החתונה וכו', זה לא דברים שקורים במציאות, בפרט כשמדובר בבחור עם תקשורת לא פשוטה.
זה בינתיים